א. העובדות (1) התובעת אוחזת בשיק מס' 202, משוך על בנק המזרחי, על סך 48,016 ש"ח, אשר מועד פירעונו 6.2.1997 (להלן - השיק). בכותרת השיק מופיע השם "חיימוביץ עבודות מתכת וציוד בע"מ" ועל פניו, הוא נחזה להראות חתום על-ידי הנתבעת, גב' חיימוביץ חוה. (2) השיק הוצג לפירעון וחולל. על גבי השיק מופיעים נימוקי הבנק לחילולו כדלקמן: "ח. [חסרה - ו' מ'] חותמת + מוגבל". בתאריך 5.5.1997 פתחה התובעת נגד הנתבעת בהליך לביצוע השיק, בתיק הוצל"פ 25-01734-97-0, לשכת הוצל"פ אשדוד. הנתבעת הגישה התנגדות, אשר התקבלה בהסכמה. מכאן, הדיון בתביעה דנן. ב. טענות הנתבעת (1) הנתבעת טענה כי החתימה המופיעה על גבי השיק, אשר נחזית להראות חתימתה, זויפה על-ידי בנה, מר שמואל חיימוביץ. הנתבעת אישרה כי, חב' חיימוביץ עבודות מתכת וציוד בע"מ, אשר מחשבונה נמשך השיק (להלן - החברה), הייתה עובר למועד יסודה בחודש מארס 1996 בבעלותה, קרי, היא החזיקה ב-99% ממניותיה ושימשה כיושב-ראש דירקטוריון החברה. (2) הנתבעת טענה כי בחודש נובמבר 1996, התקבלה בחברה החלטה ולפיה ניהול החברה הועבר לידי בנה, מר שמואל חיימוביץ והיא פרשה מדירקטוריון החברה ומניהולה (נספח א' למוצגי הנתבעת להלן תיקרא - ההחלטה). כמו כן, נקבע בהחלטה כי אף לאחר פרישתה של הנתבעת, נותרה בידה הסמכות לחתום על שיקים, בשם החברה, בשל הגבלה שהוטלה על חשבון הבנק של בנה, אשר בעטייה, נבצר הימנו מלחתום על שיקים. הנתבעת הוסיפה כי, בחודש מארס 1997, נותק הקשר בינה לבין החברה, כאשר מניותיה בחברה הועברו אף הן לידי בנה ואשתו. לפיכך, ממועד זה ואילך פקעה סמכותה לחתום על שיקים בשם החברה. (3) הנתבעת הוסיפה וטענה כי בנה חתם על השיק ללא נטילת רשותה, על רקע פעולות רבות נוספות שביצע, תוך רמייה והונאה. בנסיבות אלו, נפל פגם בזכות הקניין שבמשיכת השיק. (4) הנתבעת גורסת כי דבר זיופו של השיק נודע לה לראשונה כאשר קיבלה לידיה את מסמכי הבקשה לביצוע השטר. עם קבלתם, היא בדקה את השיק והתחוור לה דבר הזיוף. מיד עם היוודע הדבר, היא הגישה תלונה למשטרת אשדוד. (5) הנתבעת אישרה כי עובר לגילוין של עובדות אלו, נודע לה כי קיימים שני שיקים נוספים, אשר נמשכו אף הם מחשבון החברה ואף עליהם מתנוססת חתימה, הנחזית להראות חתימתה, אשר זויפה. לטענתה, הואיל והחשד לזיוף השיקים נפל על בנה, היא נמנעה מלהגיש תלונה נגדו, בגין שני השיקים הנוספים. ראוי לציין כי סכומיהם של השיקים הנוספים נמוכים באופן ניכר מסכום השיק דנן (להלן - השיקים הנוספים). (6) הנתבעת הוסיפה וטענה כי בכל מקרה, אין להטיל עליה את חובת פירעון השיק, וזאת נוכח העובדה שבמועד משיכתו, היא לא הייתה בעלת תפקיד בחברה. הואיל והינה אישיות משפטית נפרדת ומובחנת מהחברה, אין לחייבה בפירעונו של השיק, בנסיבות העניין. (7) הנתבעת הציגה חוות-דעת מומחה גרפולוג מטעמה, מר