1. כללי עניינה של תביעה זו לסמכותה של הנתבעת (להלן: "הנמל") לגבות אגרת רציף מהתובעת, חברה העוסקת בשילוח בינלאומי ועמילות מכס, כאשר התגלה בדיעבד שיבואן אשר התובעת פעלה כסוכנת מכס לשחרור טובין שיובאו על ידו, ככל הנראה ניסה להערים על רשויות המכס באמצעות רשימון כוזב ובפועל מתברר כי ערך הטובין גבוה יותר. במצב דברים זה, נדרש תשלום אגרת רציף גבוהה יותר והסוגיה לדיון בתיק דנן הינה האם הנמל רשאי לגבות אגרה זו מהתובעת כאשר התובעת לא ידעה דבר על מעשי היבואן. 2. טענות התובעת בתביעה זו עתרה התובעת לקבלת סך של 31,224 ₪ אשר לטענתה נגבו ממנה ביתר. לטענתה, ספקה בעבר שירותי עמילות מכס לשני יבואני מכס אשר ייבאו טובין בשנים 2003-2006 אשר ייבאו מוצרי הלבשה לישראל ולאחר חקירות התברר כי ערך הטובין שייבאו עלה על הסכום אותו הצהירו ברשימוני הייבוא ומשכך, היה עליהם לשלם עמלת רציף גבוהה יותר. משכך ומשהובא העניין לידיעת הנמל פעל לגביית אגרת הרציף באופן ישיר מהתובעת באמצעות הסדר המס"ב וזאת מבלי שפנה ישירות ליבואנים ומבלי שהודיע מראש לתובעת על הכוונה לעשות כן. לטענתה, אין לנמל סמכות בדין לגבות גביה רטרואקטיבית של עמלת הרציף ואף הגביה באמצעות הסדר המס"ב נעשתה בניגוד לאומד דעתה, שכן ההרשאה לגבות על פי הסדר המס"ב ניתנה אך לצורך גביית כספים במהלך העסקים הרגיל ולא ניתנה הסכמתה לגבייה בגין חובות עבר של לקוחותיה. כן נטען שהתובעת אינה שלוחה של היבואן ופעולת הנמל חושפות סוכן המכס לסיכונים יומיומיים, שכן גם לאחר שחרור הטובין, ניתן לגבות ממנו כספים בגין קנוניה שביצע היבואן על מנת להונות המכס. אשר על כן ונוכח האמור לעיל, עתרה התובעת להורות על השבת הסכומים שנגבו ממנה על ידי הנמל בסך כולל של 31,224 ₪ הכולל סך של 19,187 ₪ אשר נגבה ממנה בגין היבואן "אופנת יוסף" וסך נוסף של 5,398 ₪ אשר נגבה בגין היבואן מוטי בן דוד. 3. טענות הנמל מנגד, טען הנמל כי דין התביעה להידחות. לטענתו המדובר באגרות שנגבו מהתובעת כדין, שכן בהתאם להוראות תקנות 233 ו- 235 (א) לתקנות הנמלים, התשל"א- 1971 (בזמנים הרלוונטים) עולה כי רשות המכס היא זו שקובעת את ערך הטובין לצורך חישוב אגרת הרציף. בנוסף, נטען כי פקודת הנמלים מטילה חובה על סוכן המכס לשלם את אגרת הרציף ומדובר בחובה אישית המוטלת עליו ישירות שכן הסוכן הינו שלוח של היבואן. הנמל אף הוסיף וטען שמי שקובע את שווי הטובין הוא המכס בלבד ולאחר שחרור הטובין מהנמל הדרך היחידה להבטיח התשלום בגין אגרה ששולמה בחסר הינה באמצעות הטלת חובת תשלום על סוכן המכס שהוא הנמצא בקשר ישיר עם היבואן ויכול לדרוש ממנו ערבויות לשם הבטחת השבת תשלומים שישולמו על ידו לנמל. לגרסתו, אף במקרה של השבת אגרה ששולמה ביתר, הרי שזו נעשית באמצעות סוכן המכס ולא ישירות ליבואן. בהתייחס לחיוב החשבון באמצעות הסדר מס"ב נטען כי התובעת חתמה על התחייבות