בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 3.8.05, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכים בתיק ההוצאה לפועל. עיקרי העובדות 1. ביום 21.3.03 ניתן ע"י בית משפט זה, כב' סגן הנשיא, השופט ע.קמא, פסק דין סופי בתביעות הדדיות שנידונו בין המבקש לבין המשיב, אשר אושר בבית המשפט העליון. בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין שהוגשו על ידי המבקש נדחו. 2.המשיב נקט הליכי הוצאה לפועל לגביית הסכום שנפסק לטובתו כנגד המבקש, במסגרתם העלה המבקש, בין היתר, טענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ"), וביקש לעכב את הליכי ההוצאה לפועל עד למתן החלטה בטענה זו. ראש ההוצל"פ לא מצאה לנכון לעכב את הליכי ההוצל"פ, "בשלב זה" (החלטה מיום 7.12.04), וערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחה ע"י חברתי, כב' השופטת א. אפעל-גבאי, בהחלטתה מיום 13.4.05 (ע"א 5766/04, בש"א 599/05). 3.בינתיים התקיים דיון בהוצל"פ בטענת "פרעתי", ביום 10.5.05, בסיומו הורתה ראש ההוצל"פ על הגשת סיכומים בכתב והמליצה למשיב, כי לפנים משורת הדין, ישקול בחיוב אי נקיטת הליכים מבצעיים כנגד המבקש עד הגשת הסיכומים בתיק. המשיב קיבל את המלצתה. 4.המבקש והמשיב הגישו סיכומיהם בסמוך לסוף חודש מאי 2005. ביום 21.7.05 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ, לפיה כיוון שמדובר במחלוקת שעניינה עריכת חישובים חשבונאיים "מורכבים ומסועפים" ימונה מומחה חשבונאי לצורך עריכתם. ראש ההוצל"פ הורתה לצדדים להודיע על הסכמה לעניין סכום החוב, ולחלופין, הסכמה לעניין זהותו של המומחה, שאם לא כן, ימונה מומחה על ידה. 5.דומה, כי בסמוך לאחר מתן החלטה זו, הגיש המבקש בקשה נוספת לעיכוב הליכי הוצאה לפועל עד למתן חוות דעתו של המומחה החשבונאי ומתן החלטה בטענת "פרעתי". הבקשה נדחתה, בהחלטת ראש ההוצל"פ מיום 3.8.05, בזו הלשון: "עצם ההחלטה להעביר המחלוקת בין הצדדים אשר הינה רובה ככולה מחלוקת חשבונאית לרואה חשבון, אין בה כדי להכריע את הכף לטובת צד זה או אחר, ואין בה כדי להצביע כי אכן יש יסוד בטענת ה"פרעתי" של המבקש. לפיכך, סבורה אנוכי כי גם כיום אין מקום לעכב הליכים בתיק. הבקשה נדחית". 6. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. לאור הסכמת הצדדים ומתוקף סמכותי בתקנה 120(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979, תידון הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. תמצית טענות הצדדים 7. לטענת ב"כ המבקש, טעתה ראש ההוצל"פ בכך שדחתה את בקשתו לעיכוב הליכי ההוצל"פ. לשיטתו, אם בזמן שהוגשה טענת "פרעתי", לא בחנה ראש ההוצל"פ את הבקשה ואת סיכוייה להתקבל, והחליטה, בהחלטה מיום 7.12.04, כי באותו שלב אין לעכב ההליכים, הרי שעתה, לאחר שנשמעו הטענות בדיון ובסיכומים שהוגשו, ומדובר ב"חישובים חשבוניים מורכבים ומסועפים", כלשונה של ראש ההוצאה לפועל, יש מקום להמשיך את המצב ששרר עד להגשת הסיכומים - עיכוב ההליכים - עד למתן החלטה בטענת "פרעתי". עוד נטען, כי מן הדיון שהתקיים בעל-פה ומן הסיכומים בכתב ניתן לראות, כי טענת ה"פרעתי" שהעלה המבקש היא טענה טובה, שסיכוייה להתקבל גבוהים. מאידך, הנזק שייגרם למבקש מאי עיכוב ההליכים הוא נזק כבד ובלתי הפיך משום שאם ישלם המבקש למשיב את הכספים שהמשיב טוען להם, לא יוכל לגבותם בחזרה אם יזכה בטענתו, שכן על כספים אלו הוטל עיקול ואין למשיב כספים או נכסים אחרים מהם יוכל המבקש להיפרע, שכן כל נכסיו משועבדים ומעוקלים. לתמיכה בטענותיו לעניין העיקולים צירף המבקש תדפיס מרשם המשכונות ובו רשומים 11 משכונות לבנקים, לחברות אשראי ולנושים אחרים. לטענת המבקש, אם עד כה עוכבו הליכי ההוצאה לפועל, וזאת בהמלצת ראש ההוצל"פ, לא ייתכן כי יתאפשר לגרום לו נזק רק משום שאין ביכולתה של ראש ההוצל"פ להכריע, לעת הזו, בטענת ה"פרעתי". 