1. בפני ערעורו של המערער , בתיק ההוצאה לפועל נשוא הערעור מספר 01-69604-93-4 , על החלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל נעמה פרס , מיום 06.11.12 , אשר קיבלה, בחלקה , את בקשתו של המערער בטענת פרעתי . עיקר טענותיו של המערער הינם באשר למסקנותיה המשפטיות של כבוד רשמת ההוצאה לפועל אשר הכריעה כי התנהלותה של המשיבה מלמדת לכל היותר על רשלנות ולא על שיהוי, ולא על זניחת החוב. רקע: 2. בתאריך 29.04.92 , ניתן כנגד המערער וכנגד שותפו, מר שחם שהיו מנהליה ובעלי מניותיה של חברת ארדר גלריית רהיטים בע"מ (להלן:ארדר) , פסק הדין בו חוייבו המערער ומר שחם באופן אישי בחובותיה של ארדר, בגין פעולות תרמית ומרמה שביצעו כלפי הזוכה. בתאריך 05.08.93 פתחה המשיבה את תיק ההוצאה לפועל, על פי פסק הדין הנ"ל. בשנת 1997 הפסיקה הזוכה את פעילותה היצרנית. שנים 1996-1997 הועבר תיק ההוצאה לפועל לגניזה, וזאת על פי תקנות ההוצאה לפועל (העברת פרטים ממערכת המיכון) (הוראת שעה), תשנ"ב-1992 . במהלך השנים 1996-1997 פנתה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל פעמיים, על מנת להחזיר את התיק למצב פעיל. בתאריך 18.05.10 נמסרה אזהרה כדין למערער. בתאריך 10.06.10 הגיש המערער בקשה ב"טענת פרעתי",בה טען כי יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגדו מחמת שיהוי וויתור מצד המשיבה על גביית החוב, ולחילופין כי יש להפחית את שיעורי הפרשי הצמדה והריבית בתיק ההוצאה לפועל, כמו כן ביקש לעכב את ביצוע פסק הדין. בתאריך 05.07.10 עוכבו ההליכים בתיק, המערער הפקיד עירבון בסך של 10,000 ₪. בתאריך 06.11.12 קיבלה בחלקה כבוד רשמת ההוצאה לפועל את טענת "פרעתי" של המערער, על דרך הפחתת הריביות שהצטברו בתיק ההוצאה לפועל במשך 17 שנים. טענות המערער: 3. המערער טוען כי טעתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל כאשר נמנעה מלקבוע שיהוי לחובת המשיבה, שכן, המשיבה לא פעלה לגביית החוב במשך 18 שנים , ויש בכך להוות ראיה בדבר זניחת הזכות. המערער טוען כי שיהוי נוצר במקום שבו מתקיימת פגיעה בציפייתו הלגיטימית של נתבע שלא להיתבע . המערער טוען כי כבוד רשמת ההוצאה לפועל בחנה את התנהגות הצדדים בפרק הזמן לגביו נטען השיהוי וקבעה בהחלטתה נשוא ערעור זה כי המערער התגורר באותה כתובת במשך כל תקופת השיהוי וכי הוא הוכיח, באמצעות מסמכים, כי במועדים הרלוונטיים לפסק הדין שניתן לטובת המשיבה , הגיע להסדר עם נושיו, ובכך, לטענתו, "נוטרלה" התנהלותו של המערער ויש לדון בהתנהלותה של המשיבה בלבד, נוכח השיהוי של 18 שנה בדרישה לתשלום החוב. המערער טוען כי המשיבה כלל לא הביאה לידיעתו כי היא עומדת לפתוח תיק בהוצאה לפועל כנגדו או כי היא פתחה תיק כזה. המערער טוען כי הוכיח את 3 התנאים החלופיים לביסוס טענת השיהוי כפי שנקבעו בפסיקה, כי בנסיבות המקרה זנחה המשיבה את זכות התביעה העומדת לה- שיהוי סובייקטיבי, קרי, במשך 18 שנה לא קיבל מהמשיבה כל דרישה לתשלום החוב. המערער טוען כי בנסיבות אלו אין המדובר ברשלנות אלא בהחלטה מכוונת שלא להמשיך בהליכים כנגד המערער, בעת שנציג המשיבה העיד כי המשיבה לא רצתה לשלם את עלות המסירה למערער. המערער טוען כי בסמוך לשנת 1997 ולפירוקה הכריזה המשיבה על חובו של המערער כחוב אבוד. המערער טוען כי המשיבה מעולם לא סתרה את טענת המערער שעובר למתן פסק הדין המשיבה קיבלה לידיה חלק ניכר מסכום