לכבד כל תשלום בעבור שירותים שניתנו בנמל ומדובר בהסדר טכני בלבד שנועד להקל על סוכני המכס ולייעל הליכי שחרור הטובין בנמל וההסדר לא שינה את חובות וזכויות סוכני המכס מול הנמל. בכל הנוגע לסכום הנתבע טען הנמל שהתובעת חויבה בסך של 10,928 ₪ בגין היבואן אופנת יוסף וחיובים בסך של 8,259 ₪ אינם שייכים לנמל . אשר לחיוב בגין מוטי בן דוד נטען שהסכום שנגבה הינו בסך של 3,012 ₪ בלבד וסך של 2,386 ₪ אינו שייך לנמל. אשר על כן ונוכח האמור לעיל, עתר הנמל לדחות התביעה. 4. דיון כהערה מקדימה יוער שנוכח טענת הנתבעת לפיה הסכום כולל גם כספים שנגבו על ידי נמל חיפה, העמידה התובעת את תביעתה על סל של 13,940 ₪ כטענת הנתבעת ועל כך אין מחלוקת בין הצדדים. כאמור לעיל, המחלוקת הינה בדבר סמכותו של הנמל לגבות תשלום אגרות נמל ששולמו בחסר מסוכן המכס לאחר שחרור הטובין. סוגיה זו התבררה זה מכבר בערכאות השונות. בעניין זה ניתנו שני פסקי דין בבית משפט זה ובבית משפט השלום בחיפה אשר אמצו את עמדת התובעת, על פסקי דין אלו הוגשו ערעורים. בע"א 22684-10-11 חברת נמל חיפה בע"א נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ (להלן: "עניין יחזקאל") קבעה כבוד השופטת סלע כי היתה מקבלת הטענה לפיה סוכן המכס הוא שלוח של בעל הטובין לצורכי גביית האגרה לו היתה הגביה נעשית בפרק זמן סמוך לאחר שחרורם או באם היה נקבע פרק זמן סביר לתיקון האגרות ומשכך, נדחה הערעור. בסמוך לכך, בע"א 1517-03-12 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' טלי עד שינוע בע"מ (להלן: "עניין טלי שינוע בע"מ) קבעה כבוד השופטת דברת כי "סוכן המכס הוא האחראי לשחרור הסחורות מהנמל, והוא זה שבא במגע עם רשויות הנמל על מנת לדאוג לתשלום ההיטלים והאגרות הנדרשים...במידה ומסתבר לאחר מעשה, כי לא שולמה אגרת הרציף בשיעור הנכון, פירושו של דבר הוא כי סוכן המכס לא מילא כראוי את חובתו הראשונית לתשלום האגרות בסכומן הנכון- גם אם עשה זאת בתום לב- ועל כן קמה חובתו להשלים את האגרה בשיעור הדרוש". כבוד השופטת דברת אף אבחנה פסק דינה מפסק הדין בעניין יחזקאל בקובעה שבאותו עניין ניתן משקל לעובדה שהאגרות נגבו זמן רב לאחר החיוב הראשוני מה שלא חל בעניין טלי עד שינוע בע"מ. בשני פסקי הדין לעיל הוגשו בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון אשר נדחו על בית משפט העליון אולם בהחלטות באותן ברע"אות קבע בית משפט העליון את זכותו העקרונית של הנמל לגבות אגרת רציף מסוכן המכס אולם קבע שיש לבחון בכל מקרה ומקרה את סבירות הביצוע פעולת הנמל. לעניין זה קבע כבד השופט רובינשטיין ברע"א 3953/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ כדלקמן: "סבורני כי יש ממש בעמדת המבקשת; קרי, יש ממש בטענה שחובתו של עמיל המכס לשלם אגרה כדין (סעיף 19 לפקודה) נושאת עמה גם את החובה לתשלום ההפרש לעת חיוב בחסר, והרי עסקינן בהשלמת אותה אגרה עצמה". כך גם קבעה כבוד השופטת ארבל ברע"א 7197/12 ג.