"הילכת האפסות נקלטה בישראל לפני חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים). ברם טענות לאפסות התחייבויות נדחו ככלל. הגישה העקרונית של בית-המשפט הייתה, שאין זה ראוי לאפשר לאדם להשתחרר מהתחייבויותיו בעיסקה שעל פניה נקשרה כדין. כך בע"א שוויץ, שבו נדחתה טענת האפסות בשל כך שהטעות התייחסה לתוכן העיסקה להבדילו מסוגה. השופט זוסמן ציין, כי "אמנם המבחן הוא מלאכותי, אבל תועלת יש בצדו הואיל והוא משמש את המטרה הרצויה לצמצם את היקפו של הכלל 'לא נעשה דבר'" (שם, בעמ' 118). פסק-הדין היחיד שבו קיבל בית-המשפט העליון טענה זו, ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור (להלן - ע"א אדלר [10]).... התייחס לתקופה שקדמה לחוק החוזים. חוק החוזים עצמו אינו מזכיר את עילת האפסות. הגם שתאורטית ניתן, גם על-פי עקרונותיו של חוק זה, לקבוע במקרים קיצוניים בטלות של חוזה מחמת אפסות, הרי שבמציאות החיים, לנוכח העילות הכלליות שבחוק החוזים, ובכללן טעות, הטעיה, כפייה ועושק, ככלל אין צורך להיזקק לעילת האפסות. ואכן, טענות אפסות שהועלו בפסיקה לאחר חקיקת חוק החוזים אמנם נדונו לגופן אך נדחו. חוזים בוטלו, כאשר הדבר התבקש, מכוח העילות הקבועות בחוק החוזים." זו אבעיה שהוגשה על ידי עו"ד יואב סתיו, בשאלה האם הוא מוסמך לנהל בוררות בין הצדדים מכוח הסכם שנחתם בין המשיבים ביום 11.9.03. המשיבים 2-3 הגישו תגובה. המשיב 1 לא הגיש תגובה, למרות הוראת התקנות ולמרות החלטתי מיום 7.2.11. לטענת ב"כ המשיב 1 בעת הדיון ביום 22.2.11, בהתאם לתקנות הוא יכול להסתמך על החומר הקיים לכן לא הגיש תגובה, שכן לא צריך לברר שום עובדה, וטענותיו משפטיות בלבד. לאחר מכן הסתבר שיש לו גם טענות עובדתיות. תחילה העיד עליהן ב"כ המשיב 1, וכאשר החלטתי שעליו להפסיק להעיד, הסתמך על טענות עובדתיות במסמכים קודמים, שלא הוכחו. אתעלם מטענותיו העובדתיות של ב"כ המשיב 1, שבחר שלא להגישן, ואתייחס רק לטענות המשפטיות. בהנחייתי, פנו הצדדים למשא ומתן לסיום ההליך, אך המשא ומשא נכשל ולא הביא להסכמה. אציין, כי הבקשה הוגשה כנגד המשיב 1 - טל גאומן, המשיב 2 - בוריס אייזנר, והמשיבה 3 - א. טרמיקה בע"מ. אין ספק, שהמשיבה 3 לא חתמה על הסכם הבוררות, והיא אינה צד לו. המבקש, עו"ד סתיו, אף לא מונה לטפל בבוררות עם המשיבה 3. לפיכך, אני קובע בתשובה לאבעיה, שאין למבקש סמכות לפעול כבורר בסכסוך בין המשיב 1 למשיבה 3. המבקש לא הגיש בקשתו כנגד אנטולי שוורצמן, החתום על ההסכם, ולא תיקן את בקשתו, למרות שב"כ המשיבים 2-3 טרחה ותיקנה טעות זו. לפיכך, הדיון באבעיה זו יסוב על מה שהעמיד המבקש בפני בית המשפט, הוא הסכסוך בין המשיב 1 למשיב 2. אין חולק על כך