רקע 1. התובע בתובענה דנן הינו בנק לאומי למשכנתאות. ביום 10.10.91 נחתם בין התובע ובין חברת סי.גי. תיירות שייט למלונאות בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") הסכם הלוואה בסך של 330,000 ₪, עליו חתמו הנתבעים 2-4 כערבים יחד ולחוד לקיום חיובי הנתבעת 1 לפרעון ההלוואה. 2. ביום 18.10.91 הופקד סכום ההלוואה בחשבון בנק המתנהל על שם הנתבעת 1. 3. הנתבעת 1 לא עמדה בתנאי פרעון ההלוואה כפי שנתחייבה בהסכם והחלה לפגר בפרעון התשלומים ומכאן התובענה שבפני. 4. התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעים לשלם לו יחד ולחוד סך של 627,276.47 ₪ בצירוף הריביות המוסכמות. 5. ביום 25.4.97 ניתן ע"י כב' השופט שפירא פס"ד בהעדר כנגד הנתבעים 1 ו- 2 , זאת מאחר ולא הגישו בקשות רשות להתגונן. 6. ביום 24.1.01 ניתן פס"ד כנגד הנתבעת 4 עקב אי התיצבותה לדיון שנתקיים ביום 24.1.01 בפני כב' השופט אטרש שאהר, ועקב אי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה. 7. כנגד הנתבעת 3 (להלן:"הנתבעת") הוגשה על ידי התובע תביעה מוקדמת נוספת בת.א. 638/94 אשר נדון בפני כב' השופט אטרש ובו ניתן פס"ד ביום 19.9.02. טענות התובע 8. התובע טוען כי ביום 13.10.91 חתמה הנתבעת כערבה לפרעון ההלוואה על סך 330,000 ₪, אשר ניתנה לנתבעת 1. לטענתו, חתימת הנתבעת התבצעה בפני פקיד הבנק רוני אהרון, בדלפק בנק לאומי למשכנתאות. 9. כן טוען התובע כי הנתבעת 1 לא עמדה בתנאי פרעון ההלוואה והחלטה לפגר בפרעון תשלומים בתקופה העולה על 30 יום. 10. לטענתו, עפ"י הסכם ההלוואה הוא זכאי להעמיד את כל יתרת ההלוואה לרבות הסכום שבפיגור בתוספת ריבית הפיגורים והסכומים שמועד פרעונם טרם הגיע לפרעון מיידי, בין היתר, אם הנתבעת 1 פיגרה למעלה מ- 30 יום בפרעון תשלום כלשהו שעליה לשלם לו. 11. לטענתו, הסכום שבפיגור בתוספת ריבית הפיגורים ובצירוף יתרת הלוואה שהועמדה לפרעון מיידי ויתר הסכומים המגיעים לו עפ"י הסכם ההלוואה מגיעים לכדי 627,276.47 ₪. 12. לבסוף, טוען התובע כי הנתבעת כערבה חייבת עפ"י הסכם ההלוואה לשלם לו סך של 627,276.47 ₪ בצירוף הריביות המוסכמות עפ"י הסכם זה. טענות הנתבעת 13. בכתב ההגנה הראשון טענה הנתבעת כי היא אינה ערבה להלוואה נשוא התובענה דנן ואף הכחישה כי אי פעם חתמה על הסכם ההלוואה. לטענתה, מה שמתיימר להיות חתימתה זוייף על ידי מאן דהוא. 14. בתצהיר עדותה הראשית מיום 11.11.01 ובכתב הגנתה המתוקן טענה הנתבעת כי לא ידעה על מתן ההלוואה נשוא התובענה וכי בעלה אלי סבן (הנתבע 2) קיבל טפסים ריקים של הלוואה מהבנק, הביא את הטפסים לביתה ואמר לה כי מדובר בהלוואה לענין הבית שלהם ורק משום כך היא חתמה על הטפסים. לטענתה, על הטפסים לא הופיעו פרטי הנתבעת 1, הלווה. 