הבקשה בפניי היא למתן רשות להתגונן. 1. התובעת, חברה העוסקת בזגגות רכב, הגישה תובענה כספית בסך 33,871 ₪ בסדר דין מקוצר, כנגד הנתבעת העוסקת בין היתר בשיווק ומכירת שמשות למכוניות. 2. בכתב התביעה נטען, כי בהתאם להסכם שנערך ונחתם בין התובעת לנתבעת ביום 03.06.2009 ביצעה התובעת עבודות אותם הזמינה הנתבעת ושאושרו על ידה. בגין עבודות שביצעה התובעת עבור הנתבעת במהלך החודשים יולי עד דצמבר 2009, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סכום של 33,530 ₪ כמפורט בחשבוניות שצורפו לכתב התביעה (סומנו ג1 - ג139). הנתבעת נטען מסרבת לשלם עבור השירות שקבלה, בטענה כי התובעת חייבת לה כספים עוד לפני למעלה מ - 10 שנים. 3. הנתבעת (להלן : המבקשת), אינה מכחישה את חובה כלפי התובעת ובסכום הנתבע. טענתה העיקרית של המבקשת היא, כי התובעת חבה לה סכום של 17,907 ₪ בגין סחורה ו/או שרותים אותם סיפקה המבקשת לתובעת בעבר, ואותו היא מבקשת לקזז מחובה כאן. מאחר וטענת הקיזוז והתביעה הן באותו עניין, נושא ונסיבות, לא תשמע טענת התובעת לעניין התיישנות על אף שחלפו להן שנים רבות. 4. נציג המבקשת נחקר על תצהירו, הצדדים טענו וסכמו בפני. שבתי ועיינתי בכתב התביעה בבקשה ובצרופותיהם ומצאתי לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן, מהטעמים הבאים: א. עיקר טענת המבקשת היא כאמור, בקיזוז חוב עבר נטען מהסכום הנתבע ממנה. על הדרך לטעון קיזוז בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר נאמר ונקבע : "טענת קיזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן. כך למשל: טענה סתמית בדבר הפסד כספי של סכום כסף מסוים, אין בה כדי לבסס את הטענה האמורה ללא ראיות מדויקות בדבר שיעורו של הסכום ודרך התהוותו וחישובו. ראה בספרו של דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית (2006) ובע"א 579/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד מ' (2) 765, 767. טענת המבקשת נמצא, מתיימרת להיות טענת קיזוז, והיא לא. הטענה כללית וסתמית, למעשה אין בטענה דבר וחצי דבר. יותר מכך המבקשת עצמה מודעת לעובדה כי טענת הקיזוז לה היא טוענת, נטענה באופן בעייתי וכלשון ב"כ המבקשת: "חשוב לציין, כי לעניין פרוט טענת הקיזוז קיימת אכן בעיה לנתבעת בפרוט הקיזוז ואולם לאור הזמן הרב שחלף ולאור העובדה כי במסגרת כתב התביעה בעצמו הבינה הנתבעת כי החוב כלל לא מוכחש אלא רק מוכחשת הטענה המשפטית לקזזו, סברה הנתבעת כי אין צורך בפרוט טענת הקיזוז שעה שטענה זו כלל לא מוכחשת". ראה פרוטוקול עמוד 3 שורות 22-25. מטענת המבקשת עצמה עולה כי אין לה טענת קיזוז מפורטת ברורה הנפרסת על תשתית עובדתית מספקת, אלא טענת קיזוז כללית ועל דרך הסתם הנתמכת בסברת המבקשת ולפיה התובעת מודעת ומודה בחוב כלפי המבקשת. אלא, שהתובעת מכחישה נמרצות חוב כלשהו כלפי המבקשת, וסברת המבקשת יסודה בטעות של הבנת הכתוב בכתב התביעה. נמצא גם, כי אין למבקשת כל נתונים ופרטים שיכולה הייתה להביא כטענת קיזוז מאחר ונתונים אלה, ככל שהיו קיימים, על פי עדותו של נציגה, יכול ונגרסו נוכח חלוף השנים הרבות. בעניין זה העיד נציג המבקשת כי לא ראה את האסמכתאות בגינן נערכה הכרטסת עליה נסמכת המבקשת, ולא רק שלא ראה אותן אלא שגם אין אפשרות להמציאן. פועל יוצא של טענה זו הוא כי לא ניתן בשום דרך, הן למבקשת עצמה והן לתובעת החולקת על החוב, להתייחס ברצינות לטענה הקיזוז אף אם תינתן למבקשת הרשות להתגונן, שכן מדובר בחוב שנוצר לפני למעלה מעשור שנים ואין אסמכתא בקשר ליצירתו. זאת ועוד, ממה שהובא בפני נלמד, כי המבקשת מעולם לא הוציאה דרישה בכתב ביחס לחוב הנטען אותו היא מבקשת לקזז. המבקשת שילמה את התשלום הראשון על החשבון ובהתאם להסכם מבלי שטענה בקשר עם חוב העבר, ומאוחר יותר, קיזזה את החוב הנטען, מבלי להוציא הודעת קיזוז או מבלי לדרוש חשבונית בגין התשלום ששולם כביכול באמצעות הקיזוז. ב. באשר לטענת המבקשת לפיה נגרמו לה נזקים כספיים בסך 46,267 ₪ כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי התובעת, אשר לטענתה הפסיקה באופן חד צדדי ליתן לה שירות. גם טענה זו נטענה על דרך הסתם ובאופן כללי שאין בו כדי להעמיד הגנה ראויה, גם לא דחוקה כנגד התביעה. המבקשת לא עתרה לסעד כל שהוא בגין השיעור הנזקים שנגרם לה לכאורה, אלא טענה באופן כללי כי התנהלות התובעת גרמה לה להפסדים, ותו לא. הטענה לא באה כטענת קיזוז גם לא כטענת תביעה שכנגד כלפי התובע. המבקשת גם לא פרטה הכיצד הגיעה לסכום הנזק, אלא הפנתה אל צרור חשבוניות אותם צרפה כנספח לבקשתה. בעניין זה נקבע לא אחת כי: "נתבע המבקש רשות להתגונן בטענה שיש לו תביעה שכנגד כלפי התובע, חייב להעלות את תביעתו בתביעה נגדית מסוימת וברורה שנטענה בתצהירו של הנתבע כדרך שטוענים תביעה בפרשת תביעה - כל זה בהנחה שמדובר באותם מקרים נדירים שבהם תינתן רשות להגן על יסוד קיומה של תביעה שכנגד, וכלל זה חל גם על טענת קיזוז. ראה בספרו של דוד בר אופיר "סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה" מהדורה שמינית (2006) ובע"א 544/81, 604 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות למכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד ל"ו (3) 518, 521, 524, 526]. טענה זו טעונה, אם כן, פירוט עובדתי בתצהיר ואין די בכך שהנתבע יפרט את יסודותיה העובדתיים בקדם המשפט [ע"א 453/83 סולל בונה בע"מ נ' עזאם, פ"ד ל"ט (3)24]. בענייננו כאמור, מלבד טענה בעלמא בדבר שיעור נזק כספי שנגרם למבקשת אין בטענה ממש ואין בה להוות הגנה ולא לכאורה כנגד התביעה. 5. כאמור, ומשלא נמצאה הגנה ולו לכאורה בטענות המבקשת, דין הבקשה להדחות. כתב תביעהמסמכיםטענת קיזוזקיזוז