1. מבוא עניינה של תביעה זו, היא פיצויים בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב, במסגרת קבלתה של התובעת לעבודה אצל הנתבעת. לטענת התובעת, הוצג בפניה מצג שווא בקשר לסמכויותיה ותפקידה, בקשר למצבה הכלכלי של הנתבעת וכן הוסתרה ממנה אפשרות הצמצום בכוח אדם בעקבות סגירת מפעל, השייך לנתבעת והשפעת צמצומים אלו על התובעת. התובעת העריכה את נזקיה בסכום של 120,000 ₪. 2. התובעת הינה מיישמת תוכנה בהכשרתה ובעלת 5 שנות נסיון בתחום זה. 3. הנתבעת הינה חברה, אשר עיקר עיסוקה הוא בחקלאות. 4. התובעת הועסקה אצל הנתבעת כאחראית יחידת מחשוב החל מ- 13.10.98 ועד ל- 16.9.98. הצדדים חתמו על חוזה עבודה ביום 20.10.98 אשר העתק צורף לתצהיר התובעת וסומן באות א'. 5. בתאריך 17.8.99, שלח לתובעת מנהל אגף כוח אדם בנתבעת, מר יגאל עופרי, מכתב שעניינו הפסקת עבודת התובעת החל מה- 16.9.99 (נספח ג' לתצהיר התובעת). 6. התובעת פנתה לביה"ד לעבודה בת"א, וביקשה לבטל הפיטורים, מאחר והיתה בהריון במועד פיטוריה. בעקבות פניות הנתבעת לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה,אושרו פיטורי התובעת כעולה ממכתב הממונה מיום 1.11.99 ( נספח ד' לתצהיר התובעת). במכתב הממונה צויין, כי אין קשר בין הפיטורים להריון. התובעת פוטרה על רקע סגירת המפעל וצמצום פעילות החברה ובמועד הפיטורים הנתבעת לא ידעה על הריונה של התובעת. 7. טענות התובעת התובעת טוענת, כי נאמר לה ע"י סמנכ"ל הכספים של הנתבעת - מר פרץ וינקלר, כי הינה מיועדת לתפקיד של מנהלת יחידת המחשב בנתבעת, על שני סניפיה בת"א ובאשקלון. עוד נאמר לה בראיונות הקבלה, כי היא תעבוד תקופה ארוכה. הוסבר לתובעת, כי בתחילת הדרך תעבוד באשקלון עד לסגירת יחידת המחשב באשקלון ואח"כ תעבור לת"א. כלומר, הטענה של הנתבעת לפיה התובעת פוטרה בשל סגירת הסניף באשקלון, אינה נכונה, מאחר וסגירת הסניף היתה ידועה כבר עם קבלתה לעבודה. מה עוד, שהובהר לתובעת, כי לסגירת הסניף באשקלון, לא תהיה השפעה על עבודתה. 8. הנתבעת טוענת, כי אף פעם לא נאמר לה, כי עבודתה מותנית בתחומי עיסוקה של הנתבעת בעתיד. יחד עם זאת, אם הנתבעת ידעה שיש סיכוי ולו הקלוש, שמשרת התובעת תתבטל בשל צמצומים, היתה חייבת ליידע את התובעת בדבר סיכוי זה. בפועל, טוענת התובעת, כי הגורמים שראיינו אותה הסתירו ממנה מידע בקשר לנחיצות המשרה. 9. התובעת מצרפת רשימה של עובדים שפוטרו מאז התקבלה לעבודה, שיש בה כדי ללמד על ידיעת הנתבעת בקשר לצמצומים הצפויים (נספח ב' לתצהיר התובעת). 10. במסגרת חקירת הממונה על עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה, מסר מנהל כוח אדם של הנתבעת, כי פיטורי התובעת נעשו מאחר והפרוייקט בו עבדה התובעת הסתיים, ופעילות החברה צומצמה (פרוטוקול החקירה צורף כנספח ה' לתצהיר התובעת). 11. התובעת טוענת, כי הנתבעת ניהלה עימה משא ומתן שלא בתום לב והציגה בפניה מצג שוא לפיו תהיה אחראית על יחידת המחשב והעובד השני יעזוב את עבודתו, העלימה עובדות מהותיות בקשר למצבה הכלכלי, והסתירה עובדות בקשר לעובדות מהותיות הנוגעות לצמצום בכוח אדם. 12. התובעת עזבה מקום עבודה אחר כדי לעבוד בנתבעת. בנוסף, תכננה להקים משפחה. בפועל, התובעת פוטרה כאשר היתה בהריון ובשל כך נתקלה בקושי אמיתי במציאת מקום עבודה חילופי. על כן, התובעת מעריכה את נזקיה בסכום של 120,000 ₪, המהווה שכר עבור 10 חודשי עבודה. 