רקע ותמצית טענות הצדדים לפני הודעת ערעור שהגישו המערערים על החלטת ראש ההוצאה לפועל וכן בקשה למחיקה על הסף של ערעור אשר הגיש המשיב. עסקינן בהחלטה אשר ניתנה במסגרת בקשה שעניינה טענת פרעתי. המערערים הגישו ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל, כבוד הרשם ריאד קודסי. במסגרת הודעת הערעור טענו, כי הם יורשיו של מר לוטפי זרייק ז"ל (להלן: "המנוח"). לטענתם, המנוח היה בעליו של משרד אשר הושכר, בשנות השמונים, בדמי מפתח למשיב. לטענתם, המשיב הגיש תביעה נגד המנוח במסגרתה עתר, כי בית המשפט יתיר לו להעביר זכויותיו במושכר לחברת ע.י.ר. ביום 19.3.07 הסתיים ההליך בהסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פס"ד ולפיו הוסכם, כי המנוח ישלם למשיב דמי מפתח בסך 27,800$ בד בבד עם פינוי המושכר. כן נקבע, כי צד שיפר את ההסכם ישלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך 10,000$. המערערים טוענים, כי בשנת 2002 הגיש המשיב את פסק הדין לביצוע בהוצאה לפועל בטענה, כי המנוח לא שילם את דמי המפתח, בהתאם למוסכם בפסק הדין. בנוסף, הגיש המשיב תביעה נגד המנוח, בהליך של סדר דין מהיר, ובמסגרתה עתר, כי בית המשפט יחייב את המנוח לשלם לו את הפיצוי המוסכם. תביעת המשיב, במסגרתה עתר לחיוב המנוח בתשלום הפיצוי המוסכם, התקבלה. המערערים, אשר נכנסו בנעלי המנוח בהיותם יורשיו, חויבו בתשלום הפיצוי המוסכם ובהוצאות משפט. במסגרת פסק הדין האמור נקבע, כי המבקש פינה את המושכר ביום 26.4.97 אולם המנוח לא שילם למבקש, בעצמו או באמצעות צד שלישי, את דמי המפתח. המערערים הגישו בקשה בטענת פרעתי בנוגע לפסק הדין אשר הוגש לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל. במסגרתה טענו, כי לאחר ה- 26.4.97 התברר למנוח שהמושכר מוחזק על ידי צד שלישי ונציגיו. המנוח הגיש תביעה נגד הצד השלישי ולבסוף נאלץ לקבלו כדייר מוגן. מנגד התחייב הצד השלישי לשלם את דמי המפתח למשיב במקום המנוח. הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין. עוד ציינו המערערים, כי ביום 1.1.96 נכרת בין הצד השלישי והמשיב הסכם, לפיו הצד השלישי רכש את זכויות המשיב במושכר, זאת, מבלי שניתנה הסכמת המנוח. המשיב העביר לצד השלישי את החזקה במושכר ואת זכות הדיירות המוגנת תמורת 26,000$. במסגרת דיון שנערך בת.א 4243/03 הודה המשיב, כי פרע את ההמחאות אשר נמשכו על ידי צד שלישי לפקודתו וטען, כי לאחר מכן השיב תמורתן לצד השלישי. במסגרת הדיון בבקשת פרעתי אשר הגיש המנוח טען המשיב, כי פסק הדין אשר ניתן במסגרת ת.א 4243/03 מהווה מעשה בית דין ועל כן אין לדון בשנית בעניינים אשר הוכרעו בין הצדדים. ראש ההוצאה לפועל קיבל טענת המשיב ודחה על בסיסה את טענת הפרעתי אשר הגישו המערערים. בגין החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. במסגרת הערעור טוענים המערערים, כי טעה כבוד הרשם שעה שלא דן בטענותיהם ותחת זאת דן בעניינים אשר כלל לא הועלו על ידם. לטענתם, כבוד הרשם סבר בטעות, כי טענות המערערים מתייחסות לחיובם בפיצוי המוסכם, עניין אשר לגביו אכן מהווה פסק הדין בת.