תמצית העובדות: 1.בפני תביעה כספית, בגין מצג שווא במכירת רכב שלאחר זמן קצר התברר, כי הוא נפגע במרכב וכי מצבו המכאני, פגום באופן משמעותי. התובעים טוענים, כי הנתבע הציג בפניהם מצג שווא, כאילו הרכב במצב טוב מאוד, בעוד שבפועל היו בו פגמים משמעותיים. הנתבע, דוחה את טענות התובעים וטוען כי לא היה ידוע לו על פגמים ברכב. לפיכך, אין להם להלין אלא על עצמם, בהימנעם מבדיקת הרכב קודם לרכישתו. גרסאות הצדדים: 2.התובעים טענו, כי מאחר והם רצו לרכוש רכב, הם יצרו קשר עם הנתבע, לאחר פרסום בלוח פוקוס, על הצעה למכירתו. הנתבע, שהציג את עצמו כבעל הרכב, יצר בפניהם מצג שווא, שהרכב "נקי" מתאונות, מטופל ושמור וללא כל תקלה. לאור האמון של התובעים בדברי הנתבע, על מצב הרכב ולאחר משא ומתן ביניהם, הוסכם על תשלום תמורה בסך של 12,500 ₪, 500 ₪ בלבד פחות ממחיר המחירון. ביום 6.1.08, הועברה הבעלות ברכב מהנתבע, על שם התובעים. 3.מעדויות התובעים עולה, כי לאחר נסיעה קצרה ברכב ביום בו הוא נרכש, התגלתה תקלה ברכב, של כיבוי המנוע. בבדיקה מקיפה במוסך, ב-10.1.08, התברר לתובעים כי ישנן תקלות מכניות נוספות משמעותיות, המהוות סכנה בטיחותית. התקלות תוקנו ע"י התובעים. 4.ביום 13.1.08, לקחו התובעים את הרכב לבדיקה במכון "טסט ליין" והתברר להם, כי הרכב עבר תאונה ונפגע בשלדה ובקורה אורכית. ביום 21.1.08, נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם התובעים, שקבע כי לאור מצב הרכב, יש לנכות 12% מערכו, בשל פגיעות במרכב בנוסף לעלויות תיקון, בגין תקלות מכניות ברכב. 5.הנתבע טען, כי המשא ומתן לרכישת הרכב, נוהל על ידי אביהם של התובעים, שהינו אדם מבוגר ובעל רכב בעצמו ולא על ידי התובעים, שהיו קטינים. הנתבע טען והדבר לא הוכחש, כי מדובר ברכב בן 13 שנה המצוי בבעלותו, כיד שביעית. לפיכך, ציפיות התובעים מהרכב, צריכות להיות בהתאם לנתונים אלו. לטענתו, לא היה מצג שווא, במשא ומתן למכירת הרכב והוא לא הבטיח לתובעים אחריות על הרכב. יתירה מכך, הוא הציע לתובעים לפני הרכישה, לקחת את הרכב לבדיקה, אבל הם, משיקוליהם סירבו. בכך נטלו על עצמם התובעים סיכון והם אינם יכולים להיפרע ממנו, בשל הפגמים שהתגלו ברכב לאחר רכישתו. פגמים, עליהם הוא לא ידע. דיון ומסקנות: 6.מעיון במודעה למכירת הרכב (ת/1) עולה, כי תיאור הרכב היה: "במצב מצוין + טסט ל 8 חודשים, שמור ומטופל". למרות הפרסום, הסתייג הנתבע בעדותו, מההגדרה 'מצויין' ואמר כי הוא ביקש כי ירשם במודעה ב'מצב טוב' (עמ' 2 שורה 15). יחד עם זאת, גם לגרסתו (עמ' 3 שורה 7 ), הוא ביקש שיירשם במודעה "שמור ומטופל". זאת ועוד, הנתבע העיד, כי בבדיקה שערך לפני רכישת הרכב על ידו, שהיה בבעלותו רק כחודשיים, נאמר לו, כי הרכב במצב "טוב" ולא במצב "מצוין". למרות זאת, הנתבע שידע, לשיטתו, שהרכב במצב טוב ולא במצב מצוין, לא דאג לתיקון הפרסום בעיתון. חמור מכך, הנתבע לא טרח לציין בפני התובעים, בשלב המו"מ ביניהם, את העובדה כי הרכב לא במצב מצוין כפי שפורסם בטעות, לדבריו. 7.בנוסף העיד הנתבע, כי בזמן שהרכב היה ברשותו, עד למכירתו לתובעים, הוא כלל לא נכנס למוסך (עמ' 2 שורות 3) ולא העיד, על כך שדאג לטיפול כלשהו שלו ברכב. לחילופין, גם אם הרכב טופל על ידו, היה עליו להמציא ראיות לכך מהמוסך. בכך לא עמד הנתבע. לפיכך, היה עליו להימנע מפרסום על היות הרכב מטופל, כאמור במודעה ת/1. 8.המודעה, נועדה ליצור בעיני רוכש פוטנציאלי סביר, מצג כי מדובר ברכב במצב מכאני שאינו דורש טיפול או תיקונים בטיחותיים או אחרים וכי מצבו מצוין. מטרה זו, הושגה בפרסום המודעה, כפי שניתן ללמוד מהצלחת הנתבע במכירת הרכב לתובעים. 9.לעניין מצבו המכני של הרכב, התובעים המציאו בדיקה ממוחשבת של מעבדה לבדיקת רכב "טסט ליין" ששם נקבע, כי לשלדת מרכב, ליקויים בעלי משמעות גבוהה, כי יש פגיעה בקורה אורכית מעבר לתושבת. בהערות הכלליות נרשם כי חובה לגשת למוסך לתיקון הליקויים. בתמיכה לכך, הוגשה גם חוות דעת של שמאי. הנתבע לא הביא ראיות להפרכת הממצאים הנ"ל. לפיכך, אני קובעת כי לרכב יש ליקויים כאמור לעיל. 10.