8. ב"כ המשיב סבור כי הבקשה מיותרת וכל מטרתו של המבקש בבקשה היא "לדחות את הקץ" ולהימנע מתשלום חובותיו למשיב. ב"כ המשיב מציין, כי הצדדים הופנו להליך של גישור, במסגרת תיק נוסף המתנהל בבית משפט זה, והוא לא צלח. לפיכך, ולאור התמשכות ההליכים וניצול האורכות ו"רצונו הטוב של המשיב" ע"י המבקש, מסרב המשיב להסכים לעיכוב נוסף של הליכי ההוצל"פ והוא מפנה בעניין זה לנימוקים שבהחלטת כב' השופטת אפעל-גבאי, שפורטה לעיל. ב"כ המשיב חזר על הטיעונים שהעלה בסיכומים שהגיש במסגרת הערעור, שנדון לפני כב' השופטת אפעל-גבאי, וביקש לראות בהם חלק בלתי נפרד מתגובתו. בתמצית, בסיכומיו שם, טען ב"כ המשיב, ככל שנוגע לבקשה זו, כי סיכוייו של המבקש לזכות בטענת ה"פרעתי" שהעלה - קלושים ביותר וכי הסעד של עיכוב הליכים הוא סעד חריג בהוצל"פ. דיון והכרעה 9. על פי סעיף 19(א) לחוק ההוצל"פ רשאי ראש ההוצל"פ, עד להכרעתו בטענת "פרעתי", להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו. ההלכות שנקבעו בעניין עיכוב ביצועו של פסק דין בעת הגשת ערעור חלות גם על בקשה לעיכוב הליכים בהוצל"פ, וזאת מכח תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת, כי - "עיכוב ביצוע, לענין סימן זה הוא: (1)/ עיכוב הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967". לפיכך, נבחן עתה העקרונות של הלכות אלו. 10. כידוע, הכלל הוא, כי יש לבצע פסק דין עם נתינתו. החריג לכלל הוא האפשרות לעכב את ביצוע פסק הדין. על מנת להצדיק עיכוב ביצוע של פסק דין, על מבקש העיכוב להצביע על קיומם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו טובים להצליח בערעור; והשני, כי אם יזכה בערעור, יהא זה מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון. מכאן, כי כאשר מדובר בחיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו, למעט במקרים בהם הוכיח המבקש כי לא יוכל להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו (בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174-175; רע"א 4672/05 נחמיה לחוביץ' בע"מ נ' עו"ד גיל הירשמן ואח', תק-על 2005(2), 4426; ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח', פ"ד נח(2)301, 304-305 והאסמכתאות המובאות שם). אשר ליחסי הגומלין שבין שני התנאים שהובאו לעיל נקבע, כי: "שיקולים אלה - סיכויי הערעור והנזק הצפוי - תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע." (עע"ם 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נו(2) 163, 167; ראה גם ע"א 4079/02 חלואני אורה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, תק-על 2002(2) 1022). 11. מן הכלל אל הפרט. כפי שציינה חברתי כב' השופטת אפעל-גבאי, בהחלטתה מיום 13.4.05, פסק הדין, אשר את הליכי ההוצל"פ לגביו מבקש המבקש לעכב, הוא פסק דין כספי חלוט, שברגיל אין נוהגים לעכבו. לפיכך, לכאורה דינה של הבקשה שלפניי להידחות. יחד עם זאת, יש לבחון האם עניינו של המבקש נופל בגדר החריג לכלל, דהיינו האם הצליח המבקש לשכנע, כי התנאים המצטברים המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק הדין - סיכויי הערעור והנזק הצפוי - מתקיימים בעניינו אם לאו, וכך נעשה. 12. סיכויי הערעור, או למעשה, הסיכויים לקבלת טענת "פרעתי" שהעלה המבקש, אינם ברורים. אין המדובר בערעור על קביעות של מהימנות או בערעור על גובה החיוב בהוצאות (כגון בע"א 9296/03 הנ"ל), שאז ניתן לומר כי סיכויי הערעור נמוכים. המבקש טוען, כי סיכוייו להצליח בטענתו גבוהים ואילו המשיב סבור, כי סיכוייו של המבקש קלושים ביותר. ראש ההוצל"פ, בהחלטה בה קבעה, כי יש צורך במינוי מומחה חשבונאי, סברה, כי מדובר במחלוקת המצריכה עריכת "חישובים חשבונאיים מורכבים ומסועפים", חישובים אשר לא עלה בידה לבצע, אף בסיוע גזברות ההוצל"פ. לנוכח האמור, ודאי שלא ניתן להכריע את הכף לכאן או לכאן, וכך גם סברה ראש ההוצל"פ בהחלטתה נשוא בקשת רשות