תביעה נזיקית בה עותרת התובעת לחיוב הנתבע בפיצוי כספי בשל הפרתו את הסדרי הראיה עם בִּתָם המשותפת. העובדות הנדרשות לנדון 1. התובעת הינה עיתונאית, מבקרת אומנות מרצה ויועצת בענייני תרבות ואמנות (להלן- התובעת), ואילו הנתבע הינו צלם קולנוע בכיר ומרצה במוסדות לימוד אקדמיים בתחום הקולנוע (להלן- הנתבע). 2. הצדדים אשר לא נישאו זה לזה, ניהלו מערכת יחסים זוגית קצרה שנמשכה כשנתיים, ובמהלכה הרתה התובעת את בתם הקטינה, ש., ילידת 10.9.04 (להלן- הקטינה). הצדדים נפרדו זה מזה בשלהי שנת 2003 עוד קודם להולדת הקטינה (ראה סע' 2 לכתב התביעה). 3. כל אחד מהצדדים היה נשוי בעבר. לתובעת בת מנישואיה לאחֵר ואילו לנתבע שתי בנות מנישואיו לאחרת. 4. ביום 26.9.05 חתמו הצדדים על הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ובמסגרתו הסדירו, בין השאר, את סוגיות משמורתה של הקטינה, הסדרי הראיה עימה ומזונותיה (להלן- ההסכם). 5. במסגרתו של ההסכם נקבעה המשמורת בקטינה בידי אימה, התובעת, וכן נקבעו הסדרי ראיה גמישים לאב אחת לשבוע ללא קביעת יום מסוים ומוגדר. לנתבע אף ניתנה הזכות להרחיב את הסדרי הראיה על פי רצונו ואפשרויותיו. בין השאר, צויין בהסכם כי - "הצדדים מסכימים כי הסדרי הראיה יהיו בתיאום בניהם, והם יגלו גמישות אחד כלפי השני בתיאום הסדרי הראיה" (סע' 14 להסכם) 6. יאמר מיד כי, על אף האמור בהסכם, דומה כי הצדדים לא הפגינו גמישות רבה האחד כלפי השני. כשנה לאחר חתימתו ואישורו של ההסכם, פנה הנתבע לבית המשפט בתובענה ע"פ הפקודה לבזיון בית המשפט ובה הלין כי התובעת מסכלת את הסדרי הראיה בינו לבין הקטינה. מנגד טענה התובעת כנגד הנתבע כי הוא זה המפר את הסדרי הראיה עם הקטינה. בעקבות תובענה זו הסמיך ביהמ"ש את רשויות הרווחה ע"פ סע' 19 ו - 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לפקח על הסדרי הראיה, לקובעם ולשנותם על פי שיקול דעתן. 7. מאז שהוסמכו רשויות הרווחה לקבוע את הסדרי הראיה בין הנתבע לקטינה ואופן התנהלותם, שונו הסדרי הראיה מספר פעמים. כיום מתנהלים הסדרי הראיה פעמיים בשבוע בימי ב ו- ה משעה 12:45 ועד השעה 20:00 ובכל סוף שבוע שני מיום שישי בשעה 11:45 ועד למוצאי שבת בשעה 20:00. טענות התובעת 8. לטענת התובעת הנתבע אינו עומד באופן סדיר וקבוע בהסדרי הראיה אשר נקבעו לו ע"י רשויות הרווחה ומבטלם חדשות לבקרים מבלי שהוא טורח לתאם מועדים חלופיים תחתם. התובעת צירפה לכתב תביעתה טבלה ובה פירטה את כל המפגשים אשר בוטלו, לטענתה, ע"י הנתבע. 9. התובעת טוענת כי בשל מחדליו אלו של הנתבע נגרם לה נזק רב לרבות פגיעה בעבודתה הסדירה, במוניטין שלה, באוטונומיה שלה ובסדר יומה הכללי. לטענת התובעת בה בשעה שהנתבע בוחר לבטל קיומם של הסדרי ראיה רבים על מנת שיוכל לעבוד בעבודותיו השונות והרבות הן כצלם קולנוע והן כמרצה מבוקש בתחומו הרי שהיא נאלצת לבטל פגישות עבודה רבות אותם קבעה תוך הסתמכות על קיומם של הסדרי הראיה ע"י הנתבע. 