רקע ותמצית טענות הצדדים עסקינן בתביעה כספית על סך 104,379.6 ₪. מכתב התביעה עולה, כי התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת, בין היתר, בהנחת קווי מים, ביוב ופיתוח. הנתבע הינו סוכן ביטוח ומי שהנפיק לתובעת פוליסת ביטוח לכיסוי חבותה כלפי צדדים שלישיים בגין פרויקטים ו/או עבודות שביצעה. הנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את התובעת בזמנים הרלוונטיים בפוליסת ביטוח כלפי צדדים שלישיים. התובעת טוענת, כי ביום 19.5.02 הגיש מר אשר סבח (להלן: "סבח") תביעה נגד חברת כביש חוצה ישראל (להלן: "חוצה ישראל") במסגרתה עתר, כי בית המשפט יחייב את חוצה ישראל לפצותו בסך של 86,483 ₪ בגין נזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מביצוע עבודות סלילת כביש חוצה ישראל. בתביעה האמורה נטען, כי בעת ביצוע עבודות סלילת הכביש בחודש מאי 2001 נפגע צינור מי השקיה אשר מספק מים לחלקתו של סבח וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לגידולים החקלאיים בחלקתו. חוצה ישראל הגישה הודעת צד שלישי נגד התובעת בטענה, כי היא גרמה לנזקיו של סבח בעת שביצעה עבודות בחלקתו בהיותה קבלן משנה מטעם חוצה ישראל. כמו כן, חוצה ישראל שלחה הודעת צד שלישי נגד הנתבעת בהיותה המבטחת של התובעת. התובעת ציינה, כי בהודעת צד ג' האמורה צוין מספר של פוליסה שלא הייתה בתוקף במועד הרלוונטי. לטענתה, הפוליסה הרלוונטית היא זו אשר צוינה על ידה במסגרת כתב התביעה בתביעה בה עסקינן. בהמשך טענה התובעת, כי במסגרת ההודעה לצד שלישי נטען, כי הנתבעת מכסה את התובעת בפוליסה אחרת המכסה את האחריות המיוחסת לחברה ולתובעת. התובעת טוענת, כי מיד עם קבלת ההודעה לצד שלישי, פנה מנהלה לנתבע ומסר לו את כתב התביעה בכדי שיודיע עליו לנתבעת בשביל שזו תעניק לתובעת כיסוי משפטי. לטענתה, היא סברה, בתום לב ולאור הוראות הפוליסה, שהנתבעת מייצגת אותה כנגד ההודעה לצד שלישי. עוד טוענת, כי היא לא קיבלה הודעה לפיה האירוע אינו מכוסה על ידי הפוליסה ושהנתבעת אינה מעניקה לה ייצוג משפטי. התובעת מוסיפה וטוענת, כי בסוף שנת 2003, או בסמוך לכך, נודע לה, כי ניתן נגדה פסק דין אשר חייב אותה לשלם לחוצה ישראל סך של 45,000 ₪ והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. לטענתה, לאחר שבדקה את העניין התברר לה שהנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד ובמסגרתו כפרה בחבותה על פי הפוליסה אשר צוינה בהודעה לצד שלישי ותוך שהיא מעלימה מבית המשפט, כי קיימת פוליסה אחרת אשר הייתה בתוקף בזמנים הרלוונטיים. התובעת מוסיפה, כי הנתבעת לא טרחה לשלוח אליה את כתב הגנתה בהודעה לצד שלישי למרות שהיא הייתה צד להליך. לטענתה, הנתבע לא הודיע לה דבר למרות שהיה עליו לדעת שהנתבעת לא פעלה על פי הוראות הפוליסה ולא העניקה לה כיסוי ביטוחי. לטענתה, הנתבע לא בדק מה עלה בגורל ההודעה לצד שלישי ולא העמיד אותה על הטעות שנפלה בהודעה לצד שלישי בנוגע למספר הפוליסה. התובעת טוענת, כי הנתבעים הציגו מצג שווא לפיו היא מקבלת ייצוג משפטי בהודעת צד ג' וכי הפוליסה מכסה את האירוע. רק בשל האמור נמנעה מלפעול בתיק ולהגיש כתב הגנה בשמה. התובעת טוענת, כי ביום 20.1.04 הוגשה בשמה, על ידי עו"ד חסן זאטם, בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהודעה לצד שלישי. לטענתה, עורך הדין אמר לה שפסק הדין בוטל ושהנתבעת לקחה על עצמה את האחריות לאירוע. היא ציינה, כי עורך הדין הושעה מחברותו בלשכה לתקופה של עשור החל מיום 15.7.08. לטענתה, ביום 14.7.10 היא קיבלה התראה לפני פתיחת תיק הוצאה לפועל על סך 88,379.6 ₪. רק עם קבלת ההתראה התברר לה, כי פסק הדין אשר ניתן נגדה לא בוטל וחיובה נותר על כנו. התובעת טוענת, כי ככל שהיה נמסר לה שהיא אינה זוכה לייצוג משפטי מהנתבעת הרי שהייתה פועלת בכדי להגיש כתב הגנה בתובענה וחיובה היה נמנע. לטענתה, היא לא התרשלה כלפי סבח שכן מבדיקה שערכה עולה, כי המים לא הגיעו לחלקתו של סבח מאחר והשיבר המזרים את המים לחלקתו היה סגור ולא היה מעשה רשלני כלשהו מצידה. עוד טוענת, כי אף אם הייתה רשלנות מצידה הרי שיש כיסוי ביטוחי ולפיכך התשלום אמור היה ליפול על כתפי הנתבעת, בניכוי השתתפות עצמית. לטענת התובעת, הנתבעת התעשרה שלא כדין על חשבונה שעה שחייבו אותה לשאת בתשלומים אשר חלים על הנתבעת וככל שהנתבעים לא היו מתרשלים כלפיה הרי שחיובה היה נמנע. לבסוף טענה התובעת, כי בשל האמור יש לחייב את הנתבעים לפצותה בסך של 104,379.6 ₪ בגין חיובה בעקבות ההודעה לצד שלישי, הוצאות משפט וייצוג משפטי. לטענת הנתבע, דין התביעה נגדו להדחות. לטענתו, התובענה התיישנה מאחר והוגשה למעלה משבע שנים מאז קמה עילת התביעה. לטענתו, התובעת ידעה, כי מתנהלים נגדה הליכים משפטיים, היא לא קיבלה מהנתבעת הודעה לפיה היא מייצגת אותה והוא מסר לה שלא קיים כיסוי ביטוחי לפי הפרטים שמסרה לו וכי הפוליסות שהונפקו לתובעת אינן מכסות את הנזק אשר נגרם לסבח. הנתבע ציין, כי בכתב התביעה שהגיש סבח לא נטען שהנזק נגרם כתוצאה מפגיעה בצינור ההשקיה. הנתבע טוען, שמנהל התובעת