13. טענות הנתבעת הנתבעת טוענת, כי מסרה לתובעת על השינויים שהיא עוברת בשנים האחרונות ובכלל זה, צמצום מערך כוח אדם. על סמך מצג התובעת, כי היא מנוסה בהפעלת תוכנות פיננסיות ו"דנסופט" וכן על סמך אבחון של גרפולוג-פסיכולוג, התקבלה התובעת לעבודה. 14. הנתבעת טוענת, כי מעולם לא התחייבה להעסיק את התובעת לתקופה כלשהיא ולראיה לפי סעיף 16 א' לחוזה העבודה, רשאי כל אחד מהצדדים להפסיק את קשרי העבודה בכל עת, וזאת מבלי שנקבעה תקופת התקשרות קצובה. 15. סיום עבודתה של התובעת נעשה על רקע אי התממשות תוכניות התרחבות בתחום השקעות נדל"ן, וכן אי מימושם של חוזים שחתמה התובעת עם חברה למכירת דלק. בנוסף התברר, כי בניגוד להצהרותיה של התובעת, היא היתה חסרת ידע מקצועי הנדרש לביצוע תפקידה. היא לא היתה מסוגלת לתפעול מתוחכם של תוכנות פיננסיות. הנתבעת נאלצה להעזר בשירותים חיצוניים לצורך התאמת מערכת המחשב לשנת 2000 ("באג 2000"). בעקבות כך, נגרמו לנתבעת נזקים בשווי של כ - 90,000 ₪. 16. הנתבעת קיבלה את אישור הממונה על חוק עבודת נשים ב 1.11.99, לפיו פיטורי התובעת אינם קשורים להריונה ( נספח ד' לתצהיר התובעת). 17. במועד קבלת התובעת לעבודה, הנתבעת לא ידעה, כי יחסי העבודה בין הצדדים יבואו לסיומם תוך פחות משנה. הליך השינוי והצמצום שחל בנתבעת לא היה ידוע במועד קבלת התובעת לעבודה. 18. התובעת הגישה תצהיר מטעמה ונחקרה עליו. הנתבעת הגישה תצהיר מטעם מר פרץ וינקלר, המשמש כסמנכ"ל כספים בנתבעת. מר וינקלר נחקר על תצהיר זה. 19. הכרעה על המשא המתן בין הצדדים אפשריים לחוזה עבודה, עובד ומעביד, חלים דיני החוזים ובכלל זה סעיף 12 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973, המטיל חובה על הצדדים למשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. בפסיקה ובספרות נקבע פעמים רבות, כי מבחנו של עקרון תום הלב כמשמעו בסעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי) הוא בעיקרו אוביקטיבי. עניננו בצורת התנהגות הנקבעת לפי אמות מידה כלליות, שעל פיהן מסיקים מה ההתנהגות הראויה שיש לצפות לה מצד לחוזה. עמד על כך השופט ברק בפרשת "שרותי תחבורה ציבוריים": "אין זה מתקבל על הדעת ואין זה צודק, כי רמת ההתנהגות הנדרשת תהא שונה לכל בעל חוזה, והיא תהא פונקציה של אמונתו הסוביקטיבית שלו בדבר הישר וההגון. המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סוביקטיביים אלה, הוא נקבע על ידי הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת". ראה: בג"צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לה (1) 828, 835. ד. פרידמן ונ. כהן חוזים כרך א', עמ' 556. ק. ורדי, תום הלב ביחסי עבודה, שנתון משפט העבודה ב', עמ' 107, בעמ' 113. 