א. מבוא: העתירה שבפני הוגשה כנגד החלטת המשיב - ראש עיריית נצרת עילית, להעביר את מלוא הפעילות של המשיבה הפורמאלית, פעילות קהילתית לרווחת תושבי נצרת עילית, מהמבנה בו התנהלה הפעילות בהר - יונה (להלן: "מתנ"ס הישן" או "מתנ"ס הר יונה הישן") והעברת הפעילות למבנה "גרין" החדש שבשכונת הר יונה בנצרת (להלן: "היכל גרין" או "המתנ"ס החדש"). כמו כן ובמסגרת העתירה נתבקש סעד זמני בגדרו יורה בית המשפט לאלתר וללא דיחוי למשיב להשיב את מלוא פעילות המשיבה הפורמאלית שהתקיימה במתנ"ס הר יונה עד להעברתה להיכל גרין. בכתב התשובה נטען כטענה מקדמית, כי העתירה נגועה בשיהוי, ולפיכך, דינה להדחות על הסף. בישיבת יום 29.5.11 קבעתי כי תחילה תידון ותוכרע טענה זו. ב. העובדות הצריכות לעניין: מתנ"ס הר יונה הישן הוקם בתחום השיפוט של העיר נצרת עילית בשנת 1994 ע"י הסוכנות היהודית, על מנת שיוענקו בו שירותים קהילתיים לתושבי השכונה, אשר החלה להיבנות באותה העת, לתושבי העיר בכלל. פעילות המתנ"ס והפעלתו ע"י המשיבה הפורמאלית, הוסדרה בהסכם בין הסוכנות היהודית ובין עיריית נצרת עילית מיום 16.01.94. עד בסמוך לחודש אוגוסט 2010, הפעילה המשיבה הפורמאלית את הפעילות הקהילתית במתנ"ס הר יונה הישן במשך כ-16 שנים. ביום 26.10.10 הועתקה פעילות המתנ"ס מהמבנה הישן אל מבנה חדש בהיכל גרין, שם המשיכה המשיבה הפורמאלית את פעילותה, עד ליום 19.5.11, אז החליטה על הפסקת פעילותה במתנ"ס גרין לאלתר, בשל כך שהיו חסרים אישורים המעידים על תקינות המבנה. העותר סבור כי יש להחזיר את פעילות המשיבה הפורמאלית אל מתנ"ס הר יונה הישן, ומכאן העתירה. ג. טענות העותר: 1. העילה להגשת עתירה זו נולדה אך ורק בשל סירובו של המשיב להשיב את פעילות המתנ"ס למתנ"ס הר יונה הישן, לאחר החלטת המשיבה הפורמאלית מיום 16.5.11, שלא להמשיך פעילותה במתנ"ס. 2. בסעיפים 1 ג'-ה' לתשובת המשיבה הפורמאלית לעתירה נטען, כי הליך ההעברה של פעילות המתנ"ס, החל עוד בחודש אוגוסט 2010, ועד להחלטה לסגור את היכל גרין, היה הליך כולו פגום וכלל מסכת לחצים בלתי חוקיים מצד המשיב ובכירי עירייה אחרים שהופעלו על הנהלת המשיבה הפורמאלית, במטרה לאכלס את היכל גרין, על אף שלא נתגבשה התשתית החוקית לכך. 3. עוד למדנו מתשובת המשיבה הפורמאלית לעתירה, כי ניתנו לעיריה ארכות חוזרות ונשנות להכשיר את האכלוס של היכל גרין ולהמציא את כל האישורים הדרושים לכך עפ"י דין, על בסיס הבטחותיו והתחייבויותיו של המשיב כי יעשה כן. מכאן שאין מקום לטענה לפיה חל שיהוי בהגשת העתירה. מכאן, כי לכל אורך הדרך, המשיב עצמו יצר בפני כל הגורמים האמונים על חוקיות פעילותה של העירייה בכלל ושל המשיב בפרט, מצג שווא בנוגע לחוקיות האכלוס של היכל גרין והשלמת כל האישורים הנדרשים לכך עפ"י דין, לכן בנסיבות אלו, הבטחותיו אלה של המשיב "דחו" את המועד להתגבשות העילה להגשת עתירה זו. 4. טענת המשיב לפיה השתהה העותר בהגשת העתירה הינה טענת סרק, הואיל והעילה להגשת העתירה התגבשה רק עם סגירתו של היכל גרין ע"י המשיבה הפורמאלית. 