להלן החלטה בבקשה לפסילת שופט בתביעת רשלנות רפואית: על פי ההלכה הפסוקה, מחובתו של בית המשפט לנסות להביא את הצדדים לפשרה, וניסיון כזה, גם אם נעשה במהלך ישיבת ההוכחות, אינו מהווה עילת פסילה (ראה למשל: ע"א 7678/10 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח נור אלדין עדנאן [ניתן ביום 17.11.2010]; ע"א 11146/08 עירית אור עקיבא נ' בן נעים [ניתן ביום 18.1.2009]). אכן, אם סברו ב"כ התובעת כי הצעת בית המשפט אינה ראויה, לא היו חייבים לקבלה, אך להשתמש בניסיון זה כדי לטעון לפסילת שופט הינו ניסיון פסול של זילות בית המשפט. בפני בקשה לפסילת שופט ובקשה לתיקון פרוטוקול שהוגשו על ידי התובעת. עניינן של הבקשות, שני דיונים שהתנהלו בתובענה שעניינה רשלנות רפואית נטענת של רופאי בית החולים רמב"ם, בטפלם בתובעת. טענות התובעת בבקשתה: 1. לטענת התובעת, התנהל בית המשפט כלפיה בשני דיונים שהתקיימו, האחד ביום 5.11.19 והשני ביום 23.1.20 בצורה לא הוגנת. אשר לדיון מיום 5.11.19, טוענת התובעת כי לאחר הדיון שלחה מכתב תלונה אל יו"ר הוועד המחוזי בלשכת עורכי הדין בחיפה – עו"ד תמי אולמן. המכתב לא צורף לבקשה, אך לטענת התובעת המכתב הינו בן 8 עמודים והועבר לסגן הנשיא של בית המשפט – כב' השופט ערן נווה. 2. התובעת טוענת כי במהלך הישיבה מיום 5.11.19, הפעיל בית המשפט כלפיה סדרת לחצים שארכה כשעה וחצי, לקבל הצעת פשרה, במסגרתו אף הבהיר לתובעת כי לכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" אין תחולה בתביעות רשלנות רפואית. 3. לטענת התובעת "כבוד השופט הביע את מורת רוחו מעמידתו האיתנה ותשובותיו הענייניות של עו"ד חן (להלן: "עו"ד ליאור חן"), הפעיל לחצים על עו"ד תמר גופר רז (להלן: "עו"ד גופר-רז"), ואף ביקש ממנה ברמיזה לטעון במקומו של עו"ד חן", וכי החליט לקטוע את ישיבת ההוכחות, על אף התנגדות התובעת, תוך שהוא מעיר לבאי כוח הנתבעים אודות הניסיון שלהם בתביעות רשלנות רפואית. 4. התובעת מוסיפה ומלינה על כך שבית המשפט התערב בישיבת 5.11.19 בחקירתו של ב"כ התובעת את המומחה מטעם בית המשפט, תוך נקיטת קו חקירה ישיר. 5. לטענת התובעת, המשיך לטענתה בית המשפט בהתייחסות לא הוגנת כלפיה בישיבת בית המשפט מיום 23.1.20. לטענתה ניסה בית המשפט ליצור בקיעים בין עמדת עו"ד ליאור חן, לעמדת עו"ד גופר-רז, הגביל את ב"כ התובעת בחקירתו הנגדית בכך שלאחר מחקר משפטי של 10 דקות, לא חייב את העד – פרופ' בביה"ח רמב"ם להשיב בכן ו-לא בלבד, פסל שאלות שהינן הרחבת חזית, כשלטענת התובעת אינן הרחבת חזית, כאשר לטענת התובעת ההחלטה ניתנה לאחר 25 דקות של מחקר משפטי, ואפשר חקירה חוזרת שהינה חקירה ראשית, ולא קיבל טענות של התובעת להרחבת חזית. 6. התובעת מוסיפה וטוענת כי בית המשפט המליץ לתובעת לבקש את פסילתו, ואמר כי הבקשה תישקל בחיוב, וכי לאחר התייעצות "באי כוח התובעים הבטיחו שישקלו את המלצתו ויודיעו את עמדתם בהקדם האפשרי". התובעת טוענת שהדבר לא קיבל ביטוי בפרוטוקול, ולכן מתבקש תיקון הפרוטוקול בנקודה זו. 7. עוד מלין ב"כ התובעת כי בית המשפט לא דחה הכרעה בשלב ההתנגדויות לשלב הסיכומים, להבדיל מהדרך בה נהג במקרה אחר, וסירב לרשום את נימוקי ההתנגדות אלא פסל שאלה בעמ' 52 לפרוטוקול בלא לרשום הנימוקים. גם בעניין זה מתבקש תיקון הפרוטוקול. 