א 4243/03 מעשה בית דין. עם זאת, טענת פרעתי התייחסה לתשלום דמי המפתח והוגשה בתיק ההוצל"פ אשר נפתח בגין החיוב האמור. המערערים טוענים, כי משלא דנה הערכאה קמא במחלוקת אשר הונחה לפניה, הרי שהם הפסידו ללא סיבה. עוד טוענים המערערים, כי במסגרת טענת פרעתי הם טענו, כי בשנת 98 הגיע המנוח להסכם עם הצד השלישי לפיו האחרון המחה לטובת המנוח תשלומים שהוא שילם לטובת המשיב מיום 10.2.96 ועד ליום 10.2.98. בנסיבות אלו טוענים המערערים, כי המנוח קיים את התחייבותו כלפי המשיב, באשר לתשלום דמי המפתח. המערערים אינם חולקים על העובדה שהתשלום לא בוצע במועד הפינוי, כי אם במועד מאוחר יותר, אולם טוענים, כי היה בכך משום פירעון החוב לתשלום דמי המפתח. לטענת המערערים, הערכאה קמא טעתה שעה שלא דנה בסוגיה האמורה. בנסיבות אלו טוענים המערערים, כי יש להחזיר את הדיון לערכאה קמא בכדי שתערוך דיון בשאלה הדרושה הכרעה. לחלופין ביקשו, כי ערכאת הערעור תדון בטענותיהם. בהמשך פירטו בהרחבה מדוע פסק הדין אשר ניתן בת.א 42423/03 אינו מהווה מעשה בית דין בענייננו. המשיב הגיש בקשה במסגרתה עתר, כי בית המשפט ימחק על הסף את הערעור אשר הגישו המערערים. המשיב טוען, כי המציא למערערים את החלטת כבוד יו"ר ההוצל"פ ביום 28.10.09 באמצעות הפקסימיליה. לטענתו, המסירה האמורה אושרה על ידי פקידת משרדו של בא כוח המערערים. המשיב טוען, כי בהתאם לתקנה 120(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ניתן להגיש ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בטענת פרעתי, תוך 15 יום. בנסיבות אלו טוען המשיב, כי יש למחוק את הערעור על הסף, מאחר והוגש באיחור של 13 ימים לפחות. עוד טוען המשיב, כי יש למחוק את הערעור על הסף מאחר ולא צורף לערעור תצהיר התומך בעובדות הנטענות במסגרתו. בתגובה טענו המערערים, כי טענת המשיב לפיה הערעור הוגש באיחור הינה טענה אשר על כתפי המשיב להוכיח. לטענתם, ההמצאה הנטענת באמצעות הפקס איננה המצאה כדין וזאת לאור טענת המשיב, כי הוא עצמו המציא את ההחלטה, בניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984. בנוסף, המערערים מכחישים, כי בוצעה המצאה כאמור. לטענתם, אין ולא הייתה במשרדם עובדת בשם רונית, אשר לכאורה אישרה את המצאת ההחלטה. המערערים העלו טענות נוספות באשר להמצאת ההחלטה האמורה ובין היתר באשר להעדר מהימנות תאריך ההמצאה המוטבע על גבי פלט הפקס וכן באשר לטופס דף המשלוח המעורר, לטענתם, תמיהות לגבי אמינותו. עוד טוענים המערערים, כי המסמך אשר המציא המשיב, לטענתו, אינו בגדר החלטה שכן אין הוא נושא את חתימת רשם ההוצאה לפועל וכן אינו נושא אישור כדין לפיו הוא נאמן למקור. לאור כל האמור טוענים המערערים, כי לא עלה בידי המשיב להוכיח טענתו לפיה הערעור הוגש באיחור. באשר להגשת תצהיר טוענים המערערים, כי אין צורך בהגשת תצהיר מקום בו המערער מבקש להסתמך על החומר הראיתי אשר הובא בפני הערכאה דלמטה ובניסיון לשכנע את ערכאת הערעור בצדקת טענותיו. לטענתם, בענייננו עסקינן במחלוקת משפטית ועל כן לא נדרשו לצרף תצהיר לערעור. המשיב הגיב לתגובת המשיבים ושב והעלה טענות באשר לאיחור בהגשת הערעור, הצורך בטעם מיוחד לשם אורכה והצורך בהגשת תצהיר. המערערים הגישו הודעה במסגרתה ציינו, כי על אף שאין הם רשאים להגיש תגובה, בהתאם לסדרי הדין, הרי שבענייננו יש לסטות מהכלל. במסגרת הודעה זו העלו טענותיהם באשר למועד בו הוגש הערעור. דיון ומסקנות לאחר עיון במכלול הטענות והחומר המצוי בפניי מצאתי, כי אין מקום לקבל את הבקשה לסילוק הערעור על הסף מנימוקי המערערים וכי באשר להודעת הערעור עצמה, הרי יש להשיב את הדיון לערכאה קמא, בכדי שתערוך דיון בשאלה הדרושה הכרעה מהנימוקים שיפורטו. במסגרת הערעור טוענים המערערים, כי טעה כבוד