עיקרי האישומים - קבלת דבר במירמה על הנאשם הוגש כתב אישום ובו 7 אישומים בביצוע עבירה של קבלת דבר במירמה, בניגוד לסעיף 415 רישא, לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - החוק). על-פי כתב האישום רקמו הנאשם וחברו, מיכאל סריקוב, תוכנית, לפיה הנאשם ישדל אנשים למסור לו חשבונות טלפון, חשמל וארנונה, תוך יצירת מצג שווא כלפיהם, כאילו ביכולתו להשיג כדין הנחה של 15% בתשלום החשבונות הללו, אף שהנאשם ידע כי אין הדבר אמת. על-פי התוכנית אמור היה הנאשם למסור לסריקוב את החשבונות שהשיג במירמה, וכן 85% מדמי התשלום, אותם קיבל מבעלי החשבונות, וזאת בתמורה לעמלה בסך של 5% מן הערך הנקוב של כל חשבון. סריקוב, או אחר מטעמו, אמור היה לשלם אותם חשבונות בדרך של הונאה והתחזות, ולפרוע אותם באמצעות חיוב טלפוני של כרטיסי חיוב שונים, ללא ידיעה וללא הסכמה של בעליהם. את הכספים שנתקבלו מאת בעלי החשבונות בשל מצג השווא, התכוון סריקוב לגרוף לכיסו. הנאשם וסריקוב מימשו את התוכנית כמפורט ב- 7 האישומים שבכתב האישום. אֵלו עיקרי הדברים: יורם אחדות, מסר לנאשם חשבון בזק בסך של 730.72 ש”ח, לצורך תשלומו בהנחה, על בסיס מצג שווא שיצר הנאשם כלפי יורם אחדות, כאילו ביכולתו להשיג לו הנחה של 15% בתשלום החשבון, אף שהנאשם ידע כי אין הדבר אמת. יורם אחדות מסר לנאשם כסף מזומן בעבור פרעון החשבון. הנאשם מסר לסריקוב את חשבון בזק של יורם אחדות, בעבור 5% מערכו. סריקוב, או אחר מטעמו, שילם את החשבון בדרך של הונאה והתחזות, כאשר בשיחה עם מוקד האשראי של בזק, התחזה למר ציון שריון, בעל כרטיס חיוב ישראכרט שבמספרו נקב, וחייב את כרטיסו של מר שריון בתשלום החשבון, בלא ידיעתו וללא רשותו. במעשיו אלה, קיבל הנאשם, בצוותא עם סריקוב, דבר במירמה. כיוצא בזה, לגבי חשבון חשמל בסך של 5,200 ש”ח שמסר גבריאל מור לנאשם - בעבור המאפיה שבבעלותו - לצורך תשלומו בהנחה על בסיס מצג שווא כדלעיל. גבריאל מור מסר לנאשם כסף מזומן בעבור פרעון החשבון. הנאשם מסר לסריקוב את חשבון החשמל של גבריאל מור, בעבור 5% מערכו. סריקוב, או אחר מטעמו, שילם את החשבון בדרך של הונאה והתחזות, כאשר בשיחה עם מוקד האשראי של חברת החשמל התחזה לציון שיריון, בעל כרטיס חיוב ישראכרט שבמספרו נקב, וחייב את כרטיסו של מר שיריון בתשלום החשבון, בלא ידיעתו וללא רשותו. מסכת דומה אירעה בקשר לחשבון ארנונה שמסר גבריאל מור לנאשם, בסך של 14,930.30 ש”ח לצורך תשלומו בהנחה על בסיס מצג שווא כדלעיל. סריקוב, או אחר מטעמו, שילמו את החשבון בדרך של הונאה והתחזות, כאשר בשיחה עם מוקד האשראי של עיריית תל אביב התחזה למר פרבר בן ארי, בעל כרטיס חיוב ישראכרט שבמספרו נקב, וחייב את כרטיסו של מר פרבר בן ארי בתשלום החשבון, בלא ידיעתו וללא רשותו. כך גם לגבי חשבון ארנונה נוסף שמסר גבריאל מור לנאשם, בסך של 3069.40 ש”ח, על בסיס אותו מצג שווא, ובאותה דרך פעולה, תוך חיוב כרטיסו של מר פרבר בן ארי; כך גם לגבי חשבון ארנונה ומים, בסך של 269.80 ש”ח, תוך חיוב כרטיס אחר, של גב' שושנה יהודה. גבריאל מור הנזכר, מסר לנאשם חשבון ארנונה ומים בעבור המאפייה שבבעלותו בסך של 17,618.30 ש”ח לצורך תשלומו בהנחה, על בסיס אותו מצג שווא, ובדרך פעולה דומה. זאת, בשינוי עיקרי אחד, שבמקרה זה שילם סריקוב, או אחר מטעמו, את החשבון, בשיק גנוב השייך לחברת ה.