1. התביעה שבפני היא תביעה כספית בעילה חוזית, נזיקית ולפי דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין סיוע שנתן התובע לנתבעים , במתן הלוואות לטובת כולל אברכים "כולל אוהל תורה" שפעל בירושלים , שלא הוחזרו לו ע"י מי מהנתבעים בסך של 179,226 ש"ח . 2. התביעה הוגשה גם כנגד נתבעת נוספת עמותת "אוהל כולל תורה" (להלן-"הכולל") ולאחר שניתנה לתובע רשות לתיקון כתב התביעה נמחקה הנתבעת הנוספת . הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ובפסק דין שניתן לבקשת התובע ביום 20.3.13 הוא חויב במלוא סכום התביעה. 3. המחלוקת בין התובע לנתבע 1 (להלן-"הנתבע") נוגעת בעיקרה לשאלת הסיוע שניתן, אם הוא בגדר הלוואה כגרסת התובע או כתרומה, כנטען ע"י הנתבע ובשאלת קיומה של יריבות ועילת תביעה כנגד הנתבע בגינו. טענות הצדדים: 4. התובע טוען כי הנתבע נושא באחריות אישית להחזר שתי הלוואות אותן הוא נתן באמצעות הנתבע וכמענה לפנייתו של הלה אליו , עבור הכולל שבראשותו של הרב יצחק עבאדי , משלא הושבו לו הכספים ע"י מי מהנתבעים או ע"י מאן שהוא מטעם הכולל. הנתבע, עסק בגיוס כספים ותרומות עבור הכולל והיה בקשר עמו לצורך כך החל מחודש ספטמבר 2005. פועלו של הנתבע עלה יפה בהרמת תרומה ע"י התובע עבור הכולל בסך של 18,000$ בחודש נובמבר 2005 ופריסתה לתשלומים חודשיים מאותו מועד עד חודש מאי 2006 (להלן - "התרומה הראשונה") . התרומה הראשונה ניתנה לאור מצג שהציג לו הנתבע בדבר עלות שנתית להחזקת הכולל ועל דעת זאת ששני תורמים אחרים התחייבו לתת תרומה בסך של 36,000$ כל אחד. הנתבע לא הסתפק בכך וביקש ממנו בשנת 2006 להרים תרומה נוספת באומרו כי קיים חסר בקופת הכולל לצורך הפעלת הכולל. התובע נעתר לכך באופן חלקי בהסכימו להעביר סך של 18,000 $ לכולל בתנאי שסך של 4,000 $ מתוך אותו סכום יינתן כתרומה ואילו היתרה בסך של 14,000 תינתן כהלוואה שתוחזר לו תוך זמן קצר (להלן-"ההלוואה הראשונה"). לטענת התובע, הנתבע התחייב באופן אישי להיות אחראי להחזר ההלוואה הראשונה ולראייה היפנה להודעת דואר אלקטרוני שלו אל הנתבע מיום 26/09/06 (נספח ג' לכתב התביעה ). 5. בכך לא הסתיים גיוס הכספים מהתובע כאמור בכתב התביעה ובחודש ינואר 2007 הגיע אליו פנייה נוספת של הנתבע לתמיכה בכולל. זו הפעם הוא ניאות לתת הלוואה בסך של 20,000$ לתקופה של שבוע ימים בלבד (להלן-"ההלוואה השנייה") למרות שההלוואה הראשונה טרם נפרעה ע"י הנתבעים או מי מטעמם (נספחים ד ו-ה לכתב התביעה). ההלוואות נמסרו בשיקים לידיו של הנתבע בביקורו בביתו של התובע . למרות התחייבותו של הנתבע לפרוע את ההלוואות לא הושב לו עד היום מלוא סכומן בסך של 34,000$ והנתבע מצדו, התכחש לאחריותו לפרוע אותן וטען בפניו במפתיע כי לא ניתנו הלוואות כי אם תרומות (נספח ז1 לכתב התביעה). התובע הוסיף וטען כי במסגרת מסע הלחצים שהפעיל עליו הנתבע למתן תרומות לכולל, נרמז לו על ידו כי סירובו לתת תרומה יהא בו כדי להשפיע על בוררות עסקית שהתובע היה צד בה שהתנהלה בפני בורר, אשר הנתבע הוצג כעוזרו של הבורר (שטר בוררות צורף כנספח ב' לכתב התביעה). 