הלכה היא כי חזקה על אדם כי הוא יודע על מה הוא חותם, שכן אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה יתחייב. חזקה עליו אשר חתם לאור הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא. יש ליחס לאנשים בוגרים וכשירים יכולת להבין את מעשיהם לרבות חוזים הנחתמים על ידם ובית המשפט אינו משמש כאפוטרופוס לכל מי שחתם על הסכם מרצונו החופשי, בהכרה מלאה ובתנאים המקובלים.(ראה ת"א (כפר-סבא) 6421/97 בנק הפועלים סניף נוה מגן נ' פטל חנה. תק-של 2001(2), 637 ,עמ' 644. ע"א 838/79 ספקטור נ' צרפתי , פ"ד לב (1) 231. ת"א (חיפה) 1179/89 בנק המזרחי המאוחד נ' אפלבוים משה .תק-מח 96(1), 2202 ,עמ' 2203. בש"א (טבריה) 854/98 מגדל חברה לביטוח נ' אליעזר אטיאס, תק-של 99(2), 295 ,עמ' 298). בפניי תביעה על סך 5,665 ש"ח, שהוגשה בסדר דין מקוצר ועניינה בקיום תניותיו של חוזה בין צדדים וכן טענותיהם של אלו באשר לתוכנו ותוקפו של החוזה אשר נכרת בינהם. התובעת, חברה עוסקת, בין היתר, בהפקה פרסום והוצאה לאור של חוברות מכרזים, במסגרתן מוצעים לציבור הרחב מוצרי צריכה ושירותים שונים. לטענתה של זו, נקשרה היא עם הנתבעת, חברה פרטית העוסקת בתחום החינוך ומתן שירותי השכלה תיכוניים, בהסכם לפרסום והפצת מוצריה על דרך מכרז. בין תניות ההסכם (נספח א' לכתב התביעה), סומכת התובעת עיקר טענותיה בסעיף המורה כי על הנתבעת לשלם במידה ומחזור המכירות יהיה פחות מ 75 אלף ש"ח, סכום של 1000$, וזאת אף לפני הוצאתה לאור של חוברות הפרסום. (להלן: "המקדמה"). מנגד, שוטחת הנתבעת עיקר טענותיה ובהן כי רומתה על ידי התובעת או מי מטעמה ואף הובהר לה, תכלית הבהירות, על ידי נציגי התובעת כי תוכל לשלוט על כמות "הזכיות" בהתאם לצרכיה הכלכליים ובאם יבוטלו כל הזכיות מטעמה לא תחוב היא אף בתשלום "המקדמה". זאת ועוד, נטען כי לאחר שנתבררו מחדליה של התובעת בהפצת החוברת, פנתה הנתבעת על מנת להשיג על מחויבויותיה הלכאוריות כלפי התובעת, ולאחר שנפגשה עם סמנכ"ל התובעת הובהר לה על ידו כי לא רק שהזכיות הבלתי רצויות יבוטלו אלא יבוטלו גם חבויותיה לתשלום עבור שירותי התובעת. נוסף על כל אלו תוקפת הנתבעת את אופן שירותיה של התובעת ואשר לטענתה, פרסמה פרסום לקוי ובלתי מדוייק אשר גרם לביטולם של מספר זכיות ואף הסב נזקים לנתבעת. בדיון שהתקיים ביום 2.2.03, הגיעו הצדדים להסדר דיוני, לפיו ניתנה רשות להתגונן לנתבעת והתיק נשמע בעדויות פרונטליות של הצדדים ביום 14.5.03. התובעת הגישה את סיכומיה המשפטיים ביום 4.6.03 והנתבעת ביום 2.7.03 והתיק הועלה אלי למתן פסק דין ביום 6.7.03. דיון נראה כי אין בין הצדדים כי אם נקודת מחלוקת אחת עיקרית אשר בפתרונה נמצא גם את בירור זכויותיהם של הצדדים. בזאת כוונתי לשאלה העובדתית באם התיר והורה סמנכ"ל התובעת לנציגי הנתבעת כי פטורים הם מתשלומי המקדמה להם נתחייבו לכאורה בהסכם בין הצדדים. בעניין זה, אניח כבר עתה כי נתקיים חוזה בין הצדדים וכי אין להזקק לטענות הנתבעת כי נעשה בה מעשה מרמה בכריתתו של חוזה. בעניין זה, הלכה היא כי חזקה על אדם כי הוא יודע על מה הוא חותם, שכן אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה יתחייב. חזקה עליו אשר חתם לאור הסכמתו יהא תוכן המסמך אשר יהא. יש ליחס לאנשים בוגרים וכשירים יכולת להבין את מעשיהם לרבות חוזים הנחתמים על ידם ובית המשפט אינו משמש כאפוטרופוס לכל מי שחתם על הסכם מרצונו החופשי, בהכרה מלאה ובתנאים המקובלים.