8. עוד מלינה התובעת על כך, שבית המשפט חייב אותה להודיע האם הינה מבקשת צו לעיון במסמכים מסוימים, וזאת בלא הסמכה בדין. 9. עוד טוענת התובעת כי בית המשפט הכריח את ב"כ הנתבעת לחקור את העד מטעמה בחקירה חוזרת, במילים "אתה בטוח, מה אכפת לך לחקור?" 10. השורה התחתונה לטענת התובעת הינה כי קיימת עילת פסלות, אם משום שלטענתה בית המשפט כבר חרץ את דינה ואם מחמת מראית פני הצדק, ובמיוחד כאשר לטענתה בית המשפט עצמו ביקש לשקול את פסילתו. 11. הנתבעת, בתגובתה לבקשה מתנגדת לבקשה ומבקשת כי תדחה תוך חיוב התובעת בהוצאות. לטענתה "עיון בפרוטוקולי הדיונים אשר התנהלו בתיק ומנגד בבקשת התובעת נשוא תגובה זו, מעלה כי לא ניתן להשתחרר מההרגשה, שהתובעת מנסה לגרום לכך שמותב אחר ידון בתיק, לא בשל כך שקיימת עילה כלשהי לפסילתו של המותב הנכבד, אלא רק בשל ניסיון לבצע מקצה שיפורים בפני מותב אחר שיתכן וידון בתיק שאינו מותב זה". 12. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי לאורך ניהול התיק ניהל המותב את הדיונים בשיקול דעת ללא משוא פנים תוך שהינו מקפיד הקפדה יתרה כי שני הצדדים ינהלו דיון הוגן וענייני בתיק, תוך שמירה על כבודם הן של העדים והן של הצדדים ובאי כוחם. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אין כל עילת פסילה או הצדקה לתיקון הפרוטוקול, שכן בית המשפט גילה אורך רוח רב כלפי התובעת, והקשיב לכל טענותיה והתנגדויותיה במשך שעות רבות, ודאג כי בקשה של ב"כ התובעת או הערה מטעמו תרשם בפרוטוקול, ועל אף התנגדויות סרק מטעמם, לא חייבם בהוצאות על אף בקשות ב"כ הנתבעת. 13. באופן פרטני מציינת הנתבעת כי בניגוד לטענת התובעת, בדיון הודיע ב"כ התובעת, לשאלת בית המשפט, כי אין ברצונו לבקש את פסילת המותב. הנתבעת גם אינה סבורה שיש מקום לתקן דיון לא פורמאלי שאין לו מקום בפרוטוקול מאחר והתקיים בנוכחות באי כוחו הצדדים בלבד, ולהכניסו לפרוטוקול. דיון והכרעה: 14. בקשה זו הינה לטעמי בקשת סרק, שכל מטרתה הינה ליצור אמצעי לחץ והפחדה פסולים כלפי בית המשפט, בצורה טקטית מתוכננת לאורך זמן, וזאת אם כדי להשפיע על החלטותיו, אם כדי ליצור עילה עתידית לערעור בשל "חוסר הוגנות" כביכול, ואם כדי לגרום להחלפת המותב, כדי לקבל מותב נוח יותר מבחינתה של התובעת. חוסר תום הלב בהגשת הבקשה אף גדל נוכח השלב הדיוני בו הועלתה, כאשר מרבית הראיות כבר נשמעו, ונותר רק עד אחד לשומעו, היינו קבלת הבקשה משמעה בזבוז ניכר של זמן שיפוטי. קל וחומר, כאשר הבקשה מתייחסת בחלקה לדיון שהתקיים ביום 5.11.19, היינו זמן ניכר לפני הגשתה, ובחלקה לדיון שאמנם התקיים ימים מועטים לפני הגשתה, אך התובעת בחרה שלא לטעון לפסילה בזמן הדיון, אלא רק מספר ימים לאחר סיומו. 