עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה מאי-צירופה לרשימת הנוסעים בטיסה אליה רכשה כרטיס טיסה, טיסה מס' 5336 מאמסטרדם לנמל תעופה בן-גוריון ביום 13.07.07, ששעת המראתה היתה 10:40 ושעת נחיתתה המתוכננת בישראל היתה 16:10. ביום הטיסה ארצה התברר לתובעת, כשהגיעה לנמל התעופה באמסטרדם, כי שמה אינו מופיע ברשימת הנוסעים בטיסה מס' 5336, ועל כן נמנעה ממנה העליה למטוס. התובעת שבה לארץ רק בטיסה מאוחרת יותר (טיסה מס' 5337), אשר המריאה מאמסטרדם בשעה 14:00. לטענת התובעת, נגרמה לה עוגמת נפש קשה, הן מההתנהלות בשדה התעופה והן מכך שנעדרה מאזכרת גיסתה, שהתקיימה באותו יום בשעה 18:00 בחצרים, אף שטיסת החזור תוכננה כך שתספיק להגיע לאזכרה. כמו כן, נגרמו לה, לטענתה, הוצאות בגין טלפונים לארץ וממנה והוצאות בגין אכילה ושתייה בשדה התעופה. בגין כל אלה תובעת התובעת סך 7,500 ₪. הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי לא התקשרה ו/או היתה בקשר ישיר עם התובעת, כי התובעת הזמינה את כרטיס הטיסה באמצעות חברת הדקה ה-90, שביצעה את ההזמנה דרך הנתבעת, שרכשה את כרטיס הטיסה מהצד השלישי. עוד טענה הנתבעת, כי עשתה את המוטל עליה והעבירה את שם התובעת לצד השלישי במסגרת רשימת הנוסעים לטיסה מס' 5336, ששעת המראתה היתה 10:40. בכל מקרה הכחישה הנתבעת את נזקי התובעת וטענה, כי הנזקים הנטענים משוללים בסיס עובדתי ומשפטי כלשהו ומופרזים. בהודעת לצד שלישי טענה הנתבעת, כי האחריות לרישום התובעת לטיסה הנכונה מוטלת על כתפיה של הצד השלישי. לטענת הצד השלישי, הנתבעת הזמינה ממנה מקומות לטיסה מס' 5338, ששעת המראתה 15:35, ובהתאם לכך שלחה הצד השליש למוביל האווירי (חברת סאן דור) את שמה של התובעת ברשימת הנוסעים בטיסה זו. הצד השלישי הוסיפה, כי לא היה באפשרותה לאשר בעבור הנתבעת כרטיסי טיסה לשעה אחרת, משום שלא היתה לה טיסה נוספת באותו יום מלבד טיסה מס' 5338. לפיכך, טענה הצד השלישי, כי לא חלה עליה כל אחריות לנזקים להם טוענת התובעת, ככל שאירעו, ודינה של ההודעה כנגדה להידחות. בדיון ביום 10.11.08 טען נציג הנתבעת, כי ביום 08/07/07 שלחה הנתבעת לצד השלישי הודעה על הימצאותה של התובעת בטיסת מס' 5336, הקבועה לשעה 10:40. נציג הצד השלישי שב על טענתו לפיה, הצד השלישי לא ארגנה טיסה זו ולא היו לה באותו יום טיסה מאמסטרדם פרט לטיסה מס' 5338. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה, יטענו בדיון לענין שיעור הנזק, ובשאלת האחריות ההינה הנתבעת והצד השלישי רשאיות להגיש תוך 30 ימים כל מסמך לתמיכה בטענותיהן בשאלת האחריות. התובעת הדגישה, כי הטיסה נבחרה בקפידה בכדי שתוכל להגיע לאזכרת גיסתה, ובשל הרצון להשתתף בה ויתרה על סוף שבוע באמסטרדם (יום 13.07.07 חל ביום שישי בשבוע). בנוסף לכך טענה, כי נגרמו לה תסכול, אכזבה ומתח כתוצאה מאי-העלאתה לטיסה מס' 5336, שהמריאה בשעה 10:40, והיא ביקשה כי ייפסק לה מלוא