לא מסר לידיו מסמכים לשם העברתם לנתבעת ולא ביקש, כי יברר את שאלת הייצוג המשפטי. עוד טוען, כי במועד בו מסר לו מנהל התובעת את הפרטים ושאל באשר לייצוג משפטי הוא מסר לו באופן חד משמעי שאין כיסוי ביטוחי. הנתבע טוען, כי בכך הסתיימה מעורבותו במקרה, עד אשר התובעת ביקשה ממנו, בשנת 2003, לפנות לנתבעת והוא עשה כן. לטענתו, הוא קיבל את תשובת הנתבעת והעביר את המידע לתובעת. הנתבע טוען, כי לא היה מקום לסברה של התובעת לפיה ניתן לה ייצוג משפטי על ידי הנתבעת והוא לא הציג לה מצג שווא בנדון. הנתבע מפנה להחלטת כבוד השופט אשר הכריע בבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן נגד התובעת ואשר ציין, כי היה על התובעת לברר עם המבטחת באופן עצמאי מה עלה בגורל הייצוג המשפטי בתובענה. עוד טוען הנתבע, כי אין זה מתפקידו להעניק לתובעת ייעוץ משפטי והוסיף, כי ההליכים בת.א 176787/02 לא היו בידיעתו והתובעת לא דיווחה לו עליהם עד אשר פנתה אליו בשנת 2003. לבסוף הכחיש את נזקיה הנטענים של התובעת. אף הנתבעת טוענת, כי התובענה התיישנה משום שחלפו למעלה משלוש שנים מאז קרות מקרה הביטוח וכמו כן התובעת ידעה שניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה כבר ב- 2003 ופעלה בזלזול. עוד טוענת, כי התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין וידעה שפסק הדין לא בוטל. לטענתה, טענות התובעת לפיהן לא ידעה על כך הינן תמוהות. לטענתה, התובעת לא תבעה את מי שייצג אותה בבקשה האמורה ובכל מקרה היא מוחזקת כמי שידעה על ההחלטה בבקשה לביטול פסק דין וזאת מכוח ידיעתו של שלוחה. התובעת ידעה או יכולה הייתה לדעת שפסק הדין לא בוטל ועל כן אין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות. לטענת הנתבעת, במסגרת הפוליסה שהנפיקה אין כיסוי ביטוחי למקרה בגינו הוגשה ההודעה לצד שלישי. הנתבעת טוענת שהפוליסה הינה פוליסת ביטוח עבודות קבלניות וצד שלישי ואינה חלה על האירוע. הפוליסה מכסה אירוע תאונתי בלבד בעוד שהמקרה בגינו הוגשה התובענה נכנס בגדר אחריות מקצועית והתובעת לא רכשה אצלה כיסוי כאמור. הנתבעת טוענת, כי בניגוד לאמור בכתב התביעה הרי שסבח לא טען לפגיעה בצינור מים ותחת זאת התביעה שלו הוגשה בגין אי חיבור צינור או התקנה לא תקינה שלו. היא טוענת, שהנתבעת מכניסה טענה באשר לפגיעה בצינור בכדי להכניס את התביעה תחת כנפי תביעה לנזק תאונתי שנגרם על ידי צד שלישי. לטענתה, היא לא העלימה מבית המשפט מידע ותחת זאת דחתה את הכיסוי הביטוחי כדין משום שהפוליסות אשר הנפיקה אינן מכסות את חבות התובעת. לטענת הנתבעת, היא לא הציגה מצג שווא בנוגע לכיסוי ביטוחי ועם קבלת התביעה היא מסרה לתובעת, באמצעות הסוכן, כי המקרה אינו מכוסה וכי היא לא תכיר בכיסוי הביטוחי. לטענתה, אין ממש בטענת התובעת לפיה סברה בתום לב שהנתבעת תיטול את הטיפול בתובענה. היא הוסיפה, כי עורך דינה לא פנה לתובעת והתובעת אף לא חתמה על יפויי כוח לעורך הדין האמור. לטענתה, התובעת לא התעניינה בכיסוי וטמנה ראשה בחול. הראיות לתיק בית המשפט הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר ריאד דראושה (להלן: "דראושה")- מנהל התובעת ושל הנתבע. המצהירים נחקרו על האמור בתצהיריהם. בנוסף, הגישו הצדדים ראיותיהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. דיון ומסקנות בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בשאלה, האם היה על הנתבעת להעניק לתובעת ייצוג משפטי בהודעה לצד שלישי שהוגשה נגדן. עוד חלוקים הצדדים בשאלה האם הנתבעים, או מי מהם, התרשל כלפי התובעת והציג בפניה מצג שווא לפיו ניתן לה ייצוג משפטי ובשל האמור נגרמו לה נזקים שעה שניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה. לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין התובענה להדחות, מהנימוקים שיפורטו. בתצהירו התייחס דראושה לתביעתו של סבח וטען, כי בעת ביצוע עבודות סלילת הכביש בחודש מאי 2001 נפגע צינור מי ההשקיה המספק מים לחלקתו של סבח וכתוצאה מכך נגרמו נזקים לגידולים בחלקתו (ת/1 סעיף 8). בעדותו של דראושה נטען בפניו, כי מתצהירו עולה שהוא נתבע לגבי אירוע של פגיעה בצינור. דראושה השיב, כי לא על פגיעה בצינור אלא על חלקת מטעים. הוא נשאל האם התביעה לא הייתה על נזק תאונתי שהוא פגע בצינור ובתגובה שאל האם הכוונה בצינור עצמו. בהמשך טען, כי התעסוקה הייתה בצנרת. הוא נשאל מדוע התייחס לכך בתצהירו ככל שלא נתבע על כך והשיב, כי כאשר חברת חוצה ישראל באה לסלול את הכביש פגעו בצינור הישן וביקשו ממנו לנתק אותו והוא עשה את זה והייתה תקלה ואמרו שהחלקה של סבח נפגעה בשל ניתוק הקו הישן ומשום שהשיבר לא נפתח או לא נסגר (עמ' 16 ש' 7-18). נטען בפני דראושה שתביעה בגין פגיעה בצינור שונה מתביעה בגין סגירת או פתיחת שיבר והשיב, כי אינו יודע אם זה שונה וכי הנזק נגרם בשל מחסור במים (עמ' 16 ש' 20-23). בהמשך טען, כי הזמינו אותו לעשות עבודה על סמך פגיעה בצינור (עמ' 16 ש' 27). נטען בפני דראושה, כי ברגע שהאירוע אינו פגיעה בצינור אלא כתוצאה מאי זרימת מים לחלקה בשל סגירת השיבר הרי שזה לא אירוע תאונתי. בתגובה טען, כי אינו יודע מה זה תאונתי ומה לא. דראושה נשאל כיצד ידע שהנתבעת מטפלת וצריכה לייצגו אם אינו יודע אם זה תאונתי והשיב, כי אינו סוכן ביטוח ולא עורך דין יש לו ביטוח והכל נסגר (עמ' 17 ש' 10-14). במסגרת כתב התביעה שהגיש סבח הוא טען, כי ככל הידוע לו במהלך התיקונים נפגע הצינור המספק מים לחלקה וחלקתו נותקה לחלוטין ממקור מים (סעיף 3 לכתב התביעה בת.