1. בפניי בקשה לדחיית התביעה הנדונה על הסף מחמת מעשה בית דין. 2. בבקשה הנדונה נטען כי הוגשה בעבר תובענה אחרת ע"י התובע נגד הנתבע בת.א. 195/99 בבית משפט השלום בבית שאן (להלן:"התיק הראשון"), בגין אותה עילה, וניתן שם פסק דין אשר דחה את התביעה, בהעדר התייצבות של התובע או בא כוחו לישיבה שהייתה קבועה ביום 25.1.01 (להלן: "פסק הדין"). עוד נטען כי הוגשה בקשה לביטול פסק הדין דלעיל שניתן בתיק הראשון ביום 21.2.01, וניתנה החלטה שם בדבר ביטול פסק הדין בכפוף לתשלום הוצאות בסך 600 ש"ח לנתבע, וכן נקבע בהחלטה כי אם לא ישלם התובע את ההוצאות דלעיל יעמוד פסק הדין בעינו. החלטה זו לא קויימה ע"י התובע, כן שפסק הדין מיום 25.1.01 בתיק הראשון הפך לסופי ומוחלט. ביום 7.3.02 נדחתה בקשת התובע שהוגשה בתיק הראשון כעבור יותר משנה, לפתיחת התיק הראשון מחדש. עוד נטען בבקשה כי התביעה בתיק הנדון מהווה העתק מתביעת התובע בתיק הראשון לרבות המצורפים וחוות הדעת, כך שברור לטענת המבקש שיש מעשה בית דין. 3. ב"כ המשיב התנגד לבקשה וטען כי התביעה בתיק הראשון לא נדונה לגופה ולא הוכרעה כלל וכלל, ולא הייתה שום הכרעה פוזיטיבית שנוגעת לעניין התביעה, ובית המשפט בתיק הראשון לא נכנס לעובי הקורה, ואין ההחלטה שם מקימה מחסום דיוני או מהותי בפני המשיב להגיש את תביעתו הנדונה. עוד נטען כי למשיב לא היה לו את יומו בבית המשפט בתיק הראשון, ועל כן אין להשתיקו כעת בטענת השתק עילה. 4. הכלל של השתק עקב מעשה בית דין אינו כלל טכני פורמלי, אלא כלל שימושי וחשוב שמטרתו למנוע הטרדות בעל דין יריב על ידי התדיינות חוזרת בעניין שכבר נפסק, כל אימת שהצדק מצדיק את הדבר. (ע"א 718/75 שרה עמרם נ. גד סקורניק, פד"י לא(1) עמ' 29). 5. אין מחלוקת בפנינו כי התביעה שהוגשה בתיק הראשונה הינה אותה תובענה שהוגשה בתיק הנדונה, והמדובר אם כך באותה עילה בין אותם בעלי דין. כאמור, נדחתה תביעתו של התובע/המשיב בתיק הראשון בהעדר התייצבות. תקנה 157 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי: "התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי רשאי בית המשפט לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה..." דהיינו קיימות בפני בית המשפט שתי אפשרויות במקרה שתובע זומן כדין ולא התייצב, או למחוק את התובענה או לדחותה. תקנה 527 לתסד"א קובעת כי: "מחיקת תובענה אינה מעשה בית דין ואין בה כשהיא לעצמה, כדי למנוע את התובע מלהגיש תובענה חדשה בשל אותה עילה". אם כך, מחוקק המשנה קבע מפורשות כי מחיקת תובענה אינה מהווה מעשה בית דין ושיכולה למנוע מהתובע להגיש תביעה חדשה, אך לא קבע זאת לעניין דחיית תובענה, כך שמהלאו לומדים על הכן. אם מחוקק המשנה קבע מפורשות כי במקרה של מחיקת תביעה, ומקרה זה בלבד יש אפשרות הגשת תובענה חוזרת, אז ברור כי לא קיימת אפשרות כזו במקרה של דחיית תובענה. בהמר' 521/72 יוספה לאון נ. מינה וייס ואח', פד"י כז(2), עמ' 337 בעמ' 339, קבע כב' הנשיא דאז זוסמן כי: "כאשר המחוקק נתן בידי בית המשפט ברירה לדחות או למחוק, וכאשר בענין אחד מסמיך אותו לדחות ולא למחוק