6. מכאן התביעה להחזר מלוא כספי ההלוואות משהפר הנתבע את התחייבותו כלפיו, פעל במרמה והתעשר שלא כדין על חשבונו. 7. הנתבע מודה כי פנה אל התובע על מנת לברר אם הוא נכון לתת תרומה עבור הכולל בו הוא למד. הפנייה באה על רקע קשריו של התובע עם ראש הכולל הרב עבאדי ובהיותו התובע תלמידו המובהק של הרב וכן בשל קשרי המשפחה בין התובע לנתבע 2 , בהיותם אחים, כאשר הנתבע 2 קרובו דרך נישואין של הרב עבאדי. 8. לגרסתו של הנתבע הוא לא הציג מצג בפני התובע בנוגע להיקף התרומות שיינתנו לכולל לשנים 2005-2006 . סך של 18,000 $ שנתן התובע אינו בגדר הלוואה כטענת התובע כי אם ניתן לכולל כתרומה כך שמלוא הסכומים שתרם , כולל התרומה הראשונה, הגיעו לסך של 36,000$ . כספי התרומות, הועברו על ידו לחברה דתית ללא כוונת רווח בארה"ב שתמכה בפעילותו של הרב עבאדי (להלן-"החברה בחו"ל") ואין הוא אחראי להשבת הכספים או חלק מהם לתובע. הנתבע הכחיש כי שימש כבורר או כי היה מעורב בבוררות העסקית שהתנהלה בפני הרב עבאדי בנוגע לסכסוך של התובע עם אלי ויינשטיין , כפי שניתן גם ללמוד מנספח ג' לכתב התביעה המתוקן. 9. הנתבע הכחיש כל קשר או מעורבות בנוגע להלוואה בסך של 20,000 $ שנתן התובע לאחיו, הנתבע 2 . לטענתו, הוא לא עודד את התובע לתת את אותה הלוואה לאחיו ולא ערב להשבתה כפי שעולה ממסמכי התובע , שצורפו לכתב התביעה (נספח ה' לכתב התביעה בהתחייבותו של הנתבע 2 לתובע). לפיכך ביקש הנתבע כי תידחה התביעה. דיון והכרעה: בחינת המסכת העובדתית: 10. מעדותו של התובע עולה כי הסיוע בתרומות ובהלוואות שנתן לטובת הכולל, נתנו כולם באמצעות הנתבע שפעל לגיוס כספים עבור הכולל ( עמ' 5 שורות 14-15 ו- 22) בהתאם לתנאים שקבע התובע. 11. מכתב התביעה ונספחיו ובכלל זה מכתבו של התובע לרב עבאדי בו הוא פרט את השתלשלות הדברים במתן הסיוע וכן, מעדותו של התובע עולה שהכספים ניתנו והועברו לכולל מבלי שהתובע הלין או טען כנגד אי העברתם לכולל על פי מטרתם , בין אם הללו בגדר הלוואות ובין אם תרומות . בכתב התביעה המתוקן, לא הועלתה כל טענה לפיה הנתבע נטל את הכספים או חלק מהם לידיו או לטובתו ולשימושו האישי או כי הוא לא העבירם לחברה בחו"ל עבור הכולל. למרות זאת, בחקירתו העלה לראשונה התובע ספקות בשאלת העברת הכספים ע"י הנתבע ליעדם עבור הכולל והלין כנגד אי מתן קבלה ובדומה לכך טען בסיכומיו (סעיף ד'). טענתו זו, יש בה משום הרחבת חזית אסורה שכן לא ניתנה לנתבע הזדמנות להתגונן מפניה. לפיכך, דינה להידחות ולו גם מטעם זה. אוסיף ואומר, כי הנטל מוטל על התובע להוכיח את טענתו אותה