1. הנתבעת הציעה למכירה רכב מסוג פז'ו 205. התובעת וחברה, מר ערן אריה (להלן: ערן), ראו את הפרסום לגבי הרכב ויצרו קשר עם הנתבעת. 2. ביום 4.4.02 נפגשו התובעת והנתבעת, לאחר תיאום מראש, והביאו את הרכב לבדיקה במכון רישוי חפר. על פי טופס הבדיקה, המוצג ת/1, הראה מד הקילומטרים של הרכב, ביום הבדיקה, כי הרכב נסע 150,000 ק"מ. ביום 7.4.02 רכשה התובעת מהנתבעת את הרכב, תמורת 19,250 ש”ח. השתיים חתמו על זיכרון דברים למכירת הרכב, על גבי טופס שנמסר לתובעת במכון הבדיקה (טופס זיכרון הדברים צורף לכתב ההגנה). באותו מועד הועברה הבעלות ברכב על שם התובעת (תעודת עובד ציבור של גב' דפנה מהלל מאגף הרישוי, המוצג ת/2; להלן: תעודת עובד הציבור). 3. כשהיה הרכב בבעלות הנתבעת, הוא טופל במוסך ארו-יפן בע"מ (להלן: המוסך). לאחר שהתובעת רכשה את הרכב, הוא המשיך בטיפולים באותו מוסך. כחמישה חודשים לאחר הרכישה, גילה ערן ברישומי המוסך, כי בטיפולים קודמים מספר הקילומטרים שנרשם, על פי מד הקילומטרים שברכב, הוא גבוה בהרבה מ- 150,000, כפי שהוצג לתובעת בעת הרכישה: הוגשו בהסכמה שלושה פלטים של מחשב המוסך בדבר הטיפולים שנערכו לרכב. הללו צורפו לתצהירה של התובעת וסומנו ת/3. מטופסי הבדיקה הללו עולים הנתונים הבאים: ביום 22.9.02 הראה מד הקילומטרים 160,000. הדבר תואם את עדותו של ערן כי במועד זה הוא הביא את הרכב למוסך לטיפול 10,000 (לאחר שהרכב נסע 10,000 ק"מ מאז רכישתו על ידי התובעת, ביום 7.4.02). באותו מעמד גילה ערן רישומים קודמים במוסך שהצביעו על מספר קילומטרים גדול בהרבה: בטיפול ביום 23.7.01 נרשמו 210,000 ק"מ, ובטיפול ביום 30.12.01 נרשמו 233,270 ק"מ. 4. ערן העיד כי נדהם מגילוי זה וחשש מתגובתה של חברתו, התובעת, ועל כן התלבט כיצד לטפל בגילוי, כי הוצג לתובעת מצג שווא לגבי מספר הקילומטרים שהרכב עבר. בבירור עם הנתבעת, היא טענה כי אינה יודעת דבר על שינוי שנעשה במד הקילומטרים של הרכב. בסופו של דבר, בדצמבר 2002 הודיעה התובעת לנתבעת, כי לנוכח גילוי זה היא מבטלת את ההסכם ודורשת להחזיר לנתבעת את הרכב (בצירוף יפוי כוח להעברת בעלות), ולקבל בחזרה את כספה. 5. לתובעת טענה בדבר מצג שווא נוסף שהציגה לה הנתבעת, והוא: הנתבעת מסרה כי היא "יד שניה" ברכב, אך לא גילתה כי ה"יד הראשונה" היתה חברה בע"מ, דבר שכידוע אמור להפחית את מחיר הרכב. הנתבעת העידה כי קיבלה את הרכב מהוריה במתנה בסוף שנת 2000 (הבעלות נרשמה על שם הנתבעת רק ביום 28.8.01, על פי תעודת עובד הציבור). לדבריה (בעמ' 16 לפר'), ברישיון הרכב היה רשום הבעלים הקודם כ-"יד פרטית", והיא לא היתה מודעת לבעלות קודמת של חברה. עוד העידה הנתבעת, כי לא שמה לב לכך שברכב מצוי דלקן. התובעת העידה (בעמ' 6 לפר'), כי כאשר הביאה את הרכב לבדיקה במכון חפר, היא לא ביקשה כלל לראות את רישיון הרכב, וכי ראתה אותו לראשונה רק