חגג, אשר בחן את חתימתה תוך השוואתה לחתימה המופיעה על גבי השיק והגיע למסקנה, ברמת וודאות גבוהה ביותר, כי החתימה המתנוססת על גבי השיק, איננה חתימתה. ג. טענות התובעת (1) התובעת טוענת כי מדובר בחברה משפחתית, אשר השליטה בה הייתה בידי הנתבעת בהחזיקה במרבית מניות ההנהלה (99 מניות מתוך 100) וכן ברובן המכריע של המניות הרגילות (99 מניות מתוך 100). כמו כן, הוכח, כך לטענת התובעת, כי במועד משיכת השיק, הנתבעת הייתה מעורה היטב בנעשה בחברה. (2) התובעת טוענת כי הנתבעת מנועה מלהעלות את טענתה בדבר זיוף השיקים. את טענתה סומכת התובעת על הוראת סעיף 23(א) סיפה לפקודת השטרות [נוסח חדש] ולפיה, אדם שחתימתו זויפה על השטר, יכול שיהא חייב על-אף הזיוף עקב השתק. התובעת טוענת לעניין זה כי הנתבעת השהתה את הגשת תלונתה למשטרת ישראל, בדבר הזיוף ואף נמנעה מלהגיש תלונה בגין השיקים הנוספים, ללמדך כי ההשהיה הייתה מכוונת ונועדה לאפשר לחברה להבריח את נכסיה, על-מנת שלא ניתן יהא להיפרע הימנה בגינם. זאת ועוד, התובעת טוענת כי הואיל והנתבעת החזיקה בחלק הארי של מניות ההנהלה ומניותיה הרגילות של החברה, וכיהנה כמנהלת החברה ולאחר מכן, לגירסתה, כמזכירתה - חזקה עליה כי ידעה או היה עליה לדעת על דבר הזיוף. לפיכך, קמה מלפניה מניעות מלטעון את טענת הזיוף. (3) חיזוק לטענתה, מבקשת התובעת למצוא בשני השיקים הנוספים, אשר אף לגביהם נטען כאמור כי זויפו. שיק אחד כובד, לאחר שהוטבעה עליו חותמת החברה והשיק השני הוגש לביצוע ולא הוגשה לגביו התנגדות, ללמדך כי הנתבעת נטלה על עצמה את האחריות לפירעונו, חרף טענת הזיוף לכאורה, אשר בפיה. התובעת טוענת כי התנהגותה של הנתבעת, בכל הנוגע לשיקים הנוספים, לרבות בנוגע לשיק הנדון - מלמדת על חוסר תום-לב או לחלופין, רשלנות. מעשיה ומחדליה של הנתבעת, גרמו לתובעת לנזקים, שהרי אילו הועלתה בפניה טענת הזיוף, מבעוד מועד, חזקה עליה כי הייתה נוקטת בצעדים ובהליכים לתפיסת נכסיה של החברה, טרם קריסתה. (4) התובעת טוענת כי יש להחיל על המקרה הנדון את כלל הרמת מסך ההתאגדות, נוכח העובדה שהשיק נפרע כאשר החברה הייתה חדלת פירעון, לאחר שפעילותה העסקית הופסקה. כבעלת הון ושליטה בחברה, ביכרה הנתבעת, כך על-פי הנטען, לחתום על השיק בחתימתה האישית, על-מנת שזה לא יימנה במניין השיקים המסורבים לעניין חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981. אף בגין טעמים אלו, קמה לנתבעת טענת מניעות. (5) התובעת טוענת כי טענת הזיוף אשר בפי הנתבעת היא טענת הגנה, אשר הנטל להוכיחה רובץ לפיתחה. לטענתה, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, נוכח עדותו הכושלת, כך לטענתה, של המומחה מטעמה. (6) התובעת מוסיפה וטוענת כי טענותיה של הנתבעת הן טענות עובדתיות חלופיות, הסותרות זו את זו, טענות האסורות