החלטה בפני בקשה להורות למומחה הרפואי בתחום נוירולוגית הילדים והתפתחות הילד שמונה ע"י ביהמ"ש - פרופ' אלי להט - להתעלם מדו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך ביום 24/4/01, שנה לפני הגשת התביעה לביהמ"ש. לאחר שעיינתי בבקשה, בדברי התגובה ובדו"ח האבחון הפסיכודיאגנוסטי, הגעתי למסקנה כי אין פסול שמסמך זה יהיה נגד עיני המומחה הרפואי בעת עריכת חווה"ד. אין צורך לומר, כי במקרים מסוג זה, אבחון פסיכודיאגנוסטי הוא אחד הכלים החשובים ללמוד על מצבו ההתפתחותי של הילד, לרבות דרך הטיפול בילד. על כן, כבר בהחלטתי מיום 15.12.02, בעת מינויו של פרופ' אלי להט, כתבתי בין השאר: "אם יהיה צורך בבדיקות פסיכודיאגנוסטיות ו/או בכל בדיקות עזר אחרות, תשא הנתבעת בעלות בדיקות אלו". לאמור, כבר אז הכרתי בחשיבותה של הבדיקה הפסיכודיאגנוסטית מהסיבות המפורטות לעיל. והנה מסתבר, כי כבר בעבר נעשתה בדיקה פסיכודיאגנוסטית לתובעת, בעקבות מצבה הרפואי, אשר במסגרתה יש גם המלצות טיפוליות ואחרות. אמנם האבחון הפסיכודיאגנוסטי נעשה בעקבות פניית ההורים, אך אין בכך פסול. אין למנוע מן ההורים לפנות עצמאית למומחה, על מנת לסייע לבתם, כשם שאין למנוע מכל תובע אחר לפנות למומחה רפואי בכל שטח שהוא, על מנת שיבדוק אותו, יעריך את מצבו הרפואי ואת הטיפול לו הוא זקוק. כך הוא האבחון הפסיכודיאגנוסטי המונח בפני, ויש לראותו כמסמך רפואי לכל דבר ועניין המותר להצגה בפני המומחה. נהפוך הוא, מסמך זה גם יכול להביא בפני המומחה הרפואי את המידע הנכון, באשר למצבה של הקטינה, כפי שמצא את ביטויו באבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך ביום 24/4/01, המסתמך בין השאר, על מבחנים אובייקטיביים לחלוטין. עם זאת, אם ימצא המומחה הרפואי לנכון להעמיד את התובעת בפני אבחון פסיכודיאגנוסטי נוסף, ניתנת בידיו האפשרות לעשות זאת, כפי החלטתי מיום 15/12/02. מומחה מטעם בית המשפטמומחה