ביום הרכישה (ערן לא נכח בשתי ההזדמנויות הללו. כך, על פי עדותו, בעמ' 10 ו- 12 לפר'). התובעת לא צירפה לתצהירה תצלום של רישיון הרכב ואף לא הציגה אותו בביהמ"ש, למרות שהוא מצוי ברשותה. לדברי ערן, לאחר שגילה את ההפרש הניכר בין מספר הקילומטרים, כפי שהוצג בעת הרכישה, לבין המספר שנרשם במוסך בטיפולים קודמים, הוא החל לבדוק נתונים נוספים לגבי הרכב, ובין היתר - גילה שמצוי בו דלקן. עניין מספר הקילומטרים והדלקן עוררו את חשדו, כי הרכב היה בעבר בבעלות חברה, ועל כן ביקש מהתובעת לבדוק זאת במשרד הרישוי. ואמנם, על פי תעודת עובד הציבור מסתבר, כי הבעלים הראשון של הרכב היתה חב' איסכור שירותי פלדות בע"מ, אשר הבעלות נרשמה על שמה ביום 5.2.95. 6. לאחר שקילת הראיות בנקודה זו, לא מצאתי כי הנתבעת אחראית כלפי התובעת למצג שווא, בכך שלא גילתה לה כי הבעלים הראשון היתה חברה בע"מ. רישיון הרכב מצוי בשליטת התובעת, והיא לא סיפקה כל הסבר לאי הצגתו. בהעדר רישיון הרכב, , אין ידיעה מה בדיוק רשום בו. ראיתי אמנם רישיונות רכב, שבהם צויין דבר בעלותה הקודמת של חברה, אך בהעדר הרישיון הספציפי של הרכב שבו עסקינן, אין בידי לקבוע כעובדה, שהדבר נרשם בו (או שלא נרשם). התובעת לא התעניינה כלל ברישיון הרכב, בעת בדיקת הרכב במכון, והיא לא העידה מה ראתה בו, כאשר קיבלה אותו לידיה ביום הרכישה. הגילוי כי מדובר בבעלות קודמת של חברה נעשה רק בעקבות הגילוי של מצג השווא בעניין מספר הקילומטרים. על פי התרשמותי מהעדויות, עניין מספר הקילומטרים הוא שהיה מכריע בעיני התובעת, והוא שעומד בבסיס תביעתה להכיר בביטול ההסכם, על השלכותיו. אם ברישיון הרכב מצויין דבר הבעלות הקודמת של חברה, הרי התובעת יכלה לראות זאת ביום הרכישה, ובטרם השלימה אותה. התובעת לא העידה כלל לגבי עניין זה, וכאמור - לא הציגה את רישיון הרכב. בנסיבות אלה, התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הציגה לפניה מצג שווא, שעניינו - העלמת העובדה כי הרכב היה בעבר בבעלות חברה. 7. הדיון יתמקד, איפוא, בשאלות: א. האם הנתבעת הציגה לפני התובעת מצג שווא לגבי מספר הקילומטרים שהרכב עבר. ב. אם התשובה על כך היא בחיוב - האם זכאית התובעת לבטל את ההסכם, להחזיר את הרכב לנתבעת ולקבל את כספה בחזרה. 8. התובעת הוכיחה באופן וודאי, כי עובר למכירת הרכב נעשה שינוי במד הקילומטרים שלו: ביום 30.12.01 - קרוב לארבעה חודשים לפני המכירה - הוא הראה 233,270 ק"מ, ואילו בבדיקה שנערכה, לצורך המכירה, במכון חפר ביום 4.4.02 הוא הראה 150,000 ק"מ (המוצגים ת/3 ו- ת/1, אשר תוכנם, ככל שמדובר במספר הקילומטרים שנרשם - אינו שנוי במחלוקת). עוד אין מחלוקת, כי שינוי זה במספר שמראה מד הקילומטרים נעשה, כאשר הרכב היה בבעלותה וברשותה של הנתבעת, וכי הרכב הוצג לתובעת לקניה, כשמד הקילומטרים שלו מראה: 150,000 ק"מ. 9. התובעת וערן העידו כי