15. כפי שיובהר להלן, התנהלותו של ב"כ התובעת, עו"ד ליאור חן, מאז שהצטרף לייצוגה של התובעת, נגועה באופן חמור בהתנהגות פסולה ולא אתית כלפי בית המשפט, כאשר אינו משלים עם החלטות בית המשפט, וכל החלטה אשר אינו מסכים עימה הופכת לטענה כי בית המשפט פועל במשוא פנים כביכול כלפי התובעת. היינו, לשיטתו של עו"ד חן, על בית המשפט להצטדק על כל החלטה שאינה לרוחו. במקום שעו"ד ליאור חן, ימצה כמקובל את טענותיו בהליכי ערעור, כאשר ההחלטות הינן שלא לטעמו, "ממצה" הוא את טענותיו, בתקיפה בוטה ופרובוקטיבית את החלטות בית המשפט, אם בעת הדיון עצמו, לרבות באמצעות התעלמות מהחלטות בית המשפט, ואם בהליכי הגשת תלונה לגורמים חוץ שיפוטיים, והגשת בקשת הפסילה הנוכחית, תוך העלאת טענות עובדתיות מעוותות שאינן תואמות את המציאות. 16. מקומה של הבקשה הנוכחית, כפי שאפרט להלן, להידחות תוך חיוב בהוצאות משמעותיות, לרבות חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה. עוד אורה בסוף החלטתי להעביר את התנהלותו של עו"ד ליאור חן, לבחינת ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, על מנת שתבחן האם יש לנקוט בהליכים משמעתיים בעקבות התנהלות זו. 17. להלן אתייחס למספר דוגמאות להתנהלותו של עו"ד ליאור חן. 18. סעיף 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 (להלן: "כללי האתיקה"), קובע: "עורך דין ייצג את לקוחו בנאמנות, במסירות, ללא מורא, תוך שמירה על הגינות, על כבוד המקצוע ועל יחס כבוד לבית המשפט". עוד קובע סעיף 32(א) לכללי האתיקה: "עורך דין ישמור, בעמידתו לפני בית המשפט, על יחס כבוד לבית המשפט, תוך הגנה על זכויות לקוחו בהגינות, במסירות ותוך שמירה על כבוד המקצוע". 19. לעניין זה נקבע בעל"ע 4/82 פלוני נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו, פ"ד לז (1) 70, 74-75 (1982): "אפילו במקרים, בהם יש לעורך דין הערה מוצדקת כלפי בית המשפט, והיא נראית לו ראויה להישמע למען ההגנה על האינטרס של לקוחו, חובה היא לומר את הדברים בלשון מנומסת ולא פוגעת ובעיקר שלא על פי רמזים של צדייה או משוא פנים כאשר אלה אינם קיימים" ראה עוד: על"ע 736/04 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' מזרחי, פ"ד נח (6) 200 (2004). 20. גישה זו מקובלת בכל העולם הנאור. אכן, הגנה על האינטרס של הלקוח, אין פירושה הבעת אי כבוד כלפי בית המשפט תוך זלזול בהחלטותיו, ותקיפתן בטענה למשוא פנים כביכול. במשפט המשווה במקרים של התנהגות מבזה כלפי בית המשפט (Contempt in facie curiae) אף חשוף עורך הדין להליך של בזיון בית משפט, כאשר בית המשפט עלול לחייבו בקנס או במאסר על התנהלותו. כך למשל אומר בית המשפט האמריקאי בעניין Matter of Daniels, 530 A. 2d 1260 (1987): "…a court should unhesitatingly protect councel in fearless vigorous and effective performance of every duty pertaining to the office of the advocate on behalf of any person whatsoever. But it should not equate contempt with courage or insults with independence. It should also protect the processes of orderly trial, which is the supreme object of the lawyer's calling" 21. העלאת טענות למשוא פנים בצורה פרובוקטיבית, לרבות במסגרת בקשה לפסילת שופט, תחשב כהפרת כלל 32 לכללי האתיקה, ועלולה גם להחשב כעבירה פלילית של זילות בית המשפט, על פי סעיף 255 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ראה: ע"א 8306/99 חדד נ' מזור, פ"ד נה (1) 665 (1999), בסעיף 9 לפסק הדין). 