בפניי שתי בקשות שהגישו המשיבים בהליך העיקרי להורות על דחייה על הסף של התובענה שהגישו נגדם המבקשים בשל היעדר סמכות מקומית ולחילופין להורות על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי תל אביב יפו. רקע וטענת הצדדים בבקשות המבקשים בהליך העיקרי הגישו נגד המשיבים תובענה במסגרת הליך של המרצת פתיחה. לטענת המשיבים בהליך העיקרי, בית משפט זה נעדר סמכות מקומית לדון בתובענה; בסעיף 5 להמרצת הפתיחה צוין כי הנכס נשוא ההליך הינו: "נכס המקרקעין הידוע כתת חלקה 8 חלקה 148 גוש 7069 ומצוי בדרך ההגנה 34 בתל אביב...". המבקשים, יוזמי ההליך, מתייחסים בהמרצת הפתיחה אל הנכס כזה שעומד במרכז ההליך. מדובר בתובענה שכולה במקרקעין והמקרקעין מצויים באזור השיפוט של תל אביב - יפו. לטענת המבקשים בהמרצת הפתיחה נשללה מהם זכות הקדימה המוקנית להם ביחס לנכס המקרקעין. במסגרת המרצת הפתיחה, לא טענו המבקשים כי בית המשפט הנכבד הוא בעל הסמכות המקומית ולא נימקו זאת. טענת הסמכות המקומית הועלתה "בהזדמנות הראשונה" בהתאם לדרישות הפסיקה ובמועד הגשת הבקשה לסעד זמני, טרם הוגש כתב הטענות הפותח את ההליך. כללי הסמכות המקומית עומדים בעינם כל עוד לא ראה מתקין התקנות לבטלם או לשנותם. מנגד, לטענת המבקשים בהליך העיקרי, טענת המשיבים בנוגע להיעדר סמכות מקומית לא הועלתה ב"הזדמנות הראשונה" והם השתהו שיהוי ניכר בהעלאת הטענה. המשיבים אף הסכימו למעשה לסמכות בית המשפט. אין בבקשות ראשית טענה בנוגע להכבדה או אי נוחות שעלולים להיגרם למי מהמשיבים כתוצאה מבירור התביעה בפני בית משפט זה. במסגרת התובענה מתבקש בית המשפט להצהיר, בין היתר, על בטלות הסכם ומדובר בתובענה ש"אינה כולה במקרקעין". אין לייחס חשיבות מרובה לטענת סמכות מקומית והמשיבים לא העלו נימוק שיצדיק את העברת התובענה מבית המשפט בלוד לתל אביב. הפרשנות המשפטית שניתנה לתקנות בנושא הסמכות המקומית בפסיקת בתי המשפט מחייבת את דחיית הבקשות. דיון לאחר שעיינתי בבקשות, בתגובה לבקשות ובתשובות לתגובה, אני סבור כי יש לדחות את הבקשות מהטעמים הבאים; מועד העלאת הטענה בדבר חוסר סמכות מקומית - טענת חוסר סמכות מקומית יש להעלות בהזדמנות הראשונה, אחרת ייחשב בעל דין כמסכים לסמכות המקומית. בית המשפט בדרך כלל לא יבדוק מיזמתו שלו, אם מוסמך הוא לדון בתביעה מבחינת המקום, וכל מחאה מאוחרת יותר לא תועיל (ראה: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שביעית, הוצאת סיגא) בעמ' 35). בע"א (י-ם) 1076/96 דורנט (1991) ישראל בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ( 8.5.1996) דנה כב' השופטת פרוקצ'יה בשאלה מהי ההזדמנות הראשונה לטעון טענת חוסר סמכות מקומית. לדעתה, השאלה החשובה היא האם הטענה הועלתה - בין בכתב ובין בעל פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או הליך מיקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של ענין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי "ההזדמנות הראשונה". לדעת כב' השופטת פרוקצ'יה, "ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים וכדבריה: "... שנית, השאלה באיזו מסגרת הועלתה הטענה - קרי: האם הועלתה בכתב שקדם לכתב ההגנה או בכתב ההגנה עצמו איננה קרדינלית בעיני, שכן השאלה החשובה היא האם הטענה הועלתה - בין בכתב ובין בעל פה - בשלב שקדם לכניסת בית המשפט לדיון בגופה של התביעה, בין במסגרת קדם משפט או הליך מיקדמי אחר, ובין בישיבת הוכחות. באם מועלית הטענה בטרם כניסה לדיון לגופו של ענין כאמור לעיל, כי אז עומד הנתבע בדרישת תנאי "ההזדמנות הראשונה". בנסיבות כאלה, אין חשש כי בית המשפט, אליו הוגשה התביעה, יוטרח לחינם, ואין גם חשש מפני "בחירת-ערכאות". מכאן, ש"ההזדמנות הראשונה" להעלאת הטענה בדבר העדר סמכות מקומית אכן נקבעת על פי נסיבותיו של כל הליך והליך בהתאם לאופיו ולשלב אליו הגיע, ולא על פי מבחן טכני הקשור באופי הכתב שהוגש, או בשאלה אם הכתב בו הועלתה הטענה הוא כתב ראשון שהוגש או שקדמו לו כתבים אחרים." (ההדגשה הוספה - י' ש'). עוד נפסק, כי