על המבקש לטעון טענות סף (כגון התיישנות, העדר עילה, מעשה בית דין וכו') שהן בבחינת "מחסומים דיוניים" - החובה להעלות אותן "בהזדמנות הראשונה". ככל שלא תועלינה "בהזדמנות הראשונה", לא ניתן להעלותן שוב, והן תהיינה בבחינת טענות "שעבר זמנן" אף אם היו מתקבלות אילו הועלו בעיתוי הנכון. ##טענת מעשה בית דין - בהזדמנות הראשונה:## בעניין טענת מעשה בית דין נפסק כי "מעצם מהותה הדיונית של טענת מעשה-בית-דין, הרי שעל בעל-דין מוטלת החובה להעלותה בכתב-ההגנה או בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעו לו העובדות המקימות אותה. בענייננו הועלתה הטענה לראשונה על-ידי הבנק בבקשה למחיקה על הסף שהוגשה לאחר סיום קדם-המשפט. מכאן, שבדין נדחתה.." (ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6) 493, ראו גם : נינה זלצמן "מעשה בית-דין בהליך אזרחי" בעמוד 22-23). ##טענת ההתיישנות - בהזדמנות הראשונה:## טענת ההתיישנות היא טענה המהווה "מחסום דיוני". כידוע עפ"י שיטתנו המשפטית ההתיישנות היא דיונית (מקימה מחסום דיוני) ולא מהותית (אינה מפקיעה את זכותו המהותית של התובע) (ראו: ע"א 3812/91 ברבארה ג'רייס נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד מח(3) 441). לפיכך, על המבקש לטעון התיישנות להעלות הטענה בהזדמנות הראשונה (ראו: סעיף 3 לחוק ההתיישנות התשי"ח- 1958; וכן ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן פ"ד נח(4) 769). ##להלן דוגמא להחלטה בנושא טענות שיש להעלות בהזדמנות הראשונה:## 1. להלן החלטתי בבקשת המבקש לסלק על הסף תביעת המשיבות כנגדו. 2. דרכן של בקשות לסילוק על הסף להיות מוגשות בתחילת ההליך. כשמן כן הן- תכליתן היא לסלק תביעה פלונית מן העולם כשהיא על סיפו של בית המשפט, בטרם יתחיל בית המשפט לשמוע ראיות הצדדים ולדון בטענותיהם לגופן. לעיתים קבלת תביעה על הסף חוסכת זמן שיפוטי יקר, שכן במקרים שבהם ברור, עוד בתחילת ניהול ההליכים, כי דין התביעה להידחות, אין מקום לדון בטענות הצדדים לגופן. 3. בפנינו בקשה לסילוק "על הסף" שהוגשה לאחר שמיעת הראיות, לאחר שהצדדים הכריזו "אלה עדי" ולאחר שהמשיבות הגישו סיכומיהן. לא נעשה מלאכתנו שלמה אם לא נביא את השתלשלות העניינים בתיק דנן, עד אשר הגיעה לעולם הבקשה שלפניי. 4. עסקינן בתביעה שהגישו המשיבות כנגד המבקש. לטענתן הינן בעלות הקרקע הידועה כגוש 52 חלקה 10202 מאדמות בנימינה (להלן: "הקרקע") על פי צו ירושה מאת אביהן - מר גוטגולד אריה. לטענתן, רכש אביהן את הקרקע מאחר - כאשר בקרקע התגורר המשיב, כבר רשות, בבית בן חדר ובחצר. המשיבות טענו בכתב התביעה כי המבקש המשיך להתגורר בקרקע, אולם שילם דמי שכירות, ללא שהיה בידו חוזה בכתב. עוד טענו הן כי בהמשך הרחיב המבקש את הבית בו התגורר והוסיף עוד שני חדרים וסככות לבהמות שגידל, ובכך הפר את תנאי הרישיון - ועל כן אף הוגשה כנגדו תביעת פינוי על ידי אביהן בשנת 1992 (להלן: "תיק הפינוי"), אולם בשל מצבו הבריאותי, הסכים אביהן להסכם הפשרה ולפיו ימשיך המבקש להתגורר בקרקע בתנאי שדמי השכירות יועלו בהתאם. המבקשות טענו כי נדהמו לגלות כי לאחר פטירת אביהן השתלט המבקש על שטח בן כארבעה דונם מאדמותיהן, ומכאן התביעה לפינוי המבקש. 