א 176787/02). במסגרת ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגד התובעת והנתבעת נטען, כי חלקתו של סבח לא חוברה לקו המים ובשל כך לא הייתה אספקת מים לחלקה ונגרמו לסבח הנזקים הנטענים. הנה כי כן, מההודעה לצד שלישי וכן מעדותו של דראושה עולה, כי הנזק לחלקה של סבח לא נגרם בשל פגיעה בצינור המים אלא בשל העובדה שהחלקה הרלוונטית לא חוברה לצינור המים ולכן נותקה מאספקת המים. זו הייתה הטענה אשר הועלתה כנגד התובעת וזהו המקרה הביטוחי אשר יש לבחון האם מכוסה בפוליסה שהייתה בתוקף אם לאו. כאמור לעיל, דראושה טען שהתובעת הוזמנה לבצע את העבודה במקום על סמך פגיעה בצינור מים. ברי, כי השאלה מדוע הוזמנה התובעת לבצע את העבודה איננה רלוונטית בכדי להכריע בשאלה, האם קיים כיסוי ביטוחי אם לאו. השאלה הרלוונטית הינה מה הנסיבות בגינן נגרם הנזק ובגינן הוגשה ההודעה לצד שלישי נגד התובעת והאם נסיבות אלו מכוסות במסגרת הפוליסה אשר הנפיקה הנתבעת. לכתב התביעה צירפה התובעת פוליסת ביטוח (נספח א' לכתב התביעה) אשר לטענתה הינה הפוליסה הרלוונטית לענייננו ואשר בגינה היה על הנתבעת ליתן לה ייצוג משפטי נגד ההודעה לצד שלישי אשר הוגשה נגדה. עסקינן בפוליסת ביטוח צד ג' אשר הייתה בתוקף במועד הרלוונטי. הנתבע העיד, כי התובעת עשתה תמיד ביטוח עבודות קבלניות וכי הפוליסה של עבודות קבלניות היא פוליסה היקפית המכסה את העבודה עצמה, אחריות כלפי עובדים, אחריות כלפי הציבור, נזקי טבע ורעידת אדמה. לטענתו, לפעמים דראושה עושה עבודות קטנות, עד 50,000 ₪. הנתבע טען, כי עבודה קטנה או עבודה מזדמנת או כזו שלא מדווחים עליה אי אפשר להכניס לביטוח עבודות קבלניות ולכן ייעץ לדראושה , בנובמבר 99, לערוך פוליסה ענף 33 המכסה אחריות כלפי הציבור (עמ' 23 ש' 22-27). נטען בפניו, כי מדבריו עולה שהחל משנת 99 התובעת החלה לרכוש פוליסת ביטוח צד ג' והוא אישר את האמור וטען שזה היה בייעוץ שלו. לטענתו, משנת 99 עד היום הפוליסה חודשה ברצף (עמ' 23 ש' 29-32). בעת עדותו הוצגה לנתבע הפוליסה אשר צורפה כנספח א' לכתב התביעה והוא נשאל באיזו פוליסה מדובר והשיב, כי זו פוליסה שמכסה אחריות כלפי הציבור בגין נזק שנגרם לציבור על ידי המבוטח. הנתבע נשאל אילו סיכונים הפוליסה מכסה והשיב, כי סיכונים תאונותיים שהמבוטח גורם לציבור או לצד שלישי (עמ' 21 ש' 29-32, עמ' 22 ש' 1-2). הנתבע נשאל, האם הפוליסה כפופה לפוליסה 11/93 והשיב שיש לחזור לתנאים הכלליים שפורסמו ב- 11.93 אשר מתאימים לפוליסה שהוצגה לו (עמ' 22 ש' 3-8). הנתבע נשאל, האם יודע על איזה נזק מדובר במקרה בו עסקינן והשיב, כי נגרם נזק ליבול חקלאי בבעלותו של סבח. הוא נשאל, האם הרשימה והפוליסה מכסה את הנזק שנגרם והשיב, כי אינו יכול לפרש וכי זה תפקידה של מחלקת התביעות (עמ' 22 ש' 16-21). הנתבע נשאל, לאור ניסיונו, על סמך מה מחלקת התביעות מפרשת והשיב, כי על סמך תנאים כלליים (עמ' 22 ש' 22-23). מהסייגים המפורטים בתנאי הפוליסה (נ/3) עולה, כי הפוליסה אינה מכסה את המבוטח בגין חבות כלשהי שעשויה לחול על המבוטח והנובעת מאחריותו המקצועית של המבוטח או של כל אדם בשרותו (סעיף 3(ב)). בנסיבות האמורות, אני מקבלת את טענת הנתבעת לפיה המקרה בגינו הוגשה ההודעה לצד שלישי על ידי חוצה ישראל אינו מכוסה בפוליסת צד שלישי שכן, מדובר באחריותה המקצועית של התובעת, אשר כאמור מוחרגת מהפוליסה לצד שלישי, שהייתה בתוקף בתקופה הרלוונטית ואין המדובר באירוע תאונתי. הנתבע נשאל מדוע לא הפעיל את פוליסת ביטוח צד ג' כאשר דראושה פנה אליו בשנת 2002 והשיב, כי משום שדראושה טען שהנזק היה לפני נובמבר 99 ולכן לא הייתה פוליסה שתכסה אותו (עמ' 24 ש' 1-2). לטענתו, בנובמבר 2003 הוא ידע את האמת. הנתבע העיד, כי חוצה ישראל עירבה את התובעת בתביעה והוא עירב את הנתבעת. אחרי שניתן פסק הדין הוא הסתכל על כתב התביעה וראה שהנזק נגרם בשנת 2001 והוא ידע זאת מההודעה לצד שלישי. לטענתו, ראה את מספר הענף בפוליסה, בדק במחשב וראה שהנתבעת רשמה תביעה ב- 31.3.99 ואז אמר לדראושה שטעו. הוא פנה לעובד של הנתבעת בכדי לקבל עדכון מה קורה עם התיק ולאחר כמה ימים קיבל תשובה לפיה הנזק נגרם בשנת 2003 ולא בשנת 99. אז עלה הרעיון להפעיל את פוליסה ענף 33 אחריות כלפי הציבור. הנתבע העיד, כי התקשר לעובד הנתבעת בשם אדלר ואמר לו שיש טעות ושהמבוטח לא ידע במדויק את תאריך הנזק וביקש ממנו להפעיל פוליסה ענף 33 שהייתה רלוונטית ליום בו התרחש האירוע ואדלר שלח לו מכתב לפיו פוליסת ענף 33 לא מכסה את המקרה אשר נופל בפוליסה לאחריות מקצועית. הנתבע טען, כי הודיע לדראושה שהמקרה הזה לא מכוסה בפוליסה ענף 33 ואז