על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. ד. דיון והכרעה (1) טענת זיוף סעיף 23(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] קובע כדלקמן: "חתימה על שטר שהיא מזוייפת או שומה בו שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על ידיה או על פיה כל זכות להחזיק בשטר או להפטיר ממנו או לאכוף פרעונו על כל צד שבו, אלא אם האדם שכנגדו באים להחזיק את השטר או שעליו באים לאכוף פרעונו מנוע מלטעון טענת זיוף או העדר הרשאה, והכל בכפוף להוראות פקודה זו". העולה מהוראה זו הוא כי מקום בו החתימה על השטר הוכחה כמזויפת - אין השטר מעניק זכות לאוחז בו וזה אינו רשאי להיפרע על-פיו. טענת זיוף אינה אפוא, טענת הגנה, כפי שגורס בא-כוח התובעת בסיכומיו. על התובעת מוטלת החובה להוכיח את תקינותו של השטר, לרבות אמיתות החתימה המתנוססת עליו, כל אימת שמועלית בגינו טענת זיוף. לעניין זה, ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ (להלן - פסק-דין רחמים [1]), בעמ' 261: "הכלל בכגון דא הוא, כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אמנם חתימתו של הנתבע (ראה: ע"א 355/63, 356 קרסינצקי נ' נאמן בפשיטת-רגל של ש' וינרב, בעמ' 328, 331; ע"א 316/79 חמדאן נ' ליאני, בעמ' 315-316; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה ששית, 1991) בעמ' 478). כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע". כמו כן, ראה ספרו של המלומד, י' זוסמן דיני שטרות [3], בעמ' 258: "אדם שחתם על שטר, חזקה עליו שבעד ערך חתם, אבל אין חזקה על אדם שחתימה על שטר, חתימתו היא. חתימה 'פלוני' המצויה בשטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו זה הוא שמו, ואחת היא אם התובע אוחז כשורה או אוחז סתם. כפר הנתבע בחתימתו, הראיה על התובע". יוצא אפוא, כי משהועלתה על-ידי הנתבעת טענת הזיוף, שומא היה על התובעת להוכיח את אמיתות חתימתה של הנתבעת, על גבי השטר. לא די אפוא בעצם הצגת השיק כראיה, כדי להרים את הנטל המונח לפתחה של התובעת להוכחת אמיתות החתימה על גבי השיק. לעניין זה, ראה פסק-דין רחמים [1], בעמ' 262: "...כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית... דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ' 144: 'כאשר תובע מסתמך על מסמך והנתבע מכחיש את חתימתו, על התובע להוכיח את אמיתות המסמך, גם אם הנתבע אינו חוזר ומכחיש זאת בעת הגשת המסמך כראיה'". כפי שיבואר להלן - התובעת לא השכילה להרים את הנטל המוטל עליה, להוכחת אמיתות חתימתה של הנתבעת. (2) בפסק-דין רחמים [1], נקבעו הדרכים, על-פיהם ניתן להוכיח באם חתימה המתנוססת על גבי שטר זויפה, אם לאו. האחת, באמצעות עדות ישירה - היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחר נקודות הדמיון והשוני