1. המבקש עותר למתן פסק-דין הצהרתי לפיו ייקבע כי שטר החוב אשר הוגש נגדו לביצוע על-ידי המשיבה במסגרת תיק הוצל"פ מס' 16-00797-08-6 בלשכת ההוצל"פ בנתניה (להלן: "תיק ההוצל"פ") פקע וכי הוא פרע את השטר. לחילופין, מבוקש להצהיר כי הואיל והשטר פקע, אזי על המשיבה להשיב לידיו כל סכום אשר תגבה בתיק ההוצל"פ וזאת בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט. יצויין שככל הנראה תיק ההוצאה לפועל לעיל הועבר מלשכת ההוצל''פ בחדרה ומספרו היה 12-10632-06-7. 2. להלן העובדות הרלוונטיות לפסק הדין: ביום 22.5.02 התקשרה המשיבה עם חברת סלאמה שירותי דרך בע"מ (להלן: "חב' סלאמה") בהסכם לאספקת דלקים ושמנים (להלן: "ההסכם הראשון"). ביום 14.9.04 התקשר אותם צדדים בהסכם דומה נוסף (להלן: "ההסכם השני"). לכל אחד מההסכמים, הראשון והשני, צורף שטר חוב בחתימת המבקש ואחיו להבטחת התחייבויות חב' סלאמה כלפי המשיבה (להלן: "שטר החוב הראשון" ו"שטר החוב השני" בהתאם). ביום 23.8.06 הגישה המשיבה את שטר החוב הראשון לביצוע בתיק ההוצל"פ וביום 19.9.06 הגיש המבקש התנגדות לבקשה (להלן: "בקשת ההתנגדות"). בהחלטה מיום 9.9.07 דחה בית המשפט את בקשת ההתנגדות לאחר דיון לגוף העניין. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על ההחלטה הנ"ל אולם ערעורו טרם הוכרע. המבקש הגיש בקשה בטענת פרעתי בשל אותם נימוקים כאמור בהליך זה, אולם, ראש ההוצל''פ דחה את בקשתו בהעדר סמכות עניינית. 3. במסגרת הליך זה טוען המבקש כי עם חתימת ההסכם השני בין המשיבה לבין חב' סלאמה, פקע ההסכם הראשון ועימו פקע גם כן שטר החוב הראשון שהינו נספח אליו. בנסיבות העניין, כך לטענת המבקש, אין עליו חובה לפרוע את שטר החוב הראשון. 4. המשיבה טוענת כי היה על המבקש להעלות טענותיו בדבר פקיעת שטר החוב הראשון במסגרת בקשת ההתנגדות ומשלא עשה זאת אין לדון בטענתו במסגרת הליך דנן. 5. סעיף 81א'(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, קובע דרך ייחודית להתנגדות לביצוע שטר, ולפיו: "החייב רשאי להגיש התנגדות לביצוע בקשה שתהיה נתמכת בתצהיר, ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות...". תקנה 106 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, מוסיפה ומסדירה את מועד ואופן הגשת ההתנגדות לביצוע שטר. בספרו של בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית, נאמר כדלקמן: "השאלה אם הזוכה הוא 'אוחז' בשטר שנהנה מהחזקה בפקודת השטרות בדבר אחיזה כשורה או שמא נפל פגם בזכות הקניין שלו בשטר, שאלה זו ראויה לבירור אך ורק בדרך המיוחדת שהמחוקק התווה לכך בדיני ההוצאה לפועל" (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). כמו כן נפסק שכאשר המחוקק קבע דרך מיוחדת לבירור עניין מה, במקרה דנן זכויות המשיבה בשטר החוב הראשון, אין לעקוף אותה דרך באמצעות הגשת הליכים אחרים (ר' ע"א 306/78, קרוליק נ' פנחס, פ"ד לג(1) 496, 498 וכן ע"א 359/75 רז נ' רז, פ"ד כח(2) 429, 431). 6. כאמור, המבקש טוען כי עסקינן בבקשה בטענת פרעתי ואשר בהתאם להלכה הפסוקה ניתן להעלות אותה בכל עת ובמסגרת ההליך בו נקט. האומנם? סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל מסדיר את סמכות ראש ההוצאה לפועל לדון בטענת פרעתי, ובס''ק א' שבו נקבע כלקמן: "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין...". ראש ההוצאה לפועל מוסמך לדון בטענת פרעתי בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצל''פ כאשר החייב טוען כי מילא או אינו חייב עוד למלא אחר פסק הדין, אולם סמכותו מותנית בכך כי הפירעון הנטען היה לאחר מתן פסק הדין. מנגד, באם טענת הפירעון היתה קיימת עוד בטרם ניתן פסק הדין, אזי ראש ההוצאה