15. כן טענה הנתבעת כי כל החתמתה על הטפסים נעשתה במרמה ע"י בעלה, שאף הורשע בשל כך עקב תלונת התובע נגדו. בשל אשר יפורט בהמשך פסק הדין, אני מוצא לציין כי לא נטענה בכתב ההגנה טענת מרמה או ידיעה על מרמה מצד התובע. חומר הראיות 16. מטעם הצדדים הוגשו תצהירי עדות כדלקמן: מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מר רוני אהרון אשר עבד בנציגות התובע בזמנים הרלוונטיים, בו הצהיר כי על הסכם ההלוואה חתמה גם הנתבעת. לתצהירו צורף הסכם ההלוואה מיום 10.10.91, חתום ע"י הערבים וביניהם הנתבעת, טופס הוראות בלתי חוזרת, לפיו הורתה הנתבעת 1 להפקיד את סכום ההלוואה לחשבון בנק על שמה, העתק שיק על סך 330,000 ₪ לפקודת הנתבעת 1 (אשר הופקד על ידי התובע לחשבונה) ודף חשבון המתנהל על ידי התובע. בנוסף הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר יוסי ברק אשר שימש כפקיד משכנתאות בנציגות התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה דנן. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותה הראשית וכן תצהיר עדותו של בעלה, מר אלי סבן, אשר הצהיר כי הוא ביצע מעשי מירמה רבים כלפי התובע, בין היתר, זייף מסמכים וחתימות והגישם לתובע ע"מ לקבל הלוואות להן לא היה זכאי. 17. ביום 6.4.03 במהלך שמיעת הראיות נחקרו המצהירים בחקירה נגדית. כמו כן, הגישו הצדדים את סיכומיהם. בסיכומיה העלתה הנתבעת טענות חדשות אשר לא הוזכרו כלל בכתב הגנתה, בתצהיר עדותה הראשית ובחקירתה הנגדית כדלקמן: 18. הנתבעת טענה כי טענותיה העיקריות הינן משפטיות לפיהן אין זה משנה אם היא חתמה על הסכם ההלוואה כערבה בידיעה כי המסמכים שעליה חתמה היו "בלנקו" או שנוסחו כהסכמי הלוואה וערבות. 19. כן טענה הנתבעת כי בעלה זייף מסמכים ע"מ לקבל את ההלוואה דנן ואף הוגש כנגדו כתב אישום הכולל עבירות זיוף מסמכים והצגתם. לדידה, חיוב שנוצר במסמכים מזוייפים שזוייפו בין החייב לנושה אינו יוצר חיוב בר תוקף עפ"י סעיף 2 לחוק הערבות ואינו יוצר חיוב כלל, ועל כן אין תוקף לערבותה. 20. לטענתה, כאשר חתמה על הסכם ההלוואה התובע יצר כלפיה מצג כי מדובר בעסקת הלוואה נקיה כאשר ברור כי הוא ידע (לפחות ביום הגשת התביעה דנן) כי היא חתמה על ערבות לרמאות כנגדו ולא על חיוב בר תוקף, ובכך למעשה הטעה אותה. 21. בנוסף, טענה הנתבעת כי גם על פי חוק הבנקאות ערבותה בטלה שכן סכום ההלוואה לא שימש למימון רכישתם של מקרקעין כדרישת החוק מאחר ולא נעשתה שום עסקה בשווי סכום ההלוואה, היינו 330,000 ₪ , ולא נרכשה חנות בגודל של 128 מ"ר כפי שהציג בעלה לתובע. 22. עוד טענה הנתבעת כי הסכם ההלוואה שבגינו היא נדרשת לשלם ערבותה נגוע במצגי שווא אשר לו הובאו לידיעתה בעת חתימתה על ההסכם היא לא היתה מתקשרת בחוזה הערבות כלפי התובע. 23. לטענתה, היה על התובע לדעת אודות הזיוף והרמאות שנעשו כלפיו, שכן הבנק צריך לשקוד על פעילות נכונה במסגרת תיק ההלוואה שנפתח אצלו. לדידה, פעילות נכונה כוללת בדיקת חוזה המכר שבגינו מבוקשת הלוואה או לפחות פניה טלפונית למוכרים החתומים עליו. 24. על פי גירסתה, אילו פעל התובע בדרך סבירה ומקובלת היה מתגלה דבר הזיוף מיד, אך משלא עשה כן, רשאית היא לבטל את הסכם הערבות מתוקף סעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי). 