1. פסק דין זה ניתן במסגרת תביעה כספית ע"ס 19,140 ₪ אשר הגישו התובעים כנגד הנתבעים. 2. ע"פ כתב התביעה התובעים נרשמו בחב' נסיעות פגסוס לטיול מאורגן בן 21 ימים לארגנטינה,צ'ילה וברזיל, וההובלה האווירית נעשתה ע"י חברה התעופה TAM הנתבעת 1, באמצעות נציגתה בישראל הנתבעת 2 . 3.ע"פ האמור בכתב התביעה, כל אחד מהתובעים יצא את הארץ עם מזוודה אחת בלבד. עם הנחיתה בשדה התעופה בבואנוס איירס ארגנטינה ביום 4.2.10 התברר לתובעים כי המזוודות לא הגיעו לייעודם, ואלה נמסרו לתובעים רק ביום 9.2.10 בעיר קלפטה שבארגנטינה. ע"פ האמור בכתב התביעה התובעים נותרו ללא ציוד אישי, ללא פרטי לבוש חמים באזור קר במשך 6 ימים. 4.התובעים תבעו במסגרת התביעה פיצוי בגין ארבעה ראשי נזק: השבת עלות הוצאות רכישת פריטי לבוש והנעלה בסיסיים, פיצוי בגין אובדן יום טיול מלא לנוכח הצורך לבצע הצטיידות בבגדים ובמוצרים לצרכים מינימלים, אי נוחות ועוגמת נפש, הוצאות מוגדלות בשל התנהלות הנתבעות. 5.בדיון שהתקיים בתביעה ביום 22.7.12, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי התביעה כנגד הנתבעת 3 תדחה ללא צו להוצאות. כמו כן, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, כי תינתן החלטה בטענת הנתבעות לסילוק התביעה אשר הגישו התובעים 2 ו-3 על הסף מחמת טענת ההתיישנות, וככל שהתביעה של תובעים אלה לא תדחה מחמת התיישנות ינתן פסק דין במחלוקת על דרך הפשרה ללא הנמקה ע"פ הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט טענת ההתיישנות: 6.הנתבעות עותרות בכתב ההגנה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות מהותית של התביעה. טענות הנתבעות: 6.1הואיל ומדובר בתביעה בגין איחור בהובלת אווירית של כבודה, הינה כפופה לאמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בינלאומית באוויר, הידועה כאמנת ורשה (להלן:"האמנה"). 6.2 ע"פ ס' 2 לאמנה הואיל וישראל וארגנטינה הינן צד לאמנה התביעה כפופה להוראות האמנה והחוק. 6.3 ס' 29 לאמנה קובע תקופת התיישנות בתביעות בהן חלה האמנה היא תוך שנתיים מתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו. כלי הטיס של הנתבעת 1 הגיע למקום יעודו ביום 4.2.10 ולפיכך פקעה הזכות לתבוע דמי נזק כבר ביום 2.2.12. התביעה הוגשה רק ביום 16.2.12, באיחור כשבועיים לאחר תקופת ההתיישנות. טענות התובעים : 7.1 התובעים מפנים בכתב תשובה שהוגש מטעמם לכתב ההגנה, להוראת סעיף 29(2) לאמנה, כי "חישוב הזמן ייקבע על פי דיני בית המשפט הדן בעניין". 7.2 התובעים טוענים כי הנתבעות התעלמו מהוראת ס' 29(2) לאמנה, לפיו לצורך חישוב תקופת התיישנות הקבוע באמנה של שנתיים, יש להחיל את הוראת הדין המקומי הקבועה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות,תשי"ח-1958. 7.3 התובעים טוענים כי הנתבעות הודו בכתב מס' פעמים בזכותם של התובעים לפיצוי, המהווה הודעה באחריות לנזק , דבר שהאריך את תקופת ההתיישנות. התובעים מפנים למכתב מטעם נתבעת 2 נציגת נתבעת 1 מיום 14.9.10 (נספח 1 לכתב התשובה), מכתב הנתבעת 1 מיום 25.11.10 (נספח 2 לכתב התשובה), וכן למייל ששלחה הנתבעת 3 מיום 15.7.10 (נספח 4 לכתב התשובה). 8.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות אשר הוגשו על ידי הצדדים במסגרת תיק זה ושמעתי את הצדדים בדיון שהתקיים לפני ביום 22.7.12, אני סבור כי יש לקבל את בקשת הנתבעות לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. 9.ע"פ הוראת סעיף 29(1) לאמנת ורשה, תקופת ההתיישנות לצורך תביעה הכפופה לאמנה הינה תוך שנתיים מתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו. בהוראת סעיף 29 (2) לאמנה, נקבע כי "אופן חישוב הזמן ייקבע ע"פ דיני בית המשפט הדן בעניין". 10.בית המשפט העליון במסגרת פסק דינו של כב' השופט ד.לוין, קבע את ההלכה בסוגיית פרשנותו של סעיף 29 לאמנת ורשה, לענין תחולת הדין המקומי, לרבות החריגים בחוק המקומי המאפשרים הארכת תקופת ההתיישנות אל מעבר לשנתיים במסגרת ד"נ 36/84 רג'ין טייכנר ואח' נגד איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד מא(1)589, 629-630. 11.