ג. פולק ציוד רפואי בע"מ, חברה שלא הייתה פעילה במועד ההוא, ולאחר שזייף את השיק. גם מר רפאל ריבייב, מסר לחתנו, הוא הנאשם, חשבון חשמל לצורך תשלומו בהנחה על בסיס אותו מצג שווא כדלעיל. הנאשם וסריקוב נקטו בדרך הפעולה שתוארה, ושוב, בשיחה עם מוקד האשראי של חברת החשמל התחזה סריקוב, או אחר מטעמו, למר פרבר בן ארי הנ"ל, בעל כרטיס חיוב ישראכרט שבמספרו נקב, וחייב את כרטיסו בתשלום החשבון ללא ידיעת מר בן ארי וללא רשותו. המחלוקת - המחשבה הפלילית הנאשם הודה בכל היסודות העובדתיים של כתב האישום, למעט העובדה, כי היה בעל כוונה פלילית, כלומר, למעט העובדה כי ידע שמדובר בפעולות בלתי חוקיות. עוד בתחילה הוסכם בין ב"כ הצדדים כי המחלוקת היחידה ביניהם היא לעניין המחשבה הפלילית של הנאשם. ב"כ המלומד של המאשימה טוען כי מריבוי המקרים, סכומי הכסף, דרכי הפעולה, אופיו של הנאשם, סתירות ופירכות שבגירסתו, מכל אלה מוּכח דבר קיומה של מחשבה פלילית. גירסת הנאשם טענתו של הנאשם היא, כי נפל קורבן ל'מוח', הוא סריקוב הנזכר, אשר ניצל את תמימותו, הפעיל אותו וגרם לו לבצע את אשר ביצע, מעשי-עבירה כביכול, שלנאשם לא הייתה בהם יד ורגל. בא-כוחו המלומד של הנאשם טוען כי פעל בתמימות ובטיפשות. לא בזדון, אלא בתום-לב. כשם שעדי התביעה יורם אחדות, גבריאל מור ורפאל ריבייב האמינו לנאשם, כך האמין הוא-עצמו לסריקוב. הנאשם חשב לעשות טובה לאחרים, בהם גם חברים ובני משפחה, ביחד עם רווח אישי, עמלה בשיעור של 5%. באין מוּדעוּת לאי-החוקיות, לא התקיים היסוד הנפשי, ויש לזכות את הנאשם. על היסוד הנפשי בעבירה של קבלת דבר במירמה על-פי הגדרת מירמה שבסעיף 414 לחוק, צריך טוען הטענה להיות "יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". "אין די בעצם הצגתה של טענה בידיעה שהיא כוזבת; אלא - יש להראות שהצגתה לוותה בכוונה להניע את המרומה לעשות מעשה, לאמר: ליתן את הדבר" [י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק ראשון (תשנ"ד - 1984), 419]; "המדובר בדרישה של "כוונה סתם", הבאה על סיפוקה בהוכחת אדישות/פזיזות כלפי הנעת המרומה ליתן את הדבר" (שם, בעמוד 418). מן ההלכה אל המעשה אופן התנהלותו של הנאשם מלמד כי היה מודע לכך שמדובר בפעולות בלתי חוקיות. על יסוד הדברים שלהלן, באתי למסקנה בדבר קיומו של היסוד הנפשי הדרוש לצורך הרשעתו של הנאשם: א. הנאשם איים על גבריאל מור שלא ייפנה למשטרה (עמוד 7 לפרוטוקול). הוא הודיעוֹ, כמו גם לנפגעים נוספים, כי הוא עצמו - הנאשם - יתלונן במשטרה, אך איים על המתלוננים שלא ייגשו לתחנת המשטרה. אם היה מדובר באדם תמים, לא היה משתדל