1. זו בקשת התובע והנתבע שכנגד כי בית המשפט יורה על מחיקת עניינים, שנכללו בכתב ההגנה שהגישה המשיבה בתאריך 6.2.2006 בתגובה לכתב התביעה שהגיש המבקש נגד המשיבה במסגרת 11086/01, בתאריך 9.1.2006, ועל מחיקת עניינים שנכללו בתביעה שכנגד שהגישה המשיבה לבית משפט זה בתאריך 6.2.2006 נגד המבקש במסגרת 110861/06 שכן אין בהם צורך וגם/או שהם מבישים וגם/או שהם עניינים, העלולים להפריע לדיון הוגן בתביעתו של המבקש ובתביעה שכנגד של המשיבה לסבכן וגם/או להשהותן וגם/או להפריע לדיון באחת מתובענות אלה, לסבכה וגם להשהותה. הרקע לבקשה: 2. בתביעה העיקרית תאר המבקש (סעיפים 5-6 לכתב התביעה) סכסוך שכנים בקשר לחנייה בבניין בו מצוי משרדו של המבקש ובו מתגוררת גם המשיבה ובמיוחד אירוע שאירע ב- 15.11.2005 (להלן: "אירוע החנייה") שבעקבותיו הוגשו ע"י המשיבה תלונות ללשכת עורכי הדין ולמשטרת ישראל ובהם ציינה בין היתר כי: "זהו אינו המקרה הראשון שבו עורך הדין שטנגר תוקף את שכניו ומעורב באלימות לכאורה כלפי שכנים". 3. בגין אמירה זו, המופיעה במכתבה של המשיבה ללשכת עורכי הדין מיום 15.11.2005 (נספח א לכתב התביעה), תובע המבקש את המשיבה בתיק העיקרי בעילה של פרסום לשון הרע כמשמעותם של דברים בחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. עובדות הבקשה 4. טוען המבקש בבקשתו כי גדר ותחם את עילת תביעתו נגד המשיבה לקטע המצוטט לעיל בלבד ולכן, אין יכולה המשיבה בדרך של הגשת כתב הגנה ו/או בדרך של הגשת תביעה שכנגד לשנות את עילת תביעתו של המבקש, להרחיבה וגם/או לצמצמה שכן הדבר מנוגד לדין. 5. הלכה למעשה, טוען המבקש כי אין המשיבה רשאית ליצור בכתבי טענותיה עילת תביעה חדשה ושונה מזו הנטענת על ידו בכתב התביעה. כלומר, המשיבה מנועה מלהעלות דיון בנושא אירוע החנייה, שכן אירוע זה אינו רלוונטי לדיון באמירתה של המשיבה העוסק באירוע אחר בו נטען כי המבקש שבר את מראות הרכב של שכנו מרחוב שטריקר בת"א (להלן: "אירוע שטריקר"). 6. טוענת המשיבה כי המבקש לא עמד בתנאי תקנה 91(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 המורה כי: "בעל דין לא יהא רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם לתת הוראה כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם כן פנה לבעל דינו, תוך חמישה עשר ימים מיום המצאת כתב ההגנה האחרון או התשובה, לפי המאוחר, בבקשה למחוק או לתקן את הענין או את כתב הטענות". 7. תקנה 241(ג) מורה כי: "המשיב רשאי להשיב לבקשה תוך עשרים ימים מיום שהומצאה לו או בתוך מועד אחר שקבע בית המשפט או הרשם ; בתשובתו יפרט את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לתשובה; תצהיר שלא צורף לתשובה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט". 