הרשם שעה שדחה את טענת הפרעתי אשר העלה המנוח. לטענתם המנוח טען, כי הגיע להסכם עם הצד השלישי, אשר המחה לטובתו כספים שהוא שילם למשיב. המערערים טוענים, כי טענת המנוח הייתה, כי מאחר וההסכם האמור קוים הרי שהוא פרע את חובו למשיב. בהחלטה נשוא הערעור ציין כבוד הרשם, כי המנוח הגיש בקשה בטענת פרעתי ובמסגרתה טען, כי אין הוא חייב למלא אחר פסק הדין בדבר תשלום חלקו של הזוכה בדמי המפתח היות והזוכה לא פעל בהתאם לפסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה אשר נכרת בין הצדדים, באשר למסירת מפתחות המושכר (סעיף 1א להחלטה). הנה כי כן, אין זהות בין טענת הפרעתי כפי שהיא עולה מהערעור שלפניי וטענת הפרעתי כפי שעולה מהחלטת הרשם. לערעור לא צורף עותק של הבקשה בטענת הפרעתי אשר הוגשה על ידי המנוח, זאת על אף שעל המערער להגיש כל מסמך עליו הוא מסתמך. בנסיבות אלו, אין בידי לבחון את טענת הפרעתי אשר הגיש המנוח, האם הסוגיה שבמחלוקת הוכרעה והאם נפל פגם בהכרעה האמורה. עם זאת, המשיב אשר עתר לסילוק הערעור על הסף לא שלל את טענת המערערים באשר למהות טענת הפרעתי אשר העלה המנוח ותחת זאת התייחס למועד הגשת הערעור ולהעדר תצהיר התומך בעובדות בו. יש בעובדה זו בכדי לתמוך בטענה, כי טענת הפרעתי אשר הגיש המנוח הינה כפי שנטען במסגרת הערעור שלפניי. ככל שטענת הפרעתי אשר העלה המנוח הייתה, כי הצד השלישי המחה אליו את התשלומים אשר הוא שילם למשיב הרי שטענה זו לא נדונה על ידי הרשם. סבורני, כי עסקינן בטענה מהותית אשר ראוי, כי תידון ותוכרע. על כן, בנסיבות אלו, יש להשיב את התובענה לכבוד הרשם, כך שיעלה בידו לברר את הסוגיה שבמחלוקת. לעניין זה אוסיף ואומר, כי בהחלטתו קבע כבוד הרשם, כי פסק הדין בת.א 4243/03 מהווה מעשה בית דין בבקשה לטענת פרעתי מאחר ובשני המקרים עסקינן באותה מחלוקת- מי הפר את ההסכם ומי זכאי לפיצוי בשל כך. כבוד הרשם לא ערך דיון בשאלה האם טענת הפרעתי כפי שהיא עולה מכתב הערעור עוסקת במחלוקת זהה לזו אשר נדונה במסגרת ת.א 4243/03 וכפועל יוצא מכך, האם פסק הדין אשר ניתן במסגרת ת.א 4243/03 מהווה מעשה בית דין בטענת הפרעתי האמורה. על פניו, טענת הפרעתי דנן מעוררת מחלוקת שונה- האם בשלב כלשהו, לאחר הפרת ההסכם, עמד המנוח בחובתו לתשלום דמי המפתח אם לאו. לא זו אף זו, ככל שטענת הפרעתי אשר הגיש המנוח הייתה כפי שעולה מהחלטת כבוד הרשם, הרי שהערעור אינו עוסק בבקשה אשר לגביה ניתנה החלטת הרשם ועל כן אין מקום לדון בערעור. במקרה כאמור, כאשר טענת פרעתי אחת אשר העלה המנוח נדחתה מחמת מעשה בית דין אולם קיימת לו, לטענתו, טענת פרעתי נוספת בגין הסכם אליו הוא הגיע, לכאורה, עם הצד השלישי, הרי שאין הוא מנוע מלהגיש בקשה חדשה בגין טענת הפרעתי האמורה. ככל שזהו מצב הדברים בענייננו הרי שבידי המשיבים להגיש טענת פרעתי אשר תידון על ידי ראש ההוצאה לפועל. הנה כי כן, מצאתי כי בכל אחת מהאפשרויות ראוי, כי ראש ההוצאה לפועל יערוך דיון בטענות הצדדים ויכריע בסוגיות שבמחלוקת. בנסיבות אלו, אני מחזירה את הדיון בתובענה לראש ההוצאה לפועל, בכדי שייבחן האם טענת הפרעתי אשר נדונה על ידו הכריעה בבקשה אשר הגיש המנוח אם לאו. כאמור, ככל שהמערערים סבורים, כי קיימת להם טענת פרעתי חדשה, שונה מזו אשר נדונה על ידי ראש ההוצאה לפועל, הם רשאים להגיש בקשה חדשה בנדון, אשר תידון אף היא על ידי ראש ההוצאה לפועל. לאחר בחינה ושקילה איני עושה צו להוצאות. טענת פרעתי