1. המבקש הינו קבלן לעבודות עפר וסלילת כבישים שהתקשר עם המשיבה לרכישת מוצרי תשתית ואינסטלציה לצורך ביצוע פרויקט שהוזמן על-ידי עירית באקה אל-גרבייה. המשיבה נתנה למבקש שלוש הצעות מחיר, מיום 20.3.00, מיום 12.4.00, ומיום 16.5.00. המבקש החל למשוך מוצרים מהמשיבה, כאשר רוב התשלומים הועברו באמצעות העברות בנקאיות מאוצר השלטון המקומי דרך עירית באקה אל-גרבייה. בסוף ההתקשרות בין הצדדים מסר המבקש למשיבה שלושה שיקים שווים, כל אחד על-סך של 61,688 ₪ לתאריכים 20.7.02, 30.8.02 ו- 30.9.02. סך הכל- 185,064 ₪. לאחר העברה כספית נוספת מאוצר השלטון המקומי, נותרה למבקש על-פי הכרטסת שנוהלה אצל המשיבה יתרת זכות בסך של 16,344.16 ₪. שלושת השיקים הוצגו וחוללו ולפיכך נותר המבקש חייב על-פי הכרטסת סך של 167,761.84 ₪. המשיבה הגישה את שלושת השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש הגיש התנגדות לביצוע השיקים וניתנה לו רשות להתגונן. טענתו המרכזית של המבקש היתה כי הוא חויב בסכומים גבוהים מאלה שסוכם עליהם בין הצדדים בהתאם להצעות המחיר שניתנו בשנת 2000. 2. בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ה' אסיף) דחה את תביעת המשיבה וקבע כי המחירים אותם רשאית היתה המשיבה לחייב בהם את המבקש הם אלו שפורטו בהצעות המחיר המקוריות. בכך דחה את טענת המשיבה כי לאחר הצעות מחיר אלו היו סיכומים שונים בכתב ובעל-פה. כן קיבל בית המשפט את חוות הדעת שהובאה מטעם המבקשים לפיה לו חוייב המבקש על-פי מחירים אלו היה צריך להיות החשבון נמוך בסכום של 138,386 ₪. אף לגבי סכום נוסף של כ-12.5 אלף ₪ קיבל בית המשפט את טענת המבקש לפיה אין כל בסיס לחיוב בסכום זה. בית המשפט ציין כי הסכום הכולל של השיקים אינו משקף אף את יתרת החוב על-פי גרסת המשיבה, שכן הוא מקבל את עדותו של המבקש לפיה השיקים נמסרו כביטחון למשיבה טרם תחילת העבודה המשותפת בין הצדדים. לפיכך הפחית בית המשפט מחובה של המבקשת על-פי הכרטסת (167,761.84 ₪) את הסכומים האמורים וחייב את המבקש לשלם למשיבה סכום של 16,681 ₪ בלבד. 3. המשיבה ערערה לבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ב' גילאור - כתוארה דאז סגן נשיא, י' דר, א' שיף). בית המשפט המחוזי סבר כי בית משפט השלום נתפס לידי טעות כשקבע כי השיקים ניתנו טרם תחילת העבודה ולפיכך האמין לעדות המבקש כי מדובר בשיקים ששימשו לביטחון, שהרי המבקש עצמו אישר שמסר את השיקים בסוף ההתקשרות. בית המשפט המחוזי ציין כי היה ראוי לדון בשאלה האם ניתן להעלות טענת קיזוז בתביעה שטרית והאם הודיע המבקש למשיבה על הקיזוז. מכל מקום קבע בית המשפט המחוזי כי הקביעה לפיה המשיבה היתה מחויבת להצעות המחיר המקוריות אינה סבירה, הן בשל העובדה שעל הצעות המחיר נכתב כי הן תקפות למשך 30 יום וכי הן צמודות למחירון יצרן שבתוקף, והן מאחר שעמידה בתוקף של הצעות מחיר למשך תקופה של 27 חודשים נוגדת כללי מסחר הוגנים, תקינים ומקובלים. לפיכך קבע בית המשפט כי המבקש לא עמד בנטל השכנוע שאינו חייב את הכספים האמורים למשיבה, ולפיכך קבע כי המבקש יחויב לשלם למשיבה סך של 161,761 ₪, שהוא יתרת החוב נכון ליום 16.9.03 על-פי כרטסת המשיבה. 4. המבקש טוען כי יש לתת לו רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן במקרה דנן עולה סוגייה שטרם נפסקה בה הלכה, והיא האם ניתן להעלות טענת קיזוז בתביעה שטרית. לטענתו ההכרעות בסוגייה זו על-ידי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי סותרות אחת את השניה. כן מעלה המבקש טענות לגופם של דברים. 5. דין הבקשה להידחות. שאלת הקיזוז בתביעה שטרית נידונה, לפחות בחלקה, במסגרת רע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל בע"מ, פ"ד נג(2) 274. יתרה מכך- בענייננו כלל אין צורך לדון בשאלה זו מאחר שפסק דינו של בית המשפט המחוזי לא התבסס בדחייתו את הערעור על עמדתו בסוגייה זו. בית המשפט המחוזי רק מציין כי בית משפט השלום, בקבלו את התנגדות המבקש, היה צריך לדון בשאלה מקדמית האם ככלל ניתן לקזז בתביעה שטרית. בית המשפט המחוזי קבע כי לא סביר כי המחירים שנקבעו בין הצדדים בתחילת הדרך נותרו על כנם לאורך כל תקופת ההתקשרות. לפיכך הגיע בית המשפט למעשה למסקנה כי ממילא אין לטענת קיזוז מצד המבקש על מה להסתמך. שאר טענותיו של המבקש אינן מעלות שאלות משפטיות מהותיות החורגות מעניינם של הצדדים, והמבקש אף לא טען זאת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). הבקשה נדחית. תביעה שטריתטענת קיזוזקיזוז