בפני תביעה כספית. העובדות בקצרה: א. חיוב בהוראת קבע שלא כדין: התובעת ביצעה עסקה לרכישת קו טלפון סלולרי אצל הנתבעת בסניף "שקם אלקטריק" בקרית אתא. בנוסף רכשה , באותו מעמד, מכשיר טלפון מחנות "שקם אלקטריק", ובגינו היא חוייבה לשלם בצורה נפרדת מהחיוב בגין קו הטלפון. עפ"י הנטען ע"י התובעת, חויב כרטיס האשראי שלה בהוראת קבע נוספת ללא זכות בדין. לאחר עיון בכל חיובי כרטיס האשראי התברר כי קיימת הוראת קבע לסלקום שקם אלקטריק, וזאת בגין רכישת המכשיר, ועלות המכשיר שולמה ע"י התובעת ב - 36 תשלומים. מעבר להוראת קבע זו, חויב כרטיס האשראי של התובעת בשתי הוראות קבע נוספות האחת תת כותרת סלקום שירות והנוספת תחת כותרת ח-ן שירות סלקום. לכאורה ולפי דברי התובעת, היא רכשה רק קו אחד ועל כן קיימת הוראת קבע נוספת, ללא כל זכות בדין, ומהוראת קבע זו שולמו תשלומים רבים, אשר סכומם הגיע לסך של 8,480 ₪. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בטיעוניהם ובמסמכים שצורפו מתברר כי ברשותה של התובעת היו עוד שני קווים, שלא הזכירה אותם התובעת כלל ועיקר ומספרם 052-4256387 ו-052-4256340. מאחר ושני קווים אלה נרכשו ע"י התובעת במועד מוקדם ממועד הרכישה, האחרון שהתבצע ביום 27.02.06, החיוב בגין קווים אלו בוצע בהוראת קבע נפרדת. מכאן, הוראות הקבע אשר פורטו בדפי החשבון של כרטיס האשראי מתפצלות ל - 3 חיובים כאשר הראשון הוא בגין החזר עלות מכשיר (על כך אין מחלוקת); החיוב השני הוא בגין הקו שנרכש ע"י התובעת בשקם אלקטריק וזאת ביום 27.02.06 והוראת הקבע האחרונה היא בגין שני קווים נוספים שהיו בבעלותה ובחזקה של התובעת במועד מוקדם. אם כך, 3 הוראות הקבע נחתמו כדת וכדין וחויבו כדת וכדין. מכל המסמכים שהובאו בפני מטעם התובעת, לא חלקה על כך שהיו חיובים מעבר לחיובו החשבונות , שעה שכל הוראת קבע התייחסה למס' פלאפון אחר ועל כן דין התביעה בכל הקשור למרכיב זה בתביעה הינו להידחות. ב. אי ניתוק קו טלפון: התובעת מציינת כי בחודש דצמבר 2009 התקשרה בתה של התובעת לשרות לקוחות ובקשה לנתק את שרותי הסולארי בקו טלפון המסתיים ב - 183. התובעת ממשיכה וטוענת כי למרות פנייתה זו, קו הטלפון לא נותק וכרטיס האשראי שלה חויב בהתאם. התובעת ממשיכה וטוענת כי קו הטלפון נותק רק ביום 28.11.11 ומיום הבקשה ועד הניתוק חלפו להם 23 חודשים בגינם חויבה חיוב שלא כדין בסך של 12,327 ₪. התובעת פנתה פעם נוספת ביום 27.09.11 למרכז שרות הלקוחות של הנתבעת, רק אז חתמה על בקשה להפסקת שרות מאת הנתבעת בהתאם לנהלים. לאחר שפנתה התובעת בכתובים לנתבעת, זו האחרונה הסכימה להחזיר לתובעת סך של 1,323 ₪ בגין 3 החודשים האחרונים שחויבה בהם, כאשר חודשיים מתוכם הם חיובים שלא כדין לאור בקשת הניתוק בכתב שנחתמה ע"י התובעת ביום 27.09.11. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים הגעתי למסקנה שגם רכיב זה של כתב התביעה דינו להידחות. התובעת התקשרה בחודש דצמבר 2009 באמצעות בתה, פנייה שהינה פנייה פורמאלית ובקשה את ניתוק הקו. מהתרשומת שנרשמה ע"י נציג השרות עולה, כי הוסבר לה שעליה לחתום על טופס ניתוק בכתב, אך טופס זה לא נחתם עד יום 27.09.11. בהעדר בקשה בכתב לניתוק הקו, ובפרט כאשר הבקשה בע"פ לא באה מפיה של התובעת, אין מקום לקבוע כי הנתבעת סירבה לנתק שלא כדין את קו הטלפון. היה על התובעת לחתום על בקשה בכתב כמקובל על מנת להפסיק את השימוש בקו הטלפון וממועד זה יחל המניין לעניין הפסקת השימוש בקו הטלפון. זאת ועוד, התובעת פנתה מס' פעמים לנתבעת, החזיקה בידיה את כל דפי החשבון של כרטיס האשראי. קשה להבין את הטענה כי לא בדקה ולא בחנה את כרטיס האשראי שלה ואת התשלומים ששולמו במסגרתו. מכאן, לא הוכח בפני כי התובעת בקשה להתנתק בכתב ומכאן, לא הוכח בפני מרכיב זה של כתב התביעה. על כן, דין התביעה להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין. התנתקות משירות (הגנת הצרכן)סלקוםסלולר (תביעות)טלפון