התביעה. המערער טוען כי נגרמו לו נזקים בלתי הפיכים כתוצאה ישירה מהשיהוי לאורך 18 שנים בהם נמנעה המשיבה מלדרוש את חובה. לחילופין, טוען המערער כי במשך הזמן שינה את מצבו לרעה- שיהוי אובייקטיבי , קרי, גם אם תטען המשיבה כי 18 שנים ללא מתן פעולה מצידה אינם ראייה לזניחתו , עדיין אין כל ספק כי עצם חלוף הזמן, גם אם כתוצאה מרשלנות גרמו לשינוי לרעה במצבו של המערער. לחילופין, טוען המערער כי השיהוי נגרם עקב חוסר תום לב של המשיבה, שכן, כל נימוקיה להשתהותה במשך 18 שנה בדרישת החוב מהמערער נדחו על ידי כבוד רשמת ההוצאה לפועל. המערער טוען כי כבוד רשמת ההוצאה לפועל קבעה כעובדה כי המשיבה התרשלה בניהול תיק ההוצאה לפועל , ועל כן, טעתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל משנמנעה להוציא לפועל את מסקנותיה העובדתיות והמשפטיות, שכן, הנזק שנגרם למערער חורג באופן קיצוני מהריבית שהצטברה בתיק ההוצאה לפועל , וכי יש לחייב את המשיבה בנזק שנגרם. המערער טוען כי אין אפשרות לתקן כתבי טענות לאחר דיון ההוכחות , ומבלי לתת לצד שכנגד אפשרות להתנגד לתיקון זה, על פי תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי , התשמ"ד -1949, משנסתיימו הליכי גילוי המסמכים והליכי ההוכחות סיימו הצדדים להגיש את ראיותיהם. נוכח מהות ההליך וסמכויותיו של רשם ההוצאה לפועל בהליך הנדון המערער טוען כי ההלכות בדין האזרחי נכונות גם להליכים דנן . תגובת המשיבה: 4. המשיבה טוענת כי אין כל ספק כי המערער יוצג על ידי עו"ד אולמרט שהודיע לו על פסק הדין. המשיבה טוענת כי המערער הוא הנושא בנטל לביצוע פסק דין שניתן נגדו. המשיבה מציינת כי נטל השכנוע ב"טענת פרעתי" מוטל על כתפי החייב. המשיבה טוענת כי רק במסגרת חקירתו בהוצאה לפועל טען המערער לראשונה כי עו"ד אולמרט מסר לו שהמשיבה ויתרה על החוב , המשיבה טוענת כי טענה מפתיעה זו נטענה לראשונה במועד הדיון, ללא כל תימוכין, תוך התנגדות המשיבה . המשיבה מציינת כי המערער נמנע מהבאת עו"ד אולמרט לעדות מטעמו למרות שהודה כי עמד עמו בקשר לפני הדיון ואין כל ספק כי היה יכול להביאו לעדות בעניין זה. על כן, המשיבה טוענת כי צדקה כבוד רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה לזקוף את אי זימונו של עו"ד אולמרט לחובתו של המערער. המשיבה טוענת כי לא ויתרה על גביית החוב , שכן הציגה מסמכים שונים המעידים על ניסיונותיה וכוונותיה לאתר את המערער ולפעול לגביית החוב. המשיבה מציינת כי תקופת ההתיישנות של פסק דין הינה עשרים וחמש שנים ותקופה זו טרם חלפה, וכי נקבע בחוק ההתיישנות, התשי"ח -1958 , כי על הליכי הוצאה לפועל כלל לא תחול התיישנות. המשיבה טוענת כי בהתאם להלכה הפסוקה לעניין השיהוי בהליך האזרחי , נקבע כי השימוש בטענת השיהוי במסגרת תקופת ההתיישנות ייעשה בנסיבות חריגות בלבד וכי חסימת תביעתו של אדם מחמת שיהוי הינה צעד דרסטי. המשיבה טוענת כי היא פועלת בתום לב וכי נפסק כי אין מדובר בחובה על הזוכה לרדוף אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. המשיבה מציינת כי ערכה שתי חקירות פרטיות שנערכו על ידי משרד חקירות אודות יחיאל בשנת 1994 , וכמו כן הוצגה טיוטת בקשה לתחליף המצאה משנת לגבי המערער ויחיאל , מסמכים שסותרים את טענת המערער לויתור מצד המשיבה. המשיבה טוענת כי על מנת שיעלה בידי השיהוי כדי להפוך את נטל הראייה על הטוען לו להוכיח שני תנאים , יש בשיהוי