5. המשיב לא הציג כל החלטה פורמאלית המורה על העברת הפעילות להיכל גרין, ובנסיבות אלה, אינו יכול להעלות את טענת השיהוי. ד. טענות המשיב: 1. העותר מנסה לשנות את חזית העתירה בכך שעתה הוא טוען בסיכומיו, בניגוד גמור לכתב העתירה, כי ההחלטה אותה הוא מבקש לתקוף הינה ההחלטה שלא להשיב את פעילות המתנ"ס למבנה הישן, ולא את ההחלטה להעביר הפעילות משם. אין להתיר לעותר לשנות חזית. 2. גם אילו הייתה ניתנת לעותר רשות לשנות חזית ולטעון כנגד "ההחלטה לא להשיב את פעילות" המתנ"ס למבנה הישן, אזי דין העתירה להדחות מן הטעם שהעותר לא מיצה את ההליכים שמחוץ לכותלי בית המשפט. העותר לא פנה למשיב בניסיון לשכנעו להשיב את פעילות המתנ"ס למבנה הישן, ואף לא פירט בעתירתו מדוע לא פעל למיצוי הליכים כאמור. לפיכך, לא ניתנה למשיב הזדמנות לנמק החלטתו. משום כך, בית המשפט אינו יכול להעביר את שבט ביקורתו השיפוטית, הואיל ואין בפניו החלטה מנומקת שניתן לבקר. 3. העותר הינו חבר מועצת העיר מאז שנת 2008 וחבר דירקטוריון המשיבה הפורמאלית (כך לטענתו). מתוקף תפקידיו אלה ידע העותר והוא אף אינו מכחיש זאת, אודות ההחלטה משנת 2008, להעתיק את פעילות המתנ"ס אל היכל גרין; כן ידע על הוצאתו בפועל מהמבנה הישן (בחודש אוגוסט 2010); ושיכונו בהיכל גרין (בחודש אוקטובר 2010). אלא שבכאן הניח העותר לאירועים להתרחש לאיטם ולהפוך למעשה עשוי. עיריית נצרת עילית הוציאה כספים בסכומי עתק לשם הקמת היכל גרין והעתקת פעילות המתנ"ס אליו, ואף הקצתה כדין את המבנה הישן לשימוש ישיבה תיכונית אשר קיבלה חזקה במבנה הישן כדין. בנסיבות אלה, ברור, כי השיהוי בו הוגשה העתירה הינו שיהוי בוטה הן מן הבחינה הסובייקטיבית והן מן הבחינה האובייקטיבית. 4. בעניין הנדון לא נגרמת פגיעה כלשהיא בשלטון החוק. 5. יתרה מכך, אף אם הייתה טעם בהסברי העותר באשר לסיבת השיהוי בהגשת העתירה הרי שלא היה בכך כדי לרפא את השיהוי אשר מביא לדחיית העתירה. לפיכך, יש לקבוע, כי העתירה הוגשה בשיהוי רב אשר קבלתה יגרום נזק גדול בהרבה מדחייתה. מכאן, שיש לדחות העתירה. ה. דיון ומסקנות 1. המתווה הנורמטיבי: תקנה 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א- 2000 קובעת : "עתירה תוגש בהקדם האפשרי , בנסיבות הענין, ולא יאוחר מתום ארבעים וחמישה ימים מיום שבו קיבל העותר הודעה על ההחלטה, נושא העתירה, או שנעשה לה פרסום כדין, או מיום היווצר עילת העתירה לפי המוקדם". תקנה 4 לתקנות קובעת: "בית המשפט רשאי לדחות עתירה אם ראה כי בנסיבות העניין היה שיהוי בהגשתה, אף אם הוגשה בתוך המועד של ארבעים וחמישה ימים כאמור בתקנה 3 (ב) או הוארך המועד להגשתה לפי תקנה 3 (ג)". תקנה 3 (ב) קובעת מספר קריטריונים לפיהם ייקבע המועד ממנו יש למנות את תקופת 45 הימים הקבועה בתקנה. תקנה 4 נותנת בידי בית המשפט שיקול דעת, ואין מדובר בנוסחה אוטומטית, לפיה בכל מקרה בו חל שיהוי בהגשת עתירה, בית המשפט יורה על דחייתה על הסף עקב אותו שיהוי. אין צורך בקיומו של טעם מיוחד. המבחן גמיש והשיקולים אותם שוקל בית המשפט, בין היתר, הינם התנהגות הצדדים, סיבת העיכוב בהגשת העתירה, תוצאות ההחלטה לגבי כל אחד מבעלי הדין ומכלול הנסיבות. (ראה פסק דיני בעת"מ (נצ') 1083/05 חב' קרן כרפיס דוד שירותי תברואה 1994 בע"מ נ' החברה הצפונית לאיסוף אשפה ופסולת בע"מ, (לא פורסם, 