מהי טענת "מקח טעות" ? טענת "מקח טעות" היא למעשה טענת טעות ב"כדאיות העסקה": ##להלן פסק דין בנושא טענת מקח טעות בדיני עבודה:## 1. בפנינו תביעה של עובד לשעבר של הנתבעת לכלול בגמלת הפרישה המשולמת לו גמול השתלמות וכן לשלם לו פיצויי פיטורים בעד התקופה העודפת על 35 שנה ('מענק שנים עודפות') זאת כפיצוי על "נזק" שנגרם לו בשל "כפיית" פרישתו המוקדמת. 2. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו: 2.1. התובע עבד כעובד ארעי מיום 28.10.64 ועד ליום 31.1.65, וכעובד קבוע מיום 1.2.65 ועד ליום 30.11.03. 2.2. ביום 14.7.03 פרסם נציב שירות המדינה הודעה בענין "מדיניות ניהול כח אדם בהתאם לתכנית הכלכלית להבראת המשק", ובה פורטו תנאי הפרישה המשופרים לעובדים כפי שהוסכם עם ההסתדרות על פרישתם מהעבודה בהתאם להסכם הקיבוצי מיום 17.6.03. 2.3. ביום 8.9.03 קבל התובע מסמנכ"ל בכיר למינהל - מר עובד כהן, הודעה על כך שהוא נכלל ברשימת המיועדים לפרישה. במסגרת ההודעה הנ"ל, הוזמן התובע לשימוע בעל פה או לחילופין נתבקש להעביר טענותיו בכתב ובכך לוותר על השימוע בעל פה. התובע לא עשה שמוש בזכות הטיעון כמו גם לא התנה את פרישתו בתנאים כלשהם ולא העביר מסמך טענות בטרם פרישתו. 2.4. ביום 2.10.03 חתם התובע על מסמך המכונה "פרישה במסגרת ההסכם הקיבוצי", ולפיו הנו מביע הסכמתו להפסקת העסקתו ביום 30.11.03 על בסיס הנתונים שנמסרו לו במספר הודעות וביניהן בהודעה מיום 24.9.03. 2.5. באותה העת היה התובע בן 59.5 ובמהלך של קורס המיועד להשלים את הזכאות לגמול השתלמות. 2.6. ביום 30.11.03 פרש התובע לגמלאות בתנאים המועדפים כאמור. 2.7. ביום 17.3.04 - מעל חמישה חודשים לאחר החתימה על ההסכמה לפרישה - פנה התובע, באמצעות בא כוחו, לנתבעת וטען כי הוא ביקש לדחות את מועד פרישתו עד לאחר שיגיע לגיל 60, וזאת על מנת לצבור זכאות לפיצויי פיטורין בגין התקופה העודפת על 35 שנה וגם לסיים עוד בטרם פרישתו, את הקורס בו החל וזאת לצורך קבלת גמול ההשתלמות. לטענת התובע בקשתו נדחתה והפרישה "נכפתה" עליו ובכך קופחו זכויות כיוון שיכול היה לקבל "מענק שנים עודפות". לפיכך, נדרשה הנתבעת להתייחס לתובע כמי שזכאי לגמול השתלמות ולמענק השנים העודפות. פניית התובע לנתבעת נדחתה. 3. ביום 11.10.04 הוגשה התובענה כאמור, תוך שהתובע קובל על הלחץ והכפיה שגרמו לפרישתו המוקדמת על סיפו של המועד בו יכול היה לזכות בהטבות הנוספות. לתובע שהיה ער לכך שהוא לא הביא את טענותיו בפני המדינה היו הסברים מקוריים: "11. התובע לא ניצל את זכות השימוע שניתנה לו, כיון שעפ"י נסיון העבר ידוע לו כי הדבר חסר תועלת מעשית, ועפ"י דברי ראש הועד איתן כהן, יש דרישה ממשרד האוצר לפיטורי עובדים, ואם בסופו של דבר התובע לא היה מפוטר, הנתבעת התכוונה להציע לפטר תחתיו עובדת צעירה, והתובע, מבחינה מצפונית, לא יכול היה להסכים להצעה זו, ולשאת על מצפונו כל חייו את האחריות לפיטורי אחרים." 4. ביום 8.12.04 הגישה הנתבעת כתב הגנה. הנתבעת דחתה את הטענה על הפעלת לחץ. לטענתה מעולם קודם לפניית ב"כ התובע לא הוצגה לה טענה או בקשה של התובע לדחות את פרישתו. יתר על כן, לכתב ההגנה (נספח ו') צורף מכתבו של יו"ר הועד המקומי במקום עבודתו של התובע שתוכנו מדבר בעד עצמו: "לבקשתך ובתגובה לתביעתו של מר לנדאו לפיה הופעל עליו לחץ לפרוש לגמלאות, הנני להשיב כדלהלן: מר לנדאו פרש לגמלה במסגרת הפיטורים הרוחביים דהיינו, פיטורין שלא מרצון, עליהם הסכימה ההסתדרות עם האוצר, לגבי מספר מסויים של עובדים קבועים בשרות הציבורי. בהתאם להנחיית נציבות שרות המדינה יפוטרו עובדים בטווח הגילאים 50 עד 62 שנה ולכן הטענה שלו שכביכול, אמרתי לו שאם יסרב לפרוש, "היתה מפוטרת עובדת צעירה