טלי עד שינוע בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ ואף הוסיפה שחיזוק לעמדה זו יש לראות נוכח השינוי בהוראות סעיף 19 א לפקודת הנמלים ובעניין זה ציינה: "כאמור, בשנת 2011 תוקנה פקודת הנמלים, בהוספת סעיף 19 א, הקובע, בין היתר, כי סוכן מכס יישא באחריות אישית לתשלום היטלים ואגרות נמל רק אם סייע לבעל הטובין להשתמט בתשלומים אלה. סעיף זה נועד לשנות את המצב שהיה קיים עד אז ושחל על המקרה דנא, לפיו סוכן המכס אחראי לתשלום חובות היבואן (הדגשה שלי- ע.ג). הנה כי כן, נקבעה בבית המשפט העליון ההלכה לפיה החוק בנוסחו הקודם הטיל אחריות אישית רחבה על סוכן המכס לתשלום חובות היבואן והמצב החוקי החדש נועד לצמצם אחריות זו ולמעשה קבע שרשאי הנמל לגבות אגרת רציף אולם יש לבחון את סבירות פעולתו בעת גביית האגרה. אף בהצעת חוק לתיקון פקודת הנמלים (מספר 4) (סייג לאחריות סוכן מכס), התשס"א-2011 נרשם בדברי ההסבר כי מטרת התיקון הינה: "צמצום האחריות האישית המוטלת על סוכן המכס עולה בקנה אחד עם הקבוע בחקיקה לגבי היקף האחריות האישית של בעלי מקצוע אחרים שיש לעבודתם היבטים של שליחות, כמו עורך דין ורואה חשבון". כלומר, נוכח הצמצום בתיקון, ניתן לקבוע שבעבר, בתקופה הרלוונטית למקרה הנדון, היקף אחריותו של סוכן המכס היה נרחב יותר ורק בעקבות התיקון צומצמה. במצב דברים זה, אין להיזקק עוד לטענות לפיהן אין תחולה לסעיף 56 לפקודת הנמלים או לפרשנות הראויה של סעיפי הפקודה, שכן אלו הוכרעו זה מכבר נוכח ההלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון וכל שנותר לדון בעניין הנדון הינו סבירות הפעולה שבוצעה ולכך אדרש להלן. 5. בכל הנוגע לעניין סבירות פעולת הגביה שבוצעה על ידי הנמל הגיש הנמל ביום 2/5/2013 תצהיר מטעמה של הגברת שושנית לב ארי, מנהלת מחלקת חישובים אצל הנמל אשר ציינה בתצהירה כי הנמל אינו קובע ואינו מוסמך לקבוע את ערך הטובין והמכס הוא הגורם היחיד המוסמך לקבוע שווים. לטענתה, חייב הנמל את התובעת ביתרת אגרת רציף בגין הטובין שהוערכו בחסר תוך ימים ספורים מהמועד בו דיווח המכס אודות שוויו האמיתי של הטובין ומשכך, ברי כי חיוב התובעת נעשה באופן סביר וסמוך למועד קבלת המידע מהמכס. מנגד, טענה לעניין זה התובעת שגביית האגרה נעשתה זמן רב ובלתי סביר לאחר שחרור הטובין. לטענתה אין כל רלוונטיות למועד בו הודיע המכס לנמל על הגדלת שווי הטובין, שכן הנמל והמכס חד הם, חלק ממדינת ישראל הגדולה. 6. אומר כבר עתה לעניין זה שאין לקבל טענת התובעת לפיה המכס והנמל חד הם, שכן הנמל אינו חלק מרשויות המדינה, אלא חברה ממשלתית ללא כלל הסמכויות הקיימות למדינה ורשויותיה, לרבות סמכויות חקירה ואכיפה. לא זו אף זו, המדובר בטענה שנטענה בניגוד לטענותיה הקודמות של התובעת, בבקשתה להוצאת התצהיר המשלים מהתיק, עת טענה בסעיף 7 לבקשתה כי הנמל הוא חברה ממשלתית אשר אינו נמנה על חלק מרשויות המדינה ולכן המידע שנמסר לו חסוי בפניו ואף מטעם זה דין הטענה להידחות. 