מבוא 1. בהליך זה הגישו הנתבעות בקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. התביעה התבררה בפני מותב קודם, כבוד השופטת ש' קמיר-וייס, אשר בהחלטה מיום 23.10.13 פסל עצמו מלדון בתובענה מחמת מניעות. בהודעה מיום 04.11.13 הועברה התביעה למותב זה ונקבע קדם משפט ליום 22.01.14. הנתבעות הגישו בקשות לדון תחילה בבקשות לסילוק על הסף. בהחלטה מיום 14.01.14 הוריתי כי בדיון שנקבע יידונו הבקשות לסילוק התובענה על הסף וכי בשלב זה אין לזמן עדים לדיון. 2. בדיון מיום 22.01.14 נשמעו טיעוני הצדדים בבקשות לסילוק התביעה על הסף. בתום הדיון ניתנה הצעת בית המשפט, לפיה, הבקשות לסילוק על הסף תתקבלנה ללא צו להוצאות. ב"כ התובעים ביקש שהות בת 7 ימים על מנת להודיע את עמדת התובעים להצעת בית המשפט. בשגגה נכתב בהחלטה בתום הדיון כי החלטה בבקשות לסילוק על הסף תשלח לצדדים ובהחלטה מתקנת מאותו יום, הורה בית המשפט כי ב"כ התובעים יודיע את תשובתו להצעת בית המשפט עד ליום 29.01.14. 3. ביום 29.01.14 הגיש ב"כ התובעים בקשה דחופה להארכת המועד להגשת עמדת התובעים להצעת בית המשפט עד ליום 02.02.14. בבקשה נטען: "לאור חשיבות ההחלטה בעניין המבקשים וההליכים (המשך ו/או הפסקת ההליך ע"י התובעים) לאור עמדת בית המשפט מבוקש בזאת הארכה בת מספר ימים, בכדי לאפשר למבקשים להגיע להחלטה מושכלת בעניינם". (סעיף 1 לבקשה). 4. בהחלטה מיום 29.01.14 נעתר בית המשפט לבקשת התובעים וניתנה להם ארכה כמבוקש להגשת התשובה. 5. ביום 02.02.14 שוב הוגשה מטעם התובעים בקשה להארכת מועד להגשת תשובת התובעים להצעת בית המשפט. הפעם נטען כי הארכה מבוקשת בשל תקלה במחשבו של ב"כ התובעים ובשל מכתב התראה מטעם עו"ד מילר. בבקשה נטען כי עמדת התובעים ביחד עם כתבי טענות נוספים תוגש עד ליום 03.02.14. 6. טרם ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה השנייה להארכת מועד, ביום 03.02.14 הוגש מטעם התובעים כתב טענות שכותרתו "עמדת התובעים בהתאם להחלטת כבוד בית המשפט מיום 22.01.14", אשר אחז 3 עמודים ואליו צורפו כ- 400 עמודי נספחים, בהם גם כתבי טענות מהליכים אחרים. בכתב טענות זה, התובעים לא פירטו את תשובתם להצעת בית המשפט אלא העלו טענות מטענות שונות, אם לגופה של התובענה ואם ביחס לבקשות לסילוק התובענה על הסף, ביקשו שלא ליתן החלטה הדוחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות וכן ביקשו להתיר להם לנהל הליכי קדם משפט להוסיף לכתב תביעתם עילות וצדדים נוספים. 7. בהחלטה מיום 03.02.14 הוריתי כי כל שהיה על התובעים, במסגרת תשובתם להצעת בית המשפט, היה להודיע אם הם מקבלים או דוחים את הצעת בית המשפט וכי בפועל הם הגישו כתב טענות ובו טענות ונספחים שאינם רלבנטיים לתשובה להצעת בית המשפט. ההודעה נמחקה ונקבע כי החלטה בבקשות לסילוק התביעה על הסף תשלח לצדדים. 