דחיתי כאמור, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה' . בכך לא עמד התובע (עמ' 5 שורות 31-32 , עמ' 6 שורות 5 ו-9-11). כך גם עולה מעדותה של אשתו חיה לסרי כי הכספים הועברו לכולל באמצעות הנתבע (עמ' 15 שורה 1) מבלי שנשמעה בעדותה טענה ולו גם לגבי חשש לאי העברתם כאמור ע"י הנתבע , למרות מעורבותה בענייני בעלה בנוגע לסיוע לכולל. מעדותו של התובע בנוגע לשיחתו עם הרב עבאדי בטלפון עובר למתן ההלוואה השנייה עולה, כי לא היה כל חשש לאי העברת הכספים ע"י הנתבע עבור הכולל שכן הרב ביקש ממנו להעביר לנתבע סיוע נוסף עבור הכולל. בהיעדר טענה של הרב באוזני התובע כנגד אי קבלת הסיוע הקודם, תרומה ו/או ההלוואה הראשונה עובר למתן ההלוואה השנייה, יש כדי לתמוך בגרסת הנתבע לפיה הוא העביר את כל הכספים לחברה בחו"ל לטובת הכולל. ההלוואה הראשונה: 12. התובע לא תמך את טענותיו ועדותו במסמכים בדבר מתן סך של 14,000 $ מתוך 18,000 $ שהעביר לנתבע עבור הכולל, כהלוואה ולא כתרומה. לא הוצג מסמך ממנו ניתן ללמוד על תנאי ההלוואה הראשונה ולהיפך, הוכח מהסכם הבוררות כי לדידו של התובע עצמו, הוא נתן תרומה ראשונה בסך של 18,000 $ והבטיח והתחייב לתת תרומה שנייה באותו סכום, קרי: בסך של 18,000 $ ולא בסך של 4,000 $ בלבד (עמ' 2 סעיף c לנספח ב' לתצהירו). התובע, לא הביא ראיות על מנת להוכיח כי חזר בו מהבטחתו או על שינוי תנאי התרומה השנייה. לא השתכנעתי מעדותו כי הודע לכולל או לנתבע , כמי שהיה אחראי לגיוס התרומה ממנו, כי הסכום ניתן כהלוואה ואין בפריסת התרומה לתשלומים בשיקים דחויים כדי לתמוך בטענתו על היותה בגדר הלוואה. עולה גם תהייה בדבר מתן ההלוואה השנייה , מבלי שהתובע דאג שיצויין באישור בנוגע להלוואה השנייה (נספח ה' לתצהיר התובע) כי טרם נפרעה ההלוואה הראשונה. כך גם, אין ליישב את נכונותו של התובע לתת הלוואה שנייה, בסכום גבוה מההלוואה הראשונה , בסך של 20,000 $ בשעה שהכולל, נמנע מלהשיב לתובע את ההלוואה הראשונה שצריך היה להשיבה תוך פרק זמן קצר, לשיטתו . 13. אין במכתבו של התובע לרב עבאדי, שנשלח מעל 4 שנים ממועד ההלוואה הראשונה , כדי להוכיח כי אכן הסיוע הנדון, ניתן כהלוואה. אם אכן כך היה, צפוי היה שהתובע יאמר זאת לרב כבר בשיחתם הטלפונית עובר למתן ההלוואה השנייה (אותה אבחן להלן) ויעלה זאת גם על הכתב במועד מוקדם יותר, בפנייה שלו לרב. הרב עבאדי לא הוזמן להעיד מטעם התובע על מנת לתמוך בגרסתו לפיה היה ידוע לכולל ולרב כי בשונה מהתרומה הראשונה , הסיוע הנדון ניתן כהלוואה (ראו נספחים ג' ו- ו'4 לתצהירו של התובע). חזקה עליו שהיה מזמינו לעדות , אילו עדותו עמדה לטובתו להוכחת גרסתו בדבר מתן ההלוואה הראשונה. בהתאם לכך, לא בכדי הגדרותיו של התובע לגבי אותו סיוע נעשו בערבוביה, מחד כתרומה ומאידך כהלוואה (נספח ד' לתצהירו ). חיזוק לקביעותיי נימצא בהתנהגותו של התובע, שטרח להבטיח את החזר ההלוואה שנתן לכולל בסך של 20,000 $ , בעריכת הסכם הלוואה והתחייבות לפירעונה במועד נקוב (נספח ה' לתצהירו) מבלי שדאג לעשות כן ב"הלוואה" הראשונה. 