סוגיית המועד להעלאת טענה של היעדר סמכות מקומית, דומה באופייה לסוגיית המועד להעלאת טענה בעניין עיכוב הליכים לפי חוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (ראה: רע"א 8024/06 Dolphin Maritime Ltd. נ' קרוז וורלד דיזנהויז בע"מ ( 28.5.2007), פסקה 13 לפסק הדין) ולאחרונה נפסק בעניין רע"א 300/12 זמי קרדו נ' כלל יהלומים סוכנות לביטוח (1988) בע"מ ( 18.2.2013) ביחס לכלל ההזדמנות הראשונה בכל הנוגע להעלאת טענת עיכוב הליכים, כי: "מכאן, שבאשר לשאלה האם שלב הדיון בסעדים הזמניים מוגדר כ"הזדמנות ראשונה" להעלאת טענה מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות, ניתן לגזור מעניין קרוז מענה חיובי.". לאור זאת ולאור השתלשלות העניינים בתיק עד כה, כפי שאפרט להלן, אני סבור כי טענת המשיבים לא נטענה "בהזדמנות הראשונה" כנדרש ואף ניתן לומר כי במודע הסכימו המשיבים לסמכותו המקומית של בית המשפט; ביום 7.7.2013 הגישו המבקשים: "בקשה לצו מניעה ארעי במעמד צד אחד ולהפיכתו לצו מניעה זמני לאחר דיון בבקשה זו" נגד כל המשיבים. עוד באותו יום ניתנה החלטתי המורה על מתן צו מניעה ארעי בכפוף להמצאת ערבויות והתחייבויות מתאימות. ביום 8.7.2013 הגישו חלק מהמשיבים (1 - 4, 11 - 21) תגובה בכתב לבקשה לצו מניעה. במסגרת אותה תגובה, לא העלו המשיבים טענות לעניין הסמכות המקומית. ביום 9.7.2013 התקיים בפניי דיון במעמד חלק מהצדדים ובאי כוחם. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון האמור (המשתרע על פני 8 עמודים), במהלך הדיון טענו ב"כ הצדדים ארוכות לעניין הבקשה לצו מניעה זמני וכן התייחסו לתובענה העיקרית שתוגש ולהסכם בין הצדדים תוך הפנייה לפסיקה רלבנטית, אולם לא העלו את הטענה בדבר חוסר סמכות מקומית. בסיום אותו דיון ניתנה החלטתי בה קבעתי, בין היתר, כי: "לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את התשובה שהספיק עו"ד רובנבך בשם מרשיו להגיש, לא מצאתי כי בשלב זה יש מקום לשנות מהצו שניתן על ידי למעט בנושא השכירות..." (עמ' 7 לפרוטוקול, ש' 19 - 21). ביום 10.7.2013 הוגשה בקשה מוסכמת מטעם להארכת המועד להגשת התובענה העיקרית ובאותו יום ניתנה החלטתי המאשרת את הארכת המועד. ביום 14.7.2013 הגישו הצדדים הודעה משותפת בה פורט הסדר דיוני שהושג ביניהם ביחס לתחולתו של צו המניעה הזמני ובאותו יום ניתנה החלטתי המאשרת את ההסדר הדיוני. למותר לציין, כי גם במסגרת הודעה זו לא העלו המשיבים את הטענה בדבר חוסר סמכות מקומית. רק ביום 8.10.2013 בחלוף למעלה משלושה חודשים מתחילת ההליכים ולאחר שהתקימו דיונים והוגשו בקשות והסכמות הגישו חלק מהמשיבים (1 - 4, 11 - 21) בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות מקומית. ביום 20.10.2013 הגישו חלק מהמשיבים: "בקשה מוסמכת להארכת מועדים בתיק שבכותרת" ובאותו יום ניתנה החלטתי שאישרה את הבקשה. ביום 22.10.2013 הגישו יתר המשיבים (5 - 10, 22) בקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות מקומית. אני סבור, כי במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה, נכנס בית משפט זה לדיון לגופו של עניין בהליך והטענה בדבר היעדר סמכות מקומית לא הועלתה עובר לכך. בנוסף, לאור ההליכים בין הצדדים ולנוכח הבקשות או ההודעות שהוגשו לאחר הדיון בבקשה לצו מניעה, ניתן להסיק כאמור הסכמה מפורשת או משתמעת של המשיבים להקנות סמכות לבית משפט זה וכבר נפסק בהקשר זה כי: "פגם של היעדר סמכות מקומית נרפא בשתיקה של בעלי הדין" (ראה: רע"א 481/89 מארק פקג'ינג סיסטמס נ' מהדרין בע"מ, פ"ד מד(1) 113, 115 (1989)); בג"ץ 450/12 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים ( 05.02.2012)). סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשות נדחות. המשיבים 1-4, 11-21 כולם ביחד ולחוד ישלמו למבקשים ביחד הוצאות משפט בקשה זו בסך כולל של 1,350 ₪. המשיבים 5-10+22 כולם ביחד ולחוד ישלמו למבקשים ביחד הוצאות משפט בקשה זו בסך כולל של 1,350 ₪. סמכות מקומיתטענות שיש להעלות בהזדמנות הראשונה