התובעת נפגעה מרכבו של הנתבע באירוע תאונת דרכים בעת שהנתבע יצא בנסיעה ממגרש חניה שבסמוך לביתו במטולה ולא הבחין בתובעת אשר חצתה את מסלול נסיעתו בהליכה רגלית. להלן פסק דין בנושא פגיעה בהולכת רגל ביציאה מהחניה: תביעה כספית על סך 17,400 ₪ מיום 31.10.06 שעניינה דרישה לקבלת פיצוי עקב פגיעה בתאונת דרכים. עמדת התובעת בתאריך 24.9.06 נפגעה התובעת מרכבו של הנתבע בתאונת דרכים בעת שהנתבע יצא בנסיעה ממגרש חניה שבסמוך לביתו במטולה ולא הבחין בתובעת אשר חצתה את מסלול נסיעתו בהליכה רגלית. התאונה ארעה בשעת בוקר, בעת שהתובעת ובעלה המנוח טיילו במושבה במסגרת חופשה. כתוצאה מן הפגיעה נפלה התובעת במשטח הכורכר או החצץ של איזור החניה, נחבלה בכתפה השמאלית ובגפיה ומשקפיים חדשים שרכשה זמן קצר קודם לכן בעלות של 5,300 ₪ נפגעו והושחתו. מיד לאחר מכן הוסעה התובעת על ידי אשת הנתבע לחדר המיון בקרית שמונה ושם קיבלה טיפול רפואי, אשר כלל חיטוי וחבישה הכוללת מתן אנטיביוטיקה. התובעת המשיכה לסבול מכאבים ומתופעות לוואי תקופת מה לאחר מכן ונזקקה לטיפול רפואי. כאשר חזרה התובעת עוד באותו יום אל המלון שבו היא שהתה ולאחר מנוחה, היא פנתה אל הנתבע על מנת שימסור לה את פרטיו האישיים ופרטי חברת הביטוח והנתבע סרב בבוטות. כתוצאה מכך הגישה התובעת תלונה במשטרת ישראל, אשר בעקבותיה קיבלה את פרטי הנתבע וחברת הביטוח. התיק המשטרתי נסגר, ככל הנראה מחוסר ראיות והוגש על כך ערר, חברת הביטוח לא הגיבה לפניות התובעת ומכאן התביעה לפיצוי. פרטי הנזק כוללים פיצוי בגין טיפול רפואי, כאב וסבל, עלות משקפיים, אובדן יום אירוח במלון וימי חופשה לצורך בירור פרטי הנתבע וחברת הביטוח. עמדת הנתבע רכבו של הנתבע לא פגע בתובעת, אלא שהיא נפלה אל תוך תחום רחבת החניה משהסירה את משקפיה החדשים כאשר הגיעה לקצה המדרכה באזור רחבת החניה וככל הנראה לא חשה בטוב עקב מצבה הבריאותי הרופף ממילא. הנתבע אשר יצא עם רכבו בנסיעה בכוונה להגיע אל הכביש, הבחין בתובעת המטיילת על המדרכה וראה אותה מסירה את משקפיה ונופלת אל תחום הרחבה. המרחק שבין מקום נפילת התובעת לבין רכבו של הנתבע בעת האירוע היה כשני מטרים. הנתבע יצא מרכבו וסייע לתובעת לקום וזאת בעזרת אשתו אשר נקראה למקום ולאחר מכן הוסעה התובעת לחדר המיון בקרית שמונה לצורך טיפול רפואי. מוכחשת הטענה כי הנתבע התייחס בבוטות לדרישת התובעת לקבלת פרטים לאחר שחזרה מן הטיפול, אם כי הנתבע עומד על טענתו שהתובעת לא נפגעה באירוע של תאונת דרכים. הנתבע מציין כי אין ולא היה לו אינטרס להכחיש אירוע של תאונת דרכים, שהרי ברשותו פוליסת ביטוח. לעניין הנזק, מפנה הנתבע את תשומת הלב לכך שהתובעת איננה מציגה קבלות על רכישת משקפיים חילופיים. גם מבחינת נזקי