1. א. התובע הינו בעלים של מכונית פרטית מסוג "יונדאי אלנטרה" (להלן: "המכונית") והנתבעת הינה בעלים ו/או מפעילה ו/או מחזיקה של מתקן לרחיצת מכוניות. (להלן: "המתקן"). ב. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעת, בה תבע לחייבה בסכום נזק כולל ע"ס 2,119 ₪ וזאת משום שלטענתו, עת הכניס ביום 16.5.05 את המכונית לרחיצה במתקן , נפגעה המכונית מאחד מחלקי המתקן במהלך הרחיצה - פגיעה אשר גרמה נזק בדלת קדמית שמאלית. (להלן: "הפגיעה"). הסכום הנתבע כולל בחובו : עלות תיקון הנזק הממשי בדלת בסך 1,404 ₪, על פי הצעת מחיר עלות הרחיצה בסך 15 ₪, הוצאות נסיעה וכלליות בזמן התיקון בסך 200 ₪,טרחה ועוגמת נפש בסך 500 ₪. ג. התובע טוען כי לא ידע ולא היה עליו לדעת מה היתה הסיבה לפגיעה במכונית במהלך הרחיצה ולגרימת הפגיעה וכי עצם קרות הפגיעה מתיישבת יותר עם קיום רשלנות מצד הנתבעת - רשלנות הבאה לידי ביטוי על ידי כך שלא מנעה פגיעה עם חלקי המתקן במכונית ולגרימת הנזק, לא הזהירה את התובע מפני אפשרות שהמכונית עלולה להיפגע ולהינזק במהלך פעולת הרחיצה, לא הפסיקה את פעולת המתקן ולא מנעה את גרימת הנזק, לא תחזקה את המתקן באופן ראוי ולא נהגה בכללי הזהירות הדרושים. באומרו כך, מבקש התובע, למעשה להעלות הטענה של "הדבר מדבר בעדו" ולכן סבור התובע שבמקרה כזה על הנתבעת נטל ההוכחה שלא רשלנות היא זו שגרמה לפגיעה ולנזקי המכונית. אם כי התובע לא השתמש בתביעתו באופן מפורש בטענת "הדבר מדבר בעדו" הרי שטענה זו עולה מן הכתוב בתביעה ובנוסף לכך, העלה התובע טענה זו במפורש בעדותו בבית המשפט. בנוסף לטענה זו העלה התובע טענה נוספת - שלא הועלתה באופן מפורש בכתב התביעה - והיא הטענה שהמתקן כשלעצמו הוא דבר מסוכן ולכן גם במקרה זה עובר הנטל על הנתבעת להוכיח כי אין זה כך. (ראה דברי התובע בעמ' 2 לפ', ש'19 ואילך וראה בעמ' 5 לפ', ש' 25). 2. הנתבעת אינה מכחישה, שאמנם נגרם נזק לדלת המכונית, ברם לטענתה נגרם נזק זה כתוצאה ישירה מאשמו הבלעדי של התובע. המתקן מופעל במשך שנים רבות מבלי שגרם נזק למכונית כלשהי, המתקן מופעל אוטומטית והמכונית הנכנסת למתקן נגררת, כשהיא בהילוך סרק, על גבי מסוע לאורך כל שלבי רחיצתה. הנתבעת טוענת כי גם במקרה זה, כמו בכל המקרים, הודיעה המפעילה לתובע לשלב את תיבת ההילוכים להילוך סרק בעת כניסת המכונית למתקן ובנוסף להודעה זו, מוצב גם שלט על פתח המתקן המורה לנהגים לשלב להילוך סרק (ניוטרל). התובע לא שת להוראות המפעילה ולהוראות השלט ועם כניסתו למתקן החל לנסוע בהילוך משולב וכתוצאה מכך סטתה המכונית בתוך המתקן וירדה מן המסילה - דבר שעצר מיידית את כל פעולות המתקן ואז, כנראה, נגרם הנזק לדלת. 3. התובע חזר בפני על העובדות שהובאו בכתב התביעה ואף הרחיב אל מעבר לכך ומטעם הנתבעת העיד מנהל המקום, מר הורן יצחק (להלן: "מר הורן") ומפעיל המתקן מר פנחס שלומוב. (להלן: "מר שלומוב"). 4. למעשה, אין חולק כי מכונית התובע נפגעה במקום שציין התובע בתביעתו, אך השאלה היא האם אחראית הנתבעת לקרות נזק זה. בנסיבות כפי שהועלו בפני, לא מצאתי כי הנתבעת התרשלה עד כי יש להשית עליה את החובה לפצות את התובע - זאת מן הנימוקים הבאים: א. התובע לא הוכיח במה התרשלה הנתבעת. לא הוכח שהמתקן באותו שלב לא היה תקין. מעדותו של התובע עולה דווקא כי המתקן היה תקין, הגיב נכון לאירוע שאירע, שכן כך אומר התובע בעדותו: "תוך כדי הובלה של המכונית לפעולת הרחיצה, קרה משהו שגרם לעצירה פתאומית של המתקן. כל הפעולה נעצרה". התובע מוסיף ומתאר כי בעת עצירת המתקן, נדבקו מברשות האורך, שהסתובבו קודם לכן, אל דפנות המכונית בפעולה פתאומית, המכונה עצרה. ב. גם אם אקבל את טענת התובע כי בתחילה