8. לאחר זאת, ביום 04.02.14 הוגשה מטעם התובעים: "הודעה דחופה בדבר הכוונה להגיש בקשת פסלות שופט, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט זה בעניין הימנעות מזימון עדים לבירור סוגית ההתיישנות ובקשה דחופה להימנע ממתן החלטה הנחזית להיות פס"ד בתיק". 9. בהחלטה מיום 06.02.14 נדחתה הבקשה להימנע ממתן החלטות בבקשות לסילוק התביעה על הסף בכפוף להחלטה בבקשה לפסלות שופט. בהחלטה נאמר כי בפני בית המשפט מונחות שתי בקשות מטעם הנתבעות לסילוק התביעה על הסף, בהן טרם ניתנו החלטות. בבקשות אלה, לאחר שהצדדים הגישו כתבי טענות, התקיים דיון ביום 22.01.14 והתיק קבוע למתן החלטה בבקשות. כן נאמר בהחלטה כי בית המשפט לא ראה להיעתר לבקשת התובעים לזימון עדים לדיון הנ"ל וככל שיהא צורך בכך, בית המשפט יידרש בהחלטתו גם להיבט זה. כן נאמר בהחלטה כי התובעים כמובן רשאים לערער על החלטותיו של בית המשפט. 10. ביום 06.02.14 הגישו התובעים בקשה לתיקון פרוטוקול, בקשה להארכת המועד להגשת בקשה לתיקון פרוטוקול ובקשה לפסלות שופט. 11. עניינה של החלטה זו הבקשה לפסלות שופט. דיון 12. התובעים טענו לפסלות מותב זה בגין מספר החלטות. בהחלטות אלה מנויות לפחות שתי החלטות אשר כלל לא ניתנו על ידי מותב זה אלא על ידי מותב קודם. (ר' סעיפים 3.1, 3.3, 13 ו- 16 לבקשה). החלטה אחת מיום 30.12.12, בה נעתר בית המשפט לבקשת נתבעת 2 להארכת המועד להגשת כתב הגנתה והורה כי כתב ההגנה יוגש תוך 30 יום ממתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. החלטה שנייה מיום 24.03.13 בבקשת התובעים למתן צווים. בבקשה זו עתרו התובעים למתן צווים כנגד משטרת ישראל, בנק דיסקונט למשכנתאות, מנהל מקרקעי ישראל ונתבעת 2, למסירת חומר חקירה, מידע ומסמכים. בבקשה זו, בהחלטה מיום 24.03.13, הורה בית המשפט (כבוד השופטת ש' קמיר-וייס), כי הבקשה למתן צווים תידון ותוכרע רק לאחר ההחלטה בבקשות הנתבעים לסילוק על הסף ובהתאם לתוצאות ההחלטה. מעבר לכך שטענת פסלות אשר מתבססת על החלטות שניתנו על ידי מותב אחר, הינה מופרכת מיסודה, יש לתמוה על תום ליבם של התובעים ביחסם למותב זה משוא פנים בהסתמך על החלטות אשר כלל לא ניתנו על ידו. 13. א. כאמור בסעיף 471ב. לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984: "בתחילת הדיון בתובענה או בערעור, ולפני כל טענה אחרת, רשאי בעל דין לטעון טענת פסלות; לא היה באפשרותו לטעון טענת פסלות בשלב האמור, רשאי הוא לטענה לאחר מכן, ובלבד שיעשה זאת מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות". ב. התובעים טוענים לפסלות בגין ההחלטה מיום 14.01.14 ובגין הדיון מיום 22.01.14. ג. התובעים לא הגישו בקשתם לפסלות סמוך לאחר ההחלטה עליה הם קובלים מיום 14.01.14, בה הורה בית המשפט, כאמור, כי בישיבת 22.01.14 יידונו הבקשות לסילוק התובענה על