כבר בשיחה הראשונה עם הנתבעת, שהתקיימה במכשיר פלאפון עם דיבורית, שאלו את התובעת, בין יתר נתוני הרכב, מה מספר הקילומטרים שנסע, וכי הנתבעת השיבה להם, בו במקום: 150,000 ק"מ: התובעת שללה את טענת הנתבעת, כאילו השיבה לה ולחברה, שאינה נמצאת ברכב, ושעליה לבדוק את מספר הקילומטרים על מנת למסור אותו: "גירסת הנתבעת לא נכונה. היא אמרה לנו ישר את התשובה של מספר הקילומטרים, ולא אמרה שהיא צריכה לבדוק זאת"; ובהמשך - אני עומדת על גיסרתי כי באותה שיחת טלפון של בירור אנו קיבלנו תשובה: 150,000 ק"מ. זה ללא כל ספק" (בעמ' 8, 9 לפר'). בדומה, עדותו של ערן: "אני לא מאשר זאת (את טענת הנתבעת - י.ק.). היא כן אמרה את מספר הקילומטרים - 150,000. אני זוכר זאת בוודאות. זה היה בסוף השיחה. אם איני טועה, גם חברתי שמעה את זה" (בעמ' 10 לפר'). לעומתם, טענה הנתבעת כי התובעת וחברה לא שאלו אותה, בשיחה הראשונה, מה מספר הקילומטרים שעבר הרכב: "הם לא שאלו. בשיחות הראשונות הייתי ברכב ויכולתי לענות להם. אם הם היו שואלים, הייתי עונה. כשערן כן שאל אותי מה הקילומטראז' - זה לא היה בשיחה הראשונה - אמרתי שאני נמצאת בבית של דודתי ושאלתי אם הם רוצים שאני ארד לבדוק, והם אמרו לי שלא. באותה שיחה הוחלט לקחת את הרכב לבדיקה, ובמעמד הבדיקה הם ראו את מספר הקילומטרים" (בעמ' 15 לפר'). עדויותיהם של התובעת ושל ערן עשו עלי רושם אמין יותר מעדות הנתבעת, ואני מעדיפה את גירסתם, כי כבר בשיחה הראשונה הם שאלו, ואף נענו על ידי הנתבעת, כי הרכב עבר 150,000 ק"מ. אף על פי ההיגיון וניסיון החיים, אחד הנתונים החשובים ביותר לקונה של רכב משומש הוא מספר הקילומטרים שהרכב עבר. זה מרכיב חשוב הן לצורך ההתמקחות על מחיר הרכב ולצורך השוואתו עם הצעות אחרות, והן כנתון משמעותי לגבי מצבו המכני של הרכב. לדידה של התובעת, על פי תצהירה ועדותה, היה זה שיקול מרכזי בבדיקת ההצעה. אף המבקש למכור רכב משומש מודע לכך, שמספר הקילומטרים הוא אחד הנתונים, אשר הקונה הפוטנציאלי יבקש לברר. על כן סביר, כי התובעת וחברה שאלו זאת את הנתבעת כבר בשיחה הראשונה ביניהם, וכי היא היתה מצויידת בנתון זה, בין יתר הנתונים שידעה למסור על הרכב, בין אם נמצאה בעת השיחה בתוך הרכב ובין אם לאו. על כן מסקנתי היא, כי התובעת וחברה שאלו את הנתבעת אודות מספר הקילומטרים, וכי היא מצידה השיבה להם באותה שיחה, כי מדובר ב- 150,000 ק"מ. 10. הנתבעת העידה, כי היא עצמה לא טיפלה כלל ברכב, אלא רק אביה היה זה שלקח את הרכב למוסך וביצע בו את כל הטיפולים הדרושים. אין ספק, אם כך, שאביה של הנתבעת היה עד נחוץ על מנת לנסות לברר כיצד ובאילו נסיבות שונה מספר הקילומטרים במד הקילומטרים של הרכב, כדי ההפרש הניכר שפורט לעיל. הנתבעת נמנעה מלהביא את אביה לעדות, בטענה כי התובעת קיבלה את הרכב לבדיקה, ויכלה לבדוק בו כל שרצתה; וכן - כי משחתמה התובעת