חלקי בפניי בקשה לדחית התביעה על הסף מטעם הנתבעים 1 ו-2 (להלן "הנתבעים"), מחמת העדר עילה, שיהוי, השתק או ויתור. טענות הצדדים על פי העובדות שהועלו בכתב התביעה, רכשו התובעים דירה מהנתבעים 1 ו-2, כאשר הנתבע 3 ייצג את התובעים בעיסקה זו. לטענת התובעים, מאוחר יותר, כאשר הם ביקשו למכור את הדירה, ערכו הרוכשים הפוטנציאליים בדיקה בועדה המקומית לתכנון ובניה וגילו כי אין היתר בניה לדירה. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 ניגש למשרדי שלטונות התכנון והבניה ובדק בעצמו את המצב התכנוני של הדירה ואף דרש וקיבל הנחה ממחיר הדירה לאחר שערך את הבדיקה. הנתבעים טוענים כי על פי המסמכים שצורפו לכתב התביעה, התובעים לא הפסידו מאי-מכירת הדירה לקונה הראשון, אלא הרוויחו מכך, שהרי הדירה נמכרה בסופו של דבר תמורת מחיר גבוה יותר. כמו כן טוענים הנתבעים כי אף התובעים עצמם ניסו למכור את הדירה ללא היתר בניה, מתוך תום לב ובאי-ידיעת המצב התכנוני לאשורו, ורק מתוך בדיקת הקונים הפוטנציאליים נודע להם על העדר היתר הבניה. על כן טוענים הנתבעים, כי אין לדרוש מהם אמת מידה המחמירה יותר מזו שאפיינה את התנהגות התובעים בעצמם. בנוסף, מכחישים הנתבעים את הטענה כי לדירה אין היתר בניה. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים לא הודיעו להם על העדר היתר הבניה במשך שנתיים מיום שנודע לתובעים על כך. לפיכך טוענים הנתבעים כי נשללה מהם כל אפשרות לבדוק בעצמם את טענת התובעים, לבוא בדברים עם השלטונות ולנסות ולשכנעם שאכן הוצא בשעתו היתר בניה או להקטין בדרך אחרת את הנזקים להם טוענים התובעים. על כן טוענים הנתבעים, מנועים התובעים מלהגיש תביעה זו ויש לדחותה מחמת השתק או שיהוי. בנוסף טוענים הנתבעים כי במהלך אותם שנתיים, בין הזמן שנודע לתובעים לטענתם על העדר היתר הבניה, לבין המועד בו נודע לנתבעים על כך, פגשו התובעים את הנתבעים פעמים רבות בנסיבות חברתיות אך לא אמרו לנתבעים מאומה לגבי טענותיהם. מכאן מסיקים הנתבעים כי התובעים ידעו היטב כי לא הוטעו על ידי הנתבעים והשיהוי הארוך בהבאת הנושא לידיעת הנתבעים (הגשת התביעה) הוא ביטוי להכרת התובעים כי הנתבעים אינם חייבים כלפיהם ולא כלום. כמו כן, טוענים הנתבעים כי הן בזכרון הדברים, הן בחוזה המכר עצמו, מצויין כי הסכמת הצדדים מותנית בבדיקת הנכס ואף קיימת הצהרת התובעים לפיה הנכס נבדק על ידם לשביעות רצונם ועל כן לא תבוא בעתיד כל טענה למעט מום או פגם נסתרים שהיו בידיעת הנתבעים במועד חתימת ההסכם ולא הוצגו בפני התובעים. על כן טוענים הנתבעים כי משהצהירו התובעים על בדיקת הנכס, ידעו על מצבו או לפחות היו צריכים לדעת יותר מאשר הנתבעים ידעו בפועל (שהאמינו כי יש לדירה היתר בניה). משכך פני הדברים, טוענים הנתבעים, דין התביעה להידחות על הסף מחמת ויתור. הנתבעים אף מביאים בכתב הגנתם את השתלשלות העניינים עד לרכישת הדירה על ידם בשנת 1992, זאת על מנת להסביר מדוע האמינו בתום לב כי לדירה קיים היתר בניה. העדר עילה אין לקבל טענה זו של הנתבעים. התובעים טוענים כי לנתבעים היה ידוע על העדר היתר הבניה בעת עריכת החוזה. טענה זו לכשעצמה בלבד, עלולה להקים בהחלט עילה כנגד הנתבעים. על כן אין לומר כי בענייננו יש לדחות את התביעה בהעדר עילה. שיהוי אין לקבל טענת שיהוי בענייננו. מעבר לכך שעל טענת שיהוי להיטען במקום שבו אין תחולה לעניין ההתיישנות (ראו את דברי כב' השופט ברנזון בע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ, פ"ד ל(1), 732), הנסיבות המפורטות בבקשה זו ודאי לא מאפשרות לטעון טענה זו. השתק או ויתור השאלה המרכזית בה צריך להתמקד בבקשה זו היא האם יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 עקב חתימת התובעים על סעיף הויתור על הזכות לחזור בטענות כלפי הנתבעים בכל