להשתיק את הפרשה ולא היה מבקש למנוע מן המתלוננים להתלונן במשטרה. אדרבא, יפה הייתה שעה אחת קודם לפנות למשטרה, קודם שהתפוצצה הפרשה, גם על-ידי הנאשם וגם על-ידי הנפגעים. ב. הוגשה קלטת על שיחות טלפון שנעשו בין הנאשם לבין אחרים. למשמע הקלטת ולמקרא תמליל חילופי הדברים עם יורם אחדות (ת/4), עולה נכונות מפתיעה של הנאשם להחזיר כסף. כשיורם אחדות מספר לנאשם שהודיעוהו מבזק, שהחשבון שולם באמצעות כרטיס גנוב, אומר הנאשם "פעם ראשונה שאני שומע על הדברים האלה" (עמוד 2). אם אכן היה הנאשם תמים, התשובה המתבקשת מצידו הייתה שייבדוק את העניין עם מי שלידיו נמסר הכסף, הוא סריקוב. אך תשובתו של הנאשם אחרת: "אם אני אביא לך את הכסף תגמור את כל הסיפור הזה?" (שם). הבעת הנכונות המיידית להחזיר אלפי שקלים, אינה מלמדת על תמימות; החשש המוּבּע בשאלת הנאשם, אינו מלמד על תום-לב. מדברי הנאשם בתמליל עולה מוּדעוּתו לאי-החוקיות, וניכרת דאגתו מחשיפתה. אגב, בניגוד להבעת הנכונות המהירה להחזיר את הכסף, העיד יורם אחדות כי נותר חוב בסך של 1,500 ש”ח. ג. בדומה, העיד גבריאל מור: "התחילו לחזור לי שוברים של הדואר, של ארנונה, התקשרתי לדוד ושאלתי מה קורה, הוא אמר אל תדאג הכל בטיפול. חזר בזק, חשמל, ואיימו עלי בניתוקים. ניגשתי אליו והוא אמר אל תדאג נסדר את העניין" (עמוד 5). בהמשך עדותו (עמוד 6) תיאר גבריאל מור את המשך מעשי-העבירה של הנאשם, גם לאחר שנודע על ההסתבכות (וזאת אישר גם הנאשם, בעדותו בעמוד 21 ובעמוד 24), על התשלום שנעשה בדרך של הונאה והתחזות. התגובה הראשונית של הנאשם, שלא ביטאה הפתעה, אינה מעידה על חפּות. לפי גירסת הנאשם במשפט, מצופּה היה כי יאמר לגבריאל מור בשעתו, כששמע ממנו שהודיעוּהוּ כי החשבונות שולמו בכרטיסי אשראי גנובים, שייבדוק את העניין עם סריקוב, ובהמשך, שייתרעם באוזניו על סריקוב. דא עקא, ש"דוד לא סיפר לי על כך שסריקוב סידר אותו" (עמוד 10 לפרוטוקול), ולמעשה, לא שמע גבריאל מור כלל וכלל מן הנאשם על אודות סריקוב, מיהו ומה עשה. ב"כ הנאשם ביקש שלא להאמין לעדותו של מר גבריאל מור. לדבריו, מדובר ב"מעשה נקמנות של חברות" (עמוד 37 לפרוטוקול). גבריאל מור הודה בגניבת חשמל, וגם לכן, טען ב"כ הנאשם, כי אין ליתן אֵמון בעדותו. כשלעצמי, אינני סבור כי לגבריאל מור היו מניעים של נקמנות. גם אם נפלו אי-אלה אי-דיוקים לגבי סכומי כסף שנקב בהם בעדותו שלפני תיקון כתב האישום, ובהמשך עדותו שלאחר מכן, הרי שזאת מחמת ריבוי החשבונות והסכומים. התרשמתי, כי גם לאור היכרותם הקודמת, לא היה גבריאל מור 'נלהב' להפליל את הנאשם, לא בתחילה כשנחשפה המירמה, וגם לא בדיעבד, בעדותו בבית המשפט. בהחלט ניתן לסמוך על דברי עדותו. ד .