1. בפניי בקשה לאכיפת פסק חוץ מכוח חוק אכיפת פסקי חוץ, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" או "החוק"). פסק הדין שאכיפתו מתבקשת ניתן על ידי בית המשפט המוסמך בעיר לידס (Leeds) שבאנגליה, ביום 15.2.2012 (להלן: "פסק החוץ"). על פי פסק החוץ, חויבה המשיבה לשלם למבקשת, חברה אנגלית, סכום כולל של 25,797.39 דולר והוצאת משפט בסך של 615 ליש"ט. 2. לאחר שעיינתי בבקשה לאכיפת פסק הדין הזר ובנספחיה, וכן בכתב ההגנה ובנספחיו ושמעתי את הצדדים בתאריך 30.4.2013, אפשרתי למשיבה להוסיף טיעונים בכתב. 3. הבקשה עומדת בדרישות סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, לרבות העובדה כי פסק הדין אינו ניתן לערעור עוד כאמור בסעיף 3(2) לחוק. עם זאת, בפי המשיבה שתי טענות עיקריות בהן אדון מייד; האחת היא טענת מרמה ואילו השנייה עניינה בכך שלא ניתנה לה אפשרות לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה לפני מתן פסק הדין הזר. טענת מרמה; 4. לטענת המשיבה, היו שתי שיטות התקשרות בינה לבין המבקשת; הראשונה היא "הזמנת עמלה" ובה היא מזמינה טובין עבור צד שלישי, כמתווכת; השנייה "הזמנה ישירה" ובה היא מזמינה טובין. בניגוד לשיטה הראשונה שבה היא זכאית לעמלה עבור ההזמנה והצד השלישי משלם ישירות למבקשת, בשיטה השנייה, היא משלמת ישירות למבקשת. 5. המשיבה טוענת כי לא הייתה חייבת בתשלום שתי חשבוניות (נספחים א'1-א'2 לכתב התביעה), שסכומן הכולל הוא 17,355.85 דולר ארה"ב מאחר ואלה הן חשבוניות "הזמנת עמלה" והיא אף זכאית לעמלה בעבור ההזמנות. מכאן, היא טוענת, ששתי החשבוניות אשר הוגשו לבית המשפט באנגליה, מזויפות; אשר על כן, פסק החוץ הושג במרמה. כך לטענתה. באמרת אגב יצויין כי המשיבה טוענת ששאר החשבוניות (נספחים א'3-א'7), נפרעו. מכל מקום, היא מודה שהיא אכן חייבת למבקשת סך של 8,446.82 דולר ארה"ב, אולם מתכחשת ליתרת סכום פסק החוץ. 6. ראשית דבר יצויין, כי הליך אכיפת פסק דין זר אינו הליך ערעור על פסק הדין, אלא הליך קליטה. הנטייה היא לכבד את פסק הדין כמות שהוא (ראה: ת"א (ראשל"צ) 1010-07 חנה נאוה נ' חיים מנחם סרדס ( 31.03.2010)). 5. עיקרון יסוד בשיטת המשפט שלנו הוא, שאין אדם נהנה מפרי עוולתו. ברוח זו, עילת התרמית יכולה לגבור על סופיות הדיון (ע"א 3798/94 פלוני נ' פלונית, פ"ד נ(3) 133 (1996); ע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית, פ"ד נח(3) 1 ( 19.01.2004)). מעיקרון זה, נגזר הכלל שמרמה מבטלת את הכל ((fraus omnia corrumpit, והשווה לדבריו של כב' המשנה לנשיא (בדימוס) מ' חשין בבג"ץ 706/94 רונן נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נג(5) 389, 416-415 (1999). כוחו של כלל זה יפה כלפי פסקי דין שהושגו במרמה, באשר פסק דין שהושג בתרמית, פגום משורשו; הן פסקי דין בישראל, והן פסקי חוץ. זהו למעשה הרציונל הנורמטיבי העומד ביסודו של סעיף 6(א)(1) לחוק שקובע כי פסק חוץ לא יוכרז אכיף אם "הפסק הושג במרמה". 7. כבר נפסק כי "בכל הנוגע לטענות מירמה כנגד פסקי-דין ישראליים מקומיים ההלכה היא כי לא בנקל יהיה ניתן לבססן. כך נפסק כי טענת המירמה תישמע מקום שבו הראיות לקיומה מבוססות על אירוע מאוחר שהתרחש לאחר פסק-הדין, על גילויה של ראיה חדשה שלא היה ניתן לגלותה בשקידה סבירה בעת ההתדיינות או על ראיה החיצונית למשפט עצמו" (ראה את פסק-הדין המנחה: ע"א 490/88 ד"ר אנבא בסיליוס - המוטראן הקופטי של הכסא הקדוש של ירושלים והמזרח הקרוב נ' עדילה, פ"ד מד(4) 397, 407 (1990); וכן ראה עניין ע"א 3441/01 לעיל שבו עמד בית המשפט העליון על הדברים). זהו הדין, כפי שנפסק בעניין המוטראן הקופטי לעיל, גם בנוגע לפסקי חוץ (ראה שם את הדיון וההשוואה בין דין טענת המרמה במשפט המקובל באנגליה, לבין דינה בישראל, ואת הטעמים להנהגת הגישה הישראלית המחמירה, והעדפתה על פני משנתה; ליתר הרחבה, עיין שם והשווה לדעות המלומדים וגישותיהם שהובאו בפסק הדין). 8. טענתה של המשיבה ביחס למרמה שמקורה בזיוף חשבוניות על ידי המבקשת אינה נוגעת לראיה חדשה שלא היה ניתן לגלותה או לראיה חיצונית למשפט; אלא בפלוגתא עובדתית שדינה היה להתברר בפני המותב שנתן את פסק הדין. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט שאול שוחט בה"פ 30752-05-11 גזפרום טרנסגז אוכטה בע"מ נ' דאבל קיי מוצרי דלק 1996 בע"מ (2012), אשר עמד על כך: "בכל הנוגע לטענת מרמה כהגנה בפני קליטתו של פסק דין זר, ניתן להצביע על שתי גישות - ליברלית ומחמירה... הגישה המחמירה מתירה השמעת טענת מרמה נגד פסק דין זר רק באותם תנאים בהם יכולה טענה דומה להישמע נגד פסק דין ישראלי, היינו, מקום שהטענה מבססת עצמה על טענות וראיות חדשות וחיצוניות לפסק הדין שכנגדו היא נטענת... בפסק הדין... המוטראן הקופטי... אימץ בית המשפט העליון את הגישה המחמירה... ב-ע"א 3441/01 הנ"ל, בדונו בערעור על פסק דין שבו ניתן סעד של "אי הכרה" בפסק חוץ, הביע כבוד הנשיא ברק את הדעה, כי "שאלת ההחלה של כללי המשפט המקובל ועקרונותיו בסוגיה שלפנינו אינה נקייה מספקות..." וכי "... לא הותוו הקווים המדויקים של הטיפול בסוגיה" (בעמ' 18). במצב דברים זה, ולנוכח העובדה שההלכה בסוגיה זו טרם הגיעה לידי מיצוי... בפסיקה ובספרות מקובל להבחין בין "מרמה חיצונית" לפסק הדין, היינו מעשה מרמה אשר פגם בהליכים מלבר פסק הדין ומתייחס לעובדות החיצוניות לו (כגון, השגתו של פסק הדין בשוחד או בקנוניה), לבין "מרמה פנימית", ביחס לעובדות הנוגעות לתוכן פסק הדין (כגון, היותו מבוסס על עדות שקר, מסמך מזויף שהוגש כראיה וכדומה)." 9. אשר על כן, ובשים לב להלכתו של בית המשפט העליון ולפסיקתו של בית המשפט המחוזי, דינה של טענת המשיבה בנוגע למרמה, להידחות. היעדר אפשרות לטעון; 10. לטענת המשיבה, הגיעו לידיה מסמכים בנובמבר 2011 ולא היה לה ברור במה מדובר. מן המסמכים, המשיבה הבינה כי עליה להגיב בפקס לשאלון שנשלח אליה, וכך עשתה. היא צירפה מסמכים והבהירה כי הטענות בטופס, מופרכות. לאחר מכן, כטענתה, החלו להגיע מסמכים שונים ממשרדו של עורך-דין, כתובים בשפה האנגלית, בפקס. המשיבה ראתה בכך כניסיון התעמרות, וכניסיון מטעם המבקשת להטריד אותה. על כן, התעלמה מן הפניות. עד למועד מסירת הבקשה נשוא הדיון למשיבה, על ידי בא-כוחה הישראלי של המבקשת, המשיבה לא קיבלה מסמכים נוספים. מכאן טענתה המשתמעת, כי לא הייתה לה אפשרות להשמיע טענותיה בפני בית המשפט האנגלי. 12. דינה של טענה זו להידחות אף היא. ראשית, וזאת לגופו של עניין, המשיבה הגישה את הגנתה והשמיעה את טענותיה בפני בית המשפט באנגליה וזאת כפי שעולה מנספח 5 לבקשה לאכיפת פסק החוץ (ואשר הודתה המשיבה כי שלחה אותו בחזרה). את טענת ההגנה אשר טענה המשיבה בפני בית משפט זה, היא צירפה כנספח נפרד (נספח 5/4 לבקשה), והשמיעה אף בבית-המשפט באנגליה. אין למשיבה, אשר בחרה מתוך בחירה מלאה להימנע מלברר או לעקוב אחרי ההליכים בבית המשפט באנגליה, להלין אלא על עצמה. שנית, וזאת למעלה מן הנדרש, גם בהנחה שפסק הדין ניתן כנגד המשיבה בהיעדר הגנה ואף בהנחה כי היא כלל לא התגוננה מפני כתב התביעה, יש לדחות את טענתה של המשיבה. סעיף 6(א)(2) קובע כי אין להכריז על פסק חוץ כאכיף במקרה שבו "האפשרות שניתנה לנתבע לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק לא היתה, לדעת בית המשפט, סבירה." סעיף זה אינו בא בכדי להגן מפני הכרזה על פסק חוץ כאכיף במקרה שניתן בהיעדר הגנה. על כך עמד כב' השופט חשין בע"א 1137/93 אשכר נ' היימס, פ"ד מח(3) 641, 648 (1994) "השאלה הנשאלת אינה אם הכרעת הדין ניתנה בהיעדר הגנה, אלא אם ניתנה לנתבע אפשרות סבירה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו לפני מתן הפסק; זה לשון החוק, כך מורה עקרון הצדק הטבעי, וזו אמת המידה לבחינתו של פסק החוץ. כך נפסק לא אחת, ובדין כך נפסק..." (והשווה: ת"א (ראשל"צ) 1010-07 חנה נאוה נ' חיים מנחם סרדס, עמ' 7 ( 31.03.2010)) 13. אשר על כן, הן לגופי של עניין והן עקרונית, יש לדחות את טענת המשיבה כי נמנע ממנה לטעון את טענותיה בפני בית המשפט האנגלי. סוף דבר 14. הנני מכריזה על פסק החוץ כפסק דין אכיף במדינת ישראל. הבקשה מתקבלת. המשיבה תישא בהוצאות הבקשה וההליך ונוסף בשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. מרמה