לפועל אינו מוסמך לדון ולהכריע בטענה. הבחנה זו מחוייבת המציאות, שכן אם לא תאמר זאת נמצא כי רשם ההוצאה לפועל מעמיד בסימן שאלה מעשה בית דין שנוצר עם מתן פסק הדין (ר' בר"ע 87/72 אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין, פ"ד כו(2) 14, ע"א (ת"א) 520/85, 537 החברה הישראלית לביטוח אשראי נ' הופר, פ"מ תשמ"ז (1) 302, 308). לפיכך, חייב הטוען טענת פרעתי אינו יכול לסמוך על סכומים אשר כטענתו שולמו לזוכה עוד בטרם ניתן פסק הדין, שכן הוא אינו רשאי להעלות מחדש פלוגתא שכבר נידונה ונבלעה בפסק הדין (ר' בג"צ 198/60 קובץ נ' נמני, פ"ד טו 233). גם פסק הדין אליו הפנה המבקש בטיעוניו בפניי, רע"א 10971/05 זהבי נ' עיריית קרית ביאליק, דינים עליון עט 626, חוזר ומאשר אותן הלכות. 7. ההלכה הפסוקה בעניין טענת פרעתי של פסק דין בהתאם לסעיף 19 לחוק ההוצל''פ חלה גם כן במסגרת הליכי ביצוע שטר, אולם בהבדל אחד. מאחר וניתן לבצע שטר באמצעות פנייה ישירה להוצאה לפועל ללא צורך בנטילת פסק דין, אזי נקודת הזמן הקובעת את סמכותו של ראש ההוצל''פ לדון בטענת פרעתי היא מועד קבלת ההתראה בידי החייב. אם טענת הפירעון קדמה למועד זה אזי ראש ההוצל''פ אינו מוסמך לדון בה, ושוב יודגש, כל זאת אם הבקשה מוגשת על פי סעיף 19 לחוק. מנגד, טענות פירעון שקדמה למועד קבלת ההתראה על ידי החייב, יש להעלותה במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר. לעניין זה נאמר בספרו של בר אופיר כי "לעניין ביצוע שטר קבעה הפסיקה כי הרשם רשאי לדון בטענת פירעון שגובשה במועד המאוחר יותר מהמועד בו הומצאה לחייב הבקשה לביצוע שטר. ומכאן נובע שאם תידחה על הסף התנגדותו של החייב לביצוע שטר, הוא לא יוכל להיבנות מטענותיו העובדתיות שלא נסתרו, ככל שאלה גובשו לפני מועד ההמצאה של בקשת הביצוע, וכך תיפגענה זכויותיו הדיוניות" (שם, עמ' 288). 8. כאמור, במקרה דנן המבקש לא העלה טענותיו בדבר פקיעת השטר הראשון במסגרת בקשת ההתנגדות ולמעשה ממחדלו זה הוא מבקש להיבנות בהליך דנן תוך סטייה מהוראות החוק וההלכה הפסוקה לעיל. דרכו של המבקש לא תצלח, שכן לעניין זה נפסק בהמרצה 578/78 עזרא נ' מרבק תעשיות בע"מ (1970) פ"ד לג(1) 70 כדלקמן: "...ברור ונעלם מכל ספק הוא, למקרה סעיף 19 הנ"ל, שטענת 'פרעתי' של חייב אינה יכולה לשמש עילה לביטול הליכי הוצאה לפועל אלא אם טוען החייב כי שילם אחר מתן פסק הדין. כך אומר סעיף 19 הנ"ל, וכך גם אומר ההיגיון, שכן טענת פירעון לפני מתן פסק הדין אינה שונה מכל טענת הגנה אחרת, אשר על הנתבע להביאה לפני השופט בכתב הגנתו כמצוות תקנה 85, ואם לא עשה כן, וניתן פסק-דין נגדו, מעשה בית דין מונע אותו מלחלוק על החיוב. רק פירעון שנעשה אחר שיצא פסק הדין יכול לשמש עילה לפנייה ללשכה להוצאה לפועל הואיל ולגביו לא היה מעשה בית דין" (שם עמ' 73 ה-ו) (ההדגשה אינה במקור - ר.ח.). 9. מהאמור לעיל מתחייבת המסקנה, ולפיה, משלא העלה המבקש טענת פירעון שטר החוב הראשון במסגרת בקשת ההתנגדות אף כי הטענה היתה בידיעתו, ומאחר ועם דחיית התנגדותו נוצר מעשה בית דין, אזי המבקש אינו רשאי לעורר פלוגתא שהיה עליו להעלותה בבקשת ההתנגדות והיא נבלעת במסגרת מעשה בית הדין שנוצר עם דחייתה. כל מסקנה אחרת משמעותה תהיה מתן היתר וגושפנקא לחייבים בתיקי הוצל''פ לביצוע שטרות לסטות מהדרך הייחודית אשר קבע המחוקק להגשת התנגדותם לביצוע השטר וחמור מכך, מתן אפשרות לחייבים להעלות טענותיהם טיפין טיפין כאשר בכל פעם מוגש הליך שונה ומועלות טענות חדשות. 10. לסיכום האמור לעיל, הבקשה בהליך העיקרי נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה בסך של 3,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. טענת פרעתישטרביצוע שטר