5. בתביעתן עתרו המשיבות לסילוק ידו של המבקש, ולמתן סעד הצהרתי ולפיו הפר המבקש את תנאי הרשיון, ועל כן הרשיון בטל או ניתן לביטול, ובכל מקרה להכריז כי המבקש הינו בר רשות ואינו דייר מוגן, וכן להכריז כי תוספות הבנייה שביצע המבקש אינן חוקיות ועליו האחריות לשאת בתוצאותיה, ולשפות את המשיבות בהתאם. 6. המבקש טען מנגד כי התגורר בקרקע על פי הסכם בכתב שנחתם בינו לבין אבי המשיבות, ועל כן יש לראותו כדייר מוגן על פי חוק. כן טען המבקש כי לא ביצע כל בניה נוספת מעבר לזו שהייתה במעמד חתימת החוזה בינו לבין אבי המשיבות. 7. ביום 26.6.2011, לאחר שעו"ד שפירא הצטרף לעו"ד אבו טועמה בייצוג המבקש, נשמעו ראיות הצדדים, והצדדים סיימו הבאת ראיותיהם, הכריזו "אלה עדי" וניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומים. 8. סיכומי התובעות - המשיבות הוגשו ביום 27.7.2011. ביני לביני, ביום 14.7.2011 הוגשה בקשה בכתב, בגדרה עתר המבקש להורות למשיבות לגלות מסמכים וליתן למבקש זכות עיון בהם. לטענת המבקש, ביום 6.7.2010,דהיינו לאחר סיום שלב ההוכחות, פנה ב"כ המבקש לב"כ המשיבות וביקש לגלות בתצהיר את כל המסמכים המצויים ברשות המשיבות. עוד התבקשו המשיבות, בזיקה להחלטותיי מיום 16.6.2011 (בעמודים 32 ו- 33 לפרוטוקול), להעביר לידיו המוצגים ת/3-ת/5 שהוגשו ע"י המשיבות. המשיבות התנגדו לבקשה. 9. ביום 25.8.2011 הגיש המבקש תשובה לתגובה "וכן בקשה לסילוק התביעה על הסף". בבקשה, טען המבקש כי עלה בידו לשים יד על מסמכים אלה לאחר שפנה לעו"ד חליחל (ב"כ של המבקש בהתדיינות הראשונה הנ"ל). על כן עתר המבקש כי יגולו ויותר לו העיון בכל המסמכים שיש להם נגיעה להליך דנן. בנוסף, עתר המבקש לסילוק התביעה על הסף. 10. בהחלטה מיום 1.11.2011 דחיתי את הבקשה להורות למשיבות לגלות את המסמכים שבידיהן לאחר תום שלב ההוכחות. הואיל והתייתר הצורך בגילוי מסמכים ספיציפיים שאותרו ע"י המבקש בידי ב"כ הקודם עו"ד חלילחל, התייתר הצורך להכריע בשאלה זו. באשר לבקשה לדחיית התביעה על הסף (שכאמור, מהווה חלק מן התשובה לתגובה) הוריתי כי המשיבות יגיבו לבקשה זו. המשיבות הגישו תגובתן והמבקש הגיש תשובה לתגובה. הבקשה: 11. המבקש טוען כי יש לסלק את התביעה "על הסף" ממספר טעמים: א. מעשה בית דין: פסק הדין שניתן בהתדיינות קודמת בין אביהן של המשיבות לבין התובע מקים מעשה בית דין. ב. היעדר עילה - לטענת המשיב משלא פירטו המשיבות על מה נסמכת טענתן בדבר הפרת הרישיון, ולא הביאו מסמכים התומכים בכך - הרי נעדרת התביעה עילה, ואינה מפורטת כדבעי ודינה להידחות. ג. התיישנות - לטענת המבקש עילת התביעה - דהיינו תוספות הבנייה שביצע המבקש, נולדה, אף לשיטת המשיבות, בשת 1993, ועל כן תביעתן התיישנה זה מכבר. ד. שימוש לרעה בהליכי משפט - לטענת המבקש אי צירוף הסכם הפשרה - ממנו עולה כי תביעת הפינוי נדחתה, יש בו משום חוסר תום לב העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט. 12. לתמיכה בטענותיו הנ"ל, מביא המבקש, כחלק מבקשתו, את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתביעה הראשונה, בגדרו נדחתה התביעה והצדדים הגיעו להסכם בדבר העלאת דמי השכירות. כמו-כן הפנה המבקש לכתב התביעה שהוגש לבית המשפט השלום בחדרה, בשנת 1992 אשר מתאר בנייה שביצע המבקש "שני חדרים נוספים, מרפסת, הקים סככות, דיר לכבשים ורפת לבהמות" התגובה והתשובה 13. בתגובה, טוענות המשיבות, כי המבקש לא צירף תצהיר לבקשתו. כמו-כן טוענות המשיבות כי בקשה לסילוק על הסף ניתן להעלות בפתח ההתדיינות ולא לאחר הגשת סיכומים. עוד טוענות המשיבות כי בהעדרן של הטענות שעומדות בבסיס הבקשה בכתב ההגנה, אין להידרש אליהן כעת, בשלב מתקדם של ההתדיינות. 