כדי ללמדנו על וויתור מצד הזוכה למימוש זכותו, הרעת מצבו של החייב עקב השיהוי, המשיבה טוענת כי מצבו הכלכלי של המערער היה ונותר קשה לאורך השנים, ולא הוכחה על ידו הרעת מצב כלכלי עקב השיהוי, ועל כן התנאי השני לא מתקיים. המשיבה טוענת כי באשר לטענת המערער כי אילו המשיבה הייתה פועלת לגביית פסק הדין תוך זמן סביר הוא לא היה עומד לבדו מול החוב , והיה משתף פעולה עם יחיאל , המשיבה טוענת כי טענה זו הופרכה מיסודה, שכן, המערער הודה כי יחיאל ריצה עונש מאסר ממושך בבית הסוהר והפך לנרקומן. המשיבה טוענת כי טענות המערער בנוגע לנזקים שנגרמו לו לא הוכחו על ידו, וכי על הניזוק מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ייגזר הפיצוי הנטען. המשיבה טוענת כי מחיקת החוב מספרי המשיבה לצורכי מס אינו מעיד על מחילה על החוב . המשיבה טוענת כי החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל אשר מחקה את הפרשי הריבית שנצברו במשך השנים בתיק ההוצאה לפועל , מטילה סנקציה חמורה על המשיבה וכפי שנקבע בהחלטה אין מקום בנסיבות המקרה דנן לפטור את המערער כליל מחובו הפסוק. המשיבה טוענת כי באשר לטענת המערער כנגד סמכותו של רשם ההוצאה לפועל להורות על המצאת מסמכים נוספים, טענה זו חסרת יסוד שכן תקנה 126 א לתקנות ההוצאה לפועל מקנה לכבוד רשם ההוצאה לפועל סמכות כללית לתיקון כל פגם , ככל שהיה כזה, באופן שייראה לו צודק. דיון והכרעה: 5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעומקם, באשר לזניחת זכותה לגביית החוב של המשיבה , מושא תיק ההוצאה לפועל, מצאתי כי הדין עם המשיבה וכי החלטתה של כבוד רשמת ההוצאה לפועל נכונה וראוייה וכי אין להתערב בה, ועל דינו של הערעור להידחות. הערעור שבפניי ממוקד בטענת המערער כי טעתה כבוד רשמת ההוצאה לפועל כאשר נמנעה מלקבוע שיהוי לחובת המשיבה שיביא לסגירת תיק ההוצל"פ, למרות שקבלה את רובן של טענות המערער. כבוד רשמת ההוצאה לפועל קבעה בהחלטתה כי אין לזקוף שיהוי לחובת המשיבה, וכי היא דוחה את בקשת המערער לפטור אותו כליל מתשלום החוב הפסוק. כבוד רשמת ההוצאה לפועל מקבלת את טענת המערער וקובעת כי מתמלא התנאי השני לביסוס טענת השיהוי ולפיו, מצבו הורע עקב השתהות המשיבה בנקיטת הליכי הגבייה נגדו בתיק ההוצאה לפועל, כמו כן מציינת כבוד רשמת ההוצאה לפועל כי המשיבה לא פעלה באופן סביר לאיתור המערער ועל כן תרמה לתפיחת החוב. כבוד רשמת ההוצאה לפועל קובעת כי על פי חומר הראיות המשיבה לא הוכיחה במידה הנוהגת בהליך האזרחי כי לא ניתן היה לאתר את המערער ו/או כי מדובר בחייב המסתתר מנושיו. כבוד רשמת ההוצאה לפועל קובעת כי על פי מכלול הנסיבות ובחינת התנהגותה של המשיבה, "התנהגות המשיבה אינה מבטאת וויתור מפורש ו/או משתמע על זכותה לממש את פסק הדין, אלא יש בה ללמד, לכל היותר , על רשלנות מצד הזוכה בניהול תיק ההוצאה לפועל". כמו כן, מציינת כבוד רשמת ההוצאה לפועל כי המערער לא הוכיח באופן מובהק כי המשיבה וויתרה או מחלה על זכויותיה לאכוף את פסק הדין . כבוד רשמת ההוצאה לפועל קובעת כי נוכח השיהוי המופלג בנקיטת הליכי ביצוע בתיק מצד המשיבה יש להפחית מקצת מהפרשי ההצמדה והריבית שהתווספו לחוב בתיק. כבוד רשמת ההוצאה לפועל קובעת כי המערער גם חב באחריות, שכן, לפי עדותו של המערער , למדה היא כי המערער ידע על דבר מתן פסק הדין מפי עו"ד אולמרט, מיד בתכוף לאחר הינתנו, ועל אף כך, לא פנה