ה'תזה' שמציע ב"כ הנאשם, כי "בתמימותו ובטיפשותו" (עמוד 36) עשה הנאשם את אשר עשה, איננה מקובלת עליי. לפי התרשמותי, על יסוד האמור בתמליל, למשמע דברי העדים, דבריו של הנאשם עצמו ואופן התבטאותו, מדובר באדם פיקח ומפולפל (לדברי ב"כ המאשימה, 'תחמן') שלא לומר מניפולטיבי, ובעל ביטחון עצמי במידה ידועה. אומנם איננו חיים מפיו של הנאשם בהקשר זה, אך גם הוא הסכים כי כמי שעובד כסוכן מכירות, צריך הוא להיות אדם מפולפל. ה. שיעורו הגבוה של סכום הכסף הכולל שגבה הנאשם, "בסך הכל 200,000 ש”ח" לדבריו (עמוד 20 לפרוטוקול, ובהודעתו במשטרה ת/1), והאנשים הרבים שמהם לקח את הכסף, מלמדים על כך שאין מדובר באדם תמים. בהקשר זה יצויין, כי לבקשת המאשימה תוקן כתב האישום במהלך המשפט. היה זה כשבמהלך עדותו של עד התביעה גבריאל מור, נתגלה חומר חקירה חדש, שני חשבונות ארנונה ומים נוספים (אישומים 5 ו-6), שאותם מסר גבריאל מור לנאשם ואשר שולמו במירמה. בסיכומיו טען ב"כ הנאשם כי מן הראוי היה שתיקון כתב האישום ייעשה כלפי סריקוב, ולא כלפי הנאשם. אינני סבור כך. לא היה בתיקון האמור משום חשש של פגיעה בהגנתו של הנאשם. מדובר באותה פרשה עובדתית, כשהחומר החדש נתגלה במהלך עדותו של גבריאל מור באולם בית המשפט, וכשפרשת ההגנה טרם החלה. מקובלת עלי עמדת המאשימה כאמור בסיכומים (עמוד 34) על יסוד השיקולים המצטברים המנויים שם, כי הנאשם לקח את סכומי הכסף הנוספים שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. ו. הנאשם הכיר את סריקוב משכבר הימים כ"טיפוס בעייתי" עוד מימי בית הספר (עמוד 23 לפרוטוקול); "ידעתי שהוא מתעסק ברדיו גנובים" (שם). קשה ליתן אֵמון בנאשם, כי לא ידע שמדובר במעשים בלתי-כשרים. בתחילת פעילותם העבריינית המשותפת נשוא תיק זה, פנה סריקוב אל הנאשם בהצעה ל"קומבינה טובה" (כדברי הנאשם בעמוד 24). אינני מאמין לנאשם כי פירש לשון זאת, כ"הנחה כשרה לחלוטין" (כדבריו שם). לדברי הנאשם, הבטיחוֹ סריקוב "שהכל חוקי, שלא יהיה בלאגן" (עמוד 20 לפרוטוקול). הנאשם שקד לשאול מה הם מספרי כרטיסי החיוב, האם מדובר בפעולות חוקיות, וקיבל, לדבריו, תשובות שטחיות. אך לא רק הלשון "קומבינה", ולא רק עברוֹ הבעייתי הידוע של סריקוב (לדברי הנאשם) מפריכים את החזות התמימה שביקש הנאשם לעטות על עצמו. ב"כ המאשימה שאלוֹ כיצד סבר שסריקוב, שאיננו נכה, זכאי להנחה של 15%, ותשובתו: "אתה צודק. לא חשבתי על זה, אם הייתי חושב לא הייתי מגיע לכאן, אני סובל עד היום" (עמוד 27 לפרוטוקול). אינני מאמין שהנאשם לא חשב על זה, בהכּירוֹ את סריקוב כ"טיפוס בעייתי", בהציעוֹ לו "קומבינה", ובהבטיחוֹ "שלא יהיה בלאגן". אך גם אילו קיבלתי את דברי ב"כ הנאשם, לפיהם האמין הנאשם שלסריקוב יש הנחה חוקית, גם אז נעשתה מירמה. זאת משום שהנחה היא אישית ואינה מיועדת לכל אחד מיחידי הציבור. ז. נמצאו סתירות בגירסתו של הנאשם. בבית המשפט העיד כי סריקוב "היה לוקח את הניירות היה עושה סיבוב והיה חוזר עם מספרי אישורים של ישראכרט" (עמוד 28 לפרוטוקול); וכשנשאל: "למה לא עשה את זה לידך?" השיב: "כי משהו מסריח" (שם). במשטרה אמר דבר אחר: "הוא תמיד היה הולך לצד וחוזר מיד אלי" (הודעה ת/5 בשורה 52). מדובר היה, לדבריו, בכ- 15 מפגשים, כל אחד מהם ארך כמה דקות. דבריו