על זיכרון הדברים, שבו נאמר כי בדקה את הרכב, וכי היא מוותרת על כל טענה בקשר למצבו, הרי היא מנועה מלהעלות את הטענה כי הוצג לה מצג שקרי לגבי מספר הקילומטרים. טענות אלה, מוטב היה אלמלא הועלו. בדיקה רגילה של הרכב, אפילו במכון בדיקה ממוחשב כמו מכון חפר, אינה יכולה לגלות כי מאן דהוא "טיפל" במד הקילומטרים שלו. העיד על כך מר דן פרנק, הבוחן ממכון חפר, שערך את מסמך הבדיקה ת/1. לדבריו, גם בוחן מנוסה יתקשה להבחין כי מספר הקילומטרים שרשום במד הקילומטרים אינו משקף את המספר האמיתי. ניתן אולי להבחין בכך לגבי רכב חדש, אך לגבי רכב ישן - הדבר הרבה יותר קשה (בעמ' 3 לפר'). הרכב דנן היה כבן שבע שנים בעת שנבדק על ידי מר פרנק, ועל כן משתייך הוא לקטגוריה השניה שציין. מר פרנק העיד, כי 150,000 ק"מ הוא מספר סביר, יחסית לממוצע השימוש ברכב ולגילו של הרכב. על כן לא היתה סיבה לחשד. יתרה מזאת, גם לו היה מתעורר חשד בליבו - דבר שלא ארע - לא היה מר פרנק מציין זאת, מהטעם שהסביר: "אני לא מאמין שהייתי אומר זאת. אני יכול לעלות כאן על מוקש גדול. אני לא מז"פ ולא מתערב בכך. הדגשתי כי משרד התחבורה מחייב לציין בטופס הבדיקה את מספר הקילומטרים על פי המונה הרשום" (בעמ' 4 לפר'). מצינו, איפוא, שהקונה של רכב משומש, אין לפניו - לגבי מספר הקילומטרים - אלא מה שעיניו רואות על גבי מד הקילומטרים, ולמכון הבדיקה אין לעניין זה עיניים "טובות יותר" מאשר לקונה עצמו. לפיכך אין הנתבעת יכולה להישמע בטענה כאילו בדיקה של הרכב היתה יכולה לגלות את התרמית שנעשתה במד הקילומטרים. לכך השלכה ברורה אף על ניסיונה של הנתבעת להאחז בזיכרון הדברים, כאילו הוא יוצר מניעות כלפי התובעת מלהעלות את הטענה, כי רומתה, או כי הוצג לה מצג שווא לגבי מספר הקילומטרים. בזיכרון הדברים הצהירה התובעת כי בדקה "את הרכב, את מצבו החיצוני והמכני, את טיבו ואת התאמתו למטרותיו", וכי היא מוותרת על כל טענה ביחס לנתונים אלה. למותר לאמר, כי מוכרת הרכב חייבת, על פי חובת תום הלב במשא ומתן, להציג לפני הקונה את הנתונים האמיתיים של הרכב, וכי הצהרתה והתחייבותה האמורה של הקונה תקפה, רק בתנאי שהוצגו לפניה הנתונים האמיתיים, או שמדובר בנתונים שניתנים לבדיקה ולאימות בבדיקה רגילה של הרכב במכון בדיקה. כאשר מד הקילומטרים "טופל", באופן שהוא מראה נתון כוזב, וכאשר אין אפשרות לעמוד על כך בבדיקה רגילה ומקובלת (להבדיל מבדיקה של מז"פ, כפי שהתבטא מר פרנק) - אין הקונה נתפסת על אותה הצהרה שבזיכרון הדברים. 