14. בנסבות אלו, לא הוכח כי הנתבע גייס את ההלוואה הראשונה כי אם תרומה (שנייה) בקבלת סך של 18,000 $ אותם הוא העביר לכולל באמצעות החברה בחו"ל. לפיכך, אין הנתבע אחראי להשבת אותו סכום או חלק ממנו לתובע זאת מעבר ובנוסף להכרעה בשאלת קיומה של יריבות ביניהם שתידון להלן. ההלוואה השנייה: 15. התובע העיד כי הנתבע הגיע לביתו לצורך גיוס תרומה בסך של 20,000 $ . לאחר היסוסים שלו בנדון זאת לדידו משטרם הוחזרה לו ההלוואה הראשונה בסך של 14,000$ , טענה אותה דחיתי, התרצה ונתן את ההלוואה השנייה. הסכמתו למתן הלוואה זו ניתנה לאחר שהוא שוחח בטלפון עם הרב עבאדי בנוכחות הנתבע ונאמר לו כי ההלוואה תוחזר תוך 7 ימים (עמ' 7 שורות 16-19). מעדותו של התובע אני למדה כי הוא הסכים כי יוארך מועד הפירעון של ההלוואה השנייה למשך שלושה חודשים וכתנאי להסכמתו זו, ניתן לו אישור בחתימתו של אחיו, הנתבע 2 , על קבלת הלוואה בסך של 20,000 $ והתחייבותו להשבתה תוך 3 חודשים, אלא אם כן הוא יזקק לכספים מוקדם יותר . במקרה זה, תוחזר ההלוואה בהתראה של שבוע ימים (עמ' 6 שורות 23-30 , עמ' 7 שורות 1-10, נספח ה' לתצהיר התובע). 16. השתכנעתי מעדותו של התובע, כי התעורר אצלו חשש כי אין גיוס תרומות מספיק לטובת הכולל. לפיכך, הוא ואשתו החליטו לשים סוף למתן תרומות לכולל והתובע, התרצה לסייע לכולל בדרך של מתן הלוואה על מנת למנוע את סגירת הכולל. במכתבו של התובע לרב עבאדי, תוארה באריכות השתלשלות האירועים בנוגע לגיוסו והתגייסותו על מנת לסייע למצוקות הכולל ובכלל זה במתן ההלוואה השנייה (נספח ו' 4 לתצהירו, עמ' 7 ו-15 לפרוטוקול ) . 17. לא השתכנעתי מעדותו של הנתבע לפיה ההלוואה השנייה הייתה בגדר תרומה נוספת. גרסתו בנדון, אינה מתיישבת עם שתיקתו והימנעותו מלהעמיד את התובע על טעותו בדבר היותה תרומה ולא הלוואה , בהתחשב בתפקידו כאחראי לגיוס כספים לכולל ולאור קשריו השוטפים עם הרב ,שהוא עושה דברו. בנסבות אלו ומשהוצגה התחייבות בכתב המלמדת כי עסקינן בהלוואה , יש להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע שלא נתמכה בעדויות או בראיות מטעמו שיסתרו את ההתחייבות עליה חתם הנתבע 2 . תפקידו של הנתבע בכולל ואחריותו להלוואה: 18. שמעתי את עדותו של הנתבע על היותו אברך בכולל הנהנה כמו יתר האברכים מתמיכה כספית שבאה בין השאר מהסיוע שהגיש התובע לכולל. לדבריו, הוא סייע בגיוס תרומות לכולל ופנה לתובע לאור הצלחתו בעסקה גדולה עליה נודע לו (עמ' 17 שורות 4-6). מעורבותו בגיוס כספים עבור הכולל באה לדבריו בשל קשריו ההדוקים עם הרב עבאדי ובהיותו בעצמו תלמיד בכולל. מעדותו של