(ראה ת"א (כפר-סבא) 6421/97 בנק הפועלים סניף נוה מגן נ' פטל חנה. תק-של 2001(2), 637 ,עמ' 644. ע"א 838/79 ספקטור נ' צרפתי , פ"ד לב (1) 231. ת"א (חיפה) 1179/89 בנק המזרחי המאוחד נ' אפלבוים משה .תק-מח 96(1), 2202 ,עמ' 2203. בש"א (טבריה) 854/98 מגדל חברה לביטוח נ' אליעזר אטיאס, תק-של 99(2), 295 ,עמ' 298). התובעת תולה יהבה על לשונו הברורה לכאורה של הסכם השירות והנתבעת מנגד, סומכת על הסכמותיה המאוחרות של התובעת לביטול חובותיה של הנתבעת עקב כשלון השירות. לבירור טענות אלו, עלינו להידרש ראשית לטענותיה של התובעת כי עיקר טענות הנתבעת אינן אלא טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב שאינן קבילות אא"כ ניתן לבססן בראשית ראייה בכתב. בעניין זה מפנה אותנו בא כוחה המלומד של התובעת לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחי העותומאני הקובע כי: "80 תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, לקבלנות או הלוואה שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיחן במסמך בכתב. טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע". ואכן הלכה ידועה היא כי "עסקה" כלשהיא הבאה לכלל ביטוי בכתב, תחול עליה ההנחה הבסיסית כי אותו כתב טומן בחובו את סיכומם של כל הפרטים אותם הסכימו הצדדים לקבל על עצמם. ועל כן הלכה פסוקה היא כי אין להתיר הבאת עדות בע"פ כנגד תוכנו של מסמך מעיין זה. מגמה זו באה לכלל ביטוי גם על ידי בית המשפט העליון בשורה נרחבת של פסקי דין, וכך נפסק: "כאשר הצדדים העלו את ההסכם שביניהם על הכתב, יש להניח שבכך באו לסכם כל משא ומתן שהתנהל ביניהם בעל פה קודם לעריכת המסמך, ולמצות בכתב כל מה שהוסכם ביניהם. לפיכך, אין אנו אלא נותנים תוקף לכוונת הצדדים, בדחותנו כל הוכחה המוצעת לסתירת המסמך, כי למסמך יש ערך קונקלוסיבי, ודברים שאינם כלולים בו אינם נשוא להוכחה בבית המשפט, מפני שאינם לעניין." (ראה: ע"א 138/56 דוידון נגד בוני הנגב פ"ד יא(2) 1474 וכן י.קדמי על הראיות חלק ב' 739-732. המ' (נצרת) 872/98 - אליאס שלופה נ' מפעלי פלדה מאוחדים .תק-מח 98(3), 6400 ,עמ' 6401. וכן ע"א 1570/92 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר . פ"ד מט(1) 369 ,עמ' 390-391). ואולם גם לכלל זה נמצאו חריגים הרבה אשר יש בהם לצמצם תחולתו של הסעיף. בין אלא הזכיר בא כוח הנתבעת המלומד את סוגיית הויתור. ולענייננו, צד המבקש להבנות מהוראות הסיפא של סעיף 80 - חייב להתנגד במפורש להשמעת עדות בע"פ לסתירת תוכנו של המסמך. במקום שלא התנגד הצד, רואים בו כמי "שוויתר" על זכותו להתנגד והעדות כשרה היא לכל דבר ועניין (ע"א 207/86 - דוד מגן נ' ישי בכר ואח' . פ"ד מב(4) 63 ,עמ' 71-72). ויודגש, את ההתנגדות להשמעת העדות הנ"ל היה על התובעת להציג כבר בעת השמעתה. הצגתה בשלב מאוחר יותר או כפי שנטען בענייננו, לעת הגשת הסיכומים, אין בה כדי להועיל ולאיין את קבילותה של אותה הראייה. (קדמי לעיל, בעמ' 1104). כל זאת בענייני פרוצדורה. אך גם בעניין שבמהות מצאתי לדחות את טענות התובעת. ואמנם, בדין הוא כי אין לקבל טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב, אך במה דברים אמורים? בטענה