במקומו" הינה שקר גס ונתבע. לא זו אף זו, לאחר שהתברר לי, כי הוא נמצא ברשימה של המועמדים לפרישה אף התקשרתי אליו והודעתי לו על כוונתי להתנגד לכך ולהציע מועמד אחר במקומו אולם, מר לנדאו בעצמו אמר לי כי הוא שוקל לקבל את הצעת הפרישה שהוצעה לו ואת כל ההטבות הכרוכות בה, וכי יודיעני דבר תוך ימים ספורים. אכן, כעבור ימים ספורים, מר לנדאו התקשר אלי והודיעני, כי לאחר ששקל היטב את ההצעה שהוצעה לו, הוא מסכים לה ואף חתם על הסכמתו זו. לא למותר לציין, את תדהמתי מתביעתו התמוהה של מר לנדאו אשר גובלת בחוצפה רבה!" 5. ביום 14.3.05 התקיים דיון מוקדם בתובענה. בפתח הדיון נרשמו מפי ב"כ התובע הדברים הבאים: "בסך הכל מסתבר שהתובע עשה מקח טעות, עקב המצב שהוא היה נתון באותו רגע. איננו עומדים על טענת העושק והכפייה." 6. הצדדים הסכימו לנסות ליישב את המחלוקות ביניהם, וככל שלא יצלח הדבר הוסכם כי בית הדין יתן את הכרעתו על יסוד החומר בתיק, כשיראו בכתבי הטענות כבתצהירים וכל צד יגיש את סיכומיו. הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה וסיכומיהם בכתב הוגשו בהתאם. 7. ייאמר כבר עתה כי דין התביעה להדחות בהיותה תביעה חסרת תום לב המהווה שימוש לרעה בהליכי בית משפט. ואלה טעמנו: 7.1. ראשית במהלך הקד"מ יצא המרצע מהשק - התובע חזר בו מטענת העושק והכפיה והדגיש כי מדובר בעשיית מקח טעות. 'מקח טעות' (כדאיות עיסקה) אינה עילה לביטול הסכם. 7.2. בסיכומיו ביצע התובע נסיגה ועטף את טענת "מקח הטעות" באיצטלה של "טעות והטעיה" או "מצג שוא". מדובר בהרחבת חזית. אך גם כך דין הטענות להדחות לגופו של ענין. הנטל להוכיח טענות אלה מוטל על התובע ולטעמנו הוא לא הרים נטל זה. ונסביר: התובע מבסס את טיעונו על ציר אחד והוא אמירה המיוחסת לממונה עליו מר אברהם עובדיה לפיה אם לא יפרוש כעת, יפרוש במועד מאוחר יותר בתנאים פחות טובים. אלא שאל מול טענה זו עומדת הכחשת הנתבעת בכתב ההגנה. לפיכך עומדת גרסה מול גרסה. בנסיבות בהן מוטל עול ההוכחה על התובע, פועל הדבר לרעתו. 7.3. זאת ועוד, כל טענות התובע על העדר רצון חופשי לא הוכחו, בלשון המעטה. מכתב יו"ר הועד המקומי, כמו גם חוסר הרצון לממש את זכות השימוע מתיישבים עם בחירה מודעת של התובע לפרוש פרישה מוקדמת. בחירה - שהסתברה לו בדיעבד כ'מקח טעות'. 7.4. אלא שגם בענין טענת מקח הטעות, נתפס התובע לכלל טעות, שכן מי לכפו יתקע שאילו לא פוטר בעת ההיא היה אכן מפוטר במועד הנוח לו. הרי לפיטורים נקבעו מכסות, וסביר להניח שאילו התובע לא היה מפוטר היה מפוטר אחר תחתיו (אפילו התובע טוען שכך נאמר לו) ואילו התובע לדאבונו הרב (כך נראה) היה נותר עובד המדינה. 7.5. התובע טוען כי פיטוריו סמוך לפני השלמת הקורס וסמוך לפני גיל 60 הם לכשעצמם חוסר תום לב. אין לקבל טענה זו בהעדר תשתית עובדתית מתאימה לגבי ה"ידיעות" של מקבלי ההחלטה על פיטורי התובע. כך לא ברור כי המחליטים (הן המדינה והן ארגון העובדים) היו ערים לסוגיות אותן מעלה התובע. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב. 7.6. לבסוף, לענין גמול ההשתלמות נציין כי התובע לא הוכיח שתנאי הזכאות יכולים היו להתממש. לא הוצגו הקורסים שלמד, לא ברור אם השלים את הקורס המדובר וכד' - בנסיבות אלה אפילו היתה מוכחת טענתו בדבר "ההפרה", התובע לא הרים את הנטל להוכיח את שיעור ה"נזק". 8. לסיום, התמונה המצטיירת היא תובע שהעדיף מרצון חופשי ולאחר ששקל בדבר לקפוץ על עגלת תנאי הפרישה, אלא שברבות הימים הגיע למסקנה שיכול היה לשפר את מצבו בבחינת נטילה גם מן הגורן וגם מן היקב. אשר על כן התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,500 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. דיני עבודה