מעדויות התובעים השתכנעתי כי הם הסתמכו על המודעה ת/1 במהלך המו"מ. נתבע 3 העיד, כי לאחר שהיה ברשותו עיתון פוקוס ובו פרסום על הרכב, הוא יצר קשר עם הנתבע והתחיל משא ומתן לרכישת הרכב, שהבשיל לכדי חוזה מכר (עמ' 3 9-8). הנתבע, לא הפריך את גירסת התובעים, כי נודע להם על הרכב, מהפרסום ת/1. 11.לפי הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968, היה על הנתבע לקיים את חיוביו כמוכר, במסירת רכב המתאים לפרסום שפורסם אודותיו, כאמור בסעיפים 11 לחוק. היה על הנתבע למסור את המידע הידוע לו על הרכב ולא ליצור מצג, שאינו מבוסס, כרכב במצב "מצוין" וכן על היותו רכב מטופל. כפי שקבעתי לעיל, הנתבע לא הוכיח כי מידע זה היה אכן ידוע לו ולהיפך, הוכח כי היה בידו מידע אחר. קרי: שהרכב במצב טוב ולא טופל על ידו במוסך. יוער כי, אם היו ידועים לנתבע פרטים אלו מהבעלים הקודם של הרכב, היה עליו להביא ראיות לכך בכך לא עמד. 12.החובה להקפיד על מסירת פרטי הרכב הנכונים והמדוייקים, נגזרת גם מהוראות סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"). קיימת חובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, במסירת עובדות מהותיות נכונות, במהלך המשא ומתן (ראו: ע"א 838/75 ספקטור נ' צרפתי, פד"י לב(1) 231, 240-238). הפרתה של חובת הגילוי לפי סעיף 12, מהווה הטעיה, על פי סעיף 15 לחוק החוזים (ראה: ג' שלו, דיני חוזים, עמ' 221, 223). 13.אין מחלוקת בין הצדדים, כי היתה לתובעים אפשרות לקחת את הרכב לבדיקה במכון רישוי או בכל מוסך קודם לרכישתו. מר סובחי סאלח העיד, כי גם את רכבו האישי הוא לא לקח לבדיקה (עמ' 5 שורות 4-3) ובנוסף אמר, שאין כלל חובה לקחת את הרכב לבדיקה (עמ' 5 שורה 9), אלא מורידים מן המחיר ומתווכחים. במחדלי התובעים בהימנעם מבדיקת הרכב, יש להם חלק ואחריות לרכישת הרכב, על ליקוייו. הדבר מקבל חיזוק לנוכח עדותו של מר סובחי סאלח, כי במידה והיה לוקח את הרכב לבדיקה ומגלה את המצב לאשורו, לא היה קונה את הרכב (עמ' 5 שורה 16) . 14.למרות מצג שווא שהוצג בפרסום ת/1, על מצב מצוין של הרכב ועל היותו רכב מטופל, לא עלה בידי התובעים להוכיח, כי היה ידוע לנתבע על אי התאמה יסודית של הרכב, בפגיעות ופגמים מהותיים במרכב וכיוצ"ב, כאמור לעיל. לשם מניעת גילוי חמור זה לאחר רכישת הרכב, צפוי היה שהתובעים ידאגו לבדיקת הרכב, קודם לרכישתו ולא לאחר מכן, כפי שעשו. בדיקה, שעלויותיה אינן גבוהות וניתן לבצעה בנקל. בכך יכלו התובעים למנוע או להקטין את נזקיהם. מאידך, הימנעות התובעים מבירור מצב הרכב לאשורו אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין מצג שווא, אותו יצר הנתבע לבין רכישת הרכב, בהסתמך על אותו מצג (ראה: ע"א 338/85 שפיגלמן נ' צ'פניק, פד"י מא(4) 421, 407 428-427). לפיכך, התובעים נהגו כדין, כמצוות סעיף 16 לחוק המכר, והודיעו לנתבע באופן מיידי על אי ההתאמה. 15.התובעים, תבעו את נזקיהם וביקשו פיצוי כספי בגין הוצאותיהם לתיקון הרכב ובגין ירידת ערך הרכב, כפי שנקבעו בחוות דעת השמאי, שהוגשה מטעמם. 16.לאור קביעותי, על מצג שווא בפרסום בדבר פרטי הרכב עליו הסתמכו התובעים ברכישתו, הרי הם זכאים לפיצוי מהנתבע. גובה הפיצוי יקבע בהתחשב בכך, שלא הוכח כי לנתבע היה ידוע על תאונה קודמת ברכב שגרמה לירידת ערך הרכב ובהתחשב באשם תורם של התובעים לנוכח המחדלים, בהימנעם מבדיקת הרכב, קודם לקנייתו. 17.לפיכך אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, פיצוי בסך 1,600 ₪, בגין תיקון הרכב ופיצוי בסך של 1,000 ₪, בגין ההכבדה שנגרמה להם בשל הפגמים שהתגלו, מיד לאחר רכישת הרכב. 18.אני מחייבת את הנתבע, בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לתובעים, בסך של 700 ₪ בצירוף מע"מ. 19.התשלומים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. מצג שווא