עו"ד זטאם נכנס לתמונה (עמ' 24 ש' 10-26). נטען בפני הנתבע שהוא אמר לדראושה שהוא לא חשב שיש כיסוי ביטוחי, לא נתן לו למלא טופס תביעה או הודעה ולא הודיע לנתבעת על המקרה והוא אישר את האמור והוסיף, כי הוא ידע שתאריך הנזק היה בשנת 99 והנתבעת העלימה את התאריך המדויק בתביעה שהגיש סבח. כאשר נשאל כיצד עשתה כן השיב, כי היה עליה לומר לו שיש טעות בתאריך (עמ' 30 ש' 10-15). הנתבע טען שהתביעה נגד הנתבעת נדחתה בגלל תאריך התאונה ובתגובה התבקש להצביע על פסק דין ממנו עולה האמור. הנתבע השיב, כי אין לו פסק דין והפנה למכתב של אדלר (עמ' 30 ש' 18-21). הנתבע העיד, כי הוא סבור שהנתבעת צריכה לכסות בפוליסה בענף 33 על הנזק שנגרם ולא לנצל את הטעות בנוגע לתאריך בו אירע המקרה (עמ' 26 ש' 10-11). הנתבע אישר שהנתבעת קיבלה הודעת צד ג' וידעה על התאריך המדויק של הנזק (עמ' 26 ש' 13-14). הוא נשאל, האם היה בידי הנתבעת לבדוק לפי מספר ח.פ של החברה, האם יש לתובעת ביטוח ובתגובה טען, כי הייתה תקלה בח.פ של דראושה. לטענתו, הייתה טעות של הנתבעת ובמקרה הזה בשתי הפוליסות האלו אין טעות. הנתבע נשאל, האם יכול להיות שהנתבעת בדקה לפי מספר מוטעה והשיב, כי אין זה תפקידה של מחלקת התביעות לבדוק במה המבוטח מבוטח ותחת זאת היא מתייחסת נקודתית לפוליסה כאשר הוגשה תביעה. לטענתו, הוגשה תביעה בפוליסה 53 ראו שהנזק בשנת 2001, כלומר שתוקף הפוליסה פג, וטענו שפג תוקפה של הפוליסה. הנתבע טען, כי מחלקת התביעות אפילו לא טרחה לבדוק האם יש הארכה לפוליסה וטען שיש הארכה עד 31.3.99 (עמ' 26 ש' 18-26). אציין, כי ההארכה האמורה אינה רלוונטית לענייננו. בהמשך נשאל הנתבע היכן הטענות לפיהן לדעתו יש כיסוי ביטוחי והנתבעת לא בדקה בשל טעויות בח.פ מופיעות בתצהירו ובתגובה טען, כי עכשיו נזכר בעניין של ה- ח.פ. (עמ' 27 ש' 23-25). הנתבע טען שהנתבעת התנהגה ברשלנות משום שעורך הדין שהגיש את כתב ההגנה ניצל את הטעות של דראושה בקביעת מועד התרחשות האירוע והעלים את זה מהמבוטחת וממנו (עמ' 28 ש' 15-18). נטען בפני הנתבע, כי בהודעה לצד שלישי מצוינים תאריכים מהשנים 97,98 ולא רק 2001 ונשאל איך הגיע למסקנה שהנתבעת טעתה שעה שלא בדקה את כל התאריכים אם הם מצוינים בהודעה לצד שלישי והשיב שהנתבעת התנהגה ברשלנות ובחוסר יסודיות ולא בדקה את האירוע לעומק והוא יודע את זה מהמכתב של אדלר. לטענתו, יש נזק ויש להוציא חוקר או אנשי מקצוע שיבדקו מה קרה באותו יום או בשטח (עמ' 28 ש' 21-26). בהמשך, הנתבע הופנה לטענתו לפיה הנתבעת הייתה צריכה לבדוק ולשלוח חוקר והעיד שהנתבעת ידעה על התרחשות הנזק בעת קבלת הודעת צד ג' מחוצה ישראל. נטען בפניו, כי הנתבעת אמרה שאין כיסוי והוא השיב, כי אין כיסוי בענף 53. נטען בפני הנתבע, כי בתצהירו טען שאין כיסוי גם לפי פוליסת ביטוח צד ג' וכי היום הוא אומר אחרת ובתגובה טען, כי הוא מסתמך על ההודעה של אדלר שאין כיסוי בענף 33 (עמ' 29 ש' 1, 4-9). בתצהירו טען הנתבע, כי ב- 1.11.03 פנה אליו דראושה ואז נודע לו, כי הוגשה הודעת צד שלישי נגד התובעת. הוא ערך בירור מול הנתבעת והתברר לו, כי פוליסת צד ג' שהייתה בתוקף במועד הרלוונטי אינה מכסה את הנזק בגינו הוגשה התביעה (נ/2 סעיפים 28-31). בעדותו טען הנתבע, כי סמך על המכתב של עודד אדלר בנדון. נטען בפניו, כי את התצהיר הגיש אחרי המכתב והוא אישר והוסיף, כי לקח מידע מהמכתב (עמ' 27 ש' 26-27, 30-31). הנתבע נשאל מדוע לא כתב בתצהירו, כי אחרי שראה את התשובות של אדלר הרי שלדעתו יש כיסוי ביטוחי ובמקום להשיב טען, כי ניסה לדבר עם אדלר טלפונית. לאחר שנשאל שוב טען, כי סמך על מכתבו של אדלר. הנתבע נשאל מה השתנה מאז שכתב את התצהיר והשיב שכלום לא השתנה. הוא נשאל מדוע העיד דברים הסותרים את האמור בתצהיר והשיב, כי לא עשה כן. בהמשך טען שבתצהיר הסתמך על אדלר וכי בעדותו אמר את דעתו האישית. הנתבע נשאל היכן כתוב בתצהיר שהוא סומך על אדלר והשיב, כי זה לא אמור להיות כתוב. הוא טען שעורך הדין מנסה לחקור אותו על כל מילה בתצהיר וכי לפעמים בן אדם טועה בתצהיר וחוזר בו (עמ' 28 ש' 1-13). הנתבע הופנה לסעיף 36 לתצהירו ונטען בפניו שהוא חשב שהנתבעת בכלל לא צריכה לייצג את התובעת והוא נשאל איך זה מסתדר עם עדותו ובתגובה השיב, כי השאלה צריכה להיות מופנית לתובעת ולמייצג שלה. לטענתו, הוא לא הציג לתובעת מצג שווא. נטען בפניו, כי בתצהיר טען שגם הנתבעת לא הציגה מצג שווא והשיב, כי משום שהוא שליח של הנתבעת ולא של התובעת (עמ' 28 ש' 27-31). הנתבע הופנה לכך, כי בעדותו אמר דברים סותרים והפוכים ממה שכתב בתצהיר ובתגובה טען, כי זו זכותו של כל בן אדם ולפעמים עולים דברים על דוכן העדים והוסיף שהתצהיר אינו תורה מסיני ולפעמים נזכרים במשהו. הנתבע טען שעורך הדין מנסה להוכיח שהוא מנסה לסייע לדראושה והוסיף, כי זה לגיטימי לעזור למבוטחים שלו ובמקרה הזה הוא חושב שריאד צודק (עמ' 30 ש' 3-6). כאמור לעיל, טענת הנתבע באשר לטעות בח.