20. לגבי היקפה של חובת הגילוי קיימות בפסיקה מספר גישות. אולם מוסכם על כולם, כי היקפה של חובת הגילוי תלוי במהות העסקה ובנסיבות המקרה. פרופ' ג. שלו כותבת בספרה דיני חוזים את הדברים הבאים: "תחום תחולה מובהק ושכיח של חובת תום הלב במשא ומתן הוא תחום הגילוי. הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לובשת צורה של אי גילוי עובדות, כאשר על פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם המנהל משא ומתן יגלה אותן לצד השני, בתחום זה חובת תום הלב היא אקטיבית, ומטילה חובת עשייה. חובת תום הלב כוללת חובה לגלות לצד השני לפני כריתת החוזה עובדות חשובות, ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו, כאשר גילוי זה מתחייב ממהות העסקה ומנסיבות המקרה". ראה: ג. שלו, דיני חוזים מהדורה שניה, עמ' 49. ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פ"ד לב (1) 231. פרידמן וכהן עמ' 573 - 585. 21. כבר נאמר לא אחת כי: "חובת ה"נאמנות" ביחסי עובד מעביד, שמצאה ביטויה בפסיקה ובהצעת חוק חוזה עבודה שונה מחובת תום הלב. קשה להצביע במדוייק על השוני, אך ככל שנעמיק נמצא כי חובה זו היא מעבר לחובת "הקיום בתום לב". ראה: מ. גולדברג, תום הלב במשפט העבודה, ספר בר ניב, עמ' 141, בעמ' 143. דב"ע מב/74-3 ורדי - עיריית נתניה, פד"ע יד 59, 65. דב"ע מה/77-3 גרשון ואח' - מדינת ישראל, פד"ע יז 337, 350-351. אלישבע ברק, משא ומתן לקראת חוזה עבודה, שנתון משפט העבודה ג', עמ' 50. מכאן, שהיקפה של חובת הגילוי במשא ומתן לכריתת חוזה עבודה רחבה יותר ומטילה נטלים כבדים יותר על שני הצדדים למשא ומתן. "אין ספק שיש לגלות לצד השני את תנאי העבודה על כל פרטיהם - שעות העבודה, משכורת וכדומה - אך בכך לא סגי. על מעביד לגלות לעובד הפוטנצילי גם פגמים בעבודה, והוא הדין לגבי עובד פוטנצילי, שעליו לגלות למעביד העתידי את כל מגבלותיו. כך חשוב לגלות לעובד פוטנצילי את כל החסרונות הידועים למעביד והקיימים במקום העבודה, או קשיי קומוניקציה שיש למעביד עם עובדיו, לא די לנקוט בגישה של "יזהר הקונה" היינו, שהמועמד יבדוק בעצמו את העובדות. באותה מידה חשוב שהמועמד יגלה למעביד העתידי פרטים על נסיונו הקודם והאם נכשל בעבודה קודמת. לא די במסירת אינפורמציה כללית על תנאי העבודה וגובה המשכורות". ראה: משא ומתן לקראת חוזה עבודה, עמ' 65. פס"ד גרשון, עמ' 351. דב"ע נג/40-3 איסטרוניקס בע"מ נ' הדה גרפונקל, פד"ע כה 456. אלישבע ברק, עיקרון תום הלב במשפט העבודה, ספר ברנזון עמ' 499, 509. 22. טענה של התנהגות שלא בתום לב, היא טענה עובדתית המצריכה הוכחה ע"י הטוען לה. כאמור, התובעת טוענת כמפורט בסעיף 39 לתצהירה, כי ניהול המשא ומתן, שלא בתום לב בא לידי ביטוי בפעולות הבאות של הנתבעת: "א. הצגת מצגי שווא באשר לאופי תפקידי וסמכויותי. ב. הצגת מצגי שווא באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת. ג. הסתרת עובדות מהותיות ממני באשר לאפשרות צמצום בכוח אדם בנתבעת בשל סגירת המפעל והשפעת צמצומים אלו עלי. " 23. מצג שוא באשר לאופי תפקיד התובעת וסמכויותיו התובעת טוענת, כי מר וינקלר, סמנכ"ל הכספים בנתבעת, מסר לה במהלך ראיונות העבודה, כי תשמש כמנהלת יחידת המחשוב בנתבעת. בסעיף 6(ג) לתצהירה טוענת התובעת, כי נאמר לה שקיים עובד נוסף ביחידת המחשב, שאמור לעזוב ושבמסגרת תפקידה תמלא גם את הפונקציה של תפקיד זה ( עמ' 15 לפרוטוקול שורות 23-25). 