הנוגדת את תוכנו של המסמך בלבד. לשונו של החוק שחה בלשון כוללנית בכל טענה "כנגד" מסמך, מבלי לפרט אופייה וטיבה של טענה. ברם, הלכה פסוקה היא שיש להבחין בין שני סוגים של טענות: האחת, טענה הנוגעת לכל אשר נאמר עובר ובשעת עריכת המסמך - היינו טענות הבאות לסתור או להשלים את תוכן המסמך עצמו. (עניין דוידון לעיל). טענות אלו הן טענות כנגד מסמך כמשמעותן בסעיף 80 הנדון וכלפיהן בלבד מכוון האיסור באותו הסעיף (ע"א 1570/92 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר . פ"ד מט(1) 369 ,עמ' 390-391). ואילו הטענה השנייה, היא טענה "כנגד התביעה" ופירושה: כל טענה הנוגעת לעניינים הנאמרים לאחר עריכת המסמך הכתוב. טענה מעין זו אינה מערערת על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו, אלא מבקשת לסמוך על ההשלכה המאיינת שיש להתרחשויות המאוחרות ליצירת המסמך. נקבע, כי טענות מעין אלו אינן תוקפות את תוכנו של מסמך אלא מצביעות על אירועים מאוחרים אשר יש בהם כדי "לכרסם" לתקפותו. (עניין דוידון, לעיל בעמ' 1479).לטענות מעין אלו לא נתכוון דבר החקיקה העותומאני ולכך, טענה זו מותרת גם בעדים בע"פ. עתה, משדנו בקבילותם של ראיות ובאלו מצינו כי יכולה הנתבעת להוכיח טענותיה אף בראיות בע"פ, טוב כי נשים פעמינו לגופן של ראיות על מנת למצוא צדקת הדברים בטענות מי מהוא מהצדדים המתדיינים בפנינו. בעניין זה, נחה דעתי ולאחר שעניינתי בעדויות הצדדים ובחקירותיהם הנגדיות באשר לצדקת טענותיה של הנתבעת ולמצער, בעדיפותם על פני אלו של התובעת בעניינים שבנטלי הוכחה ובמהימנות העדים. זו כנגד זו עומדות טענות הצדדים וכבר משכך הייתה עדיפה גרסתה של הנתבעת נוכח נטלי ההוכחה הרובצים לפתחה של התובעת להוכחת טענותיה. ואולם, לא רק לזאת נדרש היות וגם עדותו של מר יניב ששון מהימנה עליי ביותר. נראה כי זה אינו עובד בחברה מזה שנה ומחצה ועל כן מצאתי בדבריו האובייקטיבים כשלעצמם, כדי להשלים ולגבות את גרסתו של מר מלוביצקי במלואה על אותו "פטור" אשר ניתן להם על ידי מר קמחי, סמנכ"ל התובעת, מתשלום כל סכום עבור שירותיה הנטענים של הנתבעת. גם התחמקויותיו של מר קמחי בעדותו אינן מוסיפות לאמינות דבריו ובפרט כי "רענן" את זכרונו הדהוי בקיומה של אותה פגישה אך לאחר שנרמז לו על קיומו של עד נוסף (מר ששון), אשר שהה אותה העת בפגישה המדוברת (עמ' 5 לפרוטוקול). לכל אלו מתווספים אף מחדליה של התובעת בהבאת עדותו של מר מלכי, העובד עדיין כמנהל השווק במשרדי התובעת, נראה כי עדותו של זה היתה משמעותית בהכרח לבירור המחלוקת שבפנינו ומשלא המציאה בפנינו עדות זו, וטעמיה עמה, יש בכך בכדי להפחית את משקל טענותיה למול טענות ההגנה של הנתבעת. וכבר נקבע כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד" וכן "... אכן, ככלל, אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ראה: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ (4), בעמ' 245. ת"א (ראשון-לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002(2), 650 ,עמ' 655. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' . פ"ד מה(4) 651, 654.) ודי לי בדברים אלו. לאור כל אלו מצאתי לדחות את התביע ולחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח, בתוספת מע"מ כחוק. מסמכיםחזקה שאדם יודע על מה הוא חותם