פ הועלתה לראשונה בעדותו. כמו כן, טענתו לפיה הנתבעת הייתה צריכה לתת כיסוי ביטוחי לאור הפוליסה אשר הייתה בתוקף באותה עת אינה עולה בקנה אחד עם האמור בתצהירו ובכתב הגנתו. אציין, כי בכתב הגנתו טען הנתבע, כי הפוליסות אשר הונפקו לתובעת אינן מכסות את האירוע הביטוחי הנטען (סעיף 9 לכתב ההגנה). טענת הנתבע לפיה היה על הנתבעת ליתן כיסוי ביטוחי איננה מקובלת עליי. לא עלה בידי הנתבע להסביר את הסתירות בין האמור בעדותו ובתצהירו בעניין זה. אף בעדות הנתבע קיימות סתירות בעניין זה. כאמור לעיל, מחד טען הנתבע, כי אין בידו להכריע בשאלה האם היה על הנתבעת ליתן כיסוי ביטוחי בהתאם לפוליסת צד ג' אשר הייתה בתוקף באותה עת ומאידך טען, כי היה על הנתבעת לתת כיסוי כאמור. כמפורט, בתצהירו ציין הנתבע, כי לאחר שפנה לנתבעת קיבל תשובה לפיה הפוליסה אינה מכסה את המקרה והעביר את המידע לתובעת. הנתבע לא טען, כי סבר שאין ממש בתשובה שקיבל. ברי, כי ככל שהיה סבור כאמור הרי שהיה מעלה את הדברים בפני הנתבעת וסביר, כי אף היה אומר את דעתו בעניין לדראושה, שהינו גיסו. בדרך זו היה בידי דראושה לפנות לנתבעת או להגיש הודעה נגדה במסגרת תביעתו של סבח. העובדה שהנתבע לא פעל באופן האמור מחזקת את התרשמותי לפיה הנתבע קיבל את תשובת הנתבעת באשר להעדר כיסוי ולא סבר, כי נפלה בה טעות. יש לציין, כי אף אם הנתבע סבר שיש טעות בהחלטת הנתבעת שלא ליתן כיסוי ביטוחי הרי שאין בכך בכדי להועיל לתובעת לאחר שמצאתי, כי החלטת הנתבעת הייתה נכונה ועלתה בקנה אחד עם תנאי הפוליסה כמפורט לעיל, מאחר והאירוע בגינו הוגשה ההודעה כנגד צד שלישי נופל במסגרת החריג של פעילות הנובעת מאחריותו המקצועית של המבוטח. אין מחלוקת, כי במסגרת ההודעה לצד ג' צוין מספר של פוליסה אשר לא הייתה בתוקף במועד הרלוונטי וכי הפוליסה אשר הייתה בתוקף הינה נספח א' לכתב התביעה. עם זאת, מקובלת עליי עמדת הנתבעת לפיה הפוליסה אשר הייתה בתוקף במועד הרלוונטי אינה מכסה את הנזק בגינו הוגשה תביעתו של סבח ובעקבותיה ההודעה לצד שלישי נגד התובעת והנתבעת. לא שוכנעתי, כי אלמלא צוין בטעות מספר פוליסה אשר לא הייתה בתוקף במועד הרלוונטי היה בכך בכדי להועיל לתובעת והיא הייתה מקבלת ייצוג משפטי מהנתבעת. לא הוכח בפניי שהנתבעת לא ערכה בדיקה ראויה וממילא לא הוכח, כי היה בבדיקה כאמור בכדי להביא לתוצאה שונה וכי התובעת הייתה נמצאת כמי שזכאית לייצוג משפטי מהנתבעת מאחר וקיים כיסוי ביטוחי. הנה כי כן, מצאתי, כי לא נפל פגם בהתנהלות הנתבעת שעה שלא נתנה לתובעת ייצוג משפטי וזאת לאור העובדה שהפוליסה אשר הייתה בתוקף במועד הרלוונטי לא כיסתה את הנזק אשר נתבע אשר נובע מאחריות מקצועית ואין המדובר באירוע תאונתי. כאמור, בין הצדדים קיימת מחלוקת נוספת והיא בשאלה האם הנתבעים הציגו לתובעת מצג שווא לפיו ניתן לה ייצוג משפטי על ידי הנתבעת. דראושה העיד, כי פנה לסוכן הביטוח שלו בשנת 2002 ופעם נוספת בסוף 2003 לאחר שגילה שיש פסק דין נגדו (עמ' 10 ש' 20-22). הנתבע העיד, כי דראושה פנה אליו בתחילת 2002 וביקש שיבדוק, האם יש לו כיסוי לנזק שנגרם בשנת 99 ולטענתו הוא אמר לו שלא. הנתבע נשאל, האם הגיוני בעיניו שאיש עסקים ממולח כמו דראושה יפנה אליו ויגיד לו שהוגשה נגדו תביעה בסך של מעל 100,000 ₪ למעלה משנה אחרי שהתביעה הוגשה ובתגובה שאל למה לא והתייחס לפער בין מועד קרות הנזק ומועד הגשת התביעה. לאחר שהובהר לו שהוא נשאל על פער הזמן ממועד הגשת התביעה ועד שדראושה פנה אליו השיב, כי ידע על התביעה רק בנובמבר 2003. הנתבע נשאל האם זה הגיוני לאור היכרותו עם דראושה והשיב, כי יש לשאול את דראושה וכי יש הרבה דברים שמגיעים באיחור (עמ' 25 ש' 19-32). הנתבע נשאל מה עשה כאשר דראושה אמר שיש נגדו תביעה, בגין נזק, משנת 99 והשיב שאמר לו שאין כיסוי, כי הפוליסה הזו במקום אחר. הוא נשאל על סמך מה אמר את זה והשיב, כי יש סקר לעבודה הזו והוסיף שאחר כך התברר גם שזה לא תאריך התאונה (עמ' 23 ש' 9-10). דראושה העיד, כי כאשר קיבל את החומר על התביעה מחוצה ישראל העביר את זה לנתבע. הוא נשאל, האם מאז לא שמע כלום והשיב, כי עד שקיבל פסק דין. דראושה נשאל, האם דיבר על זה עם הנתבע והשיב, כי קיבל תביעה, העביר לנתבע ובזה זה נגמר (עמ' 10 ש' 24-28). הוא נשאל, האם לא התעניין לבדוק מה נעשה לאחר שהעביר את ההודעה והשיב בשלילה (עמ' 15 ש' 12-13). דראושה נשאל, האם יידע עו"ד בעניין והשיב בשלילה וטען, כי לא סבר שעליו לעשות כן. לטענתו, יש לו סוכן וביטוחים וזהו (עמ' 10 ש' 29-32). הוא נשאל, האם גם אף כאשר לא שמע דבר בעניין הוא לא חשב לפנות לעורך דין והשיב בשלילה. דראושה נשאל, האם לא חשב גם לפנות לנתבע והשיב, כי פנה אליו והעביר אליו את החומר (עמ' 11 ש' 1-4). נטען בפניו, כי הנתבעת לא נתנה לו ייצוג והוא השיב שהדבר התברר לו אחר כך (עמ' 13 ש' 24-25). דראושה העיד, כי מסר את המסמכים לנתבע בסמוך לקבלתם. הוא נשאל, האם כעבור זמן יכול להיות שהוא קיבל זימון מבית המשפט והשיב, כי יכול להיות (עמ' 13 ש' 30-32, עמ' 14 ש' 1). הוא נשאל, האם קיבל זימון לישיבת קד"מ והשיב, כי אינו זוכר וכי יכול להיות (עמ' 13 ש' 26-29). דראושה נשאל, האם מילא ניירת כלשהי כאשר פנה לנתבע והשיב, כי אינו זוכר וכי יכול להיות שלא (עמ' 14 ש' 26-27). דראושה נשאל, האם לא התעניין עם הנתבע מי עורך הדין שמונה לייצגו ובתגובה טען, כי אם קיבל זימון הוא העביר אותו לנתבע (עמ' 14 ש' 2-3). נטען בפניו שהוא העיד, כי נפגש עם הנתבע רק בשנת 2002 ואז בשנת 2003 לאחר פסק הדין ובתגובה טען, כי הנתבע הינו גיסו והם נפגשים חמש פעמים בשבוע והם מדברים הרבה (עמ' 14 ש' 4-6). דראושה נשאל מדוע אין בתצהירו זכר להשתלשלות העניינים מהתאריך שמסר את המסמכים ועד שקיבל את פסק הדין ובתגובה שאל, האם עליו לפרט ששוחח עם הנתבע ובירר עמו מה קורה עם התיק מידי שבוע (עמ' 14 ש' 7-10). נטען בפני דראושה שהוא העיד, כי היו נגד החברה שלו תביעות גם בעניין של ביטוח והוא השיב, כי אינו זוכר וכי יכול להיות. הוא נשאל, האם לא חשב שצריך ללכת לעורך דין למסור פרטים על האירוע והשיב, כי לא חשב. דראושה טען שהיו אירועים פעם ב... וכי הוא הגיש תביעה לסוכן וחברת הביטוח טיפלה בזה בלי עורך דין ובלי כלום. נטען בפניו, כי במקרה האמור הוגשה נגדו תביעה משפטית והוא נשאל, האם לא שאל את הסוכן לאיזה עורך דין צריך לחתום על יפויי כוח בכדי שייצג אותו מטעם הנתבעת. ריאד השיב, כי לא שאל וחשב שהכל בסדר. הוא אישר, כי לטענתו, אחרי שמסר את הטפסים לנתבע שאמר שהכל בסדר לא היה מוטל עליו להמשיך ולהתעניין בעניין (עמ' 14 ש' 11-20). דראושה הופנה לטענתו המופיעה בתצהירו לפיה סבר בתום לב שהנתבעת מייצגת אותו מכח הוראות הפוליסה ונטען בפניו שהוא לא פנה לנתבעת ואין לו שום אסמכתא מהנתבעת שהיא קיבלה על עצמה את הייצוג. לפיכך נשאל כיצד יכול היה לסבור בתום לב שהנתבעת מייצגת אותו ומאיפה ההנחה הזו ובתגובה טען שיש לו סוכן ביטוח יחיד אשר מטפל בכל הביטוחים שלו (עמ' 15 ש' 14-17). דראושה אישר שהוא טען בתצהירו שהוא סבר שהנתבעת מייצגת אותו במקרה הספציפי לפי הוראות הפוליסה. הוא נשאל, האם הנתבע הודיע לו והאם ביקש ממנו אסמכתא לכך שהנתבעת קיבלה את התביעה ומטפלת בזה והשיב, כי לא קיבל אסמכתא אולם קיבל מהנתבע תשובה שהוא מטפל בזה. נטען בפניו, כי לא קיבל תשובה האם הנתבעת קיבלה על עצמה את הייצוג או לא והשיב, כי לא קיבל תשובה כאמור ולא בדק (עמ' 15 ש' 18-25). דראושה אישר שיש הבדל בין זה שהעניין בטיפול לבין זה שהוא סבר שהנתבעת לקחה על עצמה לייצג אותו והוסיף שהנתבע הוא מתווך בינו לבין הנתבעת (עמ' 15 ש' 26-28). דראושה נשאל כיצד סבר בתום לב שהנתבעת מייצגת אותו כאשר אין לו אסמכתא ממנה, לא אמרו לו שהנתבעת לוקחת את הייצוג, הוא לא חתם על יפויי כח אצל עוה"ד ולא הזמינו אותו למסור גרסה על האירוע והשיב שהוא הגיש את כל החומר לנתבע ואף אחד לא פנה אליו אז סימן שהכל בטיפול (עמ' 15 ש' 29-32, עמ' 16 ש' 1). דראושה העיד, כי הוא איש עסקים מנוסה (עמ' 9 ש' 22-23) וכי הוגשו תביעות נגד התובעת וכי ההתנהלות עם חברות ביטוח במקרה שיש מקרה ביטוח מוכרת לו (עמ' 9 ש' 24, עמ' 10 ש' 1-5). בהמשך נטען בפניו, כי הוא איש עסקים ממולח אשר עושה עסקאות ויודע שאם קורה אירוע מסוים צריך לבדוק אם יש כיסוי ונשאל האם עשה כן. בתגובה שאל מה זה כיסוי והאם מדובר בכיסוי של האירוע עצמו. דראושה טען שיש לו ביטוח צד ג' ושהוא מכוסה מבחינה ביטוחית. הוא נשאל, האם בדק האם נתנו לו אישור שהוא מכוסה והשיב בשלילה. לטענתו, הוא מעולם לא קיבל אישור כזה או אישור שהוא מיוצג (עמ' 16 ש' 2-6). בעדותו שאל הנתבע מדוע דראושה לא הגיש כתב הגנה וכאשר נאמר לו שדראושה סמך עליו השיב, כי לא היה בידי דראושה לסמוך עליו שהוא יבטיח לו הגנה משפטית מהנתבעת משום שדראושה אמר לו שהנזק נגרם בשנת 99 ואז לא הייתה פוליסה מתאימה (עמ' 25 ש' 10-13). הנה כי כן, הנתבע טען שדראושה פנה אליו בשנת 2002 ומסר לו שהנזק נגרם בשנת 1999 וכי הוא אמר לו שאין כיסוי ביטוחי. עדותו בעניין זה הותירה עלי רושם אמין. אין מחלוקת שדראושה לא התבקש למלא הודעה ולמסור פרטים באשר לאירוע וכן לא חתם על יפויי כוח לעורך דין מטעם הנתבעת. הדבר עולה בקנה אחד עם טענתו של הנתבע לפיה הודיע לתובעת, כי אין כיסוי ביטוחי למקרה. אף אם לא תתקבל טענה זו של הנתבע הרי שאין בכך בכדי לתמוך בטענת התובעת לפיה הוצג לה מצג לפיו הנתבעת מעניקה לה ייצוג משפטי. לא סביר בעיניי שדראושה , אשר כאמור הינו איש עסקים הבקיא בהתנהלות חברות ביטוח ויודע שכאשר קורה מקרה ביטוחי יש לבדוק האם קיים כיסוי ביטוחי סבר, כי די בכך שהוא מסר את המסמכים לנתבע וכי לא היה מוטל עליו לבדוק האם קיים כיסוי ביטוחי. לא סבירה בעיניי טענתו של דראושה לפיה ידע שהוגשה תביעה, לא טרח לוודא האם קיים כיסוי ביטוחי, לא קיבל אסמכתא לפיה הנתבעת מייצגת אותו, לא חתם על ייפוי כוח ולא התבקש למסור את גרסתו ועל אף כל האמור סבר שהנתבעת מעניקה לתובעת ייצוג משפטי. כאמור, דראושה והנתבע העידו, כי דראושה פנה לנתבע בשנת 2003 לאחר שנודע לו, כי ניתן פסק דין נגד התובעת בהעדר הגנה. הנתבע נשאל, האם החתים את דראושה על טופס הודעה והשיב בשלילה. הוא הוסיף שזה כבר היה בשלבים מתקדמים. הוא נשאל האם הנתבעת ביקשה לקבל את גרסתו של דראושה והשיב בשלילה. הנתבע נשאל על סמך מה הנתבעת