נכנס למתקן כאשר שילב להילוך סרק, הרי בהמשך ולאור העובדה שהתובע נבהל שילב הוא את המהלכים להילוך. התובע לא זוכר אם שילב להילוך קדמי או אחורי, אך אין לי ספק כי פעולה זו - שילוב להילוך- תוך כדי היות המכונית עדיין על המסילה היא זו אשר גרמה לתוצאה של הפגיעה ברכב ולא המברשות שהיו צמודות לדלתות המכונית. (ראה דברי התובע בעמ' 1 סיפא ועמ' 2 רישא לפ'). ג. התובע מציין כי בעת שנכנס למתקן לא היה מוצג שלט המורה שילוב להילוך סרק ואף טוען כי המפעילה לא אמרה לו שכך יש להיכנס למתקן. (עמ' 1 לפ'). בענין זה מוסיף התובע וטוען, כי גם אם היה שלט כזה, אין הוא פוטר בעל מקרקעין מנזקים שנגרמו כשהניזוק נמצא בשטח הנכס, כך ששלט אינו פוטר מאחריות. (עמ' 5 לפ',ש' 24-25). עם כל הכבוד, אינני מקבל טענתו של התובע ואני מקבל טענת מר הורן כי לא רק שהיה שם שלט, אלא שגם המפעילה אמרה לתובע לשלב להילוך סרק. מכל מקום, התובע העיד בפני כי אין זו פעם ראשונה שהוא רוחץ את מכוניתו במתקני רחיצה ולכן אינני סבור שכל פעם שהתובע נכנס למתקן כזה נכנס הוא בהילוך או ממשיך לנסוע בתוך המתקן כאשר המכונית בהילוך ולא בהילוך סרק. לכן, גם אם לא נאמר לו - דבר שאינני מקבל- אזי אין לי ספק שהתובע ידע או היה צריך לדעת מפעמים קודמות שהכניסה למתקן רחיצה היא כניסה בהילוך סרק ולא בהילוך נסיעה. עצם העובדה, שהתובע העיד בפני כי "המכונית נכנסה כשהיא היתה בהילוך סרק" יש בעובדה זו כדי להצביע כי התובע אכן ידע שכך צריך להיכנס למתקן. (עמ' 1 לפ', ש' 17). הבלבול והכנסת המכונית להילוך קדמי או אחורי - פעולות אלו ניתקו את הקשר הסיבתי בין הכניסה "התמימה" של המכונית למתקן ובין פעולות התובע אשר גרמו לנזק. ד. א) צודק התובע בטענה, כי אף אחד מעדי הנתבעת לא ראה בפועל כיצד ארע מקרה הנזק, ברם הנסיבות כפי שעלו מעדויות התובע עצמו מצביעות על כך כי הסברו בדבר קרות הנזק מהמברשות לא הגיוני ולא הוכח . זאת ועוד, עת שנעצר המתקן ובעת שמר שלומוב ניגש לבדוק מה קרה למכוניתו של התובע, מצא מר שלומוב כי ידית ההילוכים של המכונית נמצאת בתוך הילוך. (עמ' 2 לפ', ש' 4-5). התובע מאשר עובדה זו. אינני מקבל את ההנחה של התובע כי תפקידו של בעל המתקן למנוע מצבי נזק גם אם המכונית היתה בהילוך. (עמ' 2 לפ', ש' 11-14). המתקן בנוי באופן כזה שהמכונית תעבור מעצמה על המסוע בהילוך סרק ולכן לא יכולה להתקבל טענת התובע, הנוגדת את התפעול הטבעי של המתקן. ב) התובע ציין בפני כי לא התייצב עד מטעם הנתבעת להסביר את המצב החשמלי והטכני של המתקן ואם היתה תקלה - אם לאו. לטענה זו יש להשיב לתובע כי מטעם הנתבעת העידו שני עדים, אשר העידו כי המתקן תקין ולא היתה כל תקלה . בענין זה העיד מר שלומוב כי ההפסקה האוטומטית היא הסימן המובהק לתקינות המתקן, שכן לטענתו אם משהו מפריע למהלכו התקין של המתקן, הוא שומע צפצוף אוטומטי והכל נעצר בבחינת עצירת חירום. (עמ' 4 לפ', ש' 12-14). אינני מקבל את הספקולציה של מר הורן האומר בעדותו כי כנראה שהתובע דיבר בטלפון,נשאר בהילוך והמכונית זינקה פנימה כאשר ההגה היה מוטה טיפה שמאלה ויצא מהמסילה ופגע לא בנסיעה ישרה ותוך כדי זה שהתובע התבלבל, סובב את ההגה שמאלה ועם ההגה פגע בעמודים. זוהי עדות סברה והשערה ללא בסיס עובדתי ומר הורן אשר לא היה במקום בעת האירוע לא יכול לדעת, בעצם, מהי הסיבה האמיתית לקרות אירוע הנזק. (ראה עדות מר הורן בעמ' 5 לפ'). 5. א.