הסף וכי אין לזמן עדים לישיבה זו. בתום ישיבת 22.01.14 ניתנה הצעת בית המשפט, לפיה, הבקשות לסילוק על הסף תתקבלנה ללא צו להוצאות. בבקשתם, התובעים טוענים לפסלות בגין ההצעה הנ"ל של בית המשפט. דא עקא, בדיון (בו נכחו גם התובעים), לא זאת בלבד שב"כ התובעים לא העלה טענה שכזו אלא אמר כי הוא שמע את הצעת בית המשפט וכי הוא מבקש שהות בת 7 ימים על מנת להודיע את עמדת התובעים לבית המשפט. (פרוט' עמ' 9 ש' 9). לבקשת ב"כ התובעים, ניתנה לו השהות כפי שנתבקשה על ידו. גם לאחר זאת לא הועלתה כל טענה בדבר פסלות ובמועד בו היה על התובעים להגיש תשובתם להצעת בית המשפט (29.01.14), ב"כ התובעים הגיש בקשה להארכת המועד להגשת תשובת התובעים להצעת בית המשפט. בבקשה נכתב: "לאור חשיבות ההחלטה בעניין המבקשים וההליכים (המשך ו/או הפסקת ההליך ע"י התובעים) לאור עמדת בית המשפט מבוקש בזאת הארכה בת מספר ימים, בכדי לאפשר למבקשים להגיע להחלטה מושכלת בעניינם". (סעיף 1 לבקשה). הנה כי כן, התובעים ביקשו לשקול עניינית את הצעת בית המשפט ולא טענו לחשש למשוא פנים. ד. בית המשפט התיר לתובעים את הארכה שהתבקשה על ידם. לאחר זאת, ביום 02.02.14, שוב הוגשה מטעם התובעים בקשה להארכת המועד להגשת תשובת התובעים להצעת בית המשפט. הפעם נטען כי הארכה מבוקשת בשל תקלה במחשבו של ב"כ התובעים ובשל מכתב התראה מטעם עו"ד מילר. ה. לאחר זאת, ביום 03.02.14, הוגש מטעם התובעים כתב טענות שכותרתו "עמדת התובעים בהתאם להחלטת כבוד בית המשפט מיום 22.01.14". בכתב טענות זה, שאחז שלושה עמודים ושאליו צורפו כ- 400 עמודי נספחים, התובעים לא פירטו את תשובתם להצעת בית המשפט אלא טענו טענות אם לגופה של התובענה ואם ביחס לבקשות לסילוק התובענה על הסף. התובעים ביקשו שלא ליתן החלטה הדוחה את התביעה על הסף מחמת התיישנות וכן ביקשו להתיר להם לנהל הליכי קדם משפט ולהתיר להם להוסיף לכתב תביעתם עילות וצדדים נוספים. ו. בהודעה זו של התובעים, ניתנה החלטה מיום 03.02.14, בה הוריתי כי כל שהיה על התובעים, בתשובתם להצעת בית המשפט, הוא להודיע אם הם מקבלים או דוחים את הצעת בית המשפט. בהחלטה נאמר כי מטעם התובעים הוגשו כתב טענות ונספחים שאינם רלבנטיים לתשובה להצעת בית המשפט. בהתאם, הוריתי על מחיקת ההודעה וכן הוריתי כי החלטה בבקשות לסילוק התביעה על הסף תשלח לצדדים. רק לאחר ההחלטה הנ"ל, ביום 04.02.14, הגישו התובעים הודעה שכותרתה: "הודעה דחופה בדבר הכוונה להגיש בקשת פסלות שופט, בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט זה בעניין הימנעות מזימון עדים לבירור סוגית ההתיישנות ובקשה דחופה להימנע ממתן החלטה הנחזית להיות פס"ד בתיק". ביום 06.02.14 הוגשה הבקשה לפסלות שופט. ז. טענת פסלות יש לטעון בהקדם האפשרי ומיד לאחר שנודעה למבקש עילת הפסלות. בעל דין אינו רשאי לשמור בליבו טענות פסול על