7. כאמור לעיל טען הנמל שיש לבחון את סבירות פעולתו ומדובר במבחן משפטי המתמקד בנמל ואין כל רלוונטיות לפרק הזמן שחלף מעת ששוחררו הטובין ועד למועד קבלת המידע מן המכס, אלא שאין דעתי כדעתו של הנמל לעניין זה. כלום סבור הנמל שיחסי השליחות יימשכו לעד ובאם הודיע לו המכס לאחר מספר רב של שנים מסיבות שלא פורטו, האם גם אז אמור להיות סוכן המכס ערוך לסיכון הצפוי לו. אין לקבל טענה זו והגם שיש לבחון את סבירות פעולתו של הנמל ביחס למועד בו קיבל המידע מאת המכס הרי שאין די בכך ויש לבחון בנוסף גם את פרק הזמן שחלף מעת שחרור הטובין ועד למועד קבלת המידע מהמכס. 8. המדובר אם כן בשני מבחנים השלובים זה בזה ויש לבחון הן את פרק הזמן שחלף מעת שחרור הטובין וכן את פרק הזמן שחלף מעת שקיבל הנמל את המידע. כך גם נקבע ברע"א 3953/12 חברת נמל חיפה בע"מ נ' דוד יחזקאל ובניו בע"מ, עת אימץ כבוד השופט רובינשטיין את עמדת בית המשפט המחוזי בעניין שם וקבע: "לכן הייתי רואה לקבל את טענתה לו היתה גבייתם של הפרשי האגרות נעשית סמוך לאחר השחרור, או שהמערערת היתה קובעת פרק זמן סביר לתיקון האגרות, שעה שמדובר בשווי שהוערך בחסר. מועדו של כל חיוב תלוי בביצועו בזמן סביר, ופעילות המערערת לא עמדה בתנאי זה בלשון המעטה" (עמוד 8 לפסק הדין; הדגשה הוספה- א"ר) קרי, בית המשפט המחוזי הסכים לקבל את עמדת המבקשת בכל הנוגע לגבייה למפרע במישור העקרוני; אך קבע בכל הכבוד בצדק, כי אף אם מוסמכת המבקשת לגבות אגרה למפרע כאמור, בנסיבות נעשה השימוש בסמכות זו באופן לא סביר" אף בעניין רע"א 7197/12 ג. טלי עד שינוע בע"מ נ' חברת נמל אשדוד בע"מ קבעה כבוד השופטת ארבל כי " במקרה דנא נעשתה גביית הפרש האגרה תוך מספר חודשים מאז תשלום האגרה (הדגשה שלי- ע.ג), וכפי שקבע בית המשפט המחוזי, סבורה אני כי מדובר בזמן סביר". אשר על כן, עסקינן במבחן כפול הכולל הן משך הזמן מעת שחויב סוכן המכס בתשלום האגרה לראשונה ועד למועד החיוב בחסר וכן את משך הזמן שחלף מהרגע בו ידע הנמל על כך ועד שגבה את החיוב בחסר. 9. בהתייחס לפרק הזמן שחלף מעת שידע הנמל על החיוב בחסר עד למועד שחייב התובעת ביתרת תשלום אגרת רציף, הוכח די הצורך שהנמל אכן פעל לגביית האגרה תוך פרק זמן סביר מעת שנודע לו על החיוב בחסר. לעניין זה הוגש תצהיר משלים מטעם הנמל כאמור לעיל במסגרתו פרטה הגברת שושנית לב ארי את משך הזמן שחלף מעת שקיבל הנמל מידע על שווים המלא של הטובין ועד למועד הגבייה מהתובעת ואין מחלוקת שמדובר בפרק זמן הנע בין יום ל- 13 יום ומדובר בפרק זמן מהיר וסביר לכל הדעות. 