הנתבע כמו גם מעדותו של התובע כמובא לעיל הוכח כי הטיפול והמעורבות של הנתבע בגיוס תרומות לכולל לא היה באקראי ובאופן חד פעמי או מזדמן כי אם כחלק מפעולותיו השוטפות לטובת הכולל ובמסגרת שירותיו לרב עבאדי, ראש הכולל ולאור נאמנותו לרב (עמ' 17 שורות 5-10 ו-14, עמ' 18 שורות 23-27 וראו הודעות ומכתבים של הנתבע לתובע , נספחים לתצהירו של התובע ). לא בכדי טרח הנתבע להתקשר לתובע ולבקרו פעמים רבות בביתו (ראו גם עדותה של הגב' לסרי עמ' 16 וכן בעמ' 17 ). הדבר נעשה, במסגרת תפקידו כמגייס כספים עבור הכולל ולא כתלמיד ואברך בכולל כניטען ע"י הנתבע. בהתאם לכך ולאור תפקידו זה בכולל , קיבל הנתבע לידיו מהתובע את השיקים עבור התרומה וכן את כספי ההלוואה השנייה. 19. למרות זאת, אין בתפקידו של הנתבע כאחראי לגיוס כספים עבור הכולל ולא רק כתלמיד מן המניין , כדי להוכיח דבר קיומה של אחריות אישית שלו כלפי התובע להחזר ההלוואות. הוכח, כי הרב עבאדי שוחח עם התובע עובר למתן ההלוואה השנייה ולאחר שהוא התרצה לו ניאות לתת את ההלוואה אשר הוא דאג להבטחת פירעונה, בהתחייבותו של אחיו (נספח ה' לכתב התביעה). ההתחייבות, ניתנה ע"י הנתבע 2 בחתימתו הוא מבלי שהוכח כי התובע התנה את מתן הלוואה בהתחייבות אישית של הנתבע להביא לפירעון ההלוואה או כערב לקיום תנאי ההלוואה. בהתאם לכך לא העלה התובע במכתבו המפורט לרב עבאדי (נספח ו' 4 לתצהירו) טענה על הפרת התחייבות אישית של הנתבע להחזר ההלוואה ואף לא הוכח כי בשיחתו עם הרב עובר למתן ההלוואה, הוא דרש התחייבות אישית של הנתבע לפירעונה. 20. התובע, היה ער לחשיבות קבלת התחייבות אישית של מאן דהוא להחזר ההלוואה בפרט לאור חששו מהיעדר גיוס תמיכה מספיקה מתורמים אחרים . דווקא בשל כך, ככל שסבר שנדרשת התחייבות אישית של הנתבע היה דואג להביא את הדבר לידיעתו של הלה ולהחתימו על התחייבות בנדון. נכונים הדברים מקל וחומר , מקום בו טרח התובע להחתים את אחיו (הנתבע 2) על התחייבות אישית ואילו לגבי הנתבע - שאינו קרובו, לא דאג לעשות כן. 21. התובע, העלה לראשונה בסיכומיו טענה בדבר עילת תביעה מכוח דיני השליחות. הנתבע התנגד לכך בדין ודינה של הטענה להידחות בהיותה בגדר הרחבת חזית אסורה מכתב התביעה. כמו כן, הועלתה טענה לראשונה בסיכומי התובע בדבר אחריותו של הנתבע בדומה לנושא מישרה בעמותת הכולל. גם טענה זו דינה להידחות מחמת הרחבת חזית אסורה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי לא הוכח קיומם של יחסי שליחות בין בעלי הדין או שליחות נחזית במצגים שהציג הנתבע לתובע , בין בהרשאה בכתב ובין בהרשאה בעל פה עליה ניתן ללמוד מהתנהגות הצדדים. לא הוצגה כל ראייה ישירה בלתי תלויה , להוכחת השלב בו נוצרה השליחות ותוכנה ולא די בטענות שהועלו בסיכומים ללא תימוכין לכך, בעדויות התובע או אשתו. ככל שהנתבע היה שלוח של התובע, עסקינן