1. זוהי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר בגין שעות קיץ, פיצוי בגין ניכויים שלא כדין, דמי חג, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, ודמי הבראה בגין עבודתו של התובע אצל הנתבעת וסיומה. רקע עובדתי 2. א. התובע, עובד בניין מהגר עבודה זר מטורקיה, הועסק על ידי הנתבעת מחודש 10/99 או 11/99 ועד לחודש 7/05 באתריה באזור המרכז. ב. הנתבעת הינה חברה ישראלית העוסקת בבניין, והיא חברה בהתאחדות הקבלנים והבונים בישראל ומשכך, חל על התובע ההסכם הקיבוצי הכללי בענף הבנייה והעבודות הציבוריות (להלן: ההסכם הקיבוצי), וכן צו ההרחבה בענף. ג. שכרו של התובע שולם לידיו בדולרים. ד. מתחילת עבודתו של התובע בנתבעת ועד לחודש ספטמבר 2002 שולם לידיו שכר חודשי כולל כאשר החל מחודש אוקטובר 2002 שולם לידיו שכר שעתי. ה. מחומר הראיות עולה עוד כי התובע עבד באתרי בניה שהפעילה הנתבעת בימים א'-ה' בין השעות 6:30 עד 17:30 וביום ו' עבד התובע מהשעה 6:30 ועד לשעה 16:00 לערך. התובע עבד 240 שעות בממוצע מדי חודש (הנתבעת אינה חולקת על היקף העבודה הנטען אלא שבכל הקשור לתביעה להפרשי שכר טוענת כי שילמה בעבור 240 שעות- בסיכומיו ויתר התובע על רכיב הפרשי שכר שנתבע מלכתחילה וצמצם את התביעה להפרשי שכר בגין שעות קיץ בלבד) ו. תביעתו של התובע הוגשה ביום 5.01.09, כך שעל חלק מתקופת עבודתו חלה התיישנות. התובע הגיש תביעתו רק באשר לרכיבים שטרם התיישנו. טענות התובע (לאחר שצומצמה יריעת המחלוקת במסגרת סיכומיו): 3. א. התובע זכאי להפרשי שכר בגין עבודה בשעות קיץ, כאשר כל שעה מעבר לשעת העבודה השביעית צריכה להשתלם כשעה נוספת. ב. הנתבעת ניכתה משכרו של התובע סכומים שלא כדין ומשכך זכאי הוא לתשלום החזר מתאים. ג. התובע זכאי לתשלום הפרשים בגין ימי הבראה בסך 2,147 ₪. ד. התובע זכאי להפרשי תשלום בגין 23 ימי חג בסך 396 ₪. ה. התובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה בשיעור של 6% משכרו בסך 16,405 ₪ . ו. יש לראות בתובע כמי שפוטר מעבודתו, שכן החל מחודש מאי 2005 שונתה שיטת העסקת העובדים הזרים בישראל להעסקה באמצעות חברות כוח אדם. עובדי הנתבעת הועברו לחברת "סטון" אלא שהתובע לא נקלט לעבודה בחברה זו שעה שהנתבעת לא יכולה הייתה לחדש אשרתו לאחר ששהה 68 חודשים בישראל. לפיכך זכאי התובע לפיצויי פיטורים. טענות הנתבעת 4. א. התובעת אינה כופרת בעצם היתה מעסיקתו של התובע אלא מבקשת להדגיש שכל תנאי עבודתו של התובע כמו גם הפיקוח על עבודתו, קביעת שכרו וכל יתר הנושאים הקשורים בהעסקתו נעשו בידי קבלן משנה טורקי בשם נגיב בילאלוגאלו אשר התקשר עם הנתבעת בחוזה שצורף כנספח 5 לתצהירו של עד הנתבעת מר ישעיהו חכשורי. ב. התובע אינו זכאי לתשלום דמי הבראה שכן הנתבעת מימנה מכספה את הטסתו של התובע לארץ. ג. הנתבעת ניכתה משכרו של התובע הסכומים המותרים לה על פי