1. התובע הגיש תביעה לרשלנות מקצועית כנגד הנתבע, אשר ייצג אותו כעו"ד. טענות הצדדים 2. בפתח ההליך, הגיש הנתבע בקשה לעיכוב הליכים מכוח הסכם בוררות ועל פי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), וכן מכוח הדוקטרינה של "עניין תלוי ועומד". הנתבע טוען כי התובע הסתיר מבית המשפט את העובדה שהסכם שכר טרחה שנחתם בין התובע לנתבע, קובע כי כל מחלוקת בין הצדדים תוכרע על ידי בורר, שימונה על ידי יו"ר ועד מחוז מרכז של לשכת עורכי הדין. הנתבע טוען כי התובע העלים את העובדה שזומן להליך בוררות, ויום לפני ישיבת הבוררות הראשונה, הגיש בחוסר תום לב את התביעה דנן. לטענת הנתבע התובע הסכים להליך הבוררות, ועל כן, עליו להעלות את מלוא טענותיו במסגרת הליך זה, והתביעה דנן הוגשה ממניעים זרים. הנתבע טוען כי על פי סעיף 5 ג' לחוק הבוררות, בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים, על אף קיומו של הסכם הבוררות, רק "אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות". במקרה דנן, לטענת הנתבע, אין כל טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות, אלא שכל הטעמים מחייבים כי המחלוקות תוכרענה בבוררות, עליה הסכימו הצדדים, ושכבר החלה להתנהל. טענה נוספת שהעלה הנתבע, הינה עיכוב הליכים מחמת הליכי הבוררות שכבר החלו להתנהל, בבחינת "הליך תלוי ועומד" . 3. התובע הגיש תגובתו לבקשה, וטען כי טענות הנתבע נדחו בהחלטת הבורר, אשר קבעה כי על הנתבע למחוק מכתב תביעתו את טענותיו הנוגעות לתביעת לשון הרע ולערעור. לטענת התובע, הסכומים בתובענה דנן נובעים, רובם ככולם, מתביעת לשון הרע, ועל כן, לא תינתן כל הכרעה בבוררות בשאלה זו, ולכן, אין מקום לעיכוב הליכים. התובע טוען כי לא יהיה בהליך הבוררות כדי למצות את בירור כל המחלוקות, ועל כן, אין טעם בקיום הליך הבוררות, ובכל מקרה, הדיון יתקיים בפני בית המשפט. לטענת התובע, מאחר ואין טעם לפצל את הדיון, הרי שהבוררות היא זו שצריכה להתבטל. התובע טוען כי ההליך בבית המשפט נפתח בטרם נפתח הליך הבוררות, ועל פי ההלכה הפסוקה, אין לדון בפני בורר בטענות שנוגעות לרשלנות מקצועית של עו"ד או בטענות כנגד שמו הטוב, והבוררות איננה הפורום המתאים לדיון כזה. 4. הנתבע הגיש תשובתו לתגובה, וטען כי אין מדובר בבקשה לעיכוב הליכים לאור תניית בוררות, אלא בשל העובדה שההליך בין הצדדים תלוי ועומד להכרעה בפני הבורר. על כן, לטענת הנתבע, מאחר ומדובר ב"הליך תלוי ועומד", יש לעכב את ההליך בפני בית המשפט. עוד טוען הנתבע כי הליך הבוררות המתנהל, צפוי להיות מהיר ולהימשך זמן קצר, ולא ייתכן כי מחלוקת אחת תידון בשני מקומות ותוכרע בשני פסקי דין. דיון והכרעה 5. סעיף 5 (א) לחוק הבוררות קובע: "הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך". סעיף 5 (ג) לחוק הבוררות קובע: "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה על נספחיהם, ועיינתי בכתבי הטענות, ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון, אני קובעת כי במקרה דנן יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בתביעה דנן, בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. במקרה דנן, קיים הסכם בוררות בין הצדדים, והתובענה שהוגשה לבית המשפט מתייחסת גם לסכסוך שההסכם חל עליו, והמבקש, הוא הנתבע, מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות, ועתר לעיכוב ההליכים בהזדמנות הראשונה ובפתח הדיון. אין ספק, כי הליך הבוררות כבר החל להתנהל עוד בטרם התנהל הדיון בישיבה הראשונה בבית המשפט, והבורר