א. בפניי בקשה (מיום 11/7/2012) לביטול פסק דין שניתן ביום 12/6/2012, משהמבקש לא הגיש תצהיריו (כמתחייב בהחלטה מיום 6/3/2012). (יצויין כי הבקשה הוגשה לאור החלטה מ- 18.6.12 שהורתה על הגשת בקשה כדבעי). לטענת המבקש, לא הוגש תצהירו בשל טעות משרדית עת נשמט המועד מיומן בא כוחו; המבקש תם לב, ללא קשר לטעות המשרדית הוזמן ב- 5/2012 למשרד בא כוחו לשם עריכת התצהיר אך הואיל והמבקש עובד זר המתגורר בשטח הרשות הפלסטינאית ולא קיבל אישור כניסה לארץ, לא הצליח להיפגש עם בא כוחו, דבר שלא היה בשליטתו; המבקש נשוי ואב לשני ילדים, אדם קשה יום אשר הגיש תביעה כספית בגין הפרה של זכויות קוגנטיות וסוציאליות; מחיקת התביעה נעשתה מבלי שהמשיב ביקש זאת מבית הדין וללא התראה של ביה"ד קודם לכך; השארת פסק הדין על כנו תאלץ המבקש לשלם אגרה נוספת ולשאת בהוצאות בגין הליכים מקדמיים נוספים, דבר שעלול לגרום לו נזק בלתי הפיך היות ולא יוכל לעמוד בכך; כתב התביעה מגלה עילת תביעה וסיכוי התביעה להתקבל גבוהים; מחיקת התביעה בנסיבות העניין מחמירה בעוד סעד של מחיקה מופעל בבתי המשפט ובבתי הדין לעבודה בפרט, במשורה; בית הדין נוקט גישה גמישה בבואו ליישם את כללי הפרוצדורה כאשר מדובר בעובדים זרים ומעדיף לקיים דיון לגופו של עניין. בהחלטתי (11/7/2012) הוריתי למשיבים להגיש עמדתם עד ליום 12/8/2012. ב. המשיב 1 ("המשיב") בתגובתו (27/8/2012) התנגד לבקשה ולהלן עיקר טענותיו: החלטת בית הדין מיום 6/3/2012 ניתנה במעמד הצדדים והתובע לא מילא אחר כל אחד ממרכיבי ההחלטה (לרבות גלוי מסמכים) ודי בכך כדי למחוק התביעה; סיכויי התביעה קלושים; התביעה הוגשה כנגד המשיב שאינו רלוונטי (צורף הסכם פשרה ובו המבקש הצהיר כי עבד אצל המשיב 2 שאינו קשור למשיב ונטען כי כך גם עולה מגרסת המשיב 2), התביעה היא לסכום עתק, נטענות בה טענות עובדתיות שקריות (כגון לעניין ימים ושעות העבודה), הוגשה במרמה ובחוסר תום לב קיצוני; התובע לא הראה טעם ממשי להצדקת מחדליו ובכלל זאת לא הסביר כיצד נגרמה "הטעות המשרדית" ומדוע לא נמנעה; המבקש ובא כוחו יכולים היו להיפגש במחסום באם נמנעה כניסתו לארץ או להגיש בקשה להארכת מועד או להידרש למתן צו לצורך התרת כניסתו ארצה; משיחות המשיב עם המבקש, התחוור למשיב כי העומד מאחורי התביעה הוא בא כוחו, כי מדובר בתביעת סרק שהמבקש ביקש מבא כוחו למחוק אותה, התביעה "ממומנת" על ידי בא כוחו וכי הוא זה שעתיד לקבל את החלק הארי של כספי התביעה; אין בדחיית הבקשה כדי למנוע מהמבקש להגיש תביעה חדשה ומתאימה. ג. עד למתן החלטה זו, לא הוגשה עמדת המשיב 2 (ראו הודעות התובע בדבר אישור מסירה של הבקשה ולרבות מיום 12/11/2012). ד. לאחר שעיינתי בבקשה ובטענות הצדדים, להלן הכרעתי- בהתאם לתקנה 44 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, רשאי בית הדין במקרה בו לא יוגשו תצהירי תובע במועדם - למחוק תביעתו. בהחלטת כבוד הרשמת ש. אלקיים (6/3/2012;כתוארה דאז) נקבע מפורשות, כי מחיקה כאמור תעשה ללא התראה נוספת. כבר מכאן נדחות טענות המבקש כי התביעה נמחקה, בלי שהמשיב ביקש זאת, או בלי שניתנה למבקש התראה מוקדמת לכך! גם כלל לא ברור על מה נסמכת טענת המבקש שנטענה בעלמא כי "נהוג" (כך כלשונו) כי בית הדין ייתן התראה קודם למחיקה. ויוער - פסה"ד לא ניתן עם