8. המשיבה טוענת בתגובתה כי המבקש לא עמד בתנאי תקנה 91(ב) לתקנות. טענה זו הינה טענה עובדתית ולפיכך דרושה על פי סעיף 241(ג) לתקנות תצהיר. אולם תשובתה של המשיבה אינה כוללת תצהיר קרי: בקשתה אינה עומדת בכללים הקבועים בסדרי הדין. 9. מהטעם האמור, אני קובעת כי יש לדחות על הסף את טענת המשיבה לפיה המבקש לא עמד בתנאי תקנה 91(ב). בקשת המבקש לגופה - דיון 10. כעת אפנה לדון בטענות המבקש ביחס לסעיפים אותם מבקש הוא למחוק מכתבי הטענות של המשיבה: בהתייחס לסיפא של סעיף 1א לכתב ההגנה - להלן הסעיף: "כל הטענות הנטענות ו/או הנזכרות בכתב הגנה זה נטענות באופן מצטבר, משלים ו/או חלופי לכל טענה ו/או עובדה אחרת הנכללת בה ובכתב התביעה בין אם נאמר הדבר במפורש ובין אם לאו." 11. טוען המבקש כי נאסר על בעל דין לטעון טענות עובדתיות חלופיות בכתב טענות אלא אם הצהיר כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לו, וכי משלא עשתה כן הנתבעת בכתבי הטענות, הרי שדין טענות חלופיות אלה להימחק מכתב ההגנה ומכתב התביעה שכנגד בהתאם להוראת ס' 72(ב) לתקנות המורה כי: "בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו; אין באמור בתקנה זו כדי למנוע טענות משפטיות חלופיות". 12. אין לקבל את בקשתו של המבקש בעניין זה. אכן, לפי סעיף 72(ב), משלא הצהירה המשיבה כי העובדות כהווייתן אינן ידועות לה אין היא רשאית לכאורה לטעון טענות עובדתיות חלופיות. 13. אולם על אף האמור בסעיף 1א לכתב הגנתה של המשיבה, בדבר חלופיותן של עובדות וטענות הנכללות בו, למקרא כתב ההגנה עולה כי אין בכתב ההגנה טענות חלופיות בפועל. 14. משל כך, מתמיה מדוע בחר המבקש להעלות כל טענה בדבר סעיף 1א מלכתחילה. 15. אשר על כן, מטעמים אלה איני מוצאת טעם להעתר לבקשתו של המבקש למחיקת סייפא סעיף 1 א' לכתב ההגנה. 16. בהתייחס לסעיפים 2(א)(ג) ו-(ד), 3 - 17, 19, 20 לכתב ההגנה ו- סעיפים 1(א)(ג) ו-(ד), 2 - 9, 11, 13, לכתב התביעה שכנגד של המשיבה: סעיפים אלה עוסקים או קשורים למסכת העובדתית שהתרחשה באותו מפגש בין המבקש לבין הנתבעת בחנייה של הבית, ב- 15.11.2005 אשר כונה ויכונה בענייננו - "אירוע החנייה". 17. טוען המבקש כי סעיפים אלה אינם רלוונטיים לנשוא כתב תביעתו ולעילת התביעה המפורטת בסעיף 6 ובסעיף 11 לכתב התביעה. ובמילים אחרות, טוען המבקש כי הנטען והמתואר בהם אינו קשור לאמרה של המשיבה בדבר אלימותו של המבקש כלפי שכניו ברחוב שטריקר בת"א, המהווה לטענת המבקש פרסום לשון הרע, ולכן האמור בסעיפים לעיל נכנס בגדרי החלופות המצויות בתקנה 91(א) לתקנות. 18. טענה זו דינה להידחות מהטעמים הבאים: א. המבקש מזכיר ודן באירוע החנייה בכתב התביעה בסעיפים 5-9 לכתב התביעה. לפיכך, גם אם לא יוכח כי קיים קשר בין אירוע החנייה לבין נשוא התביעה, יהא זה בכל זאת מן הצדק לאפשר אף למשיבה להציג את נקודת ראותה ביחס לאשר התרחש. ב. יתר על כן, מקובלת עלי טענתה של המשיבה כי הדיון באירוע החנייה נחוץ כדי לפרוש בעיני בית המשפט את התמונה העובדתית הנדרשת המהווה הרקע לפרסום לשון הרע הלכאורי, נשוא תביעה זו. ברור כי דברי המשיבה לא נאמרו בחלל ריק. דבריה נאמרו בהקשר מסוים אותו יהיה על בית משפט זה לברר בדונו בתיק העיקרי. ג. ובהמשך לאמור, דומה אף כי עצם האמירה של המשיבה, אשר סביבה סבה תביעת לשון הרע שלפנינו, יוצרת קשר ברור בין אירוע החנייה ובין אימרת המשיבה בדבר אלימותו של המבקש