25. לבסוף, טענה הנתבעת כי גם על פי חוק הערבות, ערבותה אינה תקפה. שכן בעלה אלי סבן והגב' מזל סבן (הנתבעים 2 ו- 4) הוגדרו בעמוד הראשון להסכם ההלוואה כחייבים ביחד ולחוד, ואילו בהמשך ההסכם מופיעים שמותיהם כערבים לצד שמה. לטענתה, על פי סעיף 1 לחוק הערבות, אין כל משמעות להיותם ערבים לחיובם של עצמם וכל מטרת חתימתם כערבים היתה להטעות אותה על מנת שתווכח כי יש ערבים נוספים להלוואה מלבדה, שכן לו ידעה שהינה ערבה אחת ויחידה לא היתה חותמת ככזו על הסכם ההלוואה. הבקשה שלא להתיר הרחבת חזית 26. עם קבלת סיכומי הנתבעת הגיש התובע במסגרת בש"א 1672/03 בקשה להימנע מלדון בטענות הנתבעת שהועלו לראשונה בסיכומים (להלן: "הבקשה"). ראוי לדון בבקשה זו תחילה. נימוקי הבקשה 27. התובע טען כי הנתבעת חזרה בה בסיכומיה מהנטען על ידה בכתב ההגנה המתוקן ואף לא ניסתה להראות כיצד הראיות מטעמה תומכות בטענת הגנה כלשהי ופתחה בסדרת טענות חדשות לחלוטין מתחום דיני החוזים, הבנקאות והערבות. 28. לטענתו, הטענות החדשות הינן טענות המשלבות טענות עובדתיות הדרושות לצורך טיעון ודיון על פי דיני הטעות וההטעיה, החוזים האחידים ודיני הערבות והבנקאות אשר לא נטענו בכתב ההגנה שמתפקידו להגדיר את הפלוגתאות בין הצדדים. 29. כן טוען התובע כי הוא הודיע בפתח חקירתה של הנתבעת כי הינו מתנגד לכל הרחבת חזית מעבר למה שאושר לנתבעת לטעון בכתב הגנתה המתוקן ולכן אין לאפשר לה כעת לפתוח בחזית חדשה לחלוטין. תגובת הנתבעת 30. הנתבעת טוענת כי בסיכומיה לא הועלו שום טענות עובדתיות חדשות ועל כן יש לדון בכל הטענות בסיכומיה. לטענתה, רשאי בעל דין להסתמך על טענות חוק ודין העולות מכתבי הטענות שבתיק, מן הפרוטוקול והעדויות שהובאו, בין שהטענה החוקית נטענה במפורש ובין שהיא עולה כפועל יוצא מן החומר העובדתי הנמצא בתיק. לדידה, מקומם הגיאוגרפי של טענות משפטיות הינו בשלב הסיכומים, וכך עשתה. סבורני שדין בקשת התובע להתקבל מן הנימוקים שאפרט להלן: 31. מרבית מטענות הנתבעת בסיכומיה מושתתות על מעשי הזיוף, התרמית וההטעיה שנעשו כנגדה הן מצד בעלה והן מצד התובע אשר לטענתה, ידע או שהיה עליו לדעת אודות מעשי התרמית והזיוף שנעשו כנגדו על ידי בעלה במטרה לקבל הלוואות ובכל זאת, החתים אותה כערבה על הסכם ההלוואה הנ"ל. 32. טענות הנתבעת הינן טענות חדשות המשלבות טענות עובדתיות ומשפטיות כאחד אשר מן הראוי היה להעלותם בשלבים מוקדמים יותר של ההליך המשפטי, בכתב ההגנה ו/או בתצהירי העדות הראשית, שכן לא אחת נקבע בפסיקה כי טענות כגון תרמית והטעייה יש להעלות במפורש בכתבי הטענות. לעניין זה ראה : ע"א 744/81 שר לסלו נ. ציון חברה לביטוח בע"מ : "...