שהצדדים חתמו ביום 11.9.03 על ההסכם, הכולל סעיף בוררות, לפיו הבורר ימונה על ידי עו"ד ביין אלון. ביום 13.12.10 הודיעה עו"ד ביין אלון למבקש על מינויו כבורר במחלוקת שבין המשיבים. ביום 16.12.10 שיגר המבקש לצדדים זימון לישיבת בוררות. ביום 19.12.10 שלחה ב"כ המשיב 2 מכתב שבו טענה שמרשיה מתנגדים לבוררות. כעולה מהמסמכים שהוגשו, המשיב 2 טען לראשונה שההסכם בטל רק לאחר שנודע לו על הדרישה לבוררות, יותר מ- 7 שנים לאחר חתימת ההסכם. המשיב טען שלא ידע עברית בעת חתימת ההסכם, וההסכם הוסבר לו על ידי המשיב 1, שהכניס בהסכם סעיפים שלא הוסכמו. המשיב לא טען אף לכאורה, שבין הסעיפים שלא הוסכמו היה סעיף הבוררות. עוד טען המשיב שלא קיבל את ההסכם עם כריתתו אלא רק לאחר מכן קיבל צילום החוזה. לטענת המשיב 2, יש צורך לברר את העובדות בראיות, ויהיה צורך לחקור את עו"ד ביין אלון בשאלה אם ההסכם תורגם למשיב 2, ומכיוון שהיא שמינתה את המבקש, לא ניתן לעשות זאת בפני המבקש. טענת המשיב 2 לגבי תוקף ההסכם כולו היא טענת "לא נעשה דבר", בשל העובדה שהנטענת על ידו שההסכם לא תורגם לו לפני חתימתו. בהנחה שהוא צודק בטענתו, וכך עלינו להניח בשלב זה, השאלה היא האם למרות חתמת המשיב 2 על ההסכם, דינו אפס, ואז הוא לא יכול להקים הסכם בוררות, או שיש לו קיום כלשהוא, וכאשר אין טענה שסעיף הבוררות לא הוסכם, יש בין הצדדים הסכם בוררות. בשאלה זו דן בית המשפט העליון בע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו פ"ד נד (2) 559, בעמוד 573: "הילכת האפסות נקלטה בישראל לפני חקיקת חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן - חוק החוזים). ברם טענות לאפסות התחייבויות נדחו ככלל. הגישה העקרונית של בית-המשפט הייתה, שאין זה ראוי לאפשר לאדם להשתחרר מהתחייבויותיו בעיסקה שעל פניה נקשרה כדין. כך בע"א שוויץ, שבו נדחתה טענת האפסות בשל כך שהטעות התייחסה לתוכן העיסקה להבדילו מסוגה. השופט זוסמן ציין, כי "אמנם המבחן הוא מלאכותי, אבל תועלת יש בצדו הואיל והוא משמש את המטרה הרצויה לצמצם את היקפו של הכלל 'לא נעשה דבר'" (שם, בעמ' 118). פסק-הדין היחיד שבו קיבל בית-המשפט העליון טענה זו, ע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבנין בע"מ נ' מנצור (להלן - ע"א אדלר [10]).... התייחס לתקופה שקדמה לחוק החוזים. חוק החוזים עצמו אינו מזכיר את עילת האפסות. הגם שתאורטית ניתן, גם על-פי עקרונותיו של חוק זה, לקבוע במקרים קיצוניים בטלות של חוזה מחמת אפסות, הרי שבמציאות החיים, לנוכח העילות הכלליות שבחוק החוזים, ובכללן טעות, הטעיה, כפייה ועושק, ככלל אין צורך להיזקק לעילת האפסות. ואכן, טענות אפסות שהועלו בפסיקה לאחר חקיקת חוק החוזים