14. בנוסף התייחסו המשיבות לכל טענה מטענות המבקש, לרבות טענותיו בדבר דחיית התביעה מחוסר עילה, מחמת מעשה בית דין, מחמת התיישנות או בשל שימוש לרעה בהליכי משפט. 15. אף המבקש הגיש תשובה, בה חזר הוא על טענותיו ובגדרה נימק מדוע לא הוגש תצהיר התומך בבקשה. הכרעה: 16. דין הבקשה להידחות. 17. כאמור בפתח החלטתי זו, בקשה לסילוק על הסף, כשמה כן היא, תכליתה היא להעלות "טענות סף". טענות סף מקומן בתחילת ההליך ולא בסופו, לאחר שהצדדים הביאו את ראיותיהם לגוף המחלוקת. תקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 100 ו- 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 מתירות העלאת טענת סף, שקבלתן תחסוך לצדדים ולבית המשפט זמן יקר, אלא שטענות אלה אמורות להיות מועלות בתחילת ההליך ולא לקראת סופו. אומנם תקנות 100 ו- 101 מאפשרות העלאת הטענות "בכל עת", ואולם הפסיקה קבעה כי יש להעלות טענות אלה מוקדם ככל שניתן ולא יאוחר מישיבת קדם המשפט ומשלא הועלו טענות אלה בתחילת ההתדיינות, מחמיץ הנתבע את ההזדמנות להעלותן בסוף ההליך (ראו עא 504/86 מ.ל.ר.נ. אלקטרוניקה בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד מג(3) 579.) 18. ועוד, כפי שעוד יובהר להלן טענות מן הסוג שאותן העלה המבקש הן בבחינת "מחסומים דיוניים". אלה הן טענות שאמורות להיות מועלות בהזדמנות הראשונה, וככל שלא תועלינה בהזדמנות הראשונה, לא ניתן להעלותן שוב, והן תהיינה בבחינת טענות "שעבר זמנן" אף אם היו מתקבלות אילו הועלו בעיתוי הנכון. על מנת להבהיר את האמור לעיל, אדון בטענות שהעלה המבקש בבקשתו. טענת ההתיישנות: 19. טענת ההתיישנות היא טענה המהווה "מחסום דיוני". כידוע עפ"י שיטתנו המשפטית ההתיישנות היא דיונית (מקימה מחסום דיוני) ולא מהותית (אינה מפקיעה את זכותו המהותית של התובע) (ראו: ע"א 3812/91 ברבארה ג'רייס נ' "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ פ"ד מח(3) 441). לפיכך, על המבקש לטעון התיישנות להעלות הטענה בהזדמנות הראשונה (ראו: סעיף 3 לחוק ההתיישנות התשי"ח- 1958; וכן ע"א 9245/99 ויינברג נ' אריאן פ"ד נח(4) 769). 20. עיון בכתב ההגנה או בתצהירי עדות ראשית מעלה כי טענה זו לא הועלתה, ועד אשר הוגשה בבקשה לסילוק התביעה על הסף, לא בא זכרה. 21. די בכך כדי לדחות טענת ההתיישנות. מעשה בית דין: 22. תקנה 101 לתקנות מאפשרת לבית המשפט להעלות טענת מעשה בית דין כטענה המצדיקה דחיית התביעה על הסף. טוען המבקש כי עפ"י הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בתביעה שהוגשה כנגד המבקש ע"י שתי חברות שמניותיהן היו בבעלות אביהן של התובעות - נדחתה תביעת החברות הנ"ל ולמעשה נקבע כי המבקש הוא דייר מוגן. 23. אף טענת מעשה בית דין, על שני ראשיה (השתק עילה והשתק פלוגתא), יש להעלות בהזדמנות הראשונה, ולמקרה ולא הועלתה בהזדמנות הראשונה ובית המשפט החל לשמוע ראיות לגוף המחלוקת, אין הצדדים מושתקים מכח כללי ההשתק להעלות טענות הסותרות את ממצאי פסק הדין בהתדיינות הראשונה. "מעצם מהותה הדיונית של טענת מעשה-בית-דין, הרי שעל בעל-דין מוטלת החובה להעלותה בכתב-ההגנה או בהזדמנות הראשונה לאחר שנודעו לו העובדות המקימות אותה. בענייננו הועלתה הטענה לראשונה על-ידי הבנק בבקשה למחיקה על הסף שהוגשה לאחר סיום קדם-המשפט. מכאן, שבדין נדחתה.." (ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6) 493, ראו גם : נינה זלצמן "מעשה בית-דין בהליך אזרחי" בעמוד 22-23). 