הנוגע לאי-התאמה הקשורה להסכם רכישת הנכס. בסעיף 2.01 להסכם המכר בין התובעים לנתבעים מיום 19.06.1995 נאמר כדלקמן: "הקונה מצהיר ומאשר כי קודם לחתימת הסכם זה ניתנה לו הזדמנות נאותה לבדוק את הדירה, וכי הוא בדק בפועל, בבדיקה יסודית, את הדירה ואת כל הפרטים המתייחסים אליה ואשר יש בהם כדי להשפיע על התקשרותו להסכם זה, ומצאם מתאימים וראויים למטרותיו לשביעות רצונו המלאה, והוא מוותר בזאת על זכותו לכל טענת אי-התאמה בין גלויה ובין נסתרת או ברירה מחמת מום או פגם בדירה, למעט מום או פגם נסתרים שהיו בידיעת המוכר במועד חתימת הסכם זה ולא הוצגו בפני הקונה". (ההדגשות שלי - מ.א.ג.). הנתבעים סברו כי לדירה היה קיים היתר בניה, והם מפרטים בכתב הגנתם מדוע היו סבורים כאמור. הנתבעים רכשו את הדירה בשנת 1992 ממשפחה אשר רכשה את הדירה מאדם אחר, הוא אשר בנה אותה. הנתבעים התגוררו בדירה עד לשנת 1995, עת מכרו אותה לתובעים. לא ניתן לאמר כי טענת הנתבעים בלתי-סבירה. הנתבעים האמינו כי לדירה קיים היתר בניה על אף שמעולם לא בדקו ענין זה לאשורו. עם זאת, באותה המידה, יהיה אף סביר להניח כי אדם אשר רוכש דירה, יבדוק את ענין היתר הבניה. השאלה האם הנתבעים בדקו או לא בדקו את היתר הבניה, כאשר רכשו הם את הדירה, הוא לא מענייננו. ניתן להניח כי התובעים מייחסים לנתבעים ידיעה בדבר העדר היתר הבניה, מהסיבה, כפי שציינתי לעיל, כי סביר לחשוב שאדם אשר קונה דירה יבדוק את מצבה התכנוני ברשויות המתאימות. באותה המידה, סביר כי התובעים בדקו את מצב הנכס לפני רכישתו. יותר מכך, התובעים מצהירים בהסכם המכר כי הם ביצעו בדיקה יסודית באשר לכל הפרטים, לשביעות רצונם המלאה. אמנם סעיף ויתור זה מסוייג לכך שלא מדובר בפרטים שהיו בידיעת הנתבעים בעת חתימת ההסכם ולא הוצגו לתובעים, אך כאמור, הנתבעים טוענים כי לא היה ידוע להם על העדר היתר הבניה. מעבר לכך, ענין כזה של היתרי בניה ניתן לבדיקה פשוטה ברשויות המתאימות, וכאמור, התובעים הצהירו כי עשו כן. הפרשנות המתאימה לסייג לסעיף הויתור תהיה באשר לפרטים אשר לא ניתנים לבדיקה פשוטה ומקובלת, פרטים אשר הנתבעים היו עלולים להסתיר מהתובעים ללא אפשרות סבירה מצד התובעים לבדוק ולגלותם. אין לתובעים בענין זה להלין אלא על עצמם. יפים לענין זה דבריו של כב' השופט לנדוי בע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי, פ"ד לב(1) 231, בעמ' 244: "אנו עוסקים בחוזה מסחרי רגיל ואל לנו לקבוע רמת מוסריות גבוהה מדי למשא-ומתן בעסקות כגון אלה, שמא נפגע ביציבות חיי המסחר ובציפיותיו של אדם אשר חתם על חוזה והוא ערך את עניניו על-פי ההנחה שהעסקה תצא לפועל כמוסכם. אכן, גם אני סבור שדברי גב' ג' שלו במאמרה, שהזכיר חברי, כי חובת הגילוי חלה רק על פרטים מהותיים שהצד שכנגד לא יכול היה להשיגם בעצמו - דברים אלה אינם יכולים לחול על מקרה של הטעיה זדונית. רמאי אינו יכול להתנצל מתוצאות רמאותו, מפני שהצד שכנגד היה יכול לגלות את האמת (ולא גילה אותה בפועל). רק אם הצד שכנגד ידע את העובדות הנכונות ידיעה של ממש, כי אז יש לזכות את הצד שלא הזכיר אותן עובדות במשא-ומתן. אבל דברים אלה אינם ענין לכאן, כי כאמור דעתי היא שהמוכר לא הטעה את הקונה." לאור כל האמור לעיל דין טענת הנתבעים לענין ההשתק להתקבל. לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2. התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים 1 ו-2 בסכום של 1,500 ש"ח. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התובעים רשאים כמובן, להמשיך בתביעתם כנגד הנתבע 3. אם יחפצו בכך, יגישו התובעים כתב תביעה מתוקן בתוך 45 ימים מהיום. הנתבע 3 יהיה רשאי להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 45 ימים מיום קבלת כתב התביעה המתוקן. בניהמקרקעיןהיתר בניהקניית דירה