מנת להעלותן כשיראה לו נוח הדבר - אם משום שיסתבר לו ממהלך הדיון שתוצאת הדיון לא תהיה נוחה לו ואם מכל טעם אחר. גם חובת תום הלב מחייבת כי בעל דין לא ישתהה בהגשת טענת הפסלות. (ע"א 3778/94 גרפינקל נ' לין, פ"ד מט(1) 309. רע"א 296/08 ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל ואח', 05.12.10). ח. התובעים השהו הגשת בקשתם בגין ההחלטה מיום 14.01.14, השתתפו בישיבת 22.01.14 ואף הגישו לאחריה בקשות והודעות מבלי לטעון לפסלות. גם בגין ישיבת 22.01.14, השהו בקשתם, לא טענו לפסלות ולאחר הדיון אף הוסיפו להגיש בקשות והודעות כמפורט לעיל. ט. התובעים השתהו, אפוא, בהגשת טענת הפסלות וכבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. לנוכח התנהלות התובעים כמפורט לעיל, גם לא ניתן להימנע מהמסקנה כי אין מדובר בטענה כנה. התובעים ניסו לדחות ו/או למנוע מתן החלטות בבקשות לסילוק על הסף. לאחר שנוכחו שהדבר לא עלה בידם, טענו לפסלות כניסיון נוסף למנוע מתן החלטות בבקשות לסילוק על הסף בדרך של העברת הדיון למותב אחר. 14. א. התובעים טענו לחשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט בכך שבית המשפט לא מנע מב"כ נתבעת 2 לטעון את שטען בפרוטוקול עמ' 6, ש' 25-29, שם אמר: "חברי עו"ד כהן הכפיש במסגרת כתבי הטענות, אני לא מדבר על שופטים שקטונתי מלהגן על שמם הטוב, אני מדבר על כך שהכפיש את שותפי עו"ד שפרבר, הוא לא הקדים ופנה אליו ע"מ לקבל התייחסותו לטענתו. אם חברי לא יתנצל, ויחזור בו מהדברים, וראיתי מייל בפייסבוק לעשרות ממוענים בהם הוא מטיל הכפשות על עו"ד שפרבר שכל חטאו שייצג את עיריית פתח תקווה, אני אומר כבר כעת שתוגש נגדו קובלנה ללשכת עורכי הדין והן תביעת לשון הרע". לטענת התובעים, בית המשפט היה צריך להבהיר לב"כ נתבעת 2 "את חומרת מעשי [נתבעת 2] וחומרת מעשי משרד עו"ד פריש, שפרבר ריינהרץ". ב. נשתכח לתובעים כי בכתבי טענותיהם, הם, באמצעות בא כוחם, טענו טענות אישיות נגד ב"כ נתבעת 2. בכלל זה טענו כי ב"כ נתבעת 2 מצויים בניגוד עניינים חמור בעניינים נשוא התובענה; כי עו"ד שפרבר פעל בניגוד עניינים, היה מודע ל"מעשים חמורים" והסב נזקים חמורים לענייני נתבעת 2 והדיירים וכי משרד עוה"ד פריש שפרבר מצוי בניגוד עניינים חמור, ניגוד אינטרסים חמור וב"מעמד של הפרת חובת האמון והנאמנות לדיירים ולעירייה". (ר' סעיף 1.5 לתגובת התובעים מיום 27.01.13 לבקשת נתבעת 2 לסילוק התביעה על הסף. סעיף 57 לתגובת התובעים מיום 06.03.13 לבקשת נתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף. סעיף 35 לבקשת התובעים מיום 22.10.13 לזימון עדים. סעיף 5.6 לבקשת התובעים מיום 14.03.13 למתן צווים). ג. לנוכח חזית המחלוקת שפתחו התובעים עצמם כאמור, בה הם ייחסו מעשים כאלה ואחרים באופן אישי לב"כ נתבעת 2, אין כל יסוד לטענתם כי בית