חוק. ד. התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין 68 חודשי עבודה בלבד. ה. התובע אינו זכאי לדמי חגים שכן הנתבעת לא בצעה כל הפחתה בשכרו בתקופה שקיבל לידיו שכר חודשי. במהלך כל תקופת עבודתו קיבל התובע תשלום ימי חג ביתר. ו. הנתבעת לא הפרישה עבור התובע כספים לקרן פנסיה שכן לא הוקמה כל קרן לעובדים זרים אליה ניתן היה להפריש כספים, כאמור בהוראות ההסכם הקיבוצי. מכל מקום יש לחשב רכיב זה בהתחשב בתקופת ההתיישנות כלומר בעבור 42 חודשים בלבד. כאשר חישוב הפיצוי עומד על 4% מהשכר ולא 6% ממנו. דיון והכרעה שעות קיץ 5. התובע עתר לתשלום בגין שעות קיץ לחודשים יוני - ספטמבר בכל שנה. יש לציין כי התקופה הרלוונטית לחישוב "שעות קיץ" היא מיום 16 ליוני ועד לראש השנה. כאשר החל מ- 1.8.04 בוטלה תוספת הקיץ במסגרת תוספת תשס"ד להסכם הקיבוצי. ראש השנה בשנת 2002 חל ביום 7 לספטמבר, ומשכך, עריכת תחשיב מתאים ביחס לחודש ספטמבר כולו אינה נכונה. (בשנת 2003 חל ראש השנה ביום 27 לספטמבר). בתקופת הקיץ - מסגרת עבודה בת 164 שעות מהווה מסגרת שעות עבודה רגילה באופן שבו מתקצר יום העבודה לצורך חישוב השעות הנוספות. חישוב מדויק של מספר ימי העבודה בתקופה שמיום 16.6.02 ועד ל- 7.9.02 (לא כולל ימי שישי) מראה כי סך ימי הקיץ עמד על 60 יום. בשנת 2003 סך ימי הקיץ עמד על 74 יום. ובשנת 2004 עמד סך ימי הקיץ על 32 יום. בהתאם להסכם הקיבוצי זכאי התובע לתגמול (לפי שכר שעתי רגיל) בעד שעה נוספת אחת בכל יום. כך נפסק על ידי בית הדין הארצי בנושא זה: "טענת העובד הינה למעשה, כי השכר השעתי בחודשי הקיץ שונה מן השכר השעתי בכל חודשי השנה. לשיטתו, בחודשי הקיץ יעמוד ערך השעה על שכר המינימום החודשי מחולק ב-164 שעות (לפי 7 שעות עבודה ביום). טענה זו לא נוכל לקבל, בהעדר כל תימוכין לכך בלשון ההסכם הקיבוצי ובכלל הוראותיו. בקביעה, לפיה "יונהג יום עבודה מקוצר, בו יעבדו העובדים שבע שעות ליום בתשלום שמונה שעות", הנהיג ההסכם הקיבוצי יום עבודה מקוצר בחודשי הקיץ ואין בו שינוי של בסיס השכר, החודשי או השעתי. אשר על כן אנו קובעים, כי שכר הבסיס לצורך חישוב הפרשי השכר להם זכאי המערער בחודשי הקיץ, לרבות גמול שעות נוספות הינו שכר המינימום השעתי הרגיל, כפי שהיה במועדים הרלוונטיים". (ע"ע 513/08 דיוניסה בוגדן נ' סולל בונה, ניתן ביום 30.12.10). 6. לפיכך זכאי התובע להפרשי שכר בגין שעות קיץ בסך 3,112 ₪ לפי החישוב כדלקמן: שנת 2002: 60 X 17.56 = 1053.6 שנת 2003 ו- 2004: 106 X 22.2 (שכר שעתי) = 2353 ₪ סה"כ : 3,406 ₪. בסיכומיו העמיד התובע תביעתו ברכיב זה ע"ס 3,112 ₪ ועל כן אין לפסוק לו יותר מכפי שתבע. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע בגין רכיב זה סך 3,112 ₪. הפרשות לקרן פנסיה 7. התובע טען כי לאור הוראות ההסכם הקיבוצי החלות בעניינו, היה על הנתבעת לבצע הפרשות לקרן פנסיה עבורו בשיעור של 6%. הנתבעת הכחישה האמור וטענה כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי היה על המעביד לבצע הפרשות מתאימות לקרן לעובדים לאחר שתוקם הקרן זאת, לכשיתקבל אישור הגורמים המוסמכים הרלוונטים, משלא הוקמה הקרן, הרי שלא קיימת חובה לבצע ההפרשות הנדונות. במסגרת סיכומיה חזרה בה הנתבעת מטענתה בעניין וזאת, לאור ההלכה שנקבעה בע"ע 149/08 מטין אילדניז נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ (ניתן ביום 22/08/10), שם נקבע כי יש להפריש סכום בשיעור 4% משכרו של העובד. לאור זאת, התובע זכאי לתשלום בגין אי ביצוע הפרשות לקרן החסכון לעובדים זרים, בשיעור של 4% משכרו ובכפוף לתקופת ההתיישנות (ע"ע 1616/04 טיברמן נ' מקורות, מיום 8.1.06; דבע לט/ 3-46 פלדון דוד נ' אריגי דן בע"מ פד"ע יא' 107), בסך כולל של 6,562 ש"ח (21 X186 X 4% X 42 חודש) יצויין, כי על פי פסיקת בית הדין הארצי רכיבי השכר, תמריץ אי היעדרות ותוספת כלכלה 2000 ,כלולים בטבלאות השכר שבהסכם הקיבוצי. דמי חגים 8. עיון בכתב התביעה מלמד כי התובע עתר לתשלום בגין 23 ימי חג בסך 3,864 ₪ כאשר מסכום זה יש לקזז סך של 3,468 ₪ אשר שולם לו על ידי הנתבעת במסגרת עבודתו ראשית נציין כי גרסתו של התובע בעניין זה הייתה בלשון המעטה "לא עקבית" (ראה סעיף 46 לכתב התביעה לעומת סעיף 24 לתצהירו לעומת סעיף 52 לסיכומיו). בנוסף, כפי שצוין לעיל הרי שעד לחודש 9/2002 (כולל) הועסק התובע במשכורת חודשית וכי רק החל מחודש 10/02 ועד לתום תקופת עבודתו הועסק כעובד בשכר שעתי בתקופה זו חלו 6 ימי חג. אלא שהזכאות לתשלום עבור ימי חג קמה רק לעובד בשכר, להבדיל מזה המועסק בשכר חודשי בו נכלל גם התשלום עבור ימי החג בהם שבת העובד מעבודה (ע"ע 354/07 אחים אוזן נ' חברה לבניה פיתוח וייזום בע"מ נ' וליטקין ואח' ניתן ביום 27.1.10). זאת כאשר התובע העיד כי הוא לא עבד בחלק ניכר מהחגים היהודיים ובכל מקרה לא עבד בחגים המוסלמים (ראה עדותו בעמ' 6 ש' 23-25 וכן בעמ' 9 ש' 13-14) בעודו מקבל משכרות רגילה . בשנת 2003 וכפי שעולה מתלושי השכר קיבל התובע תשלום בעד 6 ימי חג. בשנת 2004 קיבל התובע תשלום בעד 10 ימי חג ובשנת 2005 קיבל התובע דמי חג בעבור 4 ימי חג. נמצא איפוא כי התובע קיבל תשלום בגין 26 ימי חג ומשכך אין התובעת חייבת לתובע דבר בגין רכיב זה. דמי הבראה 9. התובע טוען כי הינו זכאי מהנתבעת ל- 17 ימי הבראה עליהם טרם חלה התיישנות לפי סכום של 351 ₪ ליום בקיזוז סכום של 3,550 ₪ שכבר שולם לו. בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע ל- 15 ימי הבראה בסך 5,265 ₪. (12 ימים בעד השנה וחצי האחרונות לפי ותק של שנה שלישית ומעלה + 3 ימים בגין מחצית השנה בה התובע זכאי לימי הבראה ע"פ השנה השנייה). על פי הודאתו קיבל התובע מהנתבעת בגין השנתיים האחרונות לעבודתו, תשלום בסך 3,550 ₪ בגין דמי הבראה. לפיכך זכאי התובע לכל היותר להפרשי דמי הבראה בסך 1,715 ₪. 