כלפי שכניו ברחוב שטריקר בת"א - כשאומרת המשיבה "זהו אינו מקרה ראשון שבו עו"ד שטנגר...", היא מחברת למעשה בין אירוע החנייה ("זהו") לבין האירוע הלכאורי ברחוב שטריקר ("אינו מקרה ראשון"). ד. מכך עולה למעשה כי שני האירועים, אירוע החנייה והאירוע ברחוב שטריקר, כרוכים זה בזה, בהקשרה של תביעה זו, באופן שאינו ניתן להפרדה עד כדי שכל אחד מן האירועים נחוץ על מנת לקיים דיון ראוי בשני. ה. כמו כן יודגש כי "הלכה פסוקה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכות הנתונה לו בתקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי לעיתים רחוקות, בזהירות מיוחדת ובמקרים נדירים בלבד, עת הגישה המקובלת הינה ליתן בידי בעל דין האפשרות להוכיח טענותיו לגופו של ענין במסגרת בירור המשפט". (ראו: בר"ע (ירושלים) 706/05 - יורו ישראל בע"מ נ' מועצה מקומית גבעת זאב . תק-מח 2005(2), 3629 ,עמ' 3633. וגם ראו: ע"א 348/57 האחים ברנט ובורכרד בע"מ ואח' נ' אברהם ברנט פ"ד יב (1) 282, 283). ועוד מוסיפה הפסיקה כי "השימוש בתקנה זו הוא 'בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה'". (ע"א 3755/03 בן חמו נ' טנה נוגה, תק-על 2004(3) 3140). ו. גם אילו היה המבקש מראה, דבר שלא עמד בו, כי קיימים עניינים מבישים בכתבי הטענות של המשיבה שפוגעים בכבודו, עדיין לא היה זכאי לסעד אוטומטי של מחיקה לפי סעיף 91. הפסיקה קבעה זה מכבר כי אפילו טענה מבישה, ברגע שהוכח כי היא רלוונטית, לא תיפסל. (ראו לעניין זה: עע"ם 5737/01 - דבורה אוסדיטשר נ' הוועדה המקומית לתכנון . תק-על 2001(4), 848, 849). ז. קל וחומר, כי בית המשפט לא ישתמש בסמכות הנתונה לו לפי תקנה 91 במקרים בהם הוכח כי קיימת רלוונטיות וזיקה ישירה בין עניינים הנטענים לכאורה כנכנסים בגדרי התקנה לבין טענות אשר אין מחלוקת כי הן מהותיות לבירור הדין, בנסיבות בהן נושאים אלה לא הוצגו על ידי המבקש בצורה משכנעת כמביישים. סיכום 19. תקנה 91 לתקנות סדר הדין האזרחי מסמיכה את בית המשפט (או הרשם) להורות בכל עת כי "יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו". תקנה זו יוצרת, במקרים מתאימים, חריג לעיקרון היסודי של חופש הטיעון של הצדדים לדיון המשפטי. 20. מעיוני בנסיבות הבקשה דנן מצאתי כי לא התקיימו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד עניינים הנכנסים לגדרי החלופות המנויות בתקנה 91(א). היינו כתב ההגנה וכתב התביעה שכנגד אינם מכילים עניינים שמן הראוי להורות כי יימחקו או יתוקנו משום שאין בהם צורך או שהם מבישים או עלולים להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. 21. בדבר טענתה של המשיבה בתגובתה כי המבקש לא עמד בתנאי תקנה 91(ב) לתקנות: המשיבה לא עמדה בהוראות תקנה 241(ג) לתקנות המחייבת צירוף תצהיר לטענות עובדתיות המהוות בסיס לתשובתה. מטעם זה כנאמר לעיל, אני מורה כי יש לדחות על הסף את טענת המשיבה. 22. הוצאות בקשה זו כולל שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל , עפ"י תוצאות הדיון בתיק העיקרי. טענות חלופיותכתב תביעהמסמכים