11. על כן איני מקבלת את טענתה של הנתבעת, כי לא היה צורך בעדותו של אביה - שהוא, לדבריה, היחיד שטיפל ברכב בתקופה שהיה בבעלותה - על מנת לתמוך בגירסתה, כי השינוי במד הקילומטרים לא נעשה מטעמה, ואין לה, או למי מטעמה, כל ידיעה כיצד נעשה. איני מקבלת אף את טענת הנתבעת, כי אם רצתה התובעת בעדות אביה של הנתבעת, היה עליה לנקוט יוזמה לזמנו לעדות. כאמור, השינוי במד הקילומטרים נעשה, בעת שהרכב היה ברשותה ובבעלותה של הנתבעת. אם היא טוענת, כי לא היתה לה, או למי מטעמה, כל יד בדבר, ועל כן אין לחייבה בתוצאות של מצג השווא לגבי מספר הקילומטרים - אזי עליה להביא לפחות ראיות ראשוניות לעניין זה, ובראשן - עדות אביה, שהוא עד שמקורב ונגיש, מצידה. אי הבאתו של עד זה היא, איפוא, בגדר "שתיקה רועמת". לפיכך יש להחיל לגבי הנתבעת את הכלל הידוע, כי הימנעותו של בעל דין מלהביא ראייה חשובה ודרושה להוכחת גירסתו, מקימה חזקה, כי לו הובאה ראייה זו - היא לא היתה תומכת בגירסתו. התובעת הוכיחה באופן חד משמעי כי מד הקילומטרים זוייף. אין מחלוקת כי הדבר ארע, כשהרכב היה בחזקתה ובבעלותה של הנתבעת, וכי הוא הוצג למכירה עם מספר הקילומטרים המזוייף. התובעת הוכיחה, כי לא היה בידה לגלות את הזיוף באמצעות בדיקת הרכב לפני הקניה, בדיקה שהתובעת ביצעה במכון מורשה, כמקובל. הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות את אביה, אשר על פי גירסתה שלה הוא היחיד שיכול היה לשפוך אור על עניין שינוי מספר הקילומטרים; וזאת - ללא כל הסבר. משכך, מוחזקת הנתבעת כאילו נעשה השינוי על ידי מי מטעמה. על כן לא תוכל הנתבעת להסתתר מאחורי הטענה כי היא עצמה לא ידעה, שמספר הקילומטרים זוייף. 12. הצגת הרכב למכירה, כשמד הקילומטרים שלו מראה 150,000 ק"מ, היא ללא ספק הטעייה של הקונה. התובעת זכאית לבטל את ההסכם, בשל ההטעייה, בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן: חוק החוזים): "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעייה שהטעהו הצד השני, או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעייה" - לרבות אי-גילויין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן". זכות זו עומדת לתובעת אף מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 (להלן: חוק התרופות). בסעיף 6 של חוק התרופות מוגדרת "הפרה יסודית" כהפרה שניתן להניח, שהצד המופר לא היה מתקשר בחוזה, לו ראה מראש את ההפרה. מצב דברים כזה מוגדר בסעיף 14 (א) לחוק החוזים כטעות שמזכה בביטול החוזה. כשמדובר בהטעייה, ולא בטעות, אין נדרש שההטעייה תהיה "יסודית" (ג. שלו: דיני חוזים, מהדורה שניה, בעמ' 217); אולם בענייננו ההטעייה היתה "יסודית": מספר הקילומטרים שעשה הרכב היה בעל חשיבות מכרעת לתובעת, והיא לא היתה מתקשרת בהסכם, וודאי לא במחיר ששילמה, לו ידעה את מספר הקילומטרים הנכון. על כן מדובר בהפרה יסודית. סעיף 7 לחוק התרופות מזכה את הנפגע לבטל את החוזה בשל הפרה יסודית. ניתן להזכיר כאן אף את חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (סעיפים 11 ו- 14): בענייננו נתקיימה אי התאמה של הרכב לתיאור שנמסר בעת המכירה, לגבי מספר הקילומטרים, והתובעת (או חברה) הודיעו לנתבעת על אי ההתאמה סמוך לאחר גילוייה. התובעת זכאית, איפוא, לבטל את ההסכם גם בהסתמך על חוק המכר (במשולב עם חוק התרופות). מסקנתי היא, איפוא, כי התובעת היתה זכאית לבטל את החוזה. 