10. אלא שהנתבעת טוענת כי התובע אף אינו זכאי לסכום זה שכן דמי ההבראה קוזזו כנגד עלות כרטיסי הטיסה שמימנה הנתבעת לתובע מכספה, וזאת בהתאם להסכמת העובד כפי שמופיעה בסעיף 9 להסכם העבודה. אמנם בחקירתו אישר התובע כי הנתבעת שילמה עבור כרטיסי הטיסה בזמן שהגיע לארץ ובזמן שיצא לחופשת מולדת אולם התובע סייג זאת באומרו כי מאוחר יותר נוכה הסכום מהמשכורת (ראה עמ' 8 ש' 6-12). עיון בתלושי השכר מוכיח כי אכן ניכתה הנתבעת משכרו של התובע סכומים בגין כרטיסי טיסה . כמו כן הנתבעת לא הוכיחה מה עלותו של כרטיס טיסה בודד ולפיכך לא ניתן לדעת מה שווי הניכוי שביצעה התובעת מדמי ההבראה המגיעים לתובע כנגד מימון כרטיסי הטיסה. 11. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע יתרת דמי הבראה בסך 1,715 ₪. ניכויים שלא כדין 12. לטענת התובע, הנתבעת לא היתה רשאית לנכות משכרו ניכויים שונים כפי שעשתה מאחר והוא לא נתן את הסכמתו המפורשת לכך ומאחר והנתבעת לא פרטה באופן מדויק את הסכומים שניכתה. כמו כן, טען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה את ההוצאות שהוציאה בגין הניכויים שניכתה. מנגד טענה הנתבעת כי הניכויים שנוכו משכרו של התובע היו בהתאם לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 ובהתאם לחוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א - 1991. 13. אשר לדעתנו - עיון ראשוני בתלושי השכר של התובע מלמד לכאורה כי עד לחודש 9/02 ניכתה לכאורה הנתבעת משכרו של התובע סך של 600 ₪ בגין "ניכויי רשות", אולם לאחר בחינת תלושי השכר נמצא כי אין מדובר בניכוי וכי כל שבוצע היה פעולה חשבונאית לצרכי מס, במסגרתה הוסף לשכר היסוד של התובע תשלום בסך של 600 ₪. תשלום אשר נוכה לאחר מכן במסגרת ניכויי הרשות. לאור זאת, אין לקבל את טענת התובע כי מדובר בניכוי שבוצע בפועל משכרו. זאת להבדיל כאמור, מפעולה חשבונאית המשתקפת בתלוש השכר. שונה המצב ביחס לשאר התקופה, לגביה ניתן ללמוד מתלושי השכר את העובדות הבאות: בגין החודשים 10/02 - 2/03 ניכתה הנתבעת משכרו של התובע סך של 960 ₪ מדי חודש תחת הכותרת "שירותי קרקע". בגין החודשים 3/03 - 6/05 ניכתה הנתבעת משכרו של התובע בגין ניכויי רשות סך של 680 ש"ח עפ"י הפרוט כדלקמן: 130 ₪ בגין מגורים, 40 ₪ בגין ארנונה, 450 ₪ בגין מזון, 20 ₪ בגין ביטוח רפואי ו-40 ₪ בגין כרטיס טיסה. 14. ביה"ד הארצי לעבודה פסק כי ניכוי משכרו של עובד זר בגין מגורים והוצאות נילוות צריך לעמוד בשלושה תנאים מצטברים וזאת על מנת שייחשב לניכוי כדין שהמעביד רשאי לבצעו: הוכחת ההוצאה בפועל שהוציא המעסיק בגין השירות על-ידי תחשיב מסודר, מבוסס וסביר. הניכוי יכול שיתייחס רק לסכומים שהם "החזר הוצאות", כקבוע בתקנות ובכפיפות לסכומים שנקבעו בהן. הניכוי לא יכול לחרוג מהמסגרת של 25% מהשכר הקבוע בחוק הגנת השכר ובתקנות. (ע"ע 691/06 זילברמינץ בע"מ ואח' נ' סטופארו נורצל סיזר, ניתן ביום 24.6.07). 