סכום תביעתה. נציג הנתבעת טען, כי אם היה כה חשוב לתובעת להגיע לאזכרה היתה בוחרת בטיסה סדירה, ולא טיסת שכר, הנתונה לשינויים כרשום על גבי כרטיס הטיסה (טענה שגם הצד השלישי העלתה בכתב הגנתה). עוד נטען, כי הנזק הישיר שנגרם לתובעת הינו עלות ארוחות הצהריים, אותו היתה מוכנה הנתבעת להשיב לה; כי אין ראיה להוכחת שאר ההוצאות (שיחות טלפון); וכי בכל מקרה סכום התביעה מופרז. נציג הצד השלישי טען, כי ידוע שבית המשפט אינו פוסק סכומים גבוהים בגין עוגמת נפש. כן טען, כי לא היה לצד ג' ידע וציפיה בנוגע לחשיבות שעת החזרה בעבור התובעת. ביום 14.12.08 הומצא מסמך מטעם הנתבעת, אישור מחברת סאן דור שהיתה המוביל האווירי של שלוש הטיסות מאמסטרדם - טיסה מס' 5336 בשעה 10:40, טיסה מס' 5337 בשעה 14:00 וטיסה מס' 5338 בשעה 15:15. לפי האישור, לצד השלישי היו מקומות על טיסה מס' 5336 בשעה 10:40, דבר שהפריך את טענת הצד השלישי כי לא היו לה טיסות נוספות מאמסטרדם באותו יום. ביום 16.12.08 הוגשו 3 מסמכים מטעם הצד השלישי: רשימת רוכשי כרטיסים ממנה לטיסה מס' 5338 בשעה 15:15, ובה רשום כי נרכשו 5 כרטיסים על ידי הנתבעת; הזמנת 5 מקומות על ידי הנתבעת בטיסה האמורה (מס' 5338 בשעה 15:15) ואישור הצד השלישי להזמנה; רשימת רוכשי כרטיסי טיסה ממנה לטיסה מס' 5336 בשעה 10:40, שבה נעדרים שמותיהם של הנתבעת והתובעת (המסמך האמור מהווה אישור מפי הצד השלישי עצמה, כי היו לה מקומות בטיסה מס' 5336, בניגוד לטענתה בכתב הגנתה ובדיון ביום 10.11.08 כי ביום 13.07.07 לא היו לה טיסות מאמסטרדם פרט לטיסה מס' 5338). הצד השלישי. הצד השלישי טענה, כי שינוי בין הטיסות דורש אישור טלפוני ואלקטרוני ואישור כזה לא נשלח מעולם לנתבעת, מה עוד שהנתבעת לא רכשה כרטיסי טיסה לטיסה מס' 5336. התובעת אכן זכאי לפיצוי על אי-הטסתה בטיסה מס' 5336. אין למעשה מחלוקת בינה לבין הנתבעת, כי היא הזמינה מקום בטיסה זו, אך היא נשארה על אדמת הולנד בעוד טיסה זו המריאה לישראל. אין משמעות לעובדה, כי התובעת לא הזמינה את כרטיס הטיסה ישירות מהנתבעת, וכי ההזמנה בוצעה באמצעות חברת הדקה ה-90, וכן אין משמעות לעובדה שחברת הדקה ה-90 לא נכללה בתביעה כנתבעת. הסיבה לכך היא כי הנתבעת אינה חולקת על כך שההזמנה שהיא קיבלה עבור התובעת היתה לטיסה מס' 5336, כך שעד לחוליה שבין הנתבעת לצד השלישי אין מחלוקת באשר לטיסה שהוזמנה עבור הנתבעת (ואם חברת הדקה ה-90 היתה נכללת בתביעה כנתבעת נוספת, התביעה נגדה היתה נדחית). הנתבעת לא הגישה כל מסמך המצביע על הזמנת כרטיס טיסה לתובעת (או כל אדם אחר) מהצד השלישי על טיסה מס' 5336. אם בכך היו מסתיימים הדברים, הייתי מטיל על הנתבעת את מלוא האחריות לרישום התובעת לטיסה הלא נכונה (טיסה שונה מזו הרשומה בכרטיס הטיסה שהונפק לה). אולם, הנתבעת הגישה שתי הודעות דואר אלקטרוני, שהעבירה לצד השלישי ושנוגעות לטיסה מס' 5336 בשעה 10:40: האחת, מיום 03.07.07, הנוגעת