החליטה שאין כיסוי ביטוחי על אף שיש פוליסה והשיב שהנתבעת ידעה מההודעה לצד שלישי (עמ' 25 ש' 3-8). לטענת הנתבע, לאחר שהתובעת פנתה אליו בשנת 2003 הוא פנה לנתבעת. הנתבע אישר, כי היו פגמים מטעם הנתבעת בטיפול בפנייתו מיום 1.11.03. נטען בפניו שהנתבעת לא קיבלה את גרסת המבוטח על אף שהיה עליה לעשות כן בהתאם לנוהל. בתגובה טען, כי היו אמורים לקבל את גרסת המבוטח וכי היו אמורים לשלוח לו במייל הודעה בכדי למלא טופס הודעה על התרחשות התאונה. לטענתו, הנתבעת לא עשתה כן ותחת זאת היא קיצרה דרך ושלחה מכתב לפיו פוליסה בענף 33 לא מכסה את המקרה הנדון, כי הנזק נופל באחריות מקצועית. הוא טען שזו רשלנות מצד הנתבעת וכי הייתה צריכה לבדוק את הנושא יותר לעומק ולפחות לשלוח חוקר שיבדוק מה קרה שם ולא להחליט סתם כך. לטענת הנתבע, הנתבעת הייתה צריכה לשמוע את גרסתו של דראושה ולחקור אותו או לפחות את העובדים שהיו במקום או את הניזוק. הוא נשאל, האם למיטב ידיעתו לא עשו כן והשיב בשלילה והנתבעת שלחה מכתב וזהו (עמ' 26 ש' 32, עמ' 27 ש' 1-13). הוא נשאל, האם ככל שהיו מקבלים את גרסתו של דראושה, האם היה לו כיסוי ביטוחי והשיב, כי מבחינתו כן (עמ' 27 ש' 14,18). בעניין זה יש לציין, כי הנתבע העיד שאין בידו לפרש האם הרשימה והפוליסה מכסה את הנזק שנגרם. כמו כן, כאמור לעיל מצאתי, כי הנתבעת פעלה כשורה שעה שקבעה כי אין כיסוי ביטוחי לאור תנאי הפוליסה ועל כן אינה נותנת ייצוג משפטי לתובעת. דראושה העיד, כי כאשר גילה שיש פסק דין נגדו פנה מייד לנתבע וטען שהוא חושב שהנתבע בירר את העניין עם הנתבעת ולטענתו הם דיברו על זה (עמ' 11 ש' 5-10). דראושה נשאל מה קרה לאחר שהנתבע אמר לו שהנתבעת לא נותנת לו כיסוי והשיב שהנתבע לא אמר שהנתבעת לא נותנת כיסוי אלא שהכל בטיפול. לטענתו, הנתבע אמר שזה עובר לטיפול של הפניקס (עמ' 11 ש' 31-32). אף אם הייתי מקבלת את טענת דראושה לפיה נאמר לו שהעניין נמצא בטיפול הרי שאין בכך משום הצגת מצג לפיו הנתבעת מצאה, כי קיים כיסוי ביטוחי וכי היא מעניקה לתובעת ייצוג משפטי. דראושה העיד, כי אחרי שגילה שניתן נגדו פסק דין הוא החליט לפנות לעו"ד בהמלצת הנתבע (עמ' 12 ש' 1-2). הוא נשאל האם בשנת 2003, כאשר הנתבע הפנה אותו לעו"ד זטאם והוא ידע שהוא לא מטעם הנתבעת, האם שאל את הנתבע למה פונים לעו"ד שהוא לא מטעם הפניקס והשיב בשלילה. לטענתו, לא בירר משום שעו"ד זטאם טיפל עם סוכן הביטוח בתביעות אחרות (עמ' 15 ש' 7-9). העובדה שהתובעת פנתה לשם קבלת ייעוץ מעורך דין אשר אינו עורך דינה של הנתבעת תומכת בטענה לפיה לא הוצג לתובעת מצג לפיו הנתבעת מעניקה לה ייצוג משפטי ולא היה בידה לסבור, בתום לב, כי ניתן לה ייצוג כאמור. דראושה העיד, שהוא חושב שעורך דינו הגיש תצהיר לבית המשפט וזהו. הוא העיד, כי שמע מעורך הדין שוב כאשר קיבל הוצאה לפועל סביב שנת 2010. נטען בפניו שזה לא הגיוני שאדם יודע שיש נגדו פסק דין ומחכה עד 2010 ואז מגלה שפסק הדין לא בוטל. בתגובה טען, כי אחרי שהגישו את הבקשה הוא שאל כמה פעמים והנתבע אמר לו שהדברים סגורים. דראושה נשאל, האם הנתבע אמר לו זאת ולא עורך הדין ושב וטען, כי הנתבע אמר לו את הדברים. הוא נשאל מה קרה לעורך הדין שהגיש בשמו את הבקשה והשיב, כי כלל לא היה בקשר עמו. נטען בפניו, כי בתצהירו טען, כי פנה לעורך דין בכדי שיגיש בקשה לביטול פסק דין והשיב, כי עשה כן דרך הנתבע. דראושה נשאל, האם היה אצל עורך הדין בכדי לחתום על תצהיר והשיב בחיוב. הוא הוסיף, כי היה אצלו עם הנתבע (עמ' 12 ש' 4-23). בהמשך אישר, כי מי שהודיע לו ב- 2004 שהכל בסדר היה הנתבע ולא עו"ד חזן זטאם. נטען בפניו, כי בתצהירו טען שעו"ד זטאם הודיע לו שהבקשה התקבלה והעניין עבר לאחריות הנתבעת ובתגובה שאל דראושה מה ההבדל אם זה היה עורך הדין או הסוכן. הוא טען, כי אין הבדל וכי כלל לא הכיר את עורך הדין והכל היה דרך הסוכן (עמ' 13 ש' 13-19). נטען בפני דראושה, כי בתצהירו טען שעו"ד חסן זטאם שהגיש בשמו את הבקשה לביטול פסק דין מסר לו שהבקשה התקבלה. הוא טען שמה שעורך הדין מסר לו ביחד עם הנתבע זה שהעניין הועבר לנתבעת שלקחה על עצמה את האחריות בגין האירוע. הוא נשאל היכן כתוב שעורך הדין מסר לו את זה יחד עם הנתבע והוא השיב, כי זה לא כתוב וכי זה היה בעל פה (עמ' 14 ש' 28-32, עמ' 15 ש' 1-2). דראושה נשאל מדוע לא מצא לנכון לבקש נייר כלשהו מהנתבע, מהנתבעת ומעו"ד זטאם לפיו העניין נסגר והשיב, כי אם הוא מקבל תשובה מהסוכן שהכל נסגר והכל בטיפול אז זה מספק אותו (עמ' 17 ש' 18-20). לטענתו, הוא לא ביקש מעו"ד זטאם ניירת לפיה התיק נסגר אלא, זה נעשה דרך הסוכן והתשובות היו שהכל בטיפול ונסגר. לטענת דראושה, מדובר בתשובות שקיבל בעל פה מהסוכן. דראושה נשאל, האם לא חשב שהוא צריך ניירת בנושא והשיב בשלילה (עמ' 18 ש' 9-12, 17-18). דראושה העיד, כי משנת 2004 ועד שנת 2010 חשב שהתיק נסגר, למרות שאישר שלא קיבל הודעה על כך. דראושה הוסיף, כי היה בקשר עם הנתבע לאורך כל הדרך ומצדו הכל נסגר (עמ' 12 ש' 24-27). כאמור, דראושה העיד, כי סבר שבקשתו התקבלה ושהתיק נסגר ואישר, שבשנת 2010 