1.המבקשים הגישו נגד המשיבה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בטענה שהיא מגבילה את זכותם של חובבי הכדורגל הזכאים לכרטיסים מוזלים (בני נוער, נשים וחיילים) לרכישה מוקדמת של כרטיסים בקופתה, ומאלצת אותם לרכשם בטלפון או באינטרנט - דבר הכרוך בתשלום "עמלת טיפול ומשלוח" בסך 15 ₪. המשיבה, שהיא בעלת הזיכיון הבלעדי ממועדוני ספורט שונים לשיווק הכרטיסים, טענה כי הטרוניא שמעלים המבקשים נוגעת רק למשחקים ביתיים של הפועל ומכב"י תל-אביב, ובמשחקים אלו ניתן לרכוש את הכרטיסים המוזלים בקופות האיצטדיון בלא לשלם עמלה כלשהי. לטענת המשיבה, ההחלטה שלא למכור בקופתה כרטיסים מוזלים נובעת מן הרצון להלחם בתופעת הספסרות, הנוגעת בעיקר לכרטיסים מוזלים. 2.לאחר שנשמעו עדויות המבקשים ונציג המשיבה, מר אברהם מסינג, בבקשה לאישור התובענה, ובעקבות הערות בית המשפט לגבי הקשיים שבאישור התובענה הייצוגית, הודיעו המבקשים לבית המשפט כי קיבלו את המלצת בית המשפט להסכים לדחיית התובענה והבקשה לאישורה, וכי הוסכם בין הצדדים כי הם יגישו טיעונים בשאלת ההוצאות, לאור דרישת המשיבה לפסוק הוצאות לטובתה בשיעור ריאלי (65,183 ₪). 3.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, והבאתי בחשבון את מכלול הראיות לכאורה שהובאו בתיק ואת עמדות הצדדים בבקשה לאישור, הגעתי למסקנה כי אין הצדקה לחייב את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות משפט. כעניין שבמדיניות משפטית, ולאור העומס הרב המוטל על בתי המשפט, יש לעודד בעלי דין לחזור בהם מתביעה למשמע הערות בית המשפט בנוגע לסיכוייה להתקבל. החשש מתשלום הוצאות משפט במקרה זה יסכל נטיה להתפשר ולוותר על תביעה, שכן אם נגזר על בעל דין לשאת בהוצאות הצד האחר במשפט - יעדיף הוא לנהל את התיק עד למתן פסק דין. כך גם אין זה רצוי שבית המשפט ידרש לבחון את צדקת טענות הצדדים לצורך ההכרעה בבקשה להטלת הוצאות, במקרה בו מבקש צד לחזור בו מהתביעה. הכלל הוא שכאשר אין מושגת הכרעה לגופו של עניין, אין זה רצוי לפסוק הוצאות לטובת צד זה או אחר, ויש להימנע מלהעריך את סיכויי הצדדים להצליח בטענותיהם. בעל דין, שתביעה נגדו נדחתה בהסכמת הצד-שכנגד שוויתר על סיכוייו לזכות בתביעה, צריך להסתפק בדרך כלל בכך שהוסר ממנו הסיכון של התביעה. אל לו לדרוש מבית המשפט ליתן "פסק-דין לכאורה", ולקבוע מה היה פוסק לו נשמעה התובענה עד סופה, רק לצורך ההכרעה בדרישתו להוצאות. הפסיקה שמצטטת המשיבה בנוגע לפסיקת הוצאות ריאליות (ואף זאת בהעדר נסיבות מיוחדות), נוגעת למקרה בו הוכרע הדין לגופו של עניין, להבדיל ממקרה של דחיית התובענה בהסכמה. החריג לכלל המוצג לעיל הוא המקרה בו מוגשת תובענת סרק שגרמה לצד-שכנגד הוצאות רבות ומיותרות. 4.הואיל ונדרשתי להכריע בסוגיית ההוצאות - שלא לצורך - עלי לומר כי בלא קשר לסיכויי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית להתקבל - הרי שבקשה זו העלתה טענה, שלכאורה יש בה ממש, בנוגע לפגיעה צרכנית בציבור רוכשי הכרטיסים המוזלים. אין מדובר בתביעת סרק ייצוגית המונעת מבצע כסף. התרשמתי כי המבקשים היו מעוניינים באמת ובתמים לשים קץ להתנהגות צרכנית שנראתה להם מקפחת. התברר כי טענת המבקשים, לפיה המשיבה אינה מאפשרת לבני נוער, נשים וחיילים לרכוש כרטיסים מוזלים בקופתה - היתה נכונה לפחות לגבי שתי קבוצות כדורגל. הזכאים לכרטיסים מוזלים למשחקים אלו נאלצים לשלם עמלה עבור רכישת כרטיסים בטלפון או באינטרנט. טענתה של המשיבה כי הדבר נעשתה כדי להילחם בספסרות איננה