24. מר וינקלר בסעיף 8 לתצהירו, מאשר, כי התובעת התקבלה כאחראית יחידת מחשוב - תוכנה, וכי במועד קבלתה לעבודה, כללה יחידת המחשוב שני תקנים לאחראים: אחראי תוכנה ואחראי חומרה. בסעיף 10 לתצהירו, מאשר מר וינקלר את דברי התובעת, לפיו דובר עם התובעת על איחוד שני תקני אחראי מחשב לתקן אחד. אלא שלטענת מר וינקלר, התובעת התגלתה כחסרת ידע מקצועי מספיק הנדרש לצורך ביצוע התפקיד ( סעיף 22 לתצהירו). לצורך הפעלת התוכנה הפיננסית, טוען מר וינקלר,נעזרה התובעת בעובדים אחרים ובבעלה. בלית ברירה, הנתבעת השתמשה בשרותיו של אחראי החומרה, מר זאב גוברשטיין, שאת תפקידו היתה אמורה התובעת גם לקבל, וכן בשרותים חיצוניים. 25. לצורך איחוד התפקיד של אחראי התוכנה עם אחראי החומרה, היה על התובעת להראות, כי היא מבינה גם בחומרה. לא מצאנו בתצהירה ובעדותה בפנינו כל ראיה, כי היא גילתה בקיאות בחומרה כפי שגילתה בקיאות בתוכנה. התובעת ענתה בשלילה לשאלה, אם אמרה לממונים עליה, כי אינה מבינה בחומרה ( עמ' 16 שורות 5-6). לא מצאנו,כי הנתבעת הציגה מצב שווא בפני התובעת בכל הקשור לתפקידה וסמכויותיה. אם ציפייתה של התובעת נכזבה בקשר לכך, הרי שלא ניתן לקבוע, כי היה זה באשמתה של הנתבעת. 26. מצג שווא בקשר למצבה הכלכלי של הנתבעת יצויין, כי נראה לנו, כי טענה זו שלובה יותר בטענה הבאה, הקשורה לצמצומים, כי לא ראינו בתצהיר התובעת כל טענה הקשורה למהות המצג שקיבלה מהנתבעת בקשר למצבה הכלכלי של הנתבעת. בכל מקרה לא נטען, כי מצבה הכלכלי של הנתבעת היה איתן או קשה וכך גם לא נטען ע"י מר וינקלר בתצהירו. על כן, התובעת לא הוכיחה, כי הנתבעת הציגה מצב שווא בקשר למצבה הכלכלי. 27. העלמת עובדות בקשר לאפשרות צמצום בכוח אדם והשפעתו על התובעת התובעת טוענת, כי הנתבעת העלימה ממנה עובדות מהותיות בקשר ליכולת הנתבעת להעסיקה לטווח ארוך תוך הצגת מצג שווא לפיו אין קשר בין הצמצומים לבין תפקידה. הנתבעת הראתה, כי מאז התקבלה לעבודה המשיכה הנתבעת לפטר עובדים כעולה מנספח ב' לתצהירה. התובעת מאשרת, כי ידעה, כי המפעל באשקלון נסגר, וכי היא אמורה לסייע בפעולות הדרושות לסגירת יחידת המחשב שם ולאחר מכן יועדה לעבוד בתל-אביב. התובעת מפנה לדבריו של יגאל עופרי למפקחת עבודה, הגב' אמירה ביבי מיום 13.10.97, לפיהם התובעת: "התקבלה לעבודה להמשיך את העבודה של האחראי הקודם שפרש והפרוייקט הסתיים, עקב סגירת המפעל וצמצום הפעילות של החברה". על רקע דברים אלה, אישרה הממונה על חוק עבודת נשים את פיטורי התובעת. התובעת טוענת, כי על כשרות מניעי פיטוריה ניתן ללמוד מכך, שבעת קבלתה לעבודה, כבר נסגר המפעל, כך שלא יכול להתקבל נימוק זה כסביר אלא אם מראש התכוונה הנתבעת לסיים את עבודת התובעת לאחר זמן קצר והסתירה זאת ממנה. 28. מר וינקלר בתצהירו חזר מספר פעמים, כי מעולם לא סוכם עם התובעת על תקופת העסקה מוגדרת ארוכה או קצרה. התובעת היתה ערה לצמצומים שהונהגו בנתבעת בשל הקטנת הפעילות