ע"פ ההלכה הפסוקה שנקבעה בדיון הנוסף בעניין טייכר, נקבע כי ההפניה לדין המקומי שבסעיף קטן (2) מוגבלת לפרטים טכניים שוליים בקשר לחישוב תקופת השנתיים, אך לא לעילות להארכת התקופה, המנויות בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. כב' השופט ד.לוין קבע בפסק הדין בין היתר כהי לישנא: "סעיף 29(2) המרשה, לכאורה פנייה לדיני ההתיישנות של הפורום בעניין חישוב תקופת ההתיישנות, אינו מהווה "פתח" שדרכו ניתן להאריך את התקופה. ... הדעה המקובלת על הכול היא, שההפניה לדין המקומי שבסעיף קטן (2) מוגבלת לפרטים טכניים שוליים בקשר לחישוב תקופת השנתיים, אך לא לעילות להארכת התקופה, המנויות בדיני ההתיישנות המקומיים. גישה זו מתחזקת, כמובן, על-ידי ההיסטוריה התחיקתית של סעיף 29(כפי שנסקרה לעיל), המראה שבסעיף-קטן זה נמחק אותו קטע, המרשה את הארכת התקופה מתוך מגמה להשאיר בו רק את אותו קטע בנוסח, המאפשר פנייה לדין המקומי לצורך הכרעה בשאלות הקשורות למעבר תקופת השנתיים עצמה ואליהן בלבד. השקפה זו מקובלת הרי גם על חברי, השופט ברק, בחוות-דעתו החולקת, והיא מעוגנת היטב בספרות ובפסיקה." (ראה: עמ' 629 לפסק הדין). "מתי, אם כך, נפנה אל הדין המקומי, ומדוע לא נעשה כן בעניין הפעלת עילות ההארכה של דין ההתיישנות המקומי? כדי לענות על השאלה נכון וראוי הוא להבחין בין מצבים שונים, בהם הפנייה אל הדין המקומי תהיה אפשרית ואף מוצדקת, ומכלל ההן נלמד גם על הלאו." (ראה: עמ' 630 לפסק הדין). בסיפא לפסק הדין נקבע כדלקמן: "לאור כל האמור לעיל, וכל עוד האמנה עומדת בעינה, כפי שנוסחה, חייבים אנו לתת לסעיף 29 את הפירוש, לפיו זכות התביעה פוקעת כתום השנתיים ואינה ניתנת להארכה על-פי הכללים של הדין המקומי. פירוש זה משקף, כפי שהראיתי לעיל, את מטרות האמנה, כוונת מנסחיה ואת האיזון הסביר, הראוי וההוגן, שאותו ביקשה להשיג בין המוביל לנוסעיו." (ראה: עמ' 638 לפסק הדין). 12.פרשנותו של סעיף 29 לאמנה נדונה ע"י בית המשפט העליון גם במסגרת ע"א 20/83 סלמון דדון ואח' נ' איר-פרנס נתיבי אוויר צרפתיים, פ"ד לח(3) 785,805, בפסק דינו של כב' השופט ד.לוין. על פי פסק דין זה נקבע כי הוראת סעיף 29(2) המפנה לדין המקומי משמעותו הינה הפנייה לפרטים טכניים שוליים בקשר לחישוב תקופת ההתיישנות אך לא לעילות להארכת התקופה, המנויות בדיני ההתיישנות המקומיים. . "לצד סעיף-קטן (1) בסעיף 29, הקובע את תקופת פקיעת הזכות, מוצאים אנו את סעיף-קטן (2), שאין להתעלם מקיומו ומהמשמעות הגלומה בו. השאלה, המוצגת בסוגיה זו, היא - למה מתכוון סעיף-קטן (2) בהפנותו - לעניין חישוב התקופה - אל "דיני בית-המשפט הדן בענין". האם מכוונת הפניה זו גם אל העילות, הקבועות בפרק השלישי לחוק ההתיישנות הישראלי, על החריגים הכלולים בו. אדגיש מיד, כי בקרב המלומדים שדנו בנושא זה הדעה היא, שמשמעות ההפניה אל הדין המקומי בסעיף-קטן (2) לסעיף 29מצטמצמת לפרטים טכניים שוליים בקשר לחישוב תקופת ההתיישנות אך לא לעילות להארכת התקופה, המנויות בדיני ההתיישנות המקומיים:" (ראה עמ' 806 לפסק הדין). "מכל האמור לעיל עולה, כי המסקנה המתחייבת היא, שתקופת ההתיישנות, הקבועה בסעיף 29(1), הינה אבסולוטית, ואין אפשרות לשנותה בהתאם לעילות הקבועות בחוקי ההתיישנות המקומיים - כולל חוק ההתיישנות שלנו. " 13.על פי ההלכה הפסוקה שנסקרה לעיל, לענין פרשנותו של סעיף 29(2) לאמנת ורשה, זכות התביעה פוקעת כתום השנתיים ואינה ניתנת להארכה על-פי הכללים של הדין המקומי של חוק ההתיישנות, תשי"ח -1958. 14.על פי ההלכה אין להחיל את ההוראות הקבועות בחוק ההתיישנות לענין הארכת מועד ההתיישנות ובכלל זה את הוראת סעיף 9 לחוק, המאריכה את תקופת ההתיישנות מיום הודאה בכתב שנתן הנתבע בדבר קיום זכות התובע. 15. על פי ס' 29(1) לאמנת ורשה תקופת התיישנות בתביעות בהן חלה האמנה היא תוך שנתיים מתאריך בו הגיע כלי הטיס למקום ייעודו. כלי הטיס של הנתבעת 1 הגיע למקום יעודו ביום 4.2.10 ולפיכך פקעה הזכות לתבוע דמי נזק כבר ביום 2.2.12. התביעה בתיק זה הוגשה רק ביום 16.2.12, באיחור של כשבועיים לאחר חלוף תקופת ההתיישנות. אשר על כן, משהוגשה התביעה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות, התביעה התיישנה ועל כן, נדחית. בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות. תעופההתיישנות