אף נתן החלטתו ביום 28/08/12, בעניין בקשה לסילוק על הסף של כתב התביעה. על פי החלטת הבורר, אשר התייחסה לסעיף 11 להסכם שכר הטרחה, הסכם הבוררות חל על כל מחלוקת או סכסוך בקשר לשכר הטרחה המגיע לנתבע, בגין טיפול בעניין התביעה שנוהלה על ידו בבית המשפט. לעניין תביעת הרשלנות, קבע הבורר כי ככל שטענת הרשלנות מתייחסת לטיפול בעניין התביעה שנוהלה על ידי הנתבע בבית המשפט, הרי מדובר בטענת הגנה של התובע, שאותה יוכל להעלות בהליך הבוררות, אם ימצא לנכון לעשות כן. אין ספק שטענותיו של התובע בנוגע לרשלנות המקצועית של הנתבע, הינן טענות הגנה שהתובע רשאי להעלותן במסגרת הליך הבוררות, ואף העלה אותן במסגרת כתב ההגנה שהגיש בהליך הבוררות. בסעיף 10 בכתב ההגנה שהגיש התובע בהליך הבוררות, העלה התובע טענות של קיזוז בשל רשלנות מקצועית מצד הנתבע, ועתר לקיזוז כספים בשל תוצאות שליליות של עבודת הנתבע והנזקים שנגרמו לתובע. טענה זו מצד התובע מלמדת כי התובע עושה שימוש בטענת הרשלנות המקצועית כנגד הנתבע, גם כטענת הגנה בהליך הבוררות, ואף עותר לסעד של קיזוז כספים. יצויין כי טענת הרשלנות שהעלה התובע בתביעה דנן איננה נוגעת לתביעת לשון הרע בלבד , אלא משתרעת על כל פעולות הנתבע כמייצג, ועל כן אין מניעה שטענות אלה , כולל הקיזוז, ידונו בבוררות. מכאן עולה שטענת הרשלנות המקצועית תישמע ותידון ותוכרע במסגרת הליך הבוררות. התובע טוען כי אין מקום לבירור טענת הרשלנות המקצועית בהליך הבוררות, מאחר וטענה זו עולה כדי תרמית. אין ממש בטענה זו, ואין לקבל את טענת התובע בסעיפים 22 עד 27 לתגובתו לבקשה, לפיה התנהגות הנתבע עולה כדי תרמית. עילת התביעה דנן, איננה עוסקת כלל בתרמית מצד הנתבע, אלא ברשלנות מקצועית בלבד, ואין כל פסול שטענה זו תידון בהליך הבוררות, כולל טענת הקיזוז הנובעת מכך. 6. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ולאור העובדה שאין כל טעם מיוחד במקרה דנן המצדיק שהסכסוך לא ידון בהליך הבוררות בהתאם להסכם הבוררות בין הצדדים, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו מכוח סעיף 5 (א) לחוק הבוררות. 7. יתר על כן, במקרה דנן, יש מקום להורות על עיכוב הליכים גם מכוח הדוקטרינה "הליך תלוי ועומד". הלכה פסוקה היא כי טענת "הליך תלוי ועומד" מבוססת על זהות העילות, כאשר העילות אינן נקבעות על פי צורת התביעות, אלא לפי מהותן, ואין צורך בהכרח שתהיה חפיפה מוחלטת בכל העניינים, אלא שבשתיהן עומדת לדיון אותה סוגיה מהותית. מטרת הכלל של "הליך תלוי ועומד", הינו מניעת הכבדה מיותרת על הצד שכנגד, ועל בית המשפט, והוא ניתן ליישום גם כשהתובע בתביעה האחת, הוא הנתבע בתביעה השנייה. (ראה ערעור אזרחי 9/75, אל - עוקבי נ' מנהל מקרקעי ישראל, פד"י כט 2, עמ' 477). במקרה דנן, מדובר מחד - בטענות של הסכם שכר טרחה לטובת עו"ד, ומאידך - טענת רשלנות מקצועית כנגד עורך הדין, וביסוד שתי הטענות עומדת אותה סוגיה, שמן הראוי שתידון ותוכרע בהליך אחד, ואין מקום לפצלה לשני הליכים נפרדים. יתר על כן, בהליך הבוררות, כאמור לעיל, כבר ניתנה החלטת הבורר בבקשה לסילוק על הסף, ונקבע מועד לשמיעת הוכחות לחודש 03/13. בנסיבות אלה, יש מקום להורות על עיכוב הליכים בתיק זה, גם מכוח הכלל "הליך תלוי ועומד". 8. אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, אני מורה על עיכוב ההליכים בתביעה זו. המזכירות תקבע את התיק לתזכורת פנימית ליום 23/05/13. ב"כ הצדדים יודיעו לבית המשפט בכתב את תוצאות הליך הבוררות ויצרפו את פסק הבורר.הליך תלוי ועומדעיכוב הליכים