בחקלאות ובכלל זה סגירת המפעל באשקלון ובעקבות כך צומצם מספר העובדים ומנגד נבחנו אפשרויות כלכליות בתחום הנדל"ן ובהתקשרות עסקית עם חברה העוסקת במכירת דלק. יצויין, כי מעדות התובעת בפנינו עולה, כי אכן היא אישרה, שנרכשה תוכנה חדשה שעוסקת בנדל"ן (עמ' 3 שורות 25-27) וכן היא העבירה את רשימת הנדל"ן לתוכנה (עמ' 15 שורה 20). התובעת היתה אמורה לקחת חלק בתכנון והרחבת הפעילות המחשובית לקראת מימוש החוזים העסקיים שנחתמו עם החברה העוסקת במכירת דלק. התובעת היתה אמורה לקחת חלק בתכנון והרחבת הפעילות המחשובית לקראת מימוש אותם חוזים ( סעיף 20 לתצהירו של מר וינקלר). 29. אשר לרשימת המפוטרים שהתובעת צרפה לתצהירה ממנה עולה, כי הנתבעת המשיכה לפטר עובדים ממועד קבלת התובעת לעבודה. בעניין זה דברי התובעת מדברים בעד עצמם. התובעת סיפרה בחקירתה הנגדית, כי כל העובדים המפוטרים קשורים לתעשייה (המפעל באשקלון) (עמ' 14 שורות 1-3) כאשר זהו התחום שעליו ידעה התובעת שהוא נמצא בתהליכי צמצום וסגירה, כאשר התקבלה לעבודה ( עמ' 13 שורות 10-14) . יצויין, כי על פי הרשום באותו מזכר, המפרט את שמות העובדים שפוטרו, מופיעים גם החשב והמנכ"ל, אשר מצויין לידם, כי עזבו מיוזמתם. מכאן עולה, כי אין במסמך זה כדי להעיד על כך שהנתבעת המשיכה בצמצומים והסתירה זאת מהתובעת, שעה שמדובר בצמצום החלק התעשייתי, עליו ידעה התובעת. 30. אשר להחלטת הממונה לפי חוק עבודת נשים, בה צויין, כי הסיבות לפיטורים היו בין השאר סגירת מפעל, כפי שנטען ע"י מר יגאל עופרי, מנהל כוח אדם של הנתבעת. ראשית, יש לציין, כי נכונותם של שיקולי פיטורי התובעת, אינה עומדת למבחן בתיק זה, מאחר והתובעת לא בחרה לתקוף את החלטת הממונה בתביעה זו, שכל עניינה הוא, המשא מתן לפני קבלתה לעבודה ולא פיטוריה. יחד עם זאת, העובדה שצויין כי מדובר בסיום פרוייקט או סגירת מפעל, אין בו כדי להשליך על תום הלב של הנתבעת. המפעל נסגר ב- 30.9.98 מספר ימים לאחר קבלת התובעת לעבודתה. כאמור, התובעת ידעה על סגירת המפעל ומרבית העובדים שפוטרו בתקופת עבודתה קשורים למפעל ולתחום התעשייתי. 31. בבואנו להכריע אם מכל המקובץ עולה, כי הנתבעת כשלה בחובת הגילוי שלה כלפי התובעת, במיוחד בכל הקשור לצמצומים האפשריים, וזאת בשים לב להלכה הפסוקה שהבאנו בהרחבה בתחילת ההכרעה,מוצאים אנו, כי הנתבעת פעלה כנדרש בהתאם לאמות מידה אובייקטיביות ולא הסתירה דבר מהתובעת. התובעת לא הוכיחה כלל, כי סגירת המפעל תשפיע על המשך עבודתה. לעומת זאת, שוכנענו, כי הנתבעת ביקשה להפסיק את עבודת התובעת בעיקר בשל אי מימוש תוכניות התפתחות בתחום הנדל"ן. לא הוכח, כי הנתבעת ידעה, כי הסיכויים למימוש תוכניות התפתחות הם קלושים. מה עוד, שבפועל סיפר מר וינקלר, כי הן נדחו בשנה וחצי. 32. נוסיף גם, שהעובדה שהתובעת עבדה כ- 11 חודשים יש בו ללמד יותר על חוסר הקשר עם סגירת המפעל שכאמור היה כבר סגור עוד לפני שהתובעת התקבלה לעבוד. 33. סיכום על כן, ומכל המקובץ עולה, כי התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך - 4,000 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. חוזהמצג שווא