13. הסעדים שהתובעת תבעה הם: החזרת מחיר הרכב, כשהוא משוערך ליום הגשת התביעה, וזאת כנגד החזרת הרכב עצמו לנתבעת, בצירוף יפוי כוח מאת התובעת להעברת הבעלות ברכב; החזרת הוצאות התובעת בקשר לרכישת הרכב: עלות הבדיקה במכון הבדיקה והאגרה ששילמה לשם העברת הבעלות ברכב; פיצוי בגין עוגמת נפש וטירדה ופיצוי בשל הפרת החוזה. (בכתב התביעה התבקש אף פיצול סעדים, אולם ב"כ התובעת חזר בו בסיכומיו מבקשה זו). החזרת מחיר הרכב כנגד החזרת הרכב לנתבעת הוא סעד שבודאי מגיע לתובעת, והוא תואם את ההוראות שבסעיף 21 לחוק החוזים ובסעיף 9 לחוק התרופות. התובעת לא הגישה, אמנם, קבלות על הסכומים ששילמה במכון הבדיקה ובמשרד הרישוי, אך היא הצהירה עליהם בתצהירה; לא היתה למעשה מחלוקת לגביהם; ומדובר בסכומים סבירים להוצאות אלה. על כן זכאית התובעת להחזרת הסכומים הללו, בסך כולל של 500 ש”ח (350 ש”ח עבור הבדיקה במכון הבדיקה ו- 150 ש”ח אגרת העברת הבעלות). את סכום הפיצוי בגין הפרת החוזה, לרבות עוגמת הנפש, הטירחה ובזבוז זמנה של התובעת, העמידה התובעת על סך 5000 ש”ח. סעיף 13 לחוק התרופות מקנה לבית המשפט שיקול דעת לגבי נזק שאינו נזק ממון. מאחר ומדובר בהטעייה, התובעת זכאית לפיצוי בגין עוגמת הנפש והטירחה לריק, שנגרמה לה בקשר עם רכישת הרכב. מנגד, שקלתי כי התובעת רכשה את הרכב לפני כשנתיים, ובעדותה אישרה כי לאורך כל אותה תקופה היא משתמשת ברכב (בעמ' 6 לפר'). בנסיבות העניין, אני סבורה כי תקופה כה ממושכת של שימוש ברכב שקולה כנגד הפיצוי שמגיע לתובעת בגין הפרת החוזה ועוגמת הנפש שנגרמה לה מהעיסקה. לפיכך, הפיצוי לתובעת בגין מרכיב זה יהא בשימוש שעשתה ברכב במשך כשנתיים, ואיני פוסקת לה פיצוי כספי נוסף. 14. לסיכום: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את מחיר הרכב, משוערך ליום הגשת התביעה, בסך 20,775 ש”ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 31.12.02, ועד לתשלום המלא בפועל. עוד תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים שהוציאה על בדיקת הרכב ועל תשלום אגרת העברת הבעלות, בסך כולל של 500 ש”ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.4.02 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת את הוצאות המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן ועד לתשלום המלא בפועל, וכן - שכ"ט עו"ד בסך 5500 ש”ח, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. עם פרעון כל הסכומים הללו תשיב התובעת לנתבעת את הרכב, בצירוף יפוי כוח להעברת הבעלות בו. על התובעת לשמור על הרכב ולטפל בו באופן סביר ומקובל, עד להשבתו לנתבעת. 15.מצג שווארכב משומשרכב