15. במקרה דנן, הנתבעת לא פירטה בתלושי השכר בגין החודשים 10/2 עד 2/03 את מהות הניכויים שנוכו משכרו של התובע בתקופה זו. לפיכך ניכויים אלו בוצעו שלא כדין והנתבעת חבה בהשבתם. בהתאם לכך, זכאי התובע להחזר הניכויים שנוכו שלא כדין משכרו בסך של 4,800 ש"ח (960x 5). 16. באשר לחודשים 3/03 - 6/05: ביטוח רפואי - בסעיף 7.5.2 לתוספת להסכם הקיבוצי הכללי מיום 9.4.68 בענף הבנייה והעבודות הציבוריות (תוספת תש"ס) מיום 21.1.99 נקבע כדלקמן: "הקבלן רשאי לנכות משכרו של העובד סכום שהוציא או שהתחייב להוציא בפועל כדמי ביטוח רפואי עבור העובד כאמור, כפי שיוסכם בין הצדדים כאמור לעיל". הנתבעת הציגה חוזה עליו חתמה עם "מנורה חברה לביטוח" בקשר עם ביטוחי בריאות לעובדים זרים (נספח 15 לכתב ההגנה). ההסכם נחתם בשנת 2004 עם זאת בפתח ההסכם צויין במפורש כי "תנאי הפוליסה כבפוליסה בשנתיים האחרונות". משכך מצאתי לקבל טענת הנתבעת לפיה התנאים הקבועים בהסכם הנדון רלוונטים לתובע. הנתבעת שילמה סך חודשי של 17.7$ עבור הביטוח לתובע ורשאית היתה לנכות שליש מסכום זה לאור הוראות סעיף 2(1) לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי), התש"ס-2000, בסך 27.14 ₪ לחודש, בעוד שבפועל ניכתה סכום של 20 ₪ בלבד. מגורים - התובע טען כי הנתבעת לא הציגה כל מסמך המאשר את הוצאותיה בגין מגורי התובע. בנוסף לטענתו המגורים שהעמידה לרשותו הנתבעת באתריה היו בלתי סבירים ולמעט אחד האתרים בהם הועסק לא היה מדובר בקראוונים כי אם במקלט הבית אותו בנתה. הנתבעת טענה כי תנאי המגורים היו סבירים ביותר לחיזוק טענתה הציגה דו"ח שערך משרד התמ"ת ביחס לקראוונים שהציבה באחד מאתריה "אחוזת ברק" (נספח 14 לכתב ההגנה). אכן, האישור שצורף ביחס לתנאי המגורים אינו מתייחס לאתרים בהם עבד התובע עם זאת, לא מצאתי כי התובע הוכיח שתנאי המגורים היו בלתי סבירים כטענתו . הנתבעת לא הציגה כל אסמכתא ביחס לעלויות המגורים, עם זאת קובעות הוראות סעיף 2(ב) לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), תש"ס-2000: "היו המגורים בבעלות המעביד, ינכה משכר עובד זר סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנת משנה (א), לפי הענין; לענין זה יראו מגורים כנמצאים בבעלות המעביד כל עוד לא הציג המעביד למפקח חוזה שכירות לגבי הדירה שבה מתגוררים עובדיו וקבלות על תשלום שכר דירה בעדה". בענייננו עבד התובע במרכז הארץ ומשכך, לאור הוראות סעיף 2(א) לתקנות הנדונות, הנתבעת היתה רשאית לנכות משכרו של התובע סך של 134 ₪ לחודש בגין מגורים. מזון - הנתבעת סיפקה לתובע כלכלה בעין, שלוש ארוחות ביום (ראה סעיף 68ב לסיכומיו). הנתבעת צירפה חשבוניות שהופקו על ידי חברת זרקוז אשר סיפקה את המזון באתריה (ראה נספח 13 לכתב ההגנה וכן חשבוניות נוספות אשר צורפו כנספח 