המשפט היה צריך לנקוט עמדה לטובת התובעים ונגד ב"כ נתבעת 2 ולשלול מב"כ נתבעת 2 את זכות הטיעון. יצוין כי ב"כ התובעים אף השיב לדברי ב"כ נתבעת 2 הנ"ל. ר' פרוט' עמ' 6 ש' 32. גם לטענה, לפיה, בית המשפט היה צריך להבהיר לב"כ נתבעת 2 "את חומרת מעשי [נתבעת 2] וחומרת מעשי משרד עו"ד פריש, שפרבר ריינהרץ", אין שחר. מדובר בטענות חמורות שטענו התובעים שכלל לא התבררו. ודאי בית המשפט לא יאמץ אותן כמוכחות. גם בטענה, לפיה, בית המשפט נמנע מהערות לנתבעת 2 על פגמים בהתנהלותה ועל הימנעותה מהגשת הודעה לצדדים שלישיים לצדדי ג' שונים (סעיף 18 לבקשה), אין כל ממש. בשלב בו מצויה התובענה, הפגמים הנטענים הם בגדר טענות שלא הובררו ובכל מקרה אין בית המשפט מורה לבעל דין להגיש הודעת צד ג' ולא כל שכן, כאשר, כאמור לעיל, בית המשפט האריך לנתבעת 2 את המועד להגשת כתב ההגנה עד לאחר הכרעה בבקשות לסילוק על הסף. 15. א. ישיבת 22.01.14 הייתה קבועה כאמור לדיון בבקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. בתום הישיבה, הציע בית המשפט לב"כ התובעים לשקול הסכמה לקבלת הבקשות לסילוק על הסף ללא צו להוצאות. לטענת התובעים, מדובר ב"הבעת עמדה" המצדיקה פסלותו של מותב זה. גם דינה של טענה זו להידחות. ב. הצעה למגיש הליך למשוך את ההליך ללא צו להוצאות הינה בגדר הצעת פשרה. כמו כן, מעבר לכך שבעצם העלאתה של הצעת פשרה, אין די להביא לפסלותו של בית המשפט, בהתאם להלכה הפסוקה, בית המשפט רשאי להפנות צד לקשיים בתובענתו והעלאתה של הצעת פשרה אינה מבססת עילה לפסלות. ר' ע"א 2877/08 נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ' מוסך איציק יהוד (1988) בע"מ, 13.07.08: "בנסיונו להביא את הצדדים לידי פשרה מציג בית המשפט בפני הצדדים את העקרונות על יסודם ראוי להתפשר בתיק, ומצביע לא פעם (וגם זאת, ברמה הלכאורית) על נקודות תורפה ונקודות חוזק בטיעונים שבפניו. הדברים ידועים ומקובלים ואין בהם כדי להביא לפסלותו של השופט המציע פשרה. עילת פסלות תתקיים רק אם חרגו דברי בית המשפט מדברי שכנוע או הבעת דעה לכאורית גרידא ועלו כדי דברים היוצרים חשש ממשי למשוא פנים מצדו של בית המשפט, עד כדי הפיכת ההליך ל"משחק מכור"". וכן: "פשרה ראויה עשויה להיטיב עם שני בעלי הדין, לחסוך מזמנם וממשאביהם ולסייע לניצול יעיל יותר של המשאבים השיפוטיים". ג. יש לציין כי במקרה דנן, ניתנה ההצעה לאחר שהסתיימה שמיעת הבקשות לסילוק על הסף. לפיכך, ביתר שאת, אין בהעלאתה כדי ליצור חשש למשוא פנים. כמו כן, ב"כ התובעים עצמו, לא זאת בלבד שלא ראה כל פסול בהצעת בית המשפט, אלא היה בדעה כי ראוי לתובעים לשקול אותה וכמפורט לעיל בסעיפים 13(ג)-(ד), הוא ביקש שהות לצורך כך ואף הגיש שתי בקשות להארכת המועד למתן המענה להצעת בית המשפט. 