תום המועד שנקצב לתובע! בנסיבות כאמור, משלא הוגשו תצהירי המבקש ומשהמבקש לא הגיש בקשה להארכת מועד- נמחקה התביעה. נפסק, כי בבוא בית הדין לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, יבחן הוא במסגרת שיקול דעתו שתי שאלות: ראשית, מהי הסיבה לאי הגשת ההגנה או לאי ההתייצבות ושנית, מהם סיכויי ההצלחה של התביעה באם יבוטל פסק הדין. הלכה פסוקה היא כי לשאלה הראשונה חשיבות משנית ואילו שאלת סיכויי ההצלחה- היא העיקר. לצד זאת נקבע כי יהיו מקרים בהם מחדלו של בעל דין או זלזולו בהליך המשפטי ובחובותיו, יהיו כה משמעותיים, עד שיהא בהם כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים. סיבה ראשונה לאי הגשת התצהירים נעוצה ולו במובן מסוים באחריות ב"כ המבקש. זאת מ"שנשמט" מיומנו המועד שנקבע במעמד הצדדים. נפסק, כי זוהי אינה סיבה בעלת ערך כשלעצמה בשאלה האם לבטל פסק דין. סיבה נוספת בבקשה לאי הגשת התצהירים, נעוצה באי מתן היתר כניסה למבקש ארצה, לכאורה. דא עקא, טענה זו נדחית, משנטענה בעלמא, בלי שהובררו נסיבות "מניעת" כניסה ארצה ולחלופין, בלי שצוינו הפעולות בהן נקטו המבקש ובא כוחו (אם בכלל) כדי לאפשר עריכת התצהיר חרף המגבלה הנטענת. טענה כאמור אף לא נתמכה בתצהיר המבקש או בתצהיר בא כוחו בעניין זה. ממילא, אין באמור כדי לשנות מכך, כי לא היתה מניעה להגשת בקשה להארכת מועד. גם אין בטענת המבקש בדבר הוצאות משפטיות שייגרמו לו עקב הגשת התביעה מחדש- כשלעצמה, כדי עילה מוצדקת לביטול פסק הדין. עם זאת, לא שוכנעתי כי אי הגשת התצהירים עולה כדי זלזול בוטה של המבקש עצמו בהליך המשפטי ובחובותיו על פי דין. כמו כן, מעיון בכתב התביעה, ובמיוחד נוכח השלב המוקדם בו היה מצוי ההליך עובר למחיקתו, לא ניתן לאמר כי אין סיכוי לתביעה או שסיכוייה קלושים בהכרח. טענות המשיב כי לתביעה סיכויים קלושים, שכן התביעה הוגשה נגד המשיב על אף שאינו רלוונטי, או כי סכום התביעה הוא סכום עתק, או כי העובדות הנטענות בתביעה בדבר שעות העבודה והימים הן מופרכות - דינן להתברר קודם שניתן יהיה להכריע בהן. גם בהסכם הפשרה שצורף על ידי המשיב - אין כדי לשנות ממסקנתנו. "עובד" אינו מושג לשוני אלא סטטוס המקים חובות וזכויות ועצם קיומו יבחן על ידי הערכאה השיפוטית הרלוונטית, וודאי שלא מדובר בקביעה הנתונה להסכמת הצדדים, או להבנתם במסגרת "הסכם פשרה". (מה גם שמנוסח ההסכם עולה כי ייתכן ובין המשיב 1 והמשיב 2 קיים קשר ולו מסויים). משהמשיב 2 צורף כבעל דין להליך זה - תתברר גם סוגיה זו בהליך גופא. נדחות גם טענות המשיב באשר לשיחות שקיים עם המבקש, משלא הוכחו. ברי שאין די באמירות כלליות בעניין זה (גם אם נתמכו בתצהיר) כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. ביטול פסק הדין גם מתיישב בהכרח עם זכות הגישה לערכאות והמדיניות הכללית ליתן לבעל דין את יומו בבית הדין, לאפשר לו לטעון לגופא ולהעדיף את בירור המחלוקת על פני סיומה מטעמים פרוצדוראליים בלבד. לאור כל זאת מבוטל פסק הדין. משלא נתבקשו הוצאות (ובהעדר תגובת המשיב 2) - אין צו להוצאות. תצהיר גילוי מסמכים כללי הדדי, בתוך 7 ימים. המועד לעדויות הצדדים 30 יום לכל צד, אח"כ. נקבע להוכחות ליום 17.10.13 לשעה 08:30, המועד הראשון האפשרי עפ"י יומני- לזמן שנקצב בקד"מ. מחיקת תביעה / הליך