השופט אליאסוף 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (תב"ע נה/0-467; השופטת וימן ונציגי הציבור מרקוביץ ו-צימט), בו נדחתה תביעת המערערת לקבלת קצבת תלויים עקב פטירת בעלה של המערערת, דניאל טובי ז"ל. 2. העובדות הנוגעות לעניין נקבעו על ידי בית הדין האזורי, כדלקמן: "(1) בעלה של התובעת, דניאל טובי ז"ל (להלן - 'המנוח') נולד בשנת 1960 ונפטר ביום 21.12.91, בהיותו בן 31 שנים. (2) המנוח היה בעל עסק עצמאי להסעת נוסעים, בשם 'ארדן הסעות', אותו מנהלת כיום התובעת, במסגרת חברה המספקת שרותי הסעות למפעלים, בתי-ספר, גנים ומוסדות אחרים. במסגרת 'ארדן הסעות' הפעיל המנוח שני כלי רכב. הוא שימש כמנהל העסק וגם נהג באחת המכוניות ובנוסף ולכך העסיק נהג נוסף, שהוביל נוסעים במכונית השנייה. (3) אחד הלקוחות הגדולים של המנוח, למעשה הלקוח העיקרי, היה מפעל 'אורדן מתכת וולקן יציקה' של חברת 'אורדן תעשיות בע"מ' (להלן - 'וולקן'). בהתאם להתקשרות עם 'וולקן' ולפי הוראותיה, נהגו המנוח והנהג הנוסף של 'ארדן הסעות' להסיע את עובדי וולקן לעבודה במפעל הנמצא במפרץ חיפה. (4) ביום 21.12.91, יום שבת, יצא המנוח מביתו, סמוך לשעה 06:30 בבוקר, בדרכו להסיע מספר עובדים למפעל וולקן. לאחר שהוריד את הנוסע האחרון במפעל, ולפני שהגיע חזרה לביתו, בקריית חיים, נפטר המנוח ונמצא לאחר מספר שעות, על אם הדרך, ללא רוח חיים. יש לציין, בניגוד למה שטענה ב"כ הנתבע בסיכומיה, כי גופת המנוח לא נמצאה בתוך המכונית. בתאור נסיבות הפטירה המפורט בחוות הדעת הפתולוגית, מתוך תיק המשטרה, צויינו עובדות אחרות: 'בתאריך 21.11.91 (צ"ל 21.12.91 - נ.ו) בשעה 11:00, נתקלה הודעה שאדם שוכב עם הפנים כלפי האדמה. במקום שכב הנפטר ללא סימני אלימות חיצוניים. פניו כלפי האדמה... במקום היו מונחים צינורות ברזל באורך של כ-6 מטר בקוטר 2 צול ומעליו עובר קו חשמל...' (5) בחוות-דעתו של הפתולוג, ד"ר לוי, שבדק את גופת המנוח בניתוח שלאחר המוות, נקבעה סיבת המוות, כדלקמן: 'המוות נגרם מאי ספיקת לב על רקע שינויים טרשתיים קשים בעורקים הקטנים שבלב, אצל חולה לב עם סטנוזיס מטראלי והאורטי'. מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לבית הדין עולה כי המנוח סבל בילדותו מדלקת פרקים, אובחנה אצלו איוושת לב, ובגיל צעיר אובחנו אצלו בעיות קרדיאליות, בגינן הוא הופנה לטיפול במכון הקרדיולוגי (ראה תיק האישפוז במחלקה פה ולסת בבית חולים 'רמב"ם', בשנת 1979, כשהמנוח היה בן 19 שנים, ותיק בית חולים 'כרמל', משנת 1987, המפרט את הרקע הקרדיאלי של המנוח, לרבות 'מחלת לב שיגרונית בעבר')." 3. המערערת ציינה בבית הדין האזורי את עומס העבודה שהיה מוטל על המנוח וכן כי ביום פטירתו איחר המנוח לעבודה והיה נתון בלחץ. לחץ זה היה קשור באזהרות שקיבל המנוח בקשר לאיחורים בהסעות, אם כי איחורים אלה לא היו בגדר תופעה חדשה. 4. בפסק דינו ציין בית הדין האזורי כי בנושא האיחורים היו אמנם למנוח מספר שיחות עם האחראי על נושא הסעות העובדים ל"וולקן". עם זאת מסקנת הדין ביתה כדלקמן: "גירסת התובעת, כי בעלה המנוח היה נתון במתח נפשי, עקב ה'איום' בהפסקת ההתקשרות עם וולקן, הגם שנתמכה בעדות ידיד, אין בה כדי להצביע על 'ארוע חריג' הדרוש