א) התובע מציין שתי טענות משפטיות שיש בהן, לטענתו להעביר נטל ההוכחה לידי הנתבעת: הטענה הראשונה היא טענת "הדבר מדבר בעדו" ומסתמך על סעיף 41 לפקודת הנזיקין ובטענה השניה מציין התובע את היות המתקן "דבר מסוכן" - דבר שיש לבדוק על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. ייתכן ולתובע אכן אין מושג מדוע המכונה עצרה וגם אין לו מושג מה היו הסיבות לגרימת הנזק, ברם מר שלומוב נתן הסבר מניח את הדעת מה היתה הסיבה שהמתקן עצר מלכת. המתקן עצר בשל אותה תקלה, שנגרמה כתוצאה מאופן כניסתו של התובע אל נתיב המסילה וכתוצאה מאותה תקלה היתה עצירה אוטומטית, תוך השמעת צפצוף המזהיר על תקלה. צפצוף זה, עצירה אוטומטית זו , שהיא למעשה עצירת חירום, נועדו כדי למנוע נזקים. ב) על מנת לקבל טענת תובע הטוען הטענה "הדבר מדבר בעדו", עליו להוכיח שלושה תנאים מצטברים: ראשית, כי לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע בו ניזוק; שנית, הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת היתה שליטה מלאה עליו; ושלישית, שאירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת התרשלה מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה. התובע הוכיח, שלנתבעת השליטה המלאה על המתקן, ברם לא שוכנעתי שהתובע לא ידע או לא יכול היה לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע בו ניזוק, שכן התובע הצהיר - בהגינותו- כי במהלך הרחיצה בעת שהמתקן נעצר הכניס הוא הרכב להילוך קדימה או אחורה ורק אז בבוא מר שלומוב נראה הנזק על דלת המכונית. גם האלמנט השלישי לא הוכח, שכן לא שוכנעתי שהמקרה מתיישב עם המסקנה שהנתבעת התרשלה, שכן מדברי מר הורן ומר שלומוב עולה כי אכן ננקטו אמצעי זהירות במתקן עצמו המתריע בעת תקלה והמתקן עוצר אוטומטית בקרות תקלה - כפי שעצרה גם במקרה זה. ב. א) גם טענת התובע על היות המכונה "דבר מסוכן" ולכן יש להחיל את סעיף 38 לפקודת הנזיקין דינה להידחות. ראשית, טענה זו לא נטענה באופן מפורש בכתב התביעה ושנית, גם אם אין להקפיד יתר על המידה כאשר בתביעות קטנות עסקינן, הרי שעל מנת להעביר הנטל בדבר ההגנות של "דבר מסוכן", היה על התובע להוכיח תחילה כי המתקן אכן נכנס להגדרה של "דבר מסוכן" והיה עליו להוכיח כי מתקן כזה על פי תכונותיו,סגולותיו הרגילות מלמדות על דבר מסוכן. (ראה ע"פ 74/62 פישמן ואח' נ. היועץ המשפטי לממשלה, פד"י יז(3) 1478, 1506). התובע לא הוכיח עובדה זו. אינני סבור שהתובע עצמו ראה במתקן כזה דבר מסוכן, שכן שמעתי מהתובע כי אין זו פעם ראשונה שהוא משתמש במתקן כזה לרחיצת מכוניתו ואם התובע המשיך להשתמש, שמע מיניה שלא ראה בכך דבר מסוכן ומכל מקום אם המשיך להשתמש ביודעו שמדובר בדבר מסוכן, הרי שיש לומר לו לתובע כי במקרה כזה היתה הסתכנות מרצון. מכל מקום, גם בענין זה יש לחזור ולומר כי לא הוכח שהנתבעת התרשלה - זאת מאותם נימוקים שפורטו לעיל כאשר התייחסתי לטענה של "הדבר מדבר בעדו". ב) אינני סבור כי עצם התרחשות אירוע הנזק מלמדת על כך שהמתקן הוא דבר מסוכן וכי מדובר במתקן מקולקל שאף אם אינו מסוכן בבסיסו, הפך להיות עקב התקלה לדבר מסוכן. סוגיית התקלה טעונה הוכחה ואינה נלמדת ממבחן התוצאה בלבד, כאשר ניתן הסבר מניח את הדעת על ידי מר שלומוב ומר הורן. התובע לא הביא כל ראיה כדי להוכיח שהנתבעת נהגה בתחזוקת המתקן בדרך לקויה,רשלנית או חסרת אחריות. נטל הבאת ראיות אלו חל על התובע והיה על התובע להוכיח את המסוכנות של המתקן ולהצביע על אותם אמצעי בטיחות בהם לא נקטה הנתבעת ולהוכחת טענותיו יכול היה להביא, למשל, חוות דעת מקצועית אשר תאשש את הטענה כי עצם התרחשות אירוע הנזק מצביע על ליקוי של המתקן. 6. סוף דבר, לאור הנימוקים אשר פורטו בהרחבה לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה. לאור הנסיבות, אני מחליט לחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 200 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל. כלל הדבר מעיד על עצמו