הגוף אין מדובר אלא בפגיעה קלה שהסתכמה בקבלת טיפול רפואי אשר כלל חיטוי וחבישה. דיון במחלוקת הבסיסית בשאלה האם נפגעה התובעת בתאונת דרכים או שמא נפלה וחבלה בעת שבקשה לרדת מן המדרכה אל שטח הכורכר, מדובר בגרסאות מנוגדות של בעלי הדין עצמם ואינני רואה עדיפות דווקא לעמדת התובעת. גרסת הנתבע, לפיה בעת שיצא עם רכבו מהחניה הוא הבחין בתובעת כל העת, יש לה תימוכין בגרסת התובעת עצמה. כך העיד הנתבע: "ראיתי אותך הולכת במדרכה, עצרתי את האוטו קרוב למדרכה וחיכיתי שתעברי. פתאום ראיתי שהורדת את המשקפיים ואני התרשמתי שהיה לך סחרחורת או משהו כזה ונפלת. אני מראה לך תמונה, עמדת ליד המעקה, נפלת ימינה ונחבלת". בהקשר לכך אישרה התובעת לשאלות הנתבע: "לשאלתך האם זה נכון שכאשר ירדתי מן המדרכה והורדתי את המשקפיים אני משיבה שנכון שהורדתי את המשקפיים ונכון שעצמתי עיניים". יש להביא בחשבון כי הנתבע היה בנסיעה במהירות איטית ביותר, הכף נוטה לכך כי הביט במתרחש מאחור ובנסיבות אלה זמן העצירה בעת הצורך הוא מיידי. גם כאשר בוחנים את הנתונים אשר מציגים הצדדים לגבי התנהלותם מיד לאחר הנפילה, ניתן למצוא פנים לכאן ולכאן. התובעת מצביעה על כך שהנתבע נבהל והזעיק את אשתו ועל כך שאשת הנתבע הסיעה את התובעת לחדר המיון בקרית שמונה, עובדות המתיישבות לשיטתה עם הסברה כי מדובר היה בתאונת דרכים. הנתבע מצביע על כך שכאשר התקרב בעלה המנוח של התובעת למקום האירוע, שכן בעת האירוע היה במרחק מה מן המקום, הוא הביע כעס כלפי התובעת וגער בה. עניין זה יש לו משמעות כאשר בוחנים את טיעוני הצדדים באשר למצגים של כל אחד מהם ביחס למעורבים מן "המעגל השני". התובעת מציינת כי בעת השהיה בחדר המיון התעניינה אשת הנתבע אם עליה לשלם עבור הטיפול, התנהגות המצביעה לדעתה על תחושה של אחריות כלפי התובעת בקשר לאירוע. מנגד מצביע הנתבע על כעסו וגערותיו של בעלה המנוח של התובעת, התנהגות שאיננה מתיישבת עם הטלת האשם על שכמו של הנתבע. בין כך ובין כך נראה שהמחלוקת שבין הצדדים בקשר לנסיבות האירוע החלה מיד עם ההתחשות ונמשכה אף לאחר מכן. כמבואר, מדובר בגרסאות מנוגדות ואינני רואה מקום להעדיף את עמדת התובעת כאשר היא עצמה מאשרת שכאשר הגיעה לקצה המדרכה הסירה את משקפיה החדשים ועצמה את עינייה. התובעת איננה מזכירה כי חזרה להרכיב את משקפיה בשלב כלשהו לאחר מכן ואין להוציא מכלל אפשרות כי הבדלי המפלסים ורחבת החניה המחוספסת גרמו לנפילתה של התובעת ברחבה לאחר שהסירה את משקפיה. הנתונים המוצגים על ידי הצדדים יש בהם משום תמיכה בעמדת הנתבע כי הביט לכיוון הנסיעה כאשר יצא עם רכבו מן הרחבה. לפיכך אני דוחה התביעה בתיק זה. הפקדון אשר בתיק בית המשפט יועבר לנתבע כתשלום הוצאות. דריסההולך רגלתאונת דרכיםחניה