10. לטענת התובעת, הנתבע במחדליו עוול כלפיה בעוולת רשלנות, בכך שביטל מועדי ביקור רבים תוך שידע, או שהיה עליו לדעת, כי ביטולים תדירים אלו עלולים להסב לה נזק רב. כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבע, באי עמידתו בהסדרי הראיה שנקבעו ע"י רשויות הרווחה, הפר חובה חקוקה כפי שזו נקבעה בסע' 287 לחוק העונשין התשל"ז שעניינו קביעת סנקציה פלילית כנגד זה אשר מיפר הוראתו של בית המשפט או מי שהוסמך על ידו. 11. התובעת טוענת כי בשל מחדליו של הנתבע נגרמו לה נזקים של ממש אותם היא מעריכה ואומדת בשיעור של 75,000 ₪. התובעת מונה בתביעתה מספר רכיבי נזק, חלקם ממוניים וחלקם לא ממוניים, ואולם התובעת לא פירטה, לא בכתב תביעתה ולא בתצהירה, מהו סך הנזק הנטען על ידה בגין כל רכיב וראש נזק בנפרד. 12. כך לטענת התובעת נגרם לה נזק ממוני בשל מחדליו של הנתבע וביטוליו התדירים את הסדרי הראיה שכן בשלם נדרשה להשאיר את הקטינה בצהרון ואף לשכור לה שרמטפית. 13. עוד טוענת התובעת לנזק לא ממוני בגין פגיעה במוניטין ובשמה הטוב אצל גורמים שונים עימם היא עובדת בתחום עיסוקה וזאת בשל ביטולים שונים של פגישות וימי עיון וכד' אותם נאלצה לבטל ברגע האחרון בשל התנהלותו של הנתבע. לטענתה בשל הביטולים הנזכרים היא נאלצה שלא ליטול על עצמה פרויקטים נוספים והתפתחותה המקצועית נעצרה. 14. התובעת מוסיפה וטוענת לנזק לא ממוני בשל שיבוש סדר יומה והמתח המתמיד בו היא נמצאת נוכח העדר הידיעה האם הנתבע יקיים את הסדרי הראיה אם לאו, ונוכח תחושתה שהיא משמשת ככלי משחק בידיו של הנתבע. ראש נזק זה מכנה התובעת כפגיעה באוטונומיה שלה, בחופש בחירתה ובשאיפתה להגשים הוויתה כאדם חופשי הקובע גורלו (ראה סע' 80-81 לכתב התביעה). 15. עוד טוענת התובעת כי בגין מחדליו של הנתבע היא נאלצה להגיש את עבודת הדוקטורט שלה באיחור רב לאחר שקיבלה אישורי הארכה חריגים מהועדה המטפלת באוניברסיטה. טענות הנתבע 16. הנתבע דוחה את טענות התובעת וטוען כי כל הורתן ברצונה להתנכל לו ולשלוט בחייו אף לאחר פרידתם. לטענת הנתבע התובעת ידעה היטב כי עבודתו כצלם קולנוע דורשת גמישות רבה בניהול הסדרי הראיה וזאת בשל קריאות דחופות לפרויקטים שונים ובשל העדרויות הנכפות עליו בתקופות של הפקות הנמשכות שבועות ארוכים. הצדדים נתנו דעתם לסוגיה זו בהסכם עליו חתמו, התובעת הייתה מודעת לאילוציו של הנתבע והשלימה עימם. 17. עוד טוען הנתבע כי אף במסגרת הסדרי הראיה השונים שנקבעו ע"י רשויות הרווחה אחר שקיבלו הסמכתן מביהמ"ש, נקבעה אפשרות לביטול או דחיית מועדי ביקור וכן נקבעה דרך ההודעה על ביטולים שכאלה. אם לא די בכך, ביהמ"ש אף הוסיף וקבע סנקציה כספית לצד אשר לא יעמוד בהמלצות רשויות הרווחה ודי בכך בלבד על מנת לדחות תביעת התובעת שכן כבר נקבע הסעד וניתנה התרופה בגין הפרות הסדרי ראיה ככל שהן מתקימות. 18. יותר מכך - לטענת הנתבע התובעת אינה באה בידיים נקיות לבית המשפט שכן בה בשעה שהיא מלינה על הנתבע שאין הוא עומד בהסדרי הראיה שנקבעו לו הרי שהיא עצמה מרבה לבטל הסדרי ראיה שנקבעו לו ואף אינה מסכימה לקביעת מועדים חלופיים בגין מועדי הביקור שבוטלו על ידה או בגין מועדי הביקור שהנתבע עצמו נאלץ לבטל. להלן נבחן טענות הצדדים אחת לאחת. אך ראשון לכל ניתן דעתינו באשר לעצם החלת דיני הנזיקין במערכת היחסים שבין בני משפחה. החלת דיני הנזיקין במרחב המשפחתי 19. אף שהמשפט ודיני הנזיקין בכללו אינם נעצרים על מפתנו של התא המשפחתי, וראיה לדבר התביעות הנזקיות השונות והמגוונות המוגשות חדשות לבקרים לפיתחו של בית המשפט לענייני משפחה, הרי שבית המשפט ינקוט במשנה זהירות קודם שיכניס את דיני העוולות הניזקיות לפיתחו של המרחב המשפחתי ויבחן בחון היטב האומנם ראויה הסוגיה המובאת לפניו להבחן במשקפיים נזקיות