10. בעניין זה אומנם טענה התובעת בסיכומיה כי לא ניתן להסתמך על השדר האלקטרוני המועבר על ידי המכס לנמל כנטען ואין לקבלו כראייה אלא שאין לקבל הטענה. המדובר במידע שצורף לתצהיר המשלים. התובעת הגישה מספר בקשות על מנת למנוע הגשתו, לרבות טענות לעניין קבילות התצהיר ומעולם לא טענה ולו טענה אחת בדבר קבילות המידע שצורף לתצהיר. במצב דברים זה חלף המועד לטעון כנגד קבילות המידע זה מכבר והתובעת מנועה מלעשות כן כעת. מה גם שהלכה פסוקה היא שבהיעדר טענה כנגד קבילות ראיה, די בכך בכדי להכשירה כראייה קבילה אף אם היתה ראייה בלתי קבילה מלכתחילה (ראו לעניין זה ע"א 664/80 מנהל מס שבח נ' ברכת חביב ואח', לז (3) 449). משכך, די באמור בכדי לקבוע שפעולת הנמל לגביית האגרה אכן נעשתה פרק זמן סביר לאחר שנודע לה על שווים המלא של הטובין. 11. אלא שכפי שציינתי לעיל, אין די בכך ויש לבחון האם ההודעה על שווים המלא של הטובין נשלחה לנמל תוך פרק זמן סביר מהמועד בו חויבה התובעת ולמעשה יש לבחון באם חלף פרק זמן שסביר מעת תשלום האגרה ועד למועד גביית ההפרשים. בעניין הנדון לא שוכנעתי כי כך אכן נעשה בכל המקרים בהם נגבתה האגרה שכן עיון ברשימת החיובים בהם חויבה התובעת בתשלום ביתר של אגרות מלמד שהתובעת חויבה בהשלמת אגרות אף במקרים בהם חלפו למעלה מארבע שנים מעת גמר פריקת המטען ועד למועד החיוב! המדובר בפרק זמן ארוך שלא ניתן לו כל הסבר מניח הדעת. אומנם, טענה הנתבעת כאמור לעיל, כי פעלה באופן מהיר וסביר מעת שנודע לה על ידי המכס מהו השווי המלא של הטובין, אלא שאין די בכך ואין בכך הסבר לשאלה הפשוטה מדוע חלפו שנים רבות כל כך מעת סיום פריקת המטען ועד למועד החיוב. אוסיף כי לא ברור מדוע הועבר הדיווח מהמכס רק כעבור זמן רב כל כך ואין להסתפק בעובדה שהמידע מהמכס הגיע בחלק מהמקרים לאחר למעלה מארבע שנים בכדי לקבוע שמדובר בפעולה סבירה, שכן לא ניתן כל הסבר לעיכוב בהערכת שווי הטובין אצל המכס. לעניין זה לא הציג הנמל כל ראיות בדבר הסיבות לשיהוי בעדכון החיוב , כך לא ברור באם המדובר בחקירה שהתארכה אצל המכס או סיבה אחרת או תקלה היא זו שמנעה העברת המידע לנמל עד למועד קבלת ההודעה אודות שווים האמיתי של הטובין אצל הנמל. משכך, לא ניתן להסתפק בעובדה שחלף פרק זמן סביר מעת שנודע לנמל על שווי הטובין ועד לביצוע החיוב בהיעדר כל הסבר סביר למשך הזמן שחלף ממועד החיוב הראשוני. 12. אומנם סוכן המכס אחראי לתשלום חובות היבואן, שכן פעל כשלוחו, אולם גם חובה זו אינה מתקיימת לנצח וסיומה של התחייבות זו יהיה לאחר פרק זמן סביר תום יחסי השליחות. (ראו לעניין זה סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973). קביעת פרק זמן סביר רלוונטית אף לערבויות אותן יידרש סוכן המכס ליטול מהיבואן או ביחס לסיכונים שעליו לצפות ולהסתמכותו ביחס לסיכון סביר אותו עליו ליטול בעת התקשרותו עם היבואן. כך גם יש ליתן הדעת לעובדה שחלוף השנים מקשה על הסוכן לאתר היבואן ולהיפרע