התברר שזה לא נכון. הוא נשאל מדוע לא הגיש תביעה נגד עו"ד זטאם על כך שהטעה אותו והשיב, כי אינו יודע. דראושה הוסיף, כי הוא התייעץ עם עורך דין וזה מה שהוחלט (עמ' 15 ש' 3-6). דראושה נשאל, האם קיבל בקשה לשלם השתתפות עצמית והשיב בשלילה. הוא נשאל, האם זה לא העלה אצלו חשדות והשיב בשלילה. דראושה נשאל, האם הוא יודע שכאשר תביעות נסגרות צריך לשלם השתתפות עצמית והוא השיב, כי לפעמים זה נמשך שנים. נטען בפניו, כי לטענתו, עו"ד זטאם אמר לו שהתיק נסגר והוא נשאל, האם לאחר מספר חודשים בהם לא קיבל השתתפות עצמית זה לא העלה אצלו חשד והשיב בשלילה (עמ' 18 ש' 19-27). הנה כי כן, קיימת סתירה בין גרסאותיו של דראושה באשר לשאלה מי מסר לו שבקשתו התקבלה וכי המקרה הועבר לטיפול הנתבעת והאם היה זה עורך דינו דאז או הנתבע. טענתו, לפיה כלל לא היה בקשר עם עורך הדין אשר הגיש בשמו את הבקשה לביטול פסק הדין אינה סבירה בעיניי והיא הועלתה על ידו לראשונה בעדותו. כאמור, עדות זו סותרת את טענתו לפיה עורך הדין אשר הגיש את הבקשה מסר לו שהיא התקבלה (ת/1 סעיף 19). ברי, כי עסקינן בסתירה היורדת לשורשו של עניין וכי ככל שהמידע הועבר לתובעת על ידי עורך הדין הרי שאין בכך בכדי ללמד שהנתבעים, או מי מהם, הציגו לתובעת מצג לפיו פסק הדין אשר ניתן נגד התובעת בוטל, כי קיים כיסוי ביטוחי והנתבעת מעניקה לה ייצוג משפטי. מצאתי לעניין זה את עדותו של דראושה בלתי סבירה ולא מתיישבת עם חומר הראיות בתיק. שוכנעתי, כי לא הוצג לדראושה מצג כלשהו כי הנתבעת לקחה על עצמה לייצגו. לא סבירה בעיניי התנהלות התובעת, אשר הייתה מודעת, כי ניתן פסק דין נגדה ולא טרחה לבקש אסמכתא באשר לביטולו. אף הטענה שהתובעת לא פעלה נגד עורך דינה דאז על אף שלטענתה מסר לה מידע שקרי לפיו בקשתה לביטול פסק הדין התקבלה מעוררת תמיהה וספק באשר לאמינות גרסת התובעת. גם טענתו של דראושה לפיה לא התעורר חשדו לאחר שהתובעת לא נתבקשה, במשך שנים, לשלם דמי השתתפות עצמית אינה סבירה בעיניי. למעלה מהדרוש אציין, כי ככל שהייתה מתקבלת טענת התובעת לפיה היה על הנתבעת להעניק לה ייצוג משפטי הרי שהתנהלות התובעת לאחר שנודע לה, כי ניתן פסק דין נגדה הייתה משליכה על הפיצוי לו הייתה זכאית התובעת אשר הגדילה נזקיה שעה שלא טרחה, במשך שנים, לוודא שפסק הדין שניתן נגדה אכן בוטל, ובמהלך כל הזמן הזה צבר הסכום קנסות וריביות. הנתבע נשאל מתי קיבל את הודעת הנתבעת לפיה היא לא מתכוונת לייצג את התובעת ובתגובה הפנה למכתבו של אדלר ממחלקת התביעות של הנתבעת מיום 10.11.03. הנתבע העיד, כי הודיע על כך לדראושה . הנתבע נשאל, האם עשה כן בכתב והשיב, כי בדרך כלל הם מודיעים בעל פה או במייל. לטענתו, הודיע לדראושה בעל פה (עמ' 26 ש' 1-8). אין מחלוקת, כי בשנת 2003 לאחר פנייתו לנתבעת קיבל הנתבע תשובה לפיה אין כיסוי ביטוחי. אמינה בעיניי טענתו לפיה מסר את התשובה האמורה לתובעת. כאמור, לא סבירה בעיניי עדותו של דראושה לפיה סבר שהכל מטופל ולא טרח לוודא, כי פסק הדין אכן בוטל ושהנתבעת מצאה, כי קיים כיסוי ביטוחי. טענתו של הנתבע לפיה הודיע לדראושה על עמדת הנתבעת יש בה בכדי להבהיר מדוע התובעת לא פעלה לשם בירור העניין ולא ביקשה אסמכתא באשר לביטול פסק הדין ובנוגע לייצוג המשפטי אשר היא ידעה, כי לא ניתן לה. הנה כי כן, מקובלת עליי טענת הנתבעת לפיה פוליסת הביטוח אשר הייתה בתוקף במועד הרלוונטי לא כיסתה את המקרה בגינו הוגשה ההודעה לצד שלישי נגדה ונגד התובעת. לפיכך, מקובלת עליי קביעתה לפיה לא היה עליה לתת לתובעת ייצוג משפטי. לא מקובלת עליי טענת התובעת לפיה הנתבעת התייחסה לפוליסה אשר צוינה בהודעה לצד שלישי והתעלמה מפוליסה אחרת אשר הייתה בתוקף ואשר לפיה היה עליה לתת כיסוי ביטוחי למקרה. כאמור לעיל, מצאתי, כי המקרה הביטוחי אינו מכוסה במסגרת פוליסת צד ג' אשר הייתה בתוקף במועד הרלוונטי. כמו כן, לא שוכנעתי, כי יש ממש בטענת התובעת לפיה הנתבעים הציגו לה מצג לפיו הנתבעת מעניקה לה ייצוג משפטי וכי היא סברה בתום לב כי אכן ניתן לה ייצוג כאמור. התובעת לא טרחה לבדוק האם קיים כיסוי ביטוחי, לא ניתנה לה הודעה לפיה ניתן לה ייצוג משפטי והיא התעלמה משורה של דברים אשר אמורים היו ללמד אותה, כי לא ניתן לה ייצוג משפטי, כמפורט לעיל. לא די בטענת התובעת לפיה הנתבע מסר לה שהפרטים הועברו לנתבעת וכי העניין נמצא בטיפול בכדי ללמד, כי הוצג לתובעת מצג לפיו ניתן לה ייצוג משפטי. יתרה מזאת, אמינה בעיניי טענת הנתבע לפיה אמר לתובעת, כי לא קיים כיסוי ביטוחי. אף לאחר שהתברר לתובעת, כי ניתן נגדה פסק דין היא לא דאגה לקבל אסמכתא באשר לביטולו ויש בכך בכדי לתמוך בהתרשמותי באשר להתנהלות התובעת אשר בחרה לטמון ראשה בחול ולא לעשות גבר ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. אני מחייבת את התובעת בסכום כולל בגין הוצאות הנתבע מס' 1 ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪ וכן בסכום כולל בגין הוצאות הנתבעת מס' 2 ושכר טירחת עו"ד בסך 10,000 ₪. הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל. פוליסהמצג שוואכיסוי ביטוחי