אמנם נדונו לגופן אך נדחו. חוזים בוטלו, כאשר הדבר התבקש, מכוח העילות הקבועות בחוק החוזים." במקרה שבפני, אין ספק, שההסכם שנחתם שבע שנים לפני שהועלתה טענה שהוא "פסול", היה תחילתם של יחסים עסקיים בין הצדדים, שהצמיחו טענות שלהם זה כלפי זה, כעולה מהמסמכים שהגישו. מכאן, שעובדתית לא ניתן לקבל את הטענה שההסכם, שהעתקו נמסר כאמור למשיב 2, היה כל העת אפס. זו טענה שלא ניתן להלום אותה בתום לב. לעזרתו יבואו גם דיני החוזים, לפיהם בכל מקרה שבו נטענת טענת טעות שבגללה התקשר צד בחוזה, יש לטעון את הטענה זמן סביר לאחר שניתן לטעון אותה. בשבע השנים שחלפו, למד המשיב 2 עברית, ואם לא, היה בידו להתייעץ עם עורכי דין, והוא לא טען שהיה כל העת תחת שליטתו של המשיב . למרות זאת העלה את טענתו לראשונה אגב הבוררות. הטענה, לגופה, אינה מצדיקה את ביטול ההסכם. לפיכך, אני דוחה את טענת האפסות של ההסכם. הצדדים הסכימו בהסכם על בוררות לפי מינוי ע"י עו"ד ביין אלון. כאמור, 7 שנים לאחר מכן, טענו לראשונה טענות נגד ההסכם. שוב יאמר, כי המשיב 2 לא טען בשום מקום שבין הסעיפים שהכניס המשיב 1 להסכם, ואשר לאחר 7 שנים הסתבר לו שאינם מוסכמים, היה סעיף הבוררות. על כן, אני קובע שיש הסכם בוררות תקף בין הצדדים, שלפיו הבורר ימונה על ידי עו"ד ביין אלון, ויש לכבדו. המשיב 2 טוען שיהיה צורך לברר את העובדות על ידי שמיעת ראיות. המשיב 2 התקשר בהסכם שבו ויתר על שמיעת ראיות כדין בפני הבורר, אבל ב"כ המשיב 1 הסכים שהבורר יפסוק לפי הדין ולפי ראיות שישמעו בדרך הרגילה. לפיכך, יתוקן במובן זה סעיף הבוררות. המשיב 2 טוען שבין הראיות שיה צורך לשמוע נמצאת גם עדות עו"ד ביין אלון ומאחר שהיא שמינתה את עו"ד סתיו, לא ניתן לנהל את ההליך בפניו. ספק בעיני אם בכלל יש לשמוע את עדותה של עו"ד ביין אלון. מוטב שהצדדים ינהלו את הויכוח על השאלות השנויות באמת במחלוקת ביניהם, והן קשורות יותר להתנהלות בשנה האחרונה מאשר למה שאירע בעת חתימת ההסכם, שכאמור העתקו היה בידי המשיב 2 מזה שנים. אבל אם בכל זאת ירצה המשיב 2 לדון גם בשאלה אם ההסכם תורגם לו לפני שחתם עליו, ניתן יהיה לשמוע את עדותה של עו"ד ביין אלון, ככל שהיא חשובה לענין זה. אין חשש שעו"ד סתיו יפסוק בענין זה לפי רגשי הוקרה לעו"ד ביין אלון שמינתה אותו. לפיכך, בתשובה לאבעיה שהוגשה על ידי המבקש, אני קובע שהמבקש, עו"ד יואב סתיו, מוסמך על פי הסכם בוררות תקף לדון בבוררות שבין המשיב 1 למשיב 2. אני פונה לאנטולי שוורצמן להצטרף לבוררות ולחסוך בקשה נוספת. המשיב 2 ישלם למבקש הוצאות משפט בסך 5,800 ₪, ועוד אגרת בית המשפט, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק. חוזהביטול חוזההלכות משפטיות