24. אפילו אתעלם מן העובדה שהצדדים בתביעה שלפניי ובתביעה הראשונה הם צדדים שונים שכן, התובעות בתביעה הראשונה הן שתי חברות בבעלות אביהן של המשיבות, ואף אם אתעלם מן העובדה כי לא הובא בפניי פסק הדין שניתן, בהזדמנות הראשונה, נכון אני להניח כי בית המשפט השלום בחדרה נתן פסק דין המאשר את ההסכם אליו הגיעו הצדדים (שצורף לבקשת המבקש). יחד עם זאת, התנהגותו של המבקש עצמו מלמדת שויתר על טענת השתק זו, שכן היו אלה המשיבות אשר טענו בכתב תביעתן כי אביהן המנוח הגיש תביעה בשנת 1992 כנגד המבקש, וכי הצדדים הגיעו לפשרה (סעיף 9 לכתב התביעה), ואילו המבקש טען כי לא היו דברים מעולם, וכי מעולם לא הוגשה כנגדו תביעה (סעיף 11 לכתב ההגנה). 25. ועוד, עיון בכתב התביעה שלפניי מעלה כי עילתו היא מעשים שאירעו לאחר שנת 1992, דהיינו לאחר מתן פסק הדין בהתדיינות הראשונה (ראו טענות המשיבות בסעיף 7 ואילך לכתב התביעה). על כן אין בפנינו השתק עילה, שהרי השתק עילה מקים מחסום דיוני לשוב ולהעלות אותה עילה, אולם בפנינו עילה חדשה שמקורה באירועים שאירעו לאחר שנת 1992. אף השתק פלוגתא אין בפניי, שכן הסכם הפשרה לא הכריע בפלוגתא כלשהיא, ולא דן בפלוגתאות לגופו של עניין. העדר עילת תביעה: 26. טענה נוספת בפני המבקש והיא שיש למחוק את התביעה על הסף מאחר וכתב התביעה אינו מגלה עילה. דין טענה זו להידחות, מאחר ולטעמי החמיץ הנתבע - המבקש ההזדמנות להעלותה, לאחר קדם המשפט שהתקיים בתיק. 27. בנוסף, עיון בבקשה מעלה כי המבקש טוען כי אין המשיבות יכולות לטעון להפרת ההסכם בין המבקש לבין אביהן המנוח מבלי לצרף את ההסכם. אין בפנינו "טענת סף" המצדיקה את סילוק התביעה על הסף בשל העדר עילה. בית המשפט ימחק תביעה בשל העדר עילה בנסיבות חריגות ורק מקום שאפילו יוכיח התובע את כל האמור בכתב התביעה, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש (ראו: ע"א 163/84 מ"י נ' חברת העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח (4) 1, 8), אולם אין זה המקרה בענייננו, שכן לא ניתן לומר שאף אם תוכחנה המשיבות את כל האמור בכתב התביעה, לא יצמח להן סעד. שימוש לרעה בהליכי משפט 28. לטענת המבקש אי צירוף ההסכם בין אביהן המנוח של המבקשות ואי צירוף הסכם פשרה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. אף טענה זו דינה דחייה. 29. אי צירוף הסכמים ומסמכים, בנסיבות העניין, אינו מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. באשר להסכם הפשרה, הסכם זה הוזכר בכתב התביעה, ולבסוף הוא נמצא בידי ב"כ הקודם של המבקש. ולגבי ההסכם בין אביהן של המשיבות לבין המבקש, העדר צירופו, אינה בבחינת שימוש לרעה בהליכי משפט, ולמבקש הזכות לטעון למשמעות הראייתית של העדר צירוף מסמכים אלה. לסיכום: 30. החלטתי לדחות את הבקשה, לאור הנימוקים שלעיל. 31. המבקש ישלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. טענות שיש להעלות בהזדמנות הראשונה