ביניהן. והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת, ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון. (3) התובעת נמנעה מלנקוט במי מהדרכים המפורטות לעיל, להוכחת אמיתות חתימתה של הנתבעת על גבי השטר. יתירה מזאת, היא אף נמנעה מטעמים השמורים עמה, להציג חוות-דעת גרפולוג מטעמה, על-מנת לנסות ולשכנע את בית-המשפט בדבר אמיתות חתימתה של הנתבעת, וזאת חרף העובדה, שמדובר באמצעי ראייתי מוכר, להוכחת זיופו של מסמך. (4) הנתבעת מנגד, הציגה חוות-דעת גרפולוג מומחה מטעמה, מר חגג אשר קבע כי חתימתה על גבי השטר, זויפה. בא-כוח התובעת טען כי אין לייחס משקל לחוות-דעת זו, נוכח הפגמים הרבים שהתגלו בעבודתו של מר חגג. אכן, עדותו של מר חגג, בכל הנוגע לשיטת העבודה בה נקט עוררה תמיהה. עם זאת, על פניה, חוות-הדעת לא נסתרה או הופרכה. לעניין זה, יש לזכור כי לא הוצגה חוות-דעת נגדית, מטעמה של התובעת. (5) בנסיבות אלו, אף אם חל כרסום במשקל שניתן לייחס לעדותו של מר חגג, המומחה מטעמה של הנתבעת, הרי משנמצא כי לא על הנתבעת מוטל הנטל להוכיח את דבר זיוף חתימתה על גבי השטר - אלא התובעת היא זו הנושאת בנטל להוכחת אמיתות החתימה - כשלה התובעת בהוכחת העילה העומדת ביסוד תביעתה. לפיכך הפגמים עליהם הצביע בא-כוח התובעת, בעדותו של מר חגג, אין בהם כדי לסייע בידי התובעת להרים את הנטל אשר הוטל עליה מלכתחילה, להוכיח את אמיתות חתימתה של הנתבעת על גבי השטר. (6) יוצא אפוא כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת חתימתה של הנתבעת על גבי השיק ודי בטעם זה, כדי להביא לדחיית התובענה. (7) טענת מניעות בא-כוח התובעת טען כי קמה מניעות מלפני הנתבעת להעלות את טענתה בדבר זיוף השיק. לטענתו, הנתבעת ידעה ו/או היה עליה לדעת, בתוקף תפקידה בחברה, כי החתימה על גבי השיק, זויפה, כפי שטענה וחרף זאת, היא השהתה מלהעלות את הטענה. כך, היא נמנעה מלהודיע לבנק על דבר הזיוף ואף נמנעה מלדווח על כך למשטרה. רק כאשר התחוור לה, כי השיק הוגש לביצוע וכי חובת פירעונו תוטל עליה, היא נקטה בצעד של הגשת תלונה למשטרה. בנסיבות אלו, יש להחיל על הנתבעת את הוראת סעיף 23(א) סיפה לפקודת השטרות [נוסח חדש] ולפיה חלה עליה מניעות מלהעלות טענת הזיוף. (8) הנתבעת טענה מנגד, כי החל מחודש נובמבר 1996, היא חדלה מלשאת בתפקיד ניהולי בחברה ועקב ניתוח שעברה, היא רותקה לביתה ולמיטתה. בחודש מארס 1997 היא העבירה, כך לטענתה, את מניותיה בחברה לידי בנה וכלתה ובכך ניתקה את קשריה עם החברה. לפיכך, אין לייחס לה ידיעה בדבר זיופו של השיק. (9) אין חולק, כי במועד משיכת השיק, הנתבעת עדיין הייתה בעלת השליטה בחברה ולו מכוח המניות שהיו בבעלותה. עם זאת, מקובלת עליי טענתה, כי במועד משיכת השיק, היא לא נשאה בתפקיד ניהולי בה, נוכח החלטת החברה, אשר התקבלה זמן רב טרם משיכת השיק. על-פי החלטה זו, הנתבעת