ממנו במידת הצורך. משכך, סבורני שרק זמן של שנתיים ומעלה לאחר תום גמר הפריקה שלא ניתן לו הסבר הגיוני אינו סביר ואין לדרוש מסוכן המכס לשלם אגרת הרציף לאחר פרק זמן ארוך כל כך, שכן לאחר פרק זמן ארוך שכזה קיימת ציפיית סבירה של סוכן המכס שינותק הקשר בינו לבין היבואן ובהתאם יכלכל צעדיו. חיזוק לקביעה זו ניתן למצוא במסמכים שצורפו על ידי הנמל שכן הנמל צרף לתצהירה של הגברת שושנית לב ארי אסמכתאות מהן ניתן ללמוד כי זיכה את התובעת בגין אגרות שונות בעבר. עיון בזיכויים שצורפו מלמד שאלו חושבו ובוצעו ימים ספורים ולכל היותר חודשים ספורים לאחר מועד החיוב הראשוני. נציגות הנמל בדיון אף לא יכלו להצביע על מועד אחד בו נעשה זיכוי לסוכן מכס בחלוף חודשיים ממועד שחרור המכולה. לעניין זה השיבה הגברת רחל אלוש: "ש. את יכולה להראות לי מקרה שבו החזיר הנמל כסף לעמיל מכס חודשיים לאחר שמהמכולה שוחררה? ת. לא היו מיקרים כאלה". (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 2-3). ניתן לראות אם כן, שהנמל מעולם לא השיב כספים לעמיל מכס מקום בו חלף פרק זמן של למעלה מחודשיים מעת שחרור המכולה. לנמל לא היה הסבר לעובדה זו ונראה שאף הנמל סבר בעבר שחלוף הזמן מנתק הקשר בין סוכן המכס לבין היבואן, שכן אחרת מתקשה אנוכי להבין כיצד במהלך שנות פעילותו הרבות של הנמל מעולם לא ארע מקרה בו זוכה סוכן המכס אשר שילם אגרה ביתר, למעט בחלוף פרק זמן של חודשים ספורים. 13. אכן, סוכן המכס לא מילא כראוי חובתו הראשונית לתשלום האגרות בסכום הנכון במועד, אולם מקום שהדבר נעשה בתום לב, מבלי שידע על כך וחלף פרק זמן לא סביר ממועד החיוב הראשוני ועד למועד החיוב המשלים, לא ניתן יהיה לחייבו בתשלום הפרשי האגרה. נראה שתוצאה זו מתיישבת עם פסקי הדין הקודמים שניתנו בעניין הנדון שכן ברע"א 7197/12 שם שילם עמיל המכס אגרת רציף בדצמבר 2008 וחויב בתשלום הפרשי אגרה ביולי 2009, קבעה כבוד השופטת ארבל שמאחר וגביית הפרשי האגרה נעשתה מספר חודשים לאחר תשלום האגרה, הרי שמדובר בפרק זמן סביר ואילו ברע"א 3953/12 נקבע שבהיעדר הסבר מניח הדעת, פרק זמן של ארבע שנים אינו סביר ונראה שכך גם ניתן לקבוע בהתייחס לחלק מהחיובים שניגבו מהתובעת במקרה שבפניי. בשולי הדברים אוסיף כי לא מצאתי מקום להידרש ליתר טענות הצדדים ואיני מוצאת רלוונטיות לבחינת הסוגיה מדוע הוערכו הטובין בחסר, מקום שלא נטען דבר לעניין זה בכתבי הטענות. 14. אשר על כן ולאור האמור לעיל, הינני קובעת שדין התביעה להתקבל ברובה למעט החיוב שעניינו רשימון מספר 0820554665 שכן מדובר בפרק זמן סביר מעת התשלום ועד מועד ביצוע החיוב. משכך, אני מורה לנמל להשיב לתובעת סך של 11,379 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל. הנמל יישא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עורך דין בסך כולל של 4000 ₪. רשימון (מכס)מכס