22. ואיך התנהג עו"ד ליאור חן? בעמ' 22 לפרוטוקול, שורות 25-27 אמר: "כידוע ההליך הזה הוא הליך אדוורסארי. אנו רואים שהיוצרות מתהפכות. הדיון הופך להיות אינקויזיטורי יותר ויותר. בעת הזו אסתפק בהערה הזו בקשר לתפקיד שלוקח על עצמו בית המשפט באולם הזה ובמידת הצורך ארחיב בהמשך". הערה זו שמשמעותה ביקורת בוטה על התנהלות בית המשפט, לגביה שאל בית המשפט את עו"ד גופר-רז האם הינה מצטרפת לדברי עמיתה. ויודגש, בהתנהגות פסולה, לא משמש עורך הדין כשלוח של לקוחו. כפי שנאמר בעל"ע 4743/02 עו"ד שמחה ניר נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו [ניתן ביום 07.07.2005]: "עורך הדין אמנם חייב בנאמנות ללקוח, אך בצד הנאמנות ללקוח הוא חייב לשמור על כבוד המקצוע, על יחס כבוד כלפי המשפט, ועל חובתו לסייע לבית המשפט לעשות משפט. ככלל, אין סתירה בין החובות. להיפך, "מי שאינו מסייע לבית המשפט להשליט צדק, אינו מסייע אף לשולחו; אדרבא - הוא מזיק לו" (בג"ץ 29/52 מנזר סנט וינסנט דה פאול נ' מועצת עיריית תל אביב-יפו, פ"ד ו 670, 676-675)". בהתנהגות פסולה האחריות הינה של השלוח ולא של השולח (השווה למשל: רע"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 27.6.2002]). ממילא בית המשפט לא ניסה ליצור בקיעים בין עורכי הדין, אלא לבחון האם עו"ד גופר-רז שותפה להתנהגות הפסולה של עו"ד חן. 23. אם לא די בכך, הן בפרוטוקול (עמ' 33 שורה 8), והן בבקשת הפסילה טרח עו"ד ליאור חן, לציין את זמני המחקר המשפטי של בית המשפט בעת מתן ההחלטות באולם. ציון הזמן בו בית המשפט נתן את ההחלטה, אין לו כל שייכות לתוכן ההחלטה, ואין בו אלא כדי להביע זלזול בצורת מתן ההחלטות על ידי בית המשפט כדי לשלול את תוקפן. אף זו התנהגות שאינה הולמת עורך דין. 24. התנהלות נוספת של עו"ד ליאור חן הינה התעלמות מהחלטות שיפוטיות: בדיון מיום 5.11.19, פסל בית המשפט שאלות בעניין אי קבלת תוצאות הבדיקות הפתולוגיות שנערכו לדגימות שנלקחו מהתובעת (עמ' 9 לפרוטוקול), אלא שבדיון המאוחר יותר, ב"כ התובעת בחר להתעלם מההחלטה ולחזור על אותה שאלה לעניין הבדיקות הפתולוגיות והבקטריולוגיות בפני עד אחר (עמ' 28 שורות 30-31 לפרוטוקול). משנשאל על ידי בית המשפט (עמ' 29 למעלה) מדוע הוא מעלה שאלות למרות שהנושא כבר הוכרע בישיבה הקודמת, השיב: "לא נראה לי הגיוני בעליל שתצא החלטה כזאת מתחת לידו של בית המשפט" (שם, שורה 24). דומה כי אין צורך להכביר מילים שעסקינן באמירה מזלזלת בכבוד בית המשפט. 25. אך למרות שבית המשפט חזר ונתן החלטה מפורטת (עמ' 29-30 לפרוטוקול), כי מדובר בהרחבת חזית וכי העלאת הנושא שוב בניגוד להחלטה הינו חוסר תום לב דיוני, חזר שוב עו"ד ליאור חן על אותה שאלה בפני עד נוסף תוך התעלמות מההחלטה (עמ' 52 שורות 14-15). בנסיבות האמורות, לא מצא בית המשפט צורך ליתן הנמקה נוספת אלא פסל את השאלה בלא הנמקה נוספת. יצוין, כי בניגוד לאמור בבקשה לא זכור לבית המשפט כי עו"ד חן ביקש תיקון פרוטוקול כלשהו בדיון, אך כן זכור לו ולעניין זה יש אכן לתקן את הפרוטוקול, כי בטרם מתן החלטת פסילת השאלה בעמ' 52 לפרוטוקול, אמר עו"ד חן כך: "אם בית המשפט התיר לב"כ התובעת לשאול שאלה בחקירה חוזרת המהווה הרחבת חזית, בית המשפט צריך להתיר לי כל הרחבת חזית שארצה בחקירה הנוכחית". 