חדלה לנהל את החברה בחודש נובמבר 1996, אף כי נותרה בידיה הסמכות לחתום על השיקים ובנסיבות אלו, אין לקבל את גירסתה, באשר לניתוק שחל בינה לבין החברה, בעת משיכת השיק. ברם, אין בעובדה זו כדי לסתור את טענת הזיוף, אשר בפי הנתבעת, שהרי בכל מקום שמועלית בו טענת זיוף, מדובר בשיק אשר מהווה חריג לשיקים אחרים הנמשכים מהחשבון, על-ידי מורשה חתימה. נוכח הסמכות שהוענקה לנתבעת לחתום על השיקים - נולד ככל הנראה, הצורך לעקוף אותה באמצעות זיוף חתימתה. (10) הנתבעת ייחסה לבנה מעשים חמורים של הונאה ורמייה. לטענתה, עם קריסתה של החברה, בנה נעלם ואף כיום, אין היא יודעת היכן מקום הימצאו. טענה זו, בדבר היעלמו של בנה, אף מעיניה - מעוררת תמיהה. אף אם הוא נקלע למצוקה ולקשיים - לא ברור על שום מה בחר להסתתר אף מאמו. עם זאת, אין להתעלם מהעובדה, שהנתבעת לא חסכה את שבטה מבנה, ולא מנעה ממנו מילים קשות ובוטות, חרף הזיקה המשפחתית שביניהם. בנסיבות אלו - יש רגליים לסברה כי הבן אכן הונה את אמו, בזייפו את חתימתה. (11) לפיכך, מקובלת עליי טענת הנתבעת, כי לא ידעה על דבר משיכתו וזיופו של השיק, עד למועד שבו הומצאו לידיה כתבי-בי-דין. מהטעם הזה, היא אף לא נקטה בצעדים הנדרשים על-פי החוק, לגילוי הזיוף, כמו הגשת תלונה למשטרה. עם היוודע לה דבר הגשתו של השיק לביצוע, היא הגישה את תלונתה למשטרה. אמנם, הנתבעת נמנעה מלהגיש תלונה בגין זיופם של השיקים הנוספים, אולם הסברה של הנתבעת, כי לבה לא מלאה לעשות כן, בשל העובדה שמדובר בבנה - מניחה את דעתי. ניתן להבין לליבה של אם, אשר מחד - אינה חוסכת ביקורת על מעשיו החמורים של בנה ומאידך - רחמיה נכמרים עליו. (12) בית-המשפט ער לתמיהה שמעוררת גרסתה של הנתבעת, אשר מחד גיסא, היא הטילה על בנה את מלוא האחריות בגין זיופו של השיק ולא חששה מלייחס לו עבירות חמורות של זיוף והונאה ומאידך גיסא, היא ביקשה למזער את מעשיו כאשר נמנעה מלהגיש נגדו תלונות בגין השיקים הנוספים, אשר אף הם זויפו על-ידיו, לטענתה. (13) בא-כוח התובעת טוען כי, התנהגותה זו של הנתבעת נגועה בחוסר תום-לב. לטענתו, בהיותה בעלת השליטה בחברה, חזקה עליה כי ידעה על דבר משיכתם של השיקים, לרבות זיופם. לעניין זה, הדגיש בא-כוח התובעת כי, מדובר בחברה משפחתית, אשר סמוך למועד משיכתם של השיקים, רכשה החברה 4 מכוניות, בידיעתה של הנתבעת, ללמדך על מעורבותה ושליטתה בחברה. בנסיבות אלו, טוען בא-כוח התובעת, כי אין להוציא מכלל אפשרות שהנתבעת נטלה חלק ב"קנוניה" של זיוף השיק, לכאורה, על-מנת לסייע בידי בנה להבריח את נכסי החברה. לפיכך, אף מהטעם הזה מנועה הנתבעת, כך לטענת בא-כוח התובעת, מלהעלות את טענת הזיוף. (14) אכן מהנסיבות שהוכחו, בכל הנוגע לניהולה של החברה, קרי רכישתם של ארבעה כלי רכב עובר למועד קריסתה של החברה, רכישה אשר בוצעה בידיעתה של