במהלך תיאור השתלשלות הדברים לא מצא ב"כ חברת הביטוח לנכון לבקש תיקון כתב הגנה או למצער, לטעון את טענת התרמית... אף בפנינו לא טען הוא שהיה זה מתוך טעות, שיכחה או היסח הדעת. זאת לזכור, שעניננו בטענה אותה יש לטעון בפירוש ובפירוט ובית המשפט לא יזקק לה אלא אם כן נטענה בכתב ההגנה". ראה גם: ע"א 475/87 נינה אהרונוב נ. אהרון אהרונוב : "...בתצהירה של המערערת לא נטען ,ואף לא נטען מטעמה בדרך אחרת, כי במרמה החתימה המשיב על ניירות חלקים, ובלא טיעון מפורש לעניין זה לא היה על השופט המלומד לראות בו נושא המחייב הכרעתו". 33.בספרו "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית מציין ד"ר זוסמן בעמ' 313 כדלקמן: "הטענה שהעסקה אשר הולידה את עילת התביעה נגועה בתרמית או בהטעיה, צריכה טיעון מפורש, בתי המשפט נוהגים להחמיר עם נתבע המבקש לפסוק התקשרות בהאשימו את יריבו בטענה זו, המכתימה את שמו ומייחסת לו התנהגות שאינה הוגנת הגובלת לפעמים בעבירה פלילית. בית המשפט לא יזקק לטענה כזו, אם לא הועלתה במפורש בכתב ההגנה, ואפילו נטענה טענת הטעיה על סמך מסכת אחת של עובדות, לא ידון בית המשפט בעובדות אחרות שהועלו לאחר מכן ולא פורשו בכתב הטענות". 34. הנתבעת טענה כי ערבותה בטלה גם לאור העובדה כי הגב' מזל סבן (הנתבעת 4) חתמה על הסכם ההלוואה הן כחייבת והן כערבה, דבר העומד בניגוד לחוק הערבות. סבורני כטענת התובע כי טענה זו מהווה הרחבת חזית. לא נעלמה מעיני גם העובדה כי כב' השופט אטרש לא התיר לנתבעת להעלות טענה זו במסגרת בקשתה לתיקון כתב ההגנה ולכן אין זה מן הראוי להתיר לה לעשות זאת בשלב הסיכומים. אפילו לחלק מהעדויות שהובאו בתצהירה של הנתבעת (סעיפים 21-23) אשר חרגו מן הטענות שבכתב הגנתה התנגד ב"כ התובע מבעוד מועד, כבר בפתח חקירתה של הנתבעת, כהרחבת חזית. (ראה פרוטוקול בכתב יד מיום 6.4.03). בהרחבת חזית מסוג זה כאשר טענות עובדתיות חדשות מועלות רק בסיכומים אין לצד שכנגד כל אפשרות להפריך אותן במהלך חקירה נגדית או להביא ראיות מטעמו להפרכתן ובכך נעוץ הטעם לאי התרת הרחבת חזית מכל סוג שהוא. הדרך להבאת טענות עובדתיות חדשות אשר לא נטענו בכתבי הטענות, אל תוך מסגרת הדיון הינה על ידי בקשה לתיקון כתב טענות על מנת שאותן טענות עובדתיות, במידה שהן נוגעות לשאלות השנויות במחלוקת בתובענה, תהוונה חלק מהדיון. 35. להלן אדון במחלוקת שבין הצדדים על יסוד חומר הראיות המצוי בתיק ועל פי טענות הצדדים מבלי שאתייחס לטענות החדשות אותן העלתה הנתבעת בסיכומיה. דיון 36. הפלוגתא שעומדת לדיון הינה, האם הנתבעת ערבה לקיום חיובה של הנתבעת 1, הלווה, לפירעון ההלוואה מכוח חתימתה על הסכם ההלוואה כערבה. התובע טען כי הנתבעת חתמה על הטפסים של הסכם ההלוואה בסניף הבנק בפני הפקיד רוני אהרון אשר הצהיר על כך הן בתצהיר עדותו הראשית והן בחקירתו הנגדית. כן טען התובע כי הנתבעת ידעה שההלוואה נתבקשה לטובת הנתבעת 1. הנתבעת טענה תחילה, כי חתימתה זוייפה, לאחר מכן טענה שחתמה על הסכם ההלוואה, אך לא בסניף הבנק אלא בביתה כאשר בעלה פנה אליה עם טפסים ריקים ואמר לה כי הוא צריך את חתימתה לצורך בקשת הלוואה מהתובע למטרת שיפוץ הדירה. לטענתה, חתימתה הושגה במרמה, שכן לו ידעה שההלוואה המתבקשת הינה לטובת הנתבעת 1 ולא למטרת שיפוץ דירתה, היא לא היתה חותמת כערבה. 