16. באשר לטענת התובעים לפסלות בית המשפט בשל "חוסר בקיאות", התובעים הגישו שתי תגובות לבקשות לסילוק על הסף. בדיון, כאשר ב"כ התובעים ציטט מנספח של אחת משתי התגובות (נספח 17 לתגובת התובעים מיום 27.01.13), התבקש ב"כ התובעים להפנות את בית המשפט לאיזו משתי תגובות התובעים צורף הנספח ממנו ציטט. על יסוד אמרה זו של בית המשפט בעת הדיון, טוענים התובעים ל"חוסר בקיאות" של בית המשפט בתיק. יש להצר על העלאת טענה נפסדת זו. בקשה כאמור של בית המשפט מב"כ התובעים בעת הדיון, ולא כל שכן, כאשר כל אחת מתגובות התובעים שהוגשו לבית המשפט אחזה מאות עמודים, אין בה אף לא שמץ חשש למשוא פנים בניהול המשפט. ההפך מכך, בבקשתו בית המשפט דווקא אפשר לב"כ התובעים להאיר את טענתו ולציין את פרטי המסמך ממנו ציטט. 17. בבקשה מיום 22.10.13 ביקשו התובעים לזמן 7 עדים לדיון שנקבע בבקשות לסילוק על הסף. בבקשה זו, בהחלטה מיום 14.01.14, הוריתי כי בדיון אשר נקבע ל- 22.01.14 יידונו הבקשות לסילוק התביעה על הסף וכי בשלב זה, אין לזמן עדים. התובעים טענו לפסלותו של בית המשפט בגין ההחלטה מיום 14.01.14, משום שבית המשפט לא קיבל את בקשת התובעים לזימון עדים ובשל היעדר הנמקה. גם טענות אלה אינן מבססות פסלות. בית המשפט רשאי להחליט בבקשות לסילוק על הסף על יסוד הבקשות והתשובות (סעיף 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). כמו כן, בהחלטה נוספת מיום 06.02.14, הוריתי כי לא ראיתי להיעתר לבקשת התובעים לזימון עדים לדיון מיום 22.01.14 וכי ככל שיהא צורך בכך, בית המשפט יידרש בהחלטתו בבקשות הנתבעים לסילוק על הסף גם להיבט זה. תרופתם של התובעים, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשות לסילוק על הסף היא, אפוא, בהגשת ערעור על החלטת בית המשפט. 18. טענה נוספת בפי התובעים לפסלות היא בגין "השמטת מידע ופרטים מהותיים מפרוטוקול בית המשפט המעלים חשש ממשי לניהול ההליך במשוא פנים". השמטות מהותיות אלה, לטענת התובעים, הן אי רישום אמרת בית המשפט כי הוא קרא את כתבי הטענות, בקשת בית המשפט, כאמור לעיל בסעיף 16, מב"כ התובעים להפנות למיקומו של הנספח ממנו ציטט ואי רישום הציטוטים שציטט ב"כ התובעים מהנספח הנ"ל, לגביהם נרשם בפרוטוקול: "מפנה לסעיפים 60-61 לתצהיר של אפקים בתיק התביעה נ' עיריית פ"ת". (עמ' 7 ש' 10). גם בטענות אלה אין כל ממש. הפרוטוקול משקף את הדיון גם אם לא נרשמה כל מילה שנאמרה. כפי שנאמר בע"א 2877/08 נ.מ.ס.ר. מסחר ושירותים בע"מ נ' מוסך איציק יהוד (1988) בע"מ, 13.07.08, ישנם מקרים שבהם דברים שנאמרו לא יופיעו בפרוטוקול, לאור העובדה שאין אפשרות לנהל רישום מילולי מלא של כל מה שנאמר במשפט. ה"השמטות" הנטענות אינן נוגעות לעניינים מהותיים ולא ניתן להימנע מהמסקנה כי התובעים העלו אותן כדי לייצר יש מאין טענות לצורך בקשת פסלות. לעניין הציטוטים מתצהיר מנכ"ל חברת אופקים, בפרוטוקול נרשמה