1.בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות. 2.מקורה של התובענה שבפני, בתובענה שהוגשה בבית משפט השלום בחיפה. לאחר שהוגשה התובענה, הגיש הנתבע - המבקש בקשה לסילוק על הסף (בש"א 5005/08). הוגשו תגובת התובע ותשובת הנתבע לבקשה והתקיימה ישיבת קדם משפט בבית משפט השלום בחיפה ביום 29/5/08. באותו מועד הוחלט להעביר את התיק לבית משפט השלום בתל אביב, אשר לו הסמכות המקומית לדון בתיק ונקבע, כי שאר הנושאים שהועלו בבש"א 5005/08 יוכרעו על ידי השופט אשר יקבל לידיו את התיק. כאשר הועבר התיק לבית משפט השלום בתל אביב, קבעה המזכירות מועד לדיון בפני אך התיק לא הועלה ללשכתי ורק סמוך למועד הדיון נודע לי, כי יש צורך במתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף. 3.התובענה שבפני הוגשה לבית משפט השלום בחיפה ביום 19/2/08 על סך 100,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע. בכתב התביעה תוארה מסכת עובדתית שהתנהלה בין הצדדים ביום 14/1/99. בסעיף 35 לכתב התביעה כתב התובע, כי נגד הנתבע הוגשה תביעה בבית משפט השלום בחיפה בת.א. 1749/06 אך התביעה נמחקה בהחלטה מיום 20/1/08. התביעה בת.א. 1749/06 הוגשה ביום 12/1/06, כלומר- יומיים לפני תום מועד ההתיישנות שהוא 14/1/06 שכן האירוע בגינו הוגשה גם התביעה הראשונה וגם התביעה הראשונה התרחש ביום 14/1/99. 4.ב"כ הנתבע טען, כי בכתב התביעה נכתב במפורש, כי האירוע בגינו הוגשה התביעה אירע ביום 14/1/99. כלומר, תשע שנים לפני הגשת התביעה. בנסיבות אלו, הרי שלאור חוק התיישנות, הוגשה התביעה בחלוף תקופת ההתיישנות. 5.ב"כ המשיב - התובע טען, כי יש לדחות את הבקשה. ב"כ התובע אמנם מאשר (סעיף 6 לתגובה), כי תקופת ההתיישנות בשל עילת התביעה היתה אמורה להתיישן, לכאורה, ביום 14/1/06 (שבע שנים לאחר האירוע נשוא התביעה). אך לטענתו, הגשת התביעה הראשונה ביום 12/1/06 והתנהלות התביעה הראשונה עד למחיקת הנתבע ביום 20/1/08 האריכו את עילת התביעה ליום 20/1/09 בכפוף לסעיפים ו- 16 לחוק ההתיישנות. לחלופין טען התובע, כי על פי החלטת בית המשפט בחיפה מיום 18/1/08, הוא נדרש להגיש את התביעה השניה עד ליום 19/2/08 והתביעה הוגשה בפועל ביום 18/2/08. 6.ב"כ הנתבע השיב לתגובה וטען, כי מעולם התובע לא הגיש נגד המבקש תביעה לנזק בגין פרסום לשון הרע לפני שהוגשה התביעה דנן, לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. התביעה אשר הוגשה בחיפה 1794/06 הוגשה בעילה של "נזקי גוף". בסעיף 47 לאותה תביעה פורטו ראשי הנזק המבוקשים בתביעה ולא נכלל כלל ראש נזק של לשון הרע. לא נדרש בגין פרסום לשון הרע כל סכום שהוא וממילא גם לא שולמה אגרה בגין אותו ראש נזק. המקום היחיד שבו הזכיר התובע בתביעה בחיפה את נושא "לשון הרע" הוא בסעיף 34 לאותה תביעה, שם ציין התובע "עקב מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים, נזקיו של התובע בגין הוצאת לשון הרע מוערכים בסכום של 100,000 ₪". אך אין כל דרישה במסגרת אותה תביעה לפיצוי בגין אותו ראש נזק וכאמור, לא שולמה אגרה בגין אותו ראש נזק. ב"כ הנתבע טען, כי בית המשפט בחיפה אכן הסב את תשומת לב ב"כ התובע לעניין זה ובהחלטה מיום 25/1/07 נכתב בין היתר: "בתביעה זו שורבבה עילה של לשון הרע, שזו תביעה כספית לכל דבר ועל כן, על התובע להחליט אם הוא עומד בתביעתו גם בגין עילה זו, בנוסף לעילה הנזיקית בגין נזקי גוף לה הוא טוען ואם הוא יודיע בתוך 45 יום מהיום כי הוא עומד על התביעה הכספית, עליו לשלם את האגרה בהתאם". בדיון שהתקיים בחיפה בת.