5 לסיכומי הנתבעת). אכן, מחשבוניות אלו לא עולה מהו מספר העובדים באתר בו עד התובע נכון למועד עבודתו של התובע אולם מכלל החשבוניות עולה כי עבור כל פועל שולם סך של 12.5 ₪ ליום (סכום שהינו סביר ביחס לעובדה שסופקו לתובע 3 ארוחות ביום מהן שתיים חמות) . על כן, בגין 30 ימים שילמה הנתבעת סך של 375 ₪ בגין מזון עבור כל פועל לרבות התובע. ניתן איפוא ללמוד מחשבונית זו גם לגבי יתר החודשים בהם עבד התובע לעניין הניכוי שיש להתיר. על כן, אנו קובעים כי הנתבעת הייתה רשאית לקזז סך של 375 ₪ בחודש בגין מזון. ומשכך חייבת היא להשיב לתובע סכום של 2,175 ש"ח (75 ₪ X 29 חודשים). ארנונה - הנתבעת לא הביאה כל אסמכתא ביחס להוצאות ארנונה (אלא רק ביחס להוצאות נלוות אחרות כגון גז - נספח 4 לסיכומים), משכך אנו קובעים כי לא הייתה רשאית לנכות סכומים מתאימים ממשכורתו בגין רכיב זה.לפיכך עליה להשיב לתובע סך 1,160 ₪ ₪ (40X29). כרטיס טיסה - התובע אישר בעדותו כי הנתבעת נשאה בעלויות כרטיס הטיסה (עמ' 6 ש' 1) עם זאת אין בכך להועיל לנתבעת שעה שלא הביאה כל ראיה לגבי עלות כרטיס הטיסה. לפיכך זכאי התובע להחזר בסך 1160 ₪ (40X 29 ) בגין רכיב זה. 17. נמצא אפוא, כי על הנתבעת לשלם לתובע החזרים בגין ניכויים שלא כדין בסך של 9,295 ₪. פיצויי פיטורים 18. למעשה אין מחלוקת בדבר זכאות התובע לפיצויי פיטורים אלא שלטענת הנתבעת זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין 68 חודשי עבודה ולא בגין 70 חודשי עבודה כפי שטוען התובע. (סעיף 8 לסיכומי הנתבעת). המחלוקת בין הגרסאות נעוץ בשאלת מועד תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת וסיומה. כאשר לטענת התובע עבד בנתבעת החל מחודש 10/99 ועד לשלהי חודש יולי 2005 ולעומת זאת טוענת הנתבעת כי התובע החל לעבוד אצלה בחודש 11/99 וסיים עבודתו ביום 30.6.05. הוכחת תקופת העבודה מוטלת על העובד. התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח תקופת עבודתו כפי שנטענת על ידו. מנגד הן מתלושי השכר (נספח 7 לכתב ההגנה) והן מהסכם העבודה שנחתם עם התובע (נספח 6 לכתב ההגנה) עולה, כי תחילת עבודתו של התובע הייתה ביום 1.11.99 . תלוש בשכר האחרון שהונפק לתובע היה לחודש יוני 2005 ואף מטופס 106 לשנת 2005 עולה כי התובע לא עבד כלל בחודש יולי 2005. לפיכך אני מקבל את גרסת הנתבעת באשר לתקופת העבודה ובהתאם לכך תשלם לתובע פיצויי פיטורים על פי החישוב כדלקמן: (21 X 186 X 68 :12) = 22,134 ₪. 43. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: הפרשי שכר 3,112 ₪ דמי הבראה 1,715 ₪. פיצוי בגין אי הפרשות 6,562 ₪. החזר ניכויים 9,295 ₪. פיצויי פיטורים 22,134 ₪. סה"כ 42,818 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.05 ועד התשלום המלא בפועל. הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מקבלת פסה"ד. דמי חגיםהתיישנות