התובעת (להלן: "התובעת"), מומחית בתחום הטסטולוגיה, משמשת כטסטולוגית בנוגע למבחני הידע העיוני הנדרשים טרם קבלת רשיון נהיגה - מבחנים הידועים בכינוי "מבחני התיאוריה". מוסכם בין הצדדים כי בשנת 2003 פורסם על ידי משרד התחבורה מכרז לגבי הכנת השאלות למבחני התיאוריה, בדיקת השאלות והדפסתן (מכרז מספר 33/03). במכרז זכתה חברת בורסי הוצאה לאור של ספרי משפט (2003) בע"מ (להלן: "בורסי"). בורסי התקשרה לצורך חיבור השאלות ובדיקתן עם שותפות בשם ניר הדרכות (להלן: "השותפות") בה היו שותפים מר יעקב נצר (להלן: "נצר") והנתבע, מר משה רובינשטיין (להלן: "הנתבע"). עוד מוסכם כי ביום 29.11.2004 נחתם חוזה בין השותפות לבין התובעת (להלן: "החוזה") אשר מכוחו היתה אמורה התובעת לשמש כטסטולוגית לגבי השאלות שתכין השותפות למבחני התיאוריה ע"פ המכרז הנ"ל. נצר והתובע הוגדרו בחוזה "המחברים" של השאלות ותפקידה של התובעת היה בדיקת השאלות, שכתובן במידת הצורך והתאמתן לאמות המידה הנדרשות. מוסכמה אחרונה הינה כי השותפות פורקה ובין הנתבע לבין נצר אין עוד שיתוף פעולה. בכתב התביעה עותרת התובעת לפיצוי בגין שלושה רכיבים: הראשון, הינו שכר שמגיע לה לטענתה מכח החוזה (בסך 2 ₪ עבור כל עותק שנמכר מהחוברת). לשיטתה, היא קיבלה מנצר סכום של כ-13,548 ₪ (לא כולל מע"מ) המשקף מחצית מהסכום שהיא היתה אמורה לקבל מכח החוזה בהתייחס לחוברות שהודפסו על ידי בורסי בהתבסס על עבודתה. התובעת טוענת כי המדובר במחצית השכר שמגיע לה וכי על הנתבע לשלם אף הוא סך של 13,548 ₪ בתוספת מע"מ, בבחינת המחצית השניה של חוב השותפות כלפיה. הרכיב השני בתביעה הינו פיצוי בגין פגיעה במוניטין של התובעת. לטענתה, לאחר השלמת הכנת מהדורה מסויימת של חוברות השאלות, התקיים דיון במשרד התחבורה (להלן: "הדיון") לגבי תיקון המהדורה ואליו זומן על ידי הנתבע טסטולוג "מתחרה", בשם מר אברהם כהן (להלן: "כהן"). לשיטתה, זימונו ועירובו בתיקון המהדורה מרמזים על כך שהיא לא היתה מסוגלת לבצע את המטלה במלואה ולכן נפגע שמה המקצועי הטוב. הרכיב השלישי מתייחס לחוברת שהוצאה בשנת 2007, אשר בה לא ניתן קרדיט לתובעת בהתייחס לתרומתה לאותה חוברת. סך התביעה הועמד על כ-32,700 ₪. הנתבע טוען כי בהתאם להוראות החוזה, השותפות היתה צריכה לשלם לתובעת את שכרה רק לאחר שהשותפות קיבלה את התשלום מאת בורסי, אך הוא לא קיבל מעולם מבורסי תשלום כלשהו לגבי החוברות. ממשיך ומסביר הנתבע כי כאשר פורקה השותפות, בורסי שילמה לנצר את חלקו (ולכן נצר העביר לתובעת את חלקה) אך הנתבע לא קיבל תשלום מבורסי בשל סכסוך שיש בינו לבין בורסי (לגבי נושאים שונים שלא