1. בפני ערעור על החלטת כב' הרשם יגאל נמרודי מיום 8.12.10 במסגרת ת"א 45242-03-10 ולפיה בוטל פסה"ד אשר ניתן בהעדר הגנה ביום 10.5.10. 2. המערער הגיש בחודש מרץ 2010 תביעה כספית על סך 985,000 ₪ (במסגרתה עתר גם בבקשה למתן סעד הצהרתי). המשיבה הגישה בקשה לביטול פס"ד בחודש יולי 2010 ולאחר שהתקיים דיון בפני כב' הרשם ביום 14.10.10 ניתנה ההחלטה, נשוא הערעור. פסה"ד ניתן על יסוד אישור המסירה ותצהירו של השליח לפיהם סירבה המשיבה לאשר בחתימתה את דבר המסירה. המשיבה טענה בבקשה לביטול פסה"ד כי מסירה מעולם לא התקיימה וכי היא למדה על עצם הגשת התביעה כנגדה ומתן פסה"ד באמצעות בעלה, אשר עותק מפסה"ד נמסר לו בדיון אחר. כב' הרשם הגיע למסקנה ולפיה, בכל הקשור למסירה הנטענת של כתב התביעה למשיבה, יש מקום להעדיף את גרסתה וראיותיה של המשיבה על פני גרסתו ונימוקיו של המערער ולפיכך, יש לבטל את פסה"ד מכוח חובת הצדק. 3. המערער טוען כי ביהמ"ש שגה בדרך בה בירר אם בוצעה מסירה כדין, כשנימוקיו סותרים הן את תקנות סדרי הדין, הן את פקודת הראיות והן פסיקה מפורשת המובילה למסקנות הפוכות בתכלית. המערער טוען כי כב' הרשם טעה בייחסו משקל כה רב לעדויות המשיבה ובעלה באשר לדרכים בהם הם נוהגים לקבל כתבי בית דין ואף טעה בכך שנמנע מלהתייחס לראיות הרבות שהובאו ע"י המערער ולפיהם המשיבה מתחמקת במובהק ובמתכוון מקבלת כתבי בית דין הממוענים עבורה. 4. המשיבה טוענת כי יש לדחות את הערעור. לטענת המשיבה אין מקום להתערב בהחלטתו המנומקת של כב' הרשם שמעוגנת בדין ובחומר הראיות שהונח בפניו. 5. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ומכלול החומר המצוי בתיק; הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: א. החלטתו של כב' הרשם ניתנה לאחר דיון שבמסגרתו נחקרו המשיבה ובעלה על תצהיריהם. כב' הרשם ציין בהחלטתו כי פקיד המסירה לא התייצב לדיון, כשאין מחלוקת שלא הועלתה דרישה ברורה מצד המשיבה להתייצבותו לחקירה. כב' הרשם מתייחס לתחולת תקנה 522(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 ובהשלכות בדבר הימנעותו של בעל דין מלדרוש במסגרת הליך ביניים מבעל דין שכנגד את התייצבותו של מצהיר שאינו בעל דין לשם חקירה על תצהירו ומבסס את מסקנתו כי יש מקום להעדיף את גרסתה וראיותיה של המשיבה על גרסתו וראיותיו של המערער על מספר נימוקים מצטברים: כנגד עדות אחת שהובאה ע"י המערער הובאו ע"י המשיבה שתי עדויות (המשיבה ובעלה); על יסוד טענת המשיבה לפיה גרסת פקיד המסירה אינה גרסת אמת, הוגשה ע"י בעלה של המשיבה תלונה למשטרה; עדות המשיבה ועדות בעלה, בכל הקשור לאופן בו הם נוהגים לאשר קבלת כתבי בית דין הייתה מפורטת ובהירה; המערער שהיה מודע לדפוס התנהגותה של המשיבה בכל הקשור לסוגיית המסירה, יכול היה להבטיח שתצהירו של פקיד המסירה יהיה מקיף ומפורט יותר, הוא יכול היה להבטיח שכנגד עדויות המשיבה ובעלה היתה מוגשת תגובה הנתמכת בתצהיר תשובה מטעם פקיד המסירה וכן בתצהיר מטעמו, ובו התייחסות לנסיבות מסירת פסה"ד לבעלה; המערער רשאי היה אף הוא ליזום חקירה של פקיד המסירה; הסבר ביחס לכך שבאישור המסירה מצויינים פרטים של עוה"ד בישיץ, על אף שבהליך מיוצג המערער ע"י עוה"ד סוכצ'בסקי, לא נמסר ע"י המערער. ב. כב' הרשם אף מציין במסגרת החלטתו מפורשות וברורות כי ההחלטה מכריעה במחלוקת המתייחסת למסירה נטענת מסוימת אחת בלבד ואין מקום להתייחס למסירות נוספות של כתבי בית דין ולטענות נוספות שאינן רלוונטיות לצורך הכרעה במחלוקת. ג. ככלל, לא בנקל מתערבת ערכאת ערעור בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי ערכאה דיונית אלא במקרים חריגים בהם נפל בממצאי הערכאה הדיונית פגם היורד לשורש העניין או שהדברים אינם מבוססים על פניהם. זאת, לנוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית - שלה היכולת והאפשרות להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנשמעים לפניה - על פני ערכאת הערעור [ראה לעניין זה:ע"א 1535/09 שקד הספר ואח' נ' פרופ' שמחה יגל ואח' 22.11.10 וכן ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594; ע"א 4839/92 גנז נ' כץ פ"ד מח(4) 749, 755; ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון, פסקה 21 26.1.2005). ד. במקרה דנן, לא מצאתי כי בהחלטת הרשם נפל פגם המצדיק התערבות בממצאים העובדתיים עליהם מושתתת החלטתו. זאת ועוד; יש בידי להסכים עם טענת ב"כ המשיבה כי כב' הרשם בחן את מכלול הראיות והעדויות שהונחו בפניו וקביעותיו מעוגנות היטב במכלול הראיות שהונח בפניו. ה. החלטת כב' הרשם מנומקת והגיונית ומדובר בתוצאה סבירה בהחלט בנסיבות העניין, אליה הגיע כב' הרשם על סמך החומר שהובא בפניו ואין בסיס להתערבות בהחלטתו. 6. לסיכום: א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות. ב. המערער ישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. ג.תצהירים