נראית, על פניה, כמענה הולם לשלילת זכותם של אוהדים לרכוש כרטיסים בקופת המשיבה בלא תשלום עמלה, שעשוייה להגיע לשיעור של 30% ממחיר הכרטיס. המשיבה נהנית מבלעדיות בתחום של מכירת כרטיסים של כמה מועדונים, ועליה להימנע מלנצל מעמד זה כדי להכתיב תנאי רכישה אשר עשויים להיחשב כמקפחים, או להסתמך על האפשרות לרכוש כרטיסים בקופת האיצטדיון. כך גם נראה ראוי שמועדוני הספורט לא יאפשרו למשיבה לאלץ רוכשי כרטיסים מוזלים לעשות זאת רק באינטרנט ובטלפון, כנגד תשלום עמלה בשיעור נכבד. לכאורה, אין זה פיתרון מידתי לקפח קבוצה גדולה של רוכשי כרטיסים מוזלים תמימים, רק כדי להילחם בכמה ספסרים של כרטיסים שהמשטרה צריכה לטפל בהם. 5.בניגוד לטענת המשיבה, אין זה נכון שכל הנתונים היו בפני המבקשים עת שהוגשה התובענה. האמת היא שהמשיבה הציגה גרסה מתפתחת, והעלתה בעדותו של מסינג טענות חדשות. כך טען לפתע, בלא כל ראיה, כי המועדונים (הפועל ומכבי תל-אביב) אוסרים על המשיבה למכור כרטיסים מוזלים בקופתה; כי לגבי הפועל תל-אביב השתנתה המדיניות, ואין עוד בעיה לרכוש כרטיסים מוזלים בקופת המשיבה; וכי התנהגות המשיבה נבדקה על ידי אירגון הצרכנים "אמון הציבור" ונמצאה תקינה. זאת ועוד, המשיבה התקשתה להסביר את השלט שנתלה במשרדיה, ושצילומו צורף לבקשה כנספח ז', בו נאמר: "לקוחות לאן שימו לב. כרטיסי ילד/חייל/אישה למשחקי כדורגל ניתן להשיג רק באתר הבית של לאן" (נספח ז' לבקשה). שלט זה איננו מתיישב, לכאורה, עם טענות המשיבה כי טענת המבקשים נוגעת אך ורק לשתי קבוצות כדורגל. אם שלט זה נתלה בטעות, כפי שטוענת המשיבה, עליה לשאת בתוצאות טעותה, ולא לדרוש תשלום הוצאות משפט נגד מי שהתקומם כנגד שלט מטעה זה. 6.אם סברתי שסיכויי התובענה הייצוגית להתאשר אינם גבוהים - אין הדבר נובע בהכרח מהעדר הצדקה לטרוניא שמעלים המבקשים, אלא מדרישת ההומוגניות בתובענה יצוגית. ממהלך העדויות שנשמעו בפני עולה כי אוהדים רבים מעדיפים לרכוש את הכרטיס המוזל באינטרנט או בטלפון, אף שהדבר כרוך בתשלום עמלה של 15 ₪ (לכל רכישה - לא לכל כרטיס). אף המבקשים עצמם נהגו לעיתים בדרך זו, ונמנעו מלרכוש כרטיסים בקופת המשיבה. בנסיבות אלו, קשה להגדיר את חברי הקבוצה התובעת שלטענת המבקשים הוטעו או נעשקו בידי המשיבה. כך גם התברר שהמבקשים לא ערכו בדיקה נאותה של כל העובדות טרם הגשת התביעה והבקשה לאישורה (לאלו משחקים ולאלו קבוצות נוגעת טענתם), והיקף המחלוקת האמיתית התברר רק עם הגשת כתב התשובה של המשיבה. 7.סוף דבר: אין הצדקה לפסוק הוצאות לטובת המשיבה - הן כעניין שבמדיניות שיפוטית והן לגופו של עניין - כאשר התברר כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית מעלה סוגיה צרכנית אמיתית, ויש ממש בטרוניא שהעלו המבקשים כנגד התנהגות המשיבה - גם אם לא היה בכך כדי להביא בהכרח לאישור התובענה. בנסיבות אלו, אין מקום לפסיקת הוצאות הגם שהבקשה לאישור התובענה נדחית, וכאשר הדבר נעשה בהסכמת המבקשים (וראה ההחלטה שניתנה על ידי בבש"א (ת"א) 11172/03 נתן צולמן ואח' נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 2008(1), 14449, פסקה 40). סעיף 22(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות מאפשר לבית המשפט, במקרים חריגים, לפסוק גמול למבקש, גם אם נדחתה הבקשה לאישור התובענה הייצוגית, לנוכח הסיכון האישי שנטל, חשיבותה הציבורית של הבקשה שהגיש ומידת התועלת שהביאה לקבוצה. אינני סבור כי זה המקום הראוי לפסוק גמול למבקשים, אך גם אין מקום לחייבם בהוצאות. 8.כרטיסים לאירוע