26. דוגמא נוספת להתנהגות המזלזלת של עו"ד ליאור חן כלפי בית המשפט, ארעה סוף הדיון. בית המשפט הבהיר לב"כ התובעת הן בדיון זה והבן בדיון הקודם, כי דיונים בבית משפט השלום בקריות אורכים עד השעה 16:00 לכל המאוחר, נוכח העובדה כי קלדניות בית המשפט מסיימות את עבודתן בשעה זו. למרות זאת בשעה 15:45 כאשר הסתיימה עדות עד ונותר לשמוע עד אחד בלבד – המומחה מטעם הנתבעת, "הודיע" ב"כ התובעת (עמ' 57-58 לפרוטוקול) כי הוא עומד על כך שתשמע עדות מומחה הנתבעת ד"ר סקרן, על אף שהיה ברור כי לא ניתן לשמוע את עדותו ברבע שעה. 27. אציין עוד כי התנהלותו של עו"ד חן לקתה גם בחוסר קולגיאליות כלפי הצד שכנגד (בניגוד לסעיף 26 לכללי האתיקה). כך, בתחילת הדיון מיום 23.1.20 (עמ' 19 לפרוטוקול), כאשר ביקש הצד שכנגד כי הרופא שטיפל בתובעת יעיד לפניה, מאחר ומדובר ברופא פעיל בבית חולים שצריך לחזור לעבודתו, והיה אף מוכן שכל עדי הנתבעת יעידו לפני התובעת, כך שהתובעת אף תשיג רווח דיוני שתשמע לאחר עדי הנתבעת, סירב עו"ד חן בלא כל טעם לבקשה. 28. אין בדעתי במסגרת החלטה זו ליתן הצדקות לכל החלטה דיונית שניתנה על ידי במהלך הדיונים, ואינני סבור כי ראוי שעורך הדין ישתמש בכל החלטה שאינה לטובת מרשתו ככלי ניגוח של בית המשפט, דבר שאינו אתי כאמור. הלכה פסוקה הינה כי החלטות דיוניות של בית המשפט, גם אם מדובר ברצף החלטות נגד בעל דין, אינן בגדר עילת פסילה (ראה למשל: ע"א 2147/08 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי – טפחות בע"מ [ניתן ביום 16.4.2008]). גם התבטאויות שופט לרבות כאלה שאינן מוצלחות, אינן יוצרות עילת פסילה. לעניין זה האחריות לניהול המשפט מוטלת על בית המשפט ובמסגרת זו הוא רשאי להעיר הערות הקשורות בניהולו התקין של הדיון, לרבות מתן הערות לבעל דין על אופן ניהול התיק על ידו (ראה למשל: ע"א 1615/08 תמיר כהן נ' רס. אא. יזמות והשקעות בע"מ [ניתן ביום 24.7.2008]. לעניין זה, גם הגבלת החקירה הנגדית על ידי בית המשפט, והתערבותו של בית המשפט בחקירת בעל דין, לא יוצרות עילת פסלות (ראה למשל: ע"פ 6177/14 סיימון פרידמן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 3.10.2014]; ע"א 2045/07 אברהם סימון נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ [ניתן ביום 30.12.2007]; ע"א 5572/98 עו"ד הדסה בן יעקב נ' לופטינג [ניתן ביום 23.11.1998]; ע"א 1013/92 הרוש נ' הרוש, פ"ד מו (2) 133 (1992)). 29. ודוק, בית המשפט נימק את החלטותיו במהלך הדיונים. כידוע מי שאינו משלים עם החלטה שיפוטית, תרופתו הינה בהגשת הליכי ערעור, ולא בתקיפת הלגיטימיות של ההחלטות בטענת משוא פנים כביכול. 30. לעניין זה אוסיף ואציין כי העובדה שב"כ התובעת בחר לשלוח ליו"ר הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין תלונה כנגד בית המשפט, אינה מעלה ואינה מורידה. הגשת תלונה משמעתית כנגד שופט אינה יוצרת עילת פסילה, בין אם יש בה ממש ובין אם לאו (ראה למשל: ע"א 3345/17 אמנון סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ [ניתן ביום 20.6.2017]; ע"א 8494/19 פלוני נ' פלונית [ניתן ביום 21.1.2020]). ממילא, לא היה מקום כי ב"כ התובעת יעלו עובדה זו במסגרת בקשת הפסילה, מה גם שספק בעיני, שהעתק התלונה הומצא גם לצד שכנגד. העלאת נושא התלונה אילץ את בית המשפט בגדר החלטה זו להזכירה, כאשר בדיון האחרון, מאחר והנושא אינו רלבנטי לא הזכרתי את קיומה. 