אחרי שהאשה תבעה מזונות בבית-המשפט המחוזי, תבע אותה הבעל בתביעת גירושין בבית-הדין הרבני. גם בהליכים בפני בית-הדין הרבני טען הבעל שהאשה מורדת עליו. בהחלטתו מיום 14.1.71 (המוצג ת/3) דחה בית-הדין את טענת מורדת וקבע, כי סירוב האשה לגור תחת קורת גג עם חמותה מוצדק הוא מן הדין. בשעת הדיון בתובענת המזונות העידה האשה ונשאלה על-ידי בא-כוח הבעל: "כאשר באת ארצה, הסכמת לגור בדירת הורי בעלך?" בא-כוח האשה התנגד לשאלה זו והשופט פסל אותה, והורה כי כל עוד החלטתו האמורה של בית-הדין הרבני לא בוטלה על-ירי ערכאת הערעור, אין בידו הסמכות "לשמוע הוכחות בשאלה אם היתה לתובעת סיבה מוצדקת לעזיבת בית בעלה ואם יש לראותה במורדת". 2. הבעל מבקש רשות ערעור על החלטה זו, ועל יסוד תקנה 375 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, אנו דנים בבקשתו כאילו ניתנה לו הרשות והערעור הוגש. יושם אל לב כי השופט שלל את סמכותו של בית-המשפט המחוזי לשעות אל טענת ההגנה, כי האשה מורדת בבעלה, ואף אנו אין אנו דנים אלא בענין הסמכותי איננו מחווים דעתנו על כך באיזו מידה טענות הבעל, אפילו יוכחו, עשויות לשמש צידוק לסירובו לזון את האשה, או שמא עומדת לאשה עילה אחרת להתנגד לשאלה, כגון טענת מעשה-בית-דין. לענין הסמכות סבורים אנו, שלא בדין פסל השופט את השאלה, על-פי סעיף 4 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, מוסמך בית-המשפט המחוזי לדון בתובענת מזונות של אשה, ואפילו תתעורר דרך אגב במהלך הדיון שאלה שבית-המשפט לא היה מוסמך לדון בה, אלמלא הצורך להכריע בה לענין תובענת המזונות, מכוח סעיף 35 לחוק בתי-המשפט, תשי"ז-1957, מוסמך בית-המשפט גם בה לפסוק לצורך אותה תובענה, בענין הסמכות, הטפל הולך אחר העיקרי אלא שבענין דנן לא זקוק היה בית-המשפט המחוזי לשאוב מסמכותו הנגררת, על-פי סעיף 35 הנ"ל. 3. לא מכבר דן בית-משפט זה בבעיית הסמכות העולה מטענת מורדת בפרשת שרגאי; בג"צ 206/70, [1]. לפי זה יש להבחין הבחן היטב בין מורדת מכוח הלכות מורדת, ובין אשה המפסידה מזונותיה מפני ש"אין היא עמו", ואף היא נקראת מורדת. אך רק המונח "מורדת" הוא זהה ומשותף לשתיהן, וכבר נאמר ב-בג"צ 206/70, [1], בג"צ (בע' 494 שם), כי השימוש באותו מונח "מכביד קצת על הבנת הדברים לאשורם", שכן משמעותו המשפטית לענין אחד אינה כזו לענין אחר. הכרזה לפי הלכות מורדת על-ידי בית-הדין הרבני באה, לפי סדר הדין המקובל עליו, אחרי התראה ואחרי שעמדה אשה 12 חדשים במרדה, וכתוצאה ממנה רשאי הבעל לגרשה. הברזת מורדת היא בגדר סמכותו הייחודית של בית-הדין הרבני, בהתאם לסעיף 1 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. אך יש ואשה מפסידה מזונותיה עקב התנהגותה, כגון שאינה עמו, ובלא שתוכרז במורדת. התנהגות האשה גופה, כל עוד היא נמשכת, מפקיעה את זכותה למזונות, אך אין זו עילה לגרש. אשה כזאת היא "מורדת" לענין המזונות בלבד, או מדין מזונות; כלשונו של בית-משפט זה ב-ע"א 211/47, [2], היא "מעין-מורדת". טענת "מעין-מורדת" אינה אלא טענת הגנה של הבעל האומר שמפני אירוע פלוני הוא פטור מלזון את אשתו. בטענת זו חייב לדון מי שמוסמך לדון בתובענת המזונות, ואם תבעה האשה בבית-המשפט המחוזי, אין בית-הדין הרבני רשאי להפסיק את הדיון בתובענתה על-ידי קביעה שהאשה הפכה "מעין-מורדת", ועל-כן הפסידה מזונותיה: בג"צ 206/70, [1]. בית-המשפט הדן בתביעה דן גם בהגנה, וטענת הגנה זו אינה יוצאת דופן. 4. בעניננו לא טען הבעל שהאשה הוכרזה על-ידי בית-הדין הרבני בתור מורדת; ממילא לא עמדה שאלה זו לדיון בפני בית-המשפט. מה שטען בסעיף 22 לכתב-ההגנה הוא, שהאשה הפסידה מזונותיה עקב התנהגותה, עזיבת הבית וסירוב לקיים חובותיה. זוהי טענת מורדת לענין המזונות בלבד, ובית-המשפט המחוזי חייב לקבוע אם זכאית האשה למזונות אם לאו. בפרשת שרגאי, [1], קבע בית-הדין הרבני שהאשה אינה זכאית למזונות, ולכך לא היה מוסמך לאחר שהאשה תבעה בבית-המשפט המחוזי בענין דנן דחה בית-הדין הרבני את טענת הבעל שהוא פטור מחובת המזונות; כיצד יגרע הדבר מכוח שיפוטו של בית-המשפט? לא נותר לנו אלא להוסיף כי עתירת הבעל בתביעת הגירושין שלו, כי בית-הדין יפסוק שאינו חייב מזונות, אינה מוציאה את ענין המזונות מבית-המשפט שאליו פנתה האשה בטרם יתבע אותה הבעל בבית-הדין הרבני: ע"א 104/54, [3]; ע"א 191/57, [4]. אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את החלטת בית-המשפט המחוזי שמערערים עליה. אין צו להוצאות. אישה מורדת / בעל מורד