לשינוי מספר המקומות המוזמנים על ידה מ-5 ל-7 (מוצג נ/2); השניה, מיום 08.07.07, המפרטת את שמות שבעת הנוסעים מטעמה על טיסה זו, וביניהם התובעת (מוצג נ/1). אכן, אין אישור של הצד השלישי להודעות האמורות (ואם היתה אישור שלה, הייתי מטיל את מלוא האחריות על הצד השליש), אך הייתי מצפה להתייחסות של הצד השלישי להודעות האמורות, שבה תעמיד את הנתבעת על כך כי לא מוזמנים לה מקומות כלשהם על הטיסה האמורה וכי הנוסעים מטעמה, ששמותיהם פורטו בהודעה מיום 08.07.07, אינם רשומים לטיסה האמורה. לכך ניתן להוסיף את נסיונה הכושל של הצד השלישי להרחיק את עצמה מטיסה מס' 5336. במכלול הנסיבות האמורות, אני מוצא כי יש להטיל אחריות הן על הנתבעת והן על הצד השלישי, באופן שהנתבעת תחויב לפצות את התובעת בסכום הפיצוי המגיע לה, ואילו הצד השלישי תחויב לשלם לנתבעת שליש מהסכום שהנתבעת תחויב לשלם ותשלם בפועל לתובעת. התובעת הוכיחה הוצאה בסך 14.65 יורו עבור ארוחת צהריים בנמל התעופה באמסטרדם. לא הובאה ראיה בענין עלות שיחות טלפון שהתקיימו בקשר לאי-הכללת שמה של התובעת ברשימת הנוסעים לטיסה מס' 5336 ואי-העלאתה לטיסה האמורה. הנזק העיקרי, שלו טענה הנתבעת - עוגמת נפש שעיקרה אי-השתתפותה באזכרת גיסתה, אינו נזק ממוני. אני מעמיד את סכום הפיצוי הכולל שישולם לתובעת על סך 1,000 ₪. אעיר, כי בנסיבות המקרה דנן אין נפקות לטענת הנתבעת והצד השלישי כי היה על התובעת להזמין מקום בטיסה סדירה, ולא טיסת שכר, אם ההגעה לארץ בזמן היתה חשובה לה לשם השתתפות באזכרת גיסתה. הסיבה לכך היא, כי אי-הגעתה של התובעת לארץ בזמן על מנת להשתתף באזכרת גיסתה לא נבעה מאיחור בהמראת טיסה מס' 5336, אלא מאי-העלאתה של הנתבעת לטיסה האמורה. היה מקום להעלות את הטענה וצורך להכריע בה לגופה, אם שעת ההמראה של טיסה מס' 5336 נדחתה באופן שהתובעת לא היתה מספיקה להגיע לאזכרה אף אם היתה טסה בטיסה האמורה. אולם, לא הוכחה טענה כזו, ואף לא נטענה. לאור כל האמור: א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 1,000 ₪ בתוספת סך 350 ₪ בגין ביטול זמנה של התובעת בכל הקשור לתביעה דנן וסך 50 ₪ בגין אגרת משפט החלה עבור תביעה המוגשת על הסכום שנפסק לתובעת. ככל שהסכומים לא ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה לנתבעת, תחולנה לגביהם הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א- 1961 ומועד מתן פסק דין זה יהווה המועד לביצוע התשלום לצורך הוראות הסעיף האמור. ב. אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת שליש מהסכומים שפורטו לעיל בסעיף א', בכפוף לתשלומם בפועל לתובעת על ידי הנתבעת. התשלום מהצד השלישי לנתבעת יבוצע תוך 30 ימים מהמועד בו תמציא הנתבעת לצד השלישי ראיה על ביצוע התשלום לתובעת. אם לא יבוצע התשלום במועד, תחולנה לגביו הוראות סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א- 1961. תביעות נגד חברות תעופהתעופה