31. נושא נוסף שמעלה התובעת הינו נושא הצעת הפשרה שהועלתה בדיון מיום 5.11.19. לעניין זה ולעצם טענת משוא הפנים דומה כי ראוי להזכיר לתובעת את העובדות כהוויתן, ולא באופן המטעה המוזכר בבקשה. אזכיר שהתביעה בתיק זה הוגשה בלא חוות דעת רפואית תומכת, בניגוד לקבוע בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. על אף האמור, נעתר בית המשפט באופן חריג לבקשת התובעת ומינה מומחה מטעם בית המשפט, על אף התנגדות הנתבעת והטיל מחצית שכרו על הנתבעת (החלטה מיום 31.3.17). מומחה זה בחוות דעתו מיום 16.1.18, לכאורה לא קבע רשלנות של הנתבעת, אם כי ציין כי רופאי הנתבעת לא יידעו את התובעת על השארת צינורית שהחליטו להשאיר בגופה של התובעת. בישיבת קדם המשפט מיום 5.11.18 הציע בית המשפט לצדדים הצעת פשרה שהתייחסה לעילת פגיעה באוטונומיה, על אף שלכאורה, עילה זו לא נכללה כלל בכתב התביעה, והתובעת לא תיקנה את תביעתה בעקבות חוות הדעת. התובעת הסכימה להצעה, אך הנתבעת עיכבה את תשובתה החיובית עד ערב דיון ההוכחות. בהקשר זה אציין כי העובדה שהתובעת היתה מעוניינת בפשרה (וממילא גם בפשרה המאוחרת יותר שהוצעה ואליה אתייחס בהמשך), עולה מתגובתה לבית המשפט מיום 5.3.19, בה כתבה באת כוחה בין היתר את הדברים הבאים: "התובעת הסכימה להצעת כב' בית המשפט, כפי שזו הוצעה בדיון ביום 5.11.18, עוד במהלך הדיון. הסכמה מהירה זו ניתנה בעיקר, מתוך רצון לייעל את הדיון ולקבל את הפיצוי הצנוע מוקדם ככל האפשר". 32. משהתעכבה תשובת הנתבעת כאמור, חזרה בה התובעת מהסכמתה והתנהל דיון הוכחות ביום 5.11.19 בו נחקר המומחה מטעם בית המשפט. בתום חקירתו הציע בית המשפט הצעת פשרה נוספת, המכפילה את הצעתו הקודמת. יצוין, כי נוכח העובדה שהתיק עומד בפני הכרעה, ובפסק הדין אצטרך להידרש לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לא אתייחס למהות הסיבות בגינן נקבע הסכום המוצע. די אם אציין כי התובעת שהיתה מיוצגת בידי עורכי דינה בדיון, הביעה את הסכמתה להצעה. אלא מאי? למרות הסכמתה, כאשר נדרשה ממילא דחייה לקבלת תשובת הנתבעת, התעקשה כי עדות הרופא שטיפל בה בבית החולים תשמע בו במקום. בית המשפט הסביר לתובעת כי נוכח השעה המאוחרת (למיטב זכרוני לאחר השעה 15:00), אין אפשרות לשמוע את העד ממילא מאחר ועדותו תיקטע באמצעה, מה גם שכל נושא הפשרה שהועלתה עניינו בעניינים מסוימים שעלו בחקירת המומחה מטעם בית המשפט, שיכול ויובהרו לרעת התובעת או לטובתה לאחר חקירת הרופא המטפל, דבר שייתר את הפשרה המוצעת. בנסיבות אלה נדחה הדיון. 33. אציין בהקשר זה כי בניגוד לרושם המתקבל מהבקשה, התובעת לא הודיעה לבית המשפט על חזרתה מהפשרה. דווקא הנתבעת היא שהודיעה לבית המשפט ביום 3.12.19 על אי קבלת הצעת הפשרה. והנה "למרבה ההפתעה" רק בשלב זה פתאום נולדו לתובעת טענות "כפיית הצעת הפשרה" על ידי בית המשפט. אין לי אלא לתהות, מדוע הועלו הטענות בשלב בו הועלו. אכן, בהקשר זה עולה השאלה, אם כן, מהי אפוא "הבעת מורת הרוח של בית המשפט מעמידתו האיתנה ותשובותיו הענייניות של עו"ד חן" הנטענות בבקשה. 