על פי הפסיקה, להכיר בפטירה כתוצאה של 'תאונת עבודה', במיוחד נוכח קביעת סיבת המוות, כתוצאה מ'אי ספיקת לב, על רקע שינויים טרשתיים קשים בעורקים הקטנים שבלב, אצל חולה עם סטנוזיס מטראלי והאורטי'... בעסק של הסעות, חלק אינטגרלי וטבעי של העסק, החוזר ונשנה מידי יום ביומו, הוא דווקא הדיוק או האיחור. הקפדה בנושאים אלה מלווה את בעל העסק כדבר שבשיגרה ואין תימה שדברים אלה היו מנת חלקו היומיומית של המנוח. לא שוכנענו מחומר הראיות שהובא בפנינו, כי המנוח היה נתון ביום הפטירה או סמוך לאותו יום, בלחץ ובמתח נפשי, חריג או יוצא דופן. ראשית, גם לגירסת התובעת, המנוח התעורר מוקדם בבוקר והספיק לצאת מהבית בשעה 06:30, באופן שגרם לכל היותר לאחור של דקות ספורות, בהתחשב במרחק הנסיעה הקצר שהיה עליו לנסוע ובכך שמדובר ביון שבת, השכם בבוקר. שנית, שני עובדי 'וולקן' שהמנוח הסיע באותה נסיעה, ציינו בהודעותיהם לחוקר מטעם הנתבע (שהוגשו לבית הדין בהסכמה) כי המנוח לא נראה מתוח או לחוץ במיוחד, הגם שנראה עליו כי הוא מיהר לצאת מהבית... משלא הוכח קיומו של ארוע חריג ויוצא דופן שארע למנוח תוך כדי העבודה בסמוך למועד בו נפטר - הרי שלא ב'תאונת עבודה' עסקינן וממילא נשמט הבסיס לתביעה להכיר בפטירת המנוח כתוצאה של 'תאונת עבודה'. אשר על כן אנו מחליטים לדחות את התביעה." על כן הוגש הערעור שלפנינו. 5. לפנינו חזרה המערערת וטענה בטיעוניה העיקריים כי היה איום ישיר על פרנסתו של המנוח בגלל האיחורים בהסעות. מצב זה יצר לחץ על המנוח. באשר למצבו בריאותו, ציינה המערערת כי למרות מחלותיו של המנוח בנעוריו, הוא הספיק לסיים את שירותו הצבאי וגם נבדק ביסודיות על ידי רופא של חברת ביטוח. ב"כ המוסד לביטוח לאומי תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי, וטען כי לא היה אירוע חריג בעבודתו של המנוח, לפני פטירתו. 6. בסעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נקבע כי "מבוטח שפגיעה בעבודה גרמה למותו, ישלם המוסד לתלויים בנפטר קצבה חדשית או מענק לפי סימן זה". ההלכה היא כי נדרש קיום של "תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הבטוח הלאומי, וכן שתאונת העבודה "גרמה" למוות (ר' דב"ע נה/0-14 אסתר לוקסי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 31, 38). כמו כן, לעניין זה "די להוכיח, לפי דרישת החוק, קיומו של קשר בין סיבה לתוצאה, ואין חובה להוכיח סיבתיות ישירה ובלעדית" (דב"ע מא/0-142 דוקטורצ'יק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יג 164, 168). 7. כמצוטט בפיסקה 4 לעיל, בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי לא התקיים התנאי הראשון הנדרש בדבר קיומה של "תאונת עבודה". מסקנה זו מושתתת בראש ובראשונה על חומר הראיות שהיה לפני בית הדין, והיא נתמכת בקביעה הרפואית של סיבת פטירתו של המונח המתייחסת לשינויים טרשתיים קשים בעורקים הקטנים שבלבו. נוכח זאת, אין אנו מוצאים כי יש מקום להתערבותנו, כערכאת הערעור, בקביעותיו ובמסקנותיו של בית הדין האזורי. 8. התוצאה היא כי אנו מחליטים לדחות את הערעור, מטעמיו של בית הדין האזורי. 9. אין צו להוצאות. 10. פסק הדין יישלח לצדדים בדואר. התקף לב / אוטם שריר הלבביטוח לאומי