של הנאשם בבית המשפט על כך שסריקוב נסע במכונית, שילם במקום כלשהו שאין לו מושג איפה, נועדו להרחיק את הנאשם מן העבירה, אך הדברים סותרים את מה שאמר כנ"ל במשטרה. ח. גם אחרי שהנאשם הרגיש כי "משהו הסריח" (עמוד 24 ועמוד 28 לפרוטוקול), המשיך לקחת חשבונות מאנשים ולמוסרם לסריקוב. אין בפי הנאשם הסבר מדוע ראה להמשיך באותו קשר עם סריקוב חרף תחושתו כי משהו מסריח. ט. הנאשם לא אמר אמת באשר להיכרותו את מר ציון שיריון. בחקירתו במשטרה נשאל: "האם השם ציון שריון מוכר לך?" ותשובתו: "לא" (ת/1 שורה 37-38). תשובתו-זו אינה עולה בקנה אחד עם דבריו בבית המשפט, ואינה אמת. בחקירתו הנגדית אמר כי סריקוב "דיבר איתו בשמי" (עמוד 28 לפרוטוקול). יורם אחדות העיד, כי כשהתקשר אל הנאשם "ואמרתי לו שדיברתי עם אדון שריון הוא התקשר אליו בעצמו ודיבר איתו. ומשיחה שהיתה לי לאחר מכן עם ציון [שריון - נ' ס'] הוא אמר שדוד [הנאשם - נ' ס'] דיבר איתו בטלפון בצורה מתחכמת וניסה לטייח את העניין" (עמוד 3 לפרוטוקול). כשעוּמת הנאשם עם הדברים הללו, אישר את דברי יורם אחדות, אך הוסיף כי "הבאתי למיקי [סריקוב - נ' ס'] והוא דיבר בשמי" (עמוד 28 לפרוטוקול). אני מפקפק בדבריו אלה של הנאשם, אך מכל מקום, דבריו במשטרה כי השם ציון שריון אינו מוּכּר לו, אינם אמת. לא בכדי ראה לשקר בעניין זה, כדי שלא תיוודע ידיעתו על השימוש שנעשה בכרטיס החיוב של ציון שריון כמתואר בעיקרי האישומים לעיל. י. ב"כ הנאשם מבקש לזקוף לזכותו של הנאשם את העובדה כי החזיר עשרות אלפי שקלים מכיסו לנפגעים. לדבריו, לנאשם נגרם נזק כבד. הוא פּוּטר מעבודתו. מכר את רכבו. 'שבר' את כל חסכונותיו. לקח הלוואות מאביו ומחמיו כדי להחזיר כספים, ככל שיכל, לאנשים שנפגעו על-ידו. דומני כי לדברים האמורים תהא הצדקה לייחס משקל בשלב הטיעונים לעונש. ככל שמדובר בהרשעה, אני מסוּפּק אם החזרת הכספים כמתואר תומכת בגירסת החפּוּת של הנאשם. אם אכן היה כה תמים, ספק אם היה מזדרז להבטיח החזרת הכספים, ולהחזיר בפועל את מקצתם. אם נפל קורבן לסריקוב, כי אז היה אומר אמת לנפגעים, כי כּמותם, גם הוא קורבן, ובמקום לשכנעם שיהיה בסדר וכי יחזיר להם כספים, היה ממריצם להתלונן במשטרה כדי שזו תיכנס לעובי הקורה ותמצה את החקירה כלפי סריקוב. דומני כי שקד להבטיח ולהחזיר חלק מהכסף, אך ורק כדי שהפרשה לא תחשף, ולא מחמת תום-לב. סוף דבר כאמור, טוען ב"כ הנאשם כי סריקוב הוא ה'מוח', וכי הנאשם הוא למעשה קורבנו. לא לי, בגדרי משפטו של הנאשם דנן, לקבוע לגבי סריקוב, אם אכן היה ה'מוח' כנטען, אם לאו. עליי לבחון את חלקו של הנאשם, והאם הוא עולה כדי ביצוע עבירות כמיוחס לו בכתב האישום, גם אם הוא לא היה היוזם, וחומרת מעשיו לא הייתה כעוצמת החומרה של מעשיו של סריקוב. כך עשיתי, ועל יסוד האמור לעיל, באתי למסקנה כי גירסתו של הנאשם אינה יכולה לעמוד, והחלטתי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב באישום, 7 עבירות של קבלת דבר במירמה. מצג שווא