מן העניין). הנתבע מוסיף שבכוונתו להגיש תביעה כנגד בורסי, אך הוא מתקשה להגישה בשל שהוא נעדר אמצעים כלכליים לשכור עו"ד ולשלם את אגרת ביהמ"ש הנדרשת. באשר לכהן - טוען הנתבע כי הוא לא זימן אותו לדיון ולא שכר את שירותיו, ולכן - אף אם זימונו אולי פגע בתובעת - אין לייחס לו כל אחריות בנדון. באשר להשמטת שמה של התובעת מאחת החוברות - מסכים הנתבע שאכן מן הראוי היה להוסיף את שמה ומציין כי בכל שאר החוברות אכן שמה תמיד הוזכר, אך טוען שהדבר היה באחריות נצר ולא באחריותו. בהמלצת ביהמ"ש הצדדים הגיעו להסכמות כדלקמן: בכל הנוגע למעורבותו של כהן - הסכימה התובעת לחזור בה מדרישתה לקבלת פיצוי. אינני בטוחה שקיימת תשתית ראייתית מספיקה על מנת שנוכל לקבוע שהנתבע היה זה שהתקשר עם אותו כהן - ומעבר לכך, עיון בפרוטוקול של הדיון מלמד כי המסקנה היתה שהתובעת, ורק התובעת, תבדוק את המבחנים ותשמש כטסטולוגית. ולכן - לא היתה פגיעה בשמה המקצועי למרות מעורבותו של מר כהן (מבלי כמובן להביע עמדה לגבי כהן - שאינני יודעת מי הוא ובוודאי שלא ארצה לפגוע בו). בנוגע לתשלום שמגיע לתובעת בגין החוברות שהוצאו לאור על ידי בורסי - הפניתי את תשומת ליבה של התובעת להוראות סעיף 6 לחוזה אשר מהן עולה שהשותפות היתה אמורה לשלם לה את שכרה לא יאוחר מ-10 ימים לאחר קבלת התשלום מבורסי. הסברתי לתובעת שמהוראות סעיף 6, כמו גם משאר הוראות החוזה (לרבות סעיפים 4.3-4.4) עולה כי המדובר בחוזה המכונה "גב-אל-גב", ולכן - ככל שהנתבע לא קיבל תשלום מבורסי הוא לא חייב לשלם לה את חלקה. כיון שנצר קיבל את חלקו, הוא מילא אחר הוראות החוזה. בהתאם, הסכימו הצדדים שפסק הדין שיינתן יכלול הוראה המחייבת את הנתבע לפעול בשקידה סבירה לגביית הכספים מאת בורסי ולאחר מכן להעביר את חלקה של התובעת אליה. אשר על כן - ניתן בזאת צו המחייב את הנתבע לעשות מאמץ להגיש את התובענה כנגד בורסי בתוך 4 חודשים מהיום. הנתבע מתחייב לעדכן את התובעת באשר להגשת התביעה ובאשר להתקדמותה ומתחייב לשלם לתובעת את שכרה בהתאם להוראות החוזה, ככל שיקבל תשלום רלבנטי מבורסי. בנוגע לפיצוי עקב אי מתן הקרדיט - הסכימו הצדדים כי ביהמ"ש יפסוק לתובעת פיצוי לפי שיקול דעתו, על דרך הפשרה. שקלתי את טענות הצדדים ומצאתי לחייב את הנתבע לשלם לתובעת 3,000 ₪ בגין רכיב זה. מסקנתי סומכת על כמה שיקולים, כמפורט להלן. ראשית, אבקש לציין שאי מתן הקרדיט נזקף לחובתו של הנתבע בלבד, אם כי מן הראוי היה להפנות את הדרישה לשותפות, ולמצער - גם לנצר. מחד גיסא - לא אוכל לקבל את טענת הנתבע לפיה אין לראותו כאחראי בכלל להשמטת הקרדיט - שכן אף אם נצר היה