8.8.06); ראה גם פסק דיני בעת"מ 102/08 שמואל גד נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל עליון, (לא פורסם, 11.03.09); ראה עוד בעניין זה עת"מ (חיפה) 1038/05 שוורצמן נ' המועצה האזורית חוף הכרמל - רשות תמרור מקומית חוף הכרמל, (לא פורסם, 10.01.06); טענת שיהוי מצריכה בחינה של שלושה יסודות: שיהוי סובייקטיבי - אופי התנהגות העותר, האם חלוף הזמן מצביע על כך שוויתר על זכויותיו, שיהוי אובייקטיבי - האם מחדלי העותר פגעו באינטרסים ראויים של המשיבים, ומידת הפגיעה בעקרון שלטון החוק באם טענת השיהוי תתקבל. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בעע"מ 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חוף השרון, פ"ד נח(6) 728, 733- 734 (1994), לפיהם: "השיהוי הסובייקטיבי עניינו אופן ההתנהגות של העותרים והשאלה אם חלוף הזמן מלמד שוויתרו על זכויותיהם. השיהוי האובייקטיבי עניינו שינוי המצב לרעה ופגיעה באינטרסים ראויים - של הרשות המינהלית, או של צדדים שלישיים - שנגרמה בעקבות האיחור בהגשת העתירה. חומרת הפגיעה בשלטון החוק עניינה הפגיעה בחוק, או בשלטון החוק המתגלה במעשה המינהלי נשוא העתירה". (ראה גם בג"צ 3/04 הועדה המקומית לתכנון ובניה צפת נ' שר הפנים, (לא פורסם, 26.12.05); עע"מ 2273/03 אי התכלת שותפות כללית נ' החברה להגנת הטבע (לא פורסם, 07.12.06). מהפסיקה עולה כי כאשר מדובר בשיהוי סובייקטיבי בלבד, במיוחד כאשר השיהוי אינו רב מידי, אין מקום לדחות מסיבה זו בלבד את העתירה. לעומת זאת, כאשר מדובר בשיהוי אובייקטיבי במובן זה שהשיהוי בהגשת העתירה גרם נזק שלא היה נגרם אילולא השיהוי, או גרם לשינוי המצב או לסיבוכו באופן שלא ניתן להשיבו לקדמותו בנקל, שיהוי כזה יצדיק, דרך כלל, דחיית העתירה על הסף. (ראה בג"צ 2285/93 נחום נ' לב, פ"ד מח(5) 630, 641 (1994)). 2. מן הכלל אל הפרט: כפתח דבר אדגיש, כי אין בידי לקבל את טענת העותר, בסעיף 7 לסיכומיו, לפיה עתירתו לא נתכוונה לתקוף את עצם ההחלטה להעביר את הפעילות של מתנ"ס הר יונה הישן להיכל גרין, כי אם את ההחלטה שלא להשיב את פעילות המתנ"ס למתנ"ס הר יונה הישן. טענת זו של העותר, אין לה כל בסיס, שכן לא הובאה בפני כל החלטה של המשיב שלא להשיב את פעילות המתנ"ס למתנ"ס הר יונה. ההחלטה אשר הוצאה לפועל לפני כשנה הינה ההחלטה להעביר את פעילות המתנ"ס להיכל גרין, והיא ההחלטה אותה מבקש העותר לתקוף כעת. עוד יודגש כי, בעתירה טוען העותר מפורשות, כי ההחלטה אותה הוא מבקש לתקוף הינה ההחלטה להעביר את פעילות המתנ"ס להיכל גרין, אשר בוצעה עוד בחודש אוקטובר 2010, להלן אביא קטעים הרלוונטיים מכתב העתירה: "מוגשת בזאת עתירה מנהלית נגד החלטתו והוראתו הבלתי חוקית בעליל של המשיב, ראש עיריית נצרת-עילית, בדבר הוצאת מלוא פעילותה של המשיבה הפורמאלית- פעילות קהילתית של ועבור תושבי העיר נצרת-עילית, ברובם ילדים ובני נוער- ממתנ"ס הר יונה הישן... והעברתה למתנ"ס 'גרין' החדש..." (פסקה ראשונה בכתב העתירה) (הדגשה - נ.