הפניה מדויקת למובאות ואין צורך בהקלדתן מתוך התצהיר המצוטט לפרוטוקול. לטענות לעניין הפרוטוקול ר' גם ההחלטה מיום 08.04.14 בבקשת התובעים לתיקון הפרוטוקול. סוף דבר 19. המבחן לפסלות שופט הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים והראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות והשערות, הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות. (ע"א 3966/07 מנוסביץ נ' גוטפריד, 09.09.07. ע"א 11146/08 עירית אור עקיבא נ' בן נעים, 18.01.09). במקרה דנן, התובעים הרהיבו לטעון כי "בית המשפט נותן יד לפגיעה באינטרסים ציבוריים וכספי ציבור", ללא שמץ בסיס עובדתי ומבלי להביא ולו בדל ראיה להוכחת טענותיהם. לא זאת בלבד שאין כל בסיס לטענות בדבר משוא פנים בפועל או חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט או חשש מהותי למשוא פנים, אלא שמדובר במקרה מובהק של בקשת פסילה הנובעת מחוסר שביעות רצון מהחלטות בית המשפט שעה שהשגות על החלטות אלה מקומן בהליכי ערעור ולא במסגרת הליכי פסלות. (ר' ע"א 27301/98 תנופה שרותי כוח אדם בע"מ נ' אוגניה גיאורגיצאנו, פ"ד נב(2) 427: "העובדה שהחלטות דיוניות מסוימות של בית המשפט אינן מיטיבות עם התובעים אינה מהווה עילת פסלות. (וראה ע"א 220/97 ח.ר. דולומיט חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' תעשיות רדימיקס (ישראל) בע"מ [7]). הדרך הראויה להתמודדות עם החלטות מעין אלה היא הגשת בקשת רשות ערעור, ולא בקשת פסלות". (עמ' 431)). חמור מכך, התובעים הגישו את בקשתם במטרה למנוע מתן החלטות בבקשות לסילוק על הסף. כלשונם בסעיף 27 לבקשה: "בקשה זו מוגשת לבית המשפט טרם החלטתו בסוגית סילוק על הסף מטעמי התיישנות, שכן פעם אחר פעם הבהירו התובעים, כי אין לברר את הבקשה בשלב מקדמי, במיוחד בנסיבות התיק ובנסיבות הפרויקט". להערכת התובעים, החלטות בית המשפט, אשר טרם באו לעולם, לא ייטיבו איתם ובקשתם זו הוגשה במטרה למנוע מתן ההחלטות על ידי העברת התיק למותב אחר. גם טענותיהם בדבר "חוסר מידתיות קיצוני"; "חוסר סבירות קיצוני" "של "הטעות השיפוטית" בניגוד להלכות סילוק על הסף מטעמי התיישנות" ו"מניעת בירור עניינם של התובעים לגוף העניין", מקדמות החלטות בבקשות לסילוק על הסף, אשר טרם ניתנו וטרם באו לעולם ומקומן, אם תתקבלנה הבקשות, בערעור על ההחלטות ולא בבקשת פסלות. אף בית המשפט המחוזי, במסגרת בקשת רשות הערעור שהגישו התובעים ברע"א 29167-02-14 זיהה מניע זה של התובעים בקובעו: "הרושם שנוצר הוא כי כל מטרתם של המבקשים למנוע מתן החלטה בבקשת המשיבים לסילוק תביעתם על הסף, ולשם כך הם מעלים טענות מן הגורן ומן היקב". (החלטה מיום 25.02.14, עמ' 3, ש' 18-20). 20. אשר על האמור הבקשה נדחית. 21. התובעים ישלמו לכל אחת מהנתבעות הוצאות הדיון בבקשה בסך של 3,500₪. סילוק על הסף