ובמקרה אחר למחוק, אך לא לדחות, שורת ההגיון נותנת, וכללי הפרשנות מחייבים, בהעדר ראייה לסתור את המסקנה שצו מחיקה ודחיה לא חד הם. אין דרכו של מחוקק להשחית מילים לריק, ואם הסמיך את בית המשפט למחוק או לדחות, נתן שיקול דעת בידו, חזקה על המחוקק שהרשה את בית המשפט לכלכל דבריו לפי הנסיבות. מה הועילו חכמים בתקנתם אם ההבדל בין השניים אינו אלא סמנטי, ולתובע מותר לחדש תביעה שנדחתה כדרך שיכול הוא לחדש תביעה שנמחקה?" כב' הנשיא זוסמן אף מתייחס בסעיף 10 בפסק הדין דלעיל למשמעות של דחיית תובענה כמהווה מעשה בית דין גם כאשר התביעה לא נדונה והוכרעה לגופה, אלא כאשר הנתבע נעתר להזמנת בית המשפט והתייצב בדיון, ואילו התובע לא התייצב ומנע במחדלו את ניהולו התקין של המשפט, גם אז קבע כב' השופט זוסמן כי יש בדחיית תובענה מחמת העדר התייצבות כדי לחסום את דרכו של התובע לחלוטין מלהגיש תביעה חדשה באותה עילה. (ראה גם רע"א 309/89 פאיז יעיש ואח' נ. פאיז סעידה ואח', פד"י מג(2) 614 עמ' 615, וכן ראה את ע"א 4012/96 בני שחף הובלות והשקעות (1976) בע"מ ואח' נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל, פד"י נה (1) עמ' 492, ובמיוחד לדבריו של כב' השופט חשין שם). בעניין הזה יש מקום להפנות לדבריו של כב' הנשיא גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 142 שם נאמר כי: "כאשר מורה בית המשפט על דחיית התובענה (עקב אי ההתייצבות), מנוע התובע מלהגיש את התובענה מחדש מאחר וקיים מעשה בית דין. הכלל הוא כי בהבחינו בין מחיקה לדחייה לא השחית מתקין התקנות את מלותיו לשווא, ולפיכך דחיית התביעה בנסיבות אלה מהווה מעשה בית דין". 6. מכל האמור לעיל, והואיל ותביעתו של התובע בתיק הראשון שהינו זהה לתובענה כאן, נדחתה בהעדר התייצבות, קם לו לתובע מעשה בית דין החוסם את דרכו מלהגיש תובענה זו, גם אם תביעתו בתיק הראשון לא נדונה לגופה ולא הוכרעה כלל וכלל. 7. חשוב כאן לציין כי על פי התקנות הייתה בפניו של התובע האפשרות לבקש ביטולו של פסק הדין בתיק הראשון, ואכן ביקש הוא את ביטולו של פסק הדין וקיבל החלטה לזכותו, אך מאחר ולא קיים את התנאי לביטול פסק הדין (תשלום ההוצאות), עמד פסק הדין בעינו שם עקב מחדלו הנוסף של התובע/המשיב דלעיל. למשיב היו מחדלים רבים בניהול התיק הראשון, אשר הביאו בסופו של דבר לקבלת מעשה בית דין נגדו, ואין הוא יכול כעת להתעלם מכל מה שהיה בתיק הראשון, כלא היה, ולפתוח דף חדש, ולהתחיל בהליך חדש תוך גרירת הנתבע לסבב חדש של דיונים והוצאות וישיבות בגין אותה עילת תביעה, ודווקא מקרה זה ממחיש את ההגיון העומד מאחורי העקרון של מעשה בית דין, והוא להביא לסיום ההתדיינות בין אותם בעלי דין באותו עניין, תוך מניעת עינוי דין מיותר לנתבע. 8. לסיכום: אני קובעת כי יש בפנינו מעשה בית דין, שהוא פסק הדין בתיק הראשון, אשר מונע מהתובע להגיש את תביעתו הנדונה, אי לכך אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע/המשיב לשלם לנתבע/המבקש הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2500 ש"ח בצירוף מע"מ. מעשה בית דיןמחיקת תביעה / הליך