המערער למשיבה לשם סילוק החוב. כבוד רשמת ההוצאה לפועל קובעת כי סכום החוב בפתיחת התיק יישא הפרשי הצמדה בלבד , ללא ריבית, מיום פתיחת התיק בתאריך 05.08.93 ועד למועד מסירת האזהרה לידי המערער בתאריך 18.05.10. מתאריך 19.05.10 ועד לתאריך 05.12.12 יישא סכום החוב ריבית צמודה בשיעור 4% לשנה. מתאריך 06.12.12 ואילך יישא סכום החוב ריבית פיגורים כהגדרתה בסעיף 5 לחוק פסיקת ריבית והצמדה כבוד רשמת ההוצאה לפועל הורתה לגזברות הלשכה להעמיד את יתרת החוב בתיק בהתאם לתחשיב שתערוך על פי הקריטריונים שקבעה לעיל, עותק מן התחשיב ייסרק לתיק הממוחשב ויישלח לפרקליטים בדואר. כבוד רשמת ההוצאה לפועל החליטה על חילוט העירבון על סך של 10,000 ₪ לטובת החוב בתיק, כמו כן לאחר חילוט העירבון והעברתו לידי המשיבה יעוכבו כל ההליכים בתיק, עד לקבלת החלטה מסודרת של המשיבה בדבר המשך ניהול הליכי ביצוע כנגד המערער ו/או מר שחם בתיק ההוצאה לפועל ו/או עד למתן החלטה אחרת. ובמידה ולא תתקבל ההחלטה כאמור, במועד שנקבע, תורה על סגירת התיק החלטתה תחול גם ביחס להליכים שיינקטו כנגד מר שחם. בנסיבות דנן אין חולק על כך שהמערער ידע על חובתו בתשלום החוב לידי המשיבה. מחד, ממכלול הנסיבות עולה כי ההליכים בהם נקטה המשיבה על מנת לאתר את המערער, פנייתה ללשכת ההוצאה לפועל פעמיים במהלך השנים 1996, 1997, פנייתה למשרד חקירות לביצוע חקירה ואיתורם של המערער ושל יחיאל, מעידים על אי וויתור המשיבה על זכותה למימוש פסק הדין. מאידך, ניתן לראות כי המשיבה לא עשתה כל שביכולה על מנת לפעול לגביית החוב מידי המערער , וכי התנהלותה במשך השנים עולה לכדי רשלנות, כפי שקבעה בצדק כבוד רשמת ההוצאה לפועל. הלכה ידועה היא כי עקרון תום הלב הינו עקרון על החולש על כל תחומי המשפט האזרחי ובכלל זאת גם על ניהול הליכי הוצאה לפועל , ראה רע"א 7766/09 יעל שמר נ' בנק הפועלים בע"מ אולם, אין מדובר בחובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין, ואין הוא חייב לנקוט בהליכים ארוכים וסבוכים על מנת לאתר את החייב ואת נכסיו. ראה ע"א 2836/03 (ת"א) עיריית תל אביב נ' מור תמר ממכלול הנסיבות העולות מקריאת הנתונים בתיק שלפניי אני מוצא כי לא הוכח כי המשיבה וויתרה על גביית החוב מידי המערער, ואולם בשל התנהלותה המחדלית הפחיתה, בדין, הפרשי הצמדה וריבית לתקופות שונות. כמו כן, המערער מבקש לקבוע כי עצם השיהוי מעביר את נטל הבאת הראיות אל המשיבה , לשם כך על המערער להוכיח כי המשיבה ויתרה על מימוש זכותה , אולם המשיבה הוכיחה כי נעשו ניסיונות על ידה לאיתור המערער ולגביית החוב. נקבע כי השימוש בטענת השיהוי במסגרת תקופת ההתיישנות ייעשה בנסיבות חריגות בלבד. ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 448-449 (2003) החלטתה של הרשמת מאוזנת ומידתית בהתחשב באופן בו התנהלו שני הצדדים במהלך השנים לאחר שלא עלה בידי המערער להרים הנטל על כי ויתרה המשיבה על החוב. סיכום: 6. אני מוצא את החלטת כבוד הרשמת נכונה וראויה וכי אין להתערב בה. החלטתה של כבוד הרשמת מנומקת ומפורטת ותואמת את החוק ואת הפסיקה, כמו גם הוראותיה לחישוב מחדש של החוב, על פיו יש לפעול. לאור כל האמור לעיל הערעור נדחה , המערער ישלם הוצאות הערעור למשיבה על סך 3,000 ₪. הגזברות תעביר לב"כ המשיבה את סכום ההוצאות מתוך הפקדון בתיק ואת יתרת הפקדון תעביר לתיק ההוצל"פ ורשם ההוצל"פ יחליט לגביו. שיהויהוצאה לפועל