הנתבעת ובתוך כך, היעלמו של בנה, זמן קצר לאחר שמניותיה של הנתבעת בחברה הועברו לרשותו ולבעלותו - אינן מסירות מעליה את החשד, כי היה לה חלק בניסיון לסייע בידי בנה בהברחת נכסי החברה מפני נושיה. (15) עם זאת, אין די בהעלאת תמיהות וחשדות - כדי לבסס את הטענה אשר בפי התובעת בדבר מניעות. להוכחת טענת המניעות דרושה תשתית ראייתית, שיש בה כדי לבסס ידיעה ממשית של הנתבעת בדבר זיופו של השיק, תוך השהיית הצעדים לחשיפת הזיוף. ידיעה כזו - לא הוכחה. (16) מקובלת עליי טענת הנתבעת, הנתמכת בהחלטת החברה ולפיה הנתבעת חדלה לנהל את החברה טרם מועד משיכת השיק, כמו כן מקובלת עליי גירסת הנתבעת, כי הייתה רתוקה לביתה בשל מצב בריאותה הרופף, עובר לתקופה הרלוונטית. אמנם החלטת החברה, בדבר שינוי מנהליה, לא דווחה לרשם החברות, אולם נחה דעתי, כי אין במחדל זה, כדי לסתור את הטענה, כי בפועל הנתבעת חדלה לנהל את החברה, ממועד קבלת ההחלטה. (17) הרישום ברשם החברות, הוא דקלרטיבי בלבד ולפיכך אין בו לשמש ראיה על תוכנו. לפיכך, לא די בעובדה שהחברה לא דיווחה על השינוי שבוצע בהנהלה ו/או בהעברת המניות - כדי לבסס את טענות התובעת או להפריך את טענות הנתבעת. (18) זאת ועוד, עדת התביעה מס' 1, גב' שריקר, המשמשת כמנהלת בפועל של התובעת, העידה כי קשריה המסחריים עם החברה, התנהלו באמצעות בנה של הנתבעת, ללמדך, כי הוא אכן היה זה אשר ניהל את החברה. (19) בהיעדר הוכחה בדבר ידיעה מוקדמת של הנתבעת על דבר זיופו של השיק - לא קם בפניה מחסום המניעות, מלהעלות את טענת הזיוף. טענת המניעות קמה, מקום בו הוכח כי הטוען אותה, השהה את טענתו ונמנע מלנקוט הליכים לשם גילויה. בע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ [2] נדונה סוגיית המניעות, בהתייחס לזיוף חתימות על גבי שיקים. שם נקבע כי על הטוען זיוף, להוכיח ידיעה ממשית בדבר קיומו, או "ידיעה מיוחסת", אשר ניתן לבססה באמצעות הוכחת רשלנותו של בעל הטענה, בדבר גילוי מוקדם של דבר הזיוף. במקרה דנן, לא הוכחה כאמור ידיעה ממשית של הנתבעת על דבר זיופו של השיק ובאשר ל"ידיעה מיוחסת" אף זו לא הוכחה, נוכח המימצא שלפיו הנתבעת חדלה מלנהל את החברה, טרם משיכת השיק, והייתה מרותקת לביתה. כמו כן, לא הוכח כי היה לנתבעת יסוד לחשוד בבנה, כי זייף את חתימתה על גבי שיקים, עובר למועד משיכתו. לפיכך, טענת המניעות, נדחית בזאת. (20) משנמצא כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת אמיתות החתימה על גבי השיק ואף לא הוכיחה את טענתה בדבר המניעות - דין התביעה להידחות. בנסיבות אלו, לא מצאתי לנכון לדון ביתר טענותיו של בא-כוח התובעת, הנגזרות מהטענות אשר לגביהן נקבעו המימצאים הנ"ל. (21) באשר להוצאות - נוכח הנסיבות המיוחדות, כפי שהועלו - לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת הנתבעת. זיוףשטר