זה שבפועל גרם להשמטה, הרי שהדבר התבצע בעוד רובינשטיין ונצר שותפים ואחראיים יחדיו, ביחד, ליחסים מול התובעת. מאידך גיסא - נוצרה ההרגשה לפיה התובעת "ויתרה" לנצר על הצורך לפצותה בשל אי מתן הקרדיט, שכן הוא שילם לה את שכרה על פי החוזה, ובחרה להפנות אצבע מאשימה בכל הנוגע לסוגיית הקרדיט רק כלפי הנתבע ולא כלפי השותפות או נצר - ואין לכך סיבה. לכן, אולי מן הראוי להשית על הנתבע כמחצית מהפיצוי הראוי בנסיבות. שנית, יש לזכור כי אי מתן הקרדיט בוצע בחוברת משנת 2007 והתביעה הוגשה רק עתה, כי לא הוגשה כל ראיה לגבי טענה שהעלתה התובעת "בזמן אמת" לגבי אי מתן הקרדיט או דרישה לתקן את הטעות, וכי במכתב ששלחה התובעת לנתבע (מיום 18/4/2010, בו דרשה לקבל את השכר החוזי) היא לא ציינה כלל וכלל את "בעית הקרדיט". שלישית, אעיר כי במהלך הדיון התובעת ציינה שלו היא היתה מסתייעת בעו"ד, אזי שהפיצוי לגבי השמטת הקרדיט עשוי היה להגיע לכדי כמיליון ₪. אבקש להפיס את דעתה לגבי נושא זה. אף אם היא היתה מסתייעת בשירותיו של עו"ד אינני סבורה שרף הפיצוי היה גבוה בהרבה - ואפנה בהקשר זה לפסיקה הבאה אשר ממנה ניתן ללמוד מהו רף הפיצוי אשר ניתן במקרים בהם לא ניתן קרדיט ליוצר וניתן להשליך מפסקי הדין על המקרה דכאן. בפסק הדין בת.א. (מחוזי מרכז) 1549-08-07 מעריב נ' ביזנסנט, נדונה הפרה של זכויות היוצרים של כתבים כלכליים ובין היתר נדרש בהמ"ש לפסיקת הפיצוי בגין אי מתן קרדיט לכתבים. בסעיף 114 לפסק הדין, מונה בהמ"ש את שיקוליו לגבי רף הפיצוי וקובע כי הפיצוי הראוי הינו כ-10,000 ₪ אם כי יש להפחיתו בכדי 2/3 בשל התנהלותם התורמת של הכתבים, אשר הוגדרה כ"אשם תורם" - משמע, 3,333 ₪ לגבי ההפרה; בת.א. (שלום ירושלים) 7036/09 רחמני נ' חברת החדשות, נקבע פיצוי בסך של 15,000 ₪ בשל אי מתן קרדיט; בת.א. (שלום חיפה) 8118/05 גרוס נ' שרש ערכות נוודים, נפסקו כפיצוי של 13,000 ₪, בנסיבות קצת שונות; בת.א. (שלום תל-אביב) 62632/05 קרן נ' עיתון הארץ, הפיצוי היה בסך 4,000 ₪ בגין אי מתן קרדיט, ובת.א. (שלום תל-אביב) 21572-11-11 שיר פינטו נ' חברת החדשות, הפיצוי היה בסך 1,000 ₪ בלבד. סיכום - 15. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת 3,000 ₪ בתוך 21 יום מהיום. כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לפעול בהתאם לאמור לעיל בכל הנוגע להגשת התביעה נגד בורסי. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע בתשלום הוצאות התובעת בסך 400 ₪ בגין התייצבותה לדיון ובסך של 150 ₪ בגין השבה חלקית של אגרת ביהמ"ש - ואף זאת בתוך 21 יום מהיום. זכויות יוצרים (הפרת)