מ). בסעיף 29 לעתירה תאר העותר את מחדליו החמורים של המשיב, אשר לטענתו, התעקש לאכלס את היכל גרין, מבלי שיהיו בידיו כל האישורים הנדרשים מן הרשויות המוסמכות, המאפשרים אכלוס ההיכל, בכך העמיד בסיכון אלפי ילדים שהשתתפו באופן יומיומי בפעילות שם. בסעיף 31 לעתירה, מדגיש העותר את עניינה הספציפי של עתירתו,בזו הלשון: "עניינה הספציפי של העתירה דנן הינו בכך שעצם העברת הפעילות של המשיבה הפורמאלית, שקודם לכן התקיימה עפ"י דין והסכם מפורש מתנ"ס הר יונה הישן, למתנ"ס גרין, הייתה בלתי חוקית ומשוללת כל יסוד בדין ו/או בעובדה מלכתחילה, ויש להשיבה לביתה הישן, המקורי והמיועד לה, כאשר העובדה שכיום פעילות זו הינה 'חסרת בית' אך מחדדת את הצורך בכך, אולם אינה מהווה את הבסיס הבלעדי לו". (ההדגשה - נ.מ.) ממשיך העותר בסעיפים 32- 33 לכתב העתירה וטוען לפגמים שנפלו בהחלטה להעביר את פעילות מתנ"ס הר יונה הישן להיכל גרין, ואלה דבריו: "...בנסיבות המקרה דנן, עצם העברת הפעילות של המשיבה הפורמאלית ממתנ"ס הר יונה הישן למתנ"ס גרין, בנסיבות בהן הדבר נעשה, מהווה הפרה של ההסכם עם הסוכנות היהודית נספח א' בהנ"ל וכן הפרה גסה של חובותיה של עיריית נצרת-עילית והמשיב בפרט, עפ"י ההסכם נספח א' הנ"ל, כלפי המשיבה הפורמאלית..." (סעיף 32 לכתב העתירה). עוד הוא טוען בהמשך, כי; "העותר יטען, כי עצם שינוי ייעודו של מתנ"ס הר יונה הישן מבית לפעילותה של המשיבה הפורמאלית בהתאם להסכם מספח א' הנ"ל הינה פעולה, הטעונה החלטה ואישור ספציפי ומפורש של מועצת עיריית נצרת עילית ו/או ועדת המשנה לתכנון ובנייה, ואישור מסוג, כאמור לעיל, מעולם זה לא ניתן בפועל!" (סעיף 33 לכתב העתירה). (ההדגשות - נ.מ.) מכל אשר הובא לעיל מתוך כתב העתירה, אנו למדים ברורות על כי העותר תוקף בעתירתו זו, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את ההחלטה להעתיק את פעילות המתנ"ס מהר יונה להיכל גרין. כך או כך, אין בפני כל החלטה שלא להשיב את פעילות המתנ"ס למתנ"ס הר יונה הישן, כפי טענת העותר בסיכומיו, ומשכך, טענה בעלמא היא. 3. על בסיס קביעתי זאת נבחן את טענת השיהוי: העותר טוען כי לא חל כל שיהוי בהגשת העתירה, הואיל והעילה להגשת העתירה נולדה אך ורק נוכח סירובו של המשיב להורות על השבת פעילות המתנ"ס למתנ"ס הר יונה הישן, בשל החלטת המשיבה הפורמאלית מיום 16.05.11, לסגור את היכל גרין בשל מפגעי בטיחות. מנגד טוען המשיב, כי יש לקבוע כי העתירה הוגשה תוך שיהוי מובהק, נוכח העובדה כי העותר, חבר במועצת העיר משנת 2008, היה מודע להחלטה משנת 2008 להעתיק את פעילות המתנ"ס להיכל גרין וכן העתקתה בפועל בחודש אוקטובר 2010. כבר אז הייתה פתוחה בפניו הדרך להגיש עתירה מנהלית, כנגד החלטה זו והוצאתה אל הפועל. משלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. לאחר עיון ובחינה של מכלול הטענות, ובחינת כתב העתירה על כל מצורפיו, לרבות המסמכים המצורפים לבקשה למתן סעד זמני שהגיש העותר והתגובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענת השיהוי ובגינה לדחות העתירה. בחינת שאלת השיהוי הסובייקטיבי, מעלה ברורות, כי מתקיים שיהוי שכזה. העותר ידע על ההחלטה להעתיק את פעילות המתנ"ס להיכל גרין, ועל העתקת הפעילות בפועל ביום 26.10.2010, בהיותו חבר מועצת העיר מאז שנת 2008. אשר לטענתו בסיכומים, לפיה המשיב הציג מצג שווא