34. לא למותר לציין, כי בניגוד לנטען בבקשה, בית המשפט לא "העניק ציונים" לבאי כוח התובעת בדבר ידיעותיהם המקצועיות בענייני רשלנות רפואית, ובאשר לנטען לגבי הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו" ולא ביקש להפריד בין עורכי הדין. כל שנאמר על ידי בית המשפט בשלב הצעת הפשרה, כי הכלל אינו חל אוטומטית בתביעות רשלנות רפואית, אלא יש לעמוד בתנאים מקדמיים הקבועים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], היינו עצם הגשת תביעה על רשלנות רפואית אינה יוצרת חזקה אוטומטית להחלת הכלל. 35. אזכיר בהקשר זה, כי על פי ההלכה הפסוקה, מחובתו של בית המשפט לנסות להביא את הצדדים לפשרה, וניסיון כזה, גם אם נעשה במהלך ישיבת ההוכחות, אינו מהווה עילת פסילה (ראה למשל: ע"א 7678/10 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח נור אלדין עדנאן [ניתן ביום 17.11.2010]; ע"א 11146/08 עירית אור עקיבא נ' בן נעים [ניתן ביום 18.1.2009]). אכן, אם סברו ב"כ התובעת כי הצעת בית המשפט אינה ראויה, לא היו חייבים לקבלה, אך להשתמש בניסיון זה כדי לטעון לפסילת שופט הינו ניסיון פסול של זילות בית המשפט. 36. עניין נוסף המועלה על ידי התובעת הינו טענתה כי בית המשפט הציע לה כי יפסול את עצמו. בהקשר זה יש להדגיש: בית המשפט לא הציע לתובעת כי יפסול את עצמו, אלא ביקש לברר עם ב"כ התובעת לאחר שנשארו ב"כ הצדדים באולם בלבד, האם נוכח התנהלותו המזלזלת של ב"כ התובעת בדיון, הינו סבור כי בית המשפט נוקט במשוא פנים כלפי מרשתו. בית המשפט ציין, כי ככל וכך סבור ב"כ התובעת, מן הראוי שיגיש בקשת פסילה אשר תישקל על ידי בית המשפט. ודוק: בניגוד לנטען בבקשה, בית המשפט לא "הבין שההתנהלות בדיון אינה תקינה" (אלא אם כן, עו"ד חן מתייחס להתנהלותו עצמו בדיון), וגם לא ציין מה יחליט בבקשה, אך הוא סבר כי לא ראוי לנהל את הדיון באווירה עכורה, וככל והתובעת סבורה כי מתקיים משוא פנים שתואיל "להניח את הדברים מפורשות על השולחן" בגדר בקשת פסילה. בתגובה לשאלת בית המשפט, ביקש עו"ד חן זמן להתייעצות של 10 דקות מחוץ לאולם. בסופן חזר וציין "ממשיכים כרגיל". למען הסר ספק, ביקש בית המשפט שוב כי ישארו ב"כ הצדדים באולם בלבד, ושוב שאל מה עמדת ב"כ התובעת, ועו"ד חן חזר וציין "ממשיכים כרגיל". 37. וזאת יש להדגיש, בניגוד לאמור בבקשה, שהינו אי אמת, ב"כ התובעת לא ציינו שישקלו שוב את העניין ויודיעו את עמדתם. אילו כך היו אומרים, היה עומד בית המשפט על כך, שככל וקיימות טענות פסילה, הן יועלו מיד בטרם ימשך הדיון. אי אמירת אמת זו כשלעצמה הינה התנהגות שאינה הולמת עורך דין. 38. בהקשר זה גם מבקשת התובעת תיקון פרוטוקול. לעניין זה חשוב להדגיש, דברים שנכונים גם לבקשה לתיקון פרוטוקול המוזכרת בסעיף 25 לעיל, לבית המשפט קיים שיקול דעת אלו דברים רלבנטיים לדיון ומחייבים ציונם בפרוטוקול, ואילו אינם. פרוטוקול אמור לשקף את מהלך הדיון, לרבות שאלות והערות בית המשפט אך לא צריך לכלול כל