37. לאחר עיון מעמיק בראיות שהובאו בפני ובטענות הצדדים ולאחר שהתרשמתי מעדותם של העדים ומחקירתם, שוכנעתי כי גירסת התובע היא הנכונה, שכן גירסת הנתבעת נסתרה ומרבית מטענות הגנתה הופרכו כמפורט להלן. 38. הנתבעת טענה כי בעלה החתים אותה על טפסי ההלוואה בביתה. בחקירתו טען אלי סבן, בעלה של הנתבעת, כדלקמן: "אני החתמתי אותה על טפסים , אני לא זוכר בקשר לאיזו הלוואה". בהמשך חקירתו כשנשאל : "אפשר לומר שבהלוואה לנכס ברחוב הגליל ז'קלין חתמה ליד פקיד הבנק". השיב: "לא זוכר" (ראה עמ' 30 ו- 32 לפרוטוקול המודפס). גם הנתבעת ציינה בחקירתה: "אני לא זוכרת שחתמתי בפני רוני" (פרוטוקול ידני עמ' 2). לעומתם העיד מר רוני אהרוני בחקירתו כי: "אני מכיר אותך היות והחתמתי אותך כערבה על חוזה הלוואה" (עמ' 24 לפרוטוקול המודפס). מעדותם זו עולה, כי בעוד הנתבעת ובעלה טענו כי אינם זוכרים היכן חתמה הנתבעת על הסכם ההלוואה נשוא התביעה דנן, העיד מר אהרוני נחרצות כי הוא החתים את הנתבעת כערבה על טפסי הסכם ההלוואה בסניף התובע. 39. לו זו אף זו, טען התובע כי הנתבעת היתה מעורבת בהעברת כספים מחשבונה לחשבון הנתבעת 1 ולהיפך. טענה זו לא נסתרה ואף הוכחה על ידי התובע באמצעות מסמכים ודפי חשבון שצירף לתביעה (ראה ת/3, ת/6, ת/7, ת/9, ת/10 ות/11). סבורני, כי התנהגותה זו של הנתבעת תומכת בגירסת התובע לפיה, חתמה כערבה על הסכם ההלוואה בפני פקיד הבנק וכי ידעה מהי מטרת ההלוואה. משכך, גם טענת הנתבעת כי לא היתה מסכנת את עצמה לערוב להלוואה על סך 330,000 נדחית. 40. לא נעלמה מעיני העובדה כי הן הנתבעת והן בעלה השיבו בחקירתם תשובות מתחמקות ולא זכרו פרטים מהותיים וקרדינאליים הדרושים לצורך בירור המחלוקת שבגינה הוגשה התביעה דנן ואשר על חלקם אף הצהירו בכתבי טענותיהם ובתצהירי עדותם הראשית. סוף דבר 41. לאור כל זאת, אני קובע כי ערבותה של הנתבעת להסכם ההלוואה תקפה. אני מקבל את התביעה. הנתבעת תשלם לתובע סך של 627,276 ₪ בצירוף הריבית המוסכמת. ריבית הפיגורים תחושב קונטוקורנטית בשיעור של 2.03% לחודש מיום הגשת התביעה ,1.5.97, ועד התשלום המלא בפועל. הריבית המוסכמת וריבית הפיגורים תתווסף לקרן מידי 3 חודשים עפ"י הסכם ההלוואה או לפי בחירת התובע במשך כל תקופה הפחותה משלושה חודשים שבגינה תותר עפ"י חוק צבירת ריבית ותישא ריבית אף היא בשיעור כאמור. שיעור הריבית, מועד חיובה ואופן צבירתה ישתנו בהתאם לשינויים שהיו נוהגים אצל התובע מעת לעת וכשתצהירו של פקיד התובע ישמש ראיה לכאורה בכל הקשור לשיעור, מועד ואופן צבירת הריבית. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ ומע"מ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. כן תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל. מסמכיםתצהירים