א. 1749/06 ביום 29/10/07, ולאחר שלא שולמה אגרה בגין עילת פרסום לשון הרע ולא הוגשה הודעה לבית המשפט, אם התובע עומד על התביעה בגין העילה של לשון הרע, נקבע כי הצדדים יודיעו את עמדתם לסיום התיק בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט והובהר בהחלטה, כי אם לא תהיה הסכמה, יהיה על התובע להפריד את התביעה של לשון הרע בתיק נפרד שיוגש בתוך 30 יום. ביום 20/1/08 התקיים דיון נוסף וב"כ התובע ביקש למחוק את הנתבע 1 מכתב התביעה וציין, כי תוגש נגדו תביעה נפרדת בגין לשון הרע. בהתאם להחלטת כב' השופט וגנר מיום 20/1/08 נקבע: "עילת לשון הרע אין מקומה בתביעה זו ועל כן משנתבקשה מחיקת הנתבע 1 בגין עילה זו, ומשהיתה הסכמה, כפי שנרשם לעיל מצד ב"כ הנתבע 1, אני מורה על מחיקת הנתבע 1 מכתב התביעה". התובע חויב בהוצאות ונקבע: "סכום ההוצאות ישולם עם סיום התביעה בגין לשון הרע וללא קשר לתוצאות, אשר על פי הצהרת התובע תוגש ובלבד שהיא תוגש תוך 30 יום מהיום". 7.ב"כ המבקש - הנתבע ציין, כי משלא הוגשה מעולם תביעה בעילה של לשון הרע ולא שולמה אגרה בגין אותה עילה, לפני הגשת התביעה דנן, הרי שיש לקבוע כי התביעה התיישנה. בית המשפט השלום בחיפה לא קבע, כי התביעה החדשה תוגש בתוך 30 יום אלא הגביל את מועד הגשת התביעה ל- 30 יום על מנת שתהיה משמעות לחיוב בהוצאות שנקבע באותה החלטה. בית המשפט בחיפה לא התבקש להאריך את המועד להגשת תביעה למועד מאוחר מתקופת ההתיישנות וממילא לא נדרש לכך. כיוון שלא הוגשה קודם לכן תביעה בעילה של לשון הרע, ממילא אין להידרש לסעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות ואין לקבל את טענות התובע בעניין זה. 8.מקובלת עלי לחלוטין טענת ב"כ הנתבע ויש לדחות התובענה שבפני אשר הוגשה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות. מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני. ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני פ"ד לו (2) 151, 155 - 156. סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי. יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח' פ"ד מא (1) 577, ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18, ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד (2) 522, ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב יפו, פ"ד מ' (2) 668). 9.במקרה דנן, אין מחלוקת המצריכה בירור עובדתי והאירוע נשוא התביעה היה ביום 14/1/99. כלומר, כאשר הוגשה התובענה שבפני לבית המשפט השלום בחיפה ביום 19/2/08, היה הוגשה לאחר שחלפו שבע שנים ממועד האירוע נשוא התביעה. 10.כאשר מעיינים בכתב התביעה אשר הוגש בבית משפט השלום בחיפה בת.א. 1794/06 בעילה של נזקי גוף בלבד ניתן לראות, כי מעולם לא הוגשה תביעה קודמת נגד הנתבע בגין עילת פרסום לשון הרע לפי שהוגשה התובענה שבפני. באותה תביעה לא שולמה אגרה בגין נזקים שנגרמו לכאורה בגין הוצאת לשון הרע. לא נתבע כל סעד בכתב התביעה בגין פרסום לשון הרע וממילא לא נדחתה תביעה שכזו ולא הופסקה תביעה שכזו על מנת שניתן יהיה להחיל את סעיפים 15 ו- 16 לחוק ההתיישנות. התביעה שבפני היא התביעה הראשונה שבמסגרתה נתבע הנתבע בעילה של לשון הרע. משהוגשה התביעה לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, דינה להידחות. 11.לסיכום: א)לאור האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל ולפיכך דין התביעה להידחות על הסף. ב)התובע ישא בהוצאות הנתבע ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. ג)מחיקת תביעה / הליךלשון הרע / הוצאת דיבה