באשר לחוקיות האכלוס של היכל גרין, ויש בכך כדי לדחות את המועד להתגבשות העילה להגשת העתירה, דינה להדחות. העותר ידע כי חסרים אישורים מסוימים למבנה היכל גרין, ושהעירייה פועלת להשגתם כדין. ראייה לכך, הנושא עלה לדיון בישיבת ועדת המשנה לתכנון ובניה מיום 23.1.11, (נספח יח' לבקשה לסעד זמני שהגיש העותר) בעקבות מכתבו של חבר הועדה מר אלכס גדלקין בדבר פינוי מבנים שאוכלסו ללא היתר. באותה ישיבה המשיב מסר כי אישר את אכלוס היכל גרין, וכי בקרוב יהיו בידיו כל האישורים הנדרשים. באותו ישיבה, בה נכח העותר, נרשמו גם דבריו בעניין זה, לפיהם: "מר הרטמן זאב חבר הועדה טוען שיש לעשות את הדברים בצורה הטובה ולא לזלזל בנושאים הטכניים [במקור- "הנכונים"]". אם כן, העותר ידע בישיבה זו, לכל המאוחר, כי עדיין חסרים אישורים למבנה היכל גרין, ומאז ועד ליום הגשת העתירה חלפו הרבה למעלה מ- 45 יום. העותר מצא לנכון להגיש עתירה זו רק לאחר פינוי היכל גרין בפועל, היינו, כשמונה חודשים לאחר המועד בו אוכלס ההיכל, וכארבעה החודשים לאחר ישיבת ועדת המשנה לתכנון ובניה בה דנו בחוקיות האכלוס של היכל גרין בנוכחותו. לפיכך, בפנינו שיהוי ניכר ללא הסבר מניח את הדעת לשיהוי זה, מצד העותר. באשר לשיהוי האובייקטיבי, גם הוא מתקיים בענייננו. ההחלטה להעתיק את פעילות המתנ"ס להיכל גרין, יושמה לפני קרוב לשנה. הושקעו כספים רבים לצורך הקמת מתנ"ס בהיכל גרין, והעתקת פעילות המתנ"ס לשם. יתרה מכך, העירייה הסתמכה על ההחלטה להעתיק את פעילות המתנ"ס להיכל גרין, והעתקתה בפועל. בנוסף, מסרה העירייה את המבנה הישן במתנ"ס בהר יונה לישיבה התיכונית הפועלת במקום. מכאן שלפנינו מעשה עשוי, כפי טענת המשיב בסיכומיו, ובוודאי שאין מקום להורות על פינויה של הישיבה ממתנ"ס הר יונה בשלב זה. מכאן, ברור קיומו של שיהוי הן מן הפן הסובייקטיבי, והן מן הפן האובייקטיבי. באשר לפגיעה בשלטון החוק, הרי שיסוד זה אינו מתקיים בנסיבות המקרה דנן. 4. בבחינת למעלה מן הצורך, אציין, כי לטעמי, כלל לא היה מקום להגשת העתירה דנן, נוכח העובדה כי המשיבה, ובכלל זה העירייה, פועלים נמרצות להשגת האישורים הנדרשים לאכלוס היכל גרין כדין ולתיקון כל הליקויים. נזכיר עוד, כי מרבית האישורים לצורך אכלוסו של היכל גרין ניתנו זה מכבר. ביום 25.05.11 ניתן אישור אכלוס זמני להיכל גרין מאת שרותי הכבאות וההצלה, אגוד ערים אזור יזרעאל. בדיון שנתקיים בפני מיום 29.5.11 הסביר המשיב, כי נעשים מאמצים ניכרים להשלים את הליקויים הרלוונטיים, עד ליום 30.6.11, על מנת לקבל אישור כנדרש, מאת יועץ הבטיחות של המתנ"סים ושל העירייה. 5. התוצאה: נסיבות המקרה שבפני, מלמדות כי אין מקום להורות למשיב להשיב את פעילות המתנ"ס למתנ"ס הר יונה הישן, בו שוכנת ישיבה תיכונית כיום. העתירה הוגשה בשיהוי ניכר בלא שניתן לכך הסבר כלשהוא. המשיב הסתמך על ההחלטה להעתיק את פעילות המתנ"ס להיכל גרין, והעתקתה בפועל, לכן מסר את המבנה הישן לשימוש הישיבה התיכונית כאמור. מכאן, אנו למדנים, כי חל שיהוי ממשי וניכר בהגשת העתירה ודינה להידחות בשל כך. ו. לפיכך, דין העתירה להדחות. העותר ישא בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪. שיהוי