רק בנוגע להעברת השיקים שנמסרו לו ע"י התובע לטובת הכולל כפי שהוכח שעשה הנתבע. לא הוכחו יחסי שליחות בין בעלי הדין ולו גם שליחות נחזית בהתנהגותו של הנתבע להחזר ההלוואה או לביצוע פעולות להבטחת החזרה ע"י הכולל והקשר בין הצדדים, בנוגע לגיוס התרומות עבור הכולל אין בו כשלעצמו כדי ליצור יחסי שליחות ( ע"א 793/76 לוקמן נ' שיף, פ"ד לג(2)533; ע"א 166/77דדון נ' אברהם , פ"ד לג(3)365 ובספרו של הנשיא ברק , חוק השליחות, עמ' 408 ). לא בכדי, לא טען התובע בפניותיו לנתבע ולרב עבאדי כנגד הפרת השליחות ע"י הנתבע או בדבר היותו שלוח של הכולל להבטחת החזר ההלוואה . כל שניטען במכתביו של התובע לנתבע הוא כנגד הפרת התחייבותו האישית, שלא הוכחה קיומה לפי קביעותיי לעיל, להחזר ההלוואה השנייה. מפניותיו עולה כי עסקינן בחוב של הכולל (נספחים ג', ד' ו- ז' לתצהירו של התובע) מבלי שקיים ביסוס לטענת התובע בדבר אחריותו של הנתבע כשלוח , בין אם שלו ובין אם של הכולל, להחזר הלוואה. ככל שהדברים נוגעים להלוואה השנייה, אף הועמד הנתבע 2 כאחראי להחזרה מה שתומך בטענתו של הנתבע לפיה אין הוא אחראי לה בין אם כשלוח ובין אם באחריות אישית (נספח ה' לתצהירו של התובע) ואין בכישלון פנייתו לרב, על מנת להביא להחזר ההלוואה השנייה, כדי ליצור יריבות בינו ובין התובע בנוגע אליה (עמ' 19 שורות 12-20). 22. בנסיבות אלו, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע בהיעדר יריבות אישית ביניהם בגין ההלוואה או התרומות משלא הוכח קיומה של התחייבות חוזית שלו כלפיו להבטחת החזר ההלוואה או התרומות. זאת להבדיל מקיומה של התחייבות להעברת כספי הסיוע לכולל אשר לגביה לא טען התובע בתביעתו והוכח כי הנתבע, מילא אחריה והעביר את הכספים לחברה בחו"ל לטובת הכולל ללא עוררין מצד התובע, כפי שקבעתי בגוף פסק הדין. 23. לא הוכחו גם מרמה או התרשלות של הנתבע באי גילוי תנאי ההלוואה השנייה לכולל משהוכח כי היטב היה ידוע לרב עבאדי, כי עסקינן בהלוואה לאור שיחה שקיים הרב עם התובע שניתן לה ביטוי, בהתחייבותו של הנתבע 2 להחזר ההלוואה במועד נקוב שנקבע בין התובע לנתבע 2 (נספח ה' לתצהיר התובע). 23. התובע, לא הוכיח כי הנתבע התעשר שלא כדין בגין התרומות וההלוואה. שכן, הוכח כי הנתבע העביר את הכספים לטובת הכולל וכי הוא, בדומה ליתר האברכים, קיבל תמיכה חודשית מהכולל . התמיכה החודשית, עשוי אכן להיות כי היא מומנה בין השאר מכספי הסיוע של התובע. יחד עם זאת, קבלת התמיכה בידי הנתבע היתה כדין לפי תכלית התרומות וההלוואה שנתן התובע לצורך תמיכה באברכים (ראו חליפת המכתבים כמובא לעיל) . לפיכך, נדחית התביעה בעילה של התעשרות שלא כדין. 24. לאור האמור, נדחית התביעה כנגד הנתבע 1. בנסבות העניין ולאור קביעותיי איני עושה צו להוצאות אף שנדחתה התביעה כנגד הנתבע 1. עותק ישלח לצדדים. הלוואה