הערעור. לא ניתן לקבוע, כי יש ממש בטענת ה"פרעתי" ואף לא ניתן לקבוע כי סיכוייה קלושים. יש להמתין לקבלת חוות דעתו של המומחה החשבונאי, בתקווה כי זו תבהיר את המחלוקת החשבונאית ובאמצעותה תוכל ראש ההוצל"פ להכריע בטענת ה"פרעתי". בעניין זה מקובלת עלי טענת ב"כ המבקש, כפי שפורטה לעיל. 13. משקבענו כי לא ניתן להעריך באופן אפקטיבי את סיכויי טענת ה"פרעתי" של המבקש, עובר מרכז הכובד אל התנאי השני - הנזק הצפוי - והוא שיכריע (עע"ם 9177/01 הנ"ל). כאמור, ב"כ המבקש טוען כי עיכוב ההליכים לא יפגע במשיב ומאידך אי עיכוב הליכים, יסב לו נזקים בלתי הפיכים ובלתי מידתיים, בשל העיקול המוטל על הכספים המגיעים למשיב מאת המבקש ובשל עיקולים ושעבודים נוספים החלים על נכסיו האחרים של המשיב. בתגובתו, לא משיב ב"כ המשיב לטענה זו של המבקש, לא מאשר ולא מזים. יצויין, כי על פי כתבי הטענות שלפניי ותיק ההוצל"פ נשוא הבקשה, נראה, כי הטענה בדבר פגיעה בלתי הפיכה במבקש נטענה והוכחה באמצעות מסמכים לראשונה לפניי. דומה, כי תדפיסי רשם המשכונות, שצורפו לבקשה שלפניי, לא היו לפני ראש ההוצל"פ בעת שנתנה את החלטתה נשוא הבקשה. העדרה של תשתית עובדתית מלאה לפני ראש ההוצל"פ, מצדיקה התערבות בהחלטתה. כמו כן, להבדיל מהליכי ערעור בענין אזרחי רגיל, בית המשפט המחוזי רשאי לדון, כערכאת ערעור של הוצאה לפועל, גם בטענות עובדתיות שלא הובאו לפני ראש ההוצאה לפועל, כפי שאירע כאן (ראה: המ' 578/70 סעדה נ' עזבון אלחוסני ואח', פ"ד כד(2) 431; רע"א 5485/99 פינטו ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2000(2) 405; ד. בר-אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והליכות, מהדורה שישית, 2005, עמ' 85-86; החלטתי בבר"ע (י-ם) 782/05 שאול וולפשטיין בע"מ ואח' נ' עיריית פתח תקווה ואח' (טרם פורסם, החלטה מיום 30.8.05)). בנסיבות אלו, ומשלא נסתרה טענת ב"כ המבקש לעניין הנזק שעלול להיגרם לו אם לא יעוכבו הליכי ההוצל"פ, ולא הובאה כל ראיה בדבר נכסים אחרים מהם יוכל המבקש להיפרע אם יצלח בטענתו, נוטה הכף לטובת עיכוב הליכי ההוצל"פ. 14. על פי סעיף 19(ב) לחוק ההוצל"פ, אם הוחלט להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בטענת "פרעתי", כי אז יש לצוות על הפקדת ערובה להבטחת קיום פסק הדין, זולת אם בהתחשב בנסיבות העניין הוחלט שלא לצוות כן. כאמור, סמכותו של בית משפט שלערעור בערעורים על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל היא סמכות רחבה (תקנה 120(ו) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979) ולפיכך, קביעת גובה הערובה אף היא בסמכותו. דא עקא, במקרה דנן, כיוון שאין באפשרותי לדעת האם הערבויות שהופקדו במסגרת ההליכים עודם בתוקף, יש להחזיר התיק לראש ההוצאה לפועל, על מנת שייקבע האם יש צורך במתן ערובה נוספת ואת שיעורה. סוף דבר 15. מהטעמים שפורטו לעיל, הנני מקבל את הערעור ומורה על עיכוב הליכי הוצל"פ עד להכרעת כב' ראש ההוצל"פ בטענת ה"פרעתי" שטען המבקש. התיק יוחזר לראש ההוצאה לפועל, אשר יקבע האם על המבקש להפקיד ערובה כמצוות סעיף 19(ב) לחוק ואת שיעורה. 16. בטרם אחתום אוסיף, כי על פי הודעת ב"כ המבקש, מיום 9.11.05, טרם ניתנה כל החלטה לגבי מינוי המומחה החשבונאי על פי החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 21.7.05. יש לתמוה על אשר הצדדים לא מילאו אחר האמור בהחלטה שם, כי עליהם להודיע תוך 30 ימים אם יכולים הם להגיע להסכמה לענין סכום החוב בתיק ולחלופין להודיע על מומחה חשבונאי מוסכם מטעמם, ומדוע זה לא מונה מומחה על פי האמור בהמשכה של אותה החלטה, כי בהעדר הסכמה כאמור ימונה מומחה על ידי ראש ההוצל"פ. יש להניח, כי לו היה ממונה מומחה שכזה על פי ההחלטה האמורה, יתכן וחוות דעתו היתה ניתנת זה מכבר ולא היה צורך לדון בבקשה שלפניי. 17. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 18.עיכוב הליכיםטענת פרעתי