הערה שמעיר השופט בדיון (ראה: ע"א 3225/09 חברת החשמל לישראל בע"מ מחוז ירושלים נ' סאסי – קבלני בנין עפר וכבישים (1986) בע"מ [ניתן ביום 2.6.2009]; ע"א 33/75 איר טרמו בע"מ נ' אתרים בחוף תל אביב יפו, פ"ד ל (1) 547 (1975); רע"א 1497/06 פלוני נ' פלוני [ניתן ביום 10.9.2006]). לתומי סברתי, כי כדי לא להעכיר את האווירה ראוי כי ירשם כי התנהל דיון לא פורמאלי וכך נרשם (עמ' 38 לפרוטוקול), כדי ליתן לב"כ התובעת הזדמנות להפסיק את התנהלותו חסרת הכבוד כלפי בית המשפט, אך משעומדת התובעת על תיקון הפרוטוקול, כך באו הדברים לידי ביטוי ואני מתקן כך את עמ' 38 לפרוטוקול: בית המשפט: "אני מבקש כי הצדדים ימתינו בחוץ, ורק עורכי הדין ישארו באולם". הערת בית המשפט: הצדדים יצאו. בית המשפט: "עו"ד חן, הייתי למעלה מ- 20 שנה עורך דין, ואני למעלה מ- 3 שנים שופט ומעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזו כלפי בית המשפט. אני מתאפק שלא להגיב. אם אדוני סבור שלבית המשפט ישנו משוא פנים כלפי מרשתך, תתכבד ותגיש בקשת פסילה מתאימה והיא תישקל". עו"ד חן: "אני מבקש 10 דקות הפסקה מחוץ לאולם כדי להתייעץ". הערת בית המשפט: עורכי הדין יצאו מהאולם. לאחר 10 דקות: הצדדים חזרו. עו"ד חן: "אנחנו ממשיכים כרגיל". בית המשפט: "אני מבקש שעורכי הדין ישארו שוב לבד באולם". הערת בית המשפט: הצדדים יצאו. בית המשפט: "עו"ד חן, נא הבהר לי את עמדתכם". עו"ד חן: "אנחנו ממשיכים כרגיל". הערת בית המשפט: הצדדים חזרו לאולם. 39. עוד יש לציין, כי בניגוד לאמור בבקשה, לא אמר בית המשפט קודם לחקירה החוזרת של העד מטעם הנתבעת, לב"כ הנתבעת את המילים "מה אכפת לך לחקור". מה שנאמר הוא שאלת בית המשפט את ב"כ הנתבעת האם הינו חוקר או לא את העד בחקירה חוזרת. 40. המסקנה המתחייבת ברורה, לא קיימת כל עילת פסילה בתיק זה. בית המשפט לא גיבש עמדה סופית בתובענה ואין לו כל משוא פנים כלפי התובעת. הבקשה הנוכחית הינה בקשה שמוגשת מטעמים פסולים כדי לייצר טענות עתידיות למקרה ובפסק הדין לא תתקבלנה טענותיה של התובעת. התנהלות זו הינה חמורה ואינה ראויה. 41. אשר על כן, הבקשה לפסילת שופט נדחית. אשר לבקשה לתיקון פרוטוקול הינו מתוקן כאמור בסעיפים 25 ו- 38 להחלטתי. אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪, עוד אני מחייב את התובעת, בהתאם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לשלם לאוצר המדינה סך של 4,000 ₪ נוספים בשל הליך סרק זה שהוגש בחוסר תום לב. המזכירות תדאג להמציא לתובעת שובר מתאים לתשלום. עוד אני מורה למזכירות בית המשפט להעביר את החלטתי לעיונה של ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין במחוז חיפה, על מנת שתשקול האם יש לנקוט בהליכים משמעתיים כנגד עו"ד ליאור חן, כעולה מהחלטתי. 42. בלא קשר לאמור לעיל, ולאחר שיקול בעניין, הדיון בישיבת בית המשפט הקבועה ליום 11.6.20 יתקיים בהקלטה. המזכירות תדאג להסדרה טכנית של האמור. תשומת לב המזכירות, כי על אף האמור בפרוטוקול הדיון מיום 23.1.20, מועד הדיון הקבוע ביום 11.6.20, אינו מעודכן ביומן בית המשפט, והמזכירות מתבקשת לעדכנו בהתאם. שופטיםרפואהתביעות רשלנות רפואיתפסלות שופטרשלנות