רגילות או שמא בחינה שכזו רב בה הנזק על התועלת. ככלות הכל, שלמותו של התא המשפחתי, שמירתם של הנימים העדינים הקושרים בין הפרטים בו, תלויים בהעדרה של עין בוחנת ובולשת שאינה מניחה לקשר המשפחתי להתפתח באופן טבעי. התערבות גסה בהתנהלות המשפחתית, אף אם מטרתה ליתן סעד לצד נפגע, עלולה לגרום נזק לבני המשפחה האחרים ובכך נמצא ביהמ"ש עושה מלאכתו חסרה. מתוך שכך התנהגות הורה כלפי ילדיו לא תבחן על דרך הכלל על פי מטבעות חוק נזקיות רגילות כשם שלא נעשה בהם שימוש לבחינת מערכת היחסים הבינאישית שבין בני הזוג עצמם. 20. דומה כי נקל לראות את האבסורד בהחלת עוולות כלליות, דוגמת עוולות הרשלנות והתרמית, באופן בלתי מרוסן במסגרת המשפחתית. כך, כדוגמה, הדעת נותנת כי בית המשפט לא ישעֶה לתביעה ניזקית שעניינה טענת בן זוג כנגד משנהו כי אינו עוזר לו די בעבודות משק הבית וגידול הילדים, דבר המסב לו נזק בהתפתחותו המקצועית ופוגע באוטונומיה שלו ובחופש לקבוע את גורלו. הדעת נותנת כי עניין שכזה, בו מתבקש בית המשפט להכניס עצמו לעומקו של הקשר האינטימי של הצדדים והדרך בה הם מנהלים את התא המשפחתי ואף ליתן עמדתו באשר לטיב נוהגם, ראוי כי יקבל את תרופתו שלא במסגרתן של דיני העוולות הניזקיות. כך אפשר שתרופתו תמצֵא בחלוקה לא שיוויונית של משאביהם הרכושיים של הצדדים, קביעת סנקציות למיפר הוראות ביהמ"ש, קביעת שיעור מזונות בהתאם וכיוצ"ב, בדרך זו תמנע התוָוית תוית שיפוטית על טיב התנהלותו של מי מבני הזוג וקביעה כי עוול בהתנהלותו זו. דומה כי הפגיעה שעלולה להגרם למירקם החיים האינטימי והמשפחתי בהתווית תוית שכזו ובהצבעה על מי מבני הזוג כמעוול הינה ברורה ואינה צריכה אריכות דברים. נביא אך בציפורן הזרת מדבריו של המלומד בנימין שמואלי על ההשפעה הרעה שאפשר שתהא לתביעה נזיקית על התא המשפחתי אף כאשר עסקינן בבני זוג פרודים - "...כאשר יש ילדים, תיתכן משמעות לתביעה נזיקית גם במשפחה מפורקת לכאורה. עבור ילדים ישנה תמיד חשיבות ליחסים התקינים בין ההורים, ותביעה נזיקית עלולה בהחלט לחבל בהם. לפיכך נראה כי יש להביא בחשבון גם את אושרם של הילדים כשיקול בענין זה...החרפת היחסים בין בני זוג שנפרדו - בין היתר כתוצאה מניהול תביעה נזיקית בניהם - יכולה גם היא לפגוע באושרם של הילדים. לילדים יש אינטרס שהוריהם, גם אם הם נפרדו, ישמרו על יחסים תקינים, שכן הקשר בין ההורים יימשך גם הלאה בצורה מסוימת: תהיה בניהם אינטרקציה בשנים הבאות בכל הקשור לגידול ילדים, להשתתפות שני ההורים בשמחות משפחתיות, להעברת השרביט במסגרת הסדרי הראיה בצורה חלקה בכל פעם וכיוצ"ב. ההשפעה השלילית יכולה להיות גם כלכלית: הפיצוי הנזקי שינתן לבן המשפחה התובע שיזכה בתביעה...עלול לבוא על חשבון רווחתם של בני המשפחה האחרים...ההשפעה יכולה להיות גם ריגשית : התובע עלול להיתפס כאויב המשפחה האחראי להתמוטטותה ולא כתובע לגטימי שזכותו נפגעה, ויתכן שכך יוצר בעיני הילדים" (ב. שמואלי, תביעות נזיקין בין בני זוג -התדינות או חסינות. מחקרי משפט כ"ז, התשע"א- 2011 (להלן- שמואלי ) 21. מהטעמים האמורים נדחתה, כדוגמה, על הסף תביעת פיצויים שהגישו קטינים, באמצעות אימם, כנגד אביהם בטענה שסכום המזונות ששילם גרם להם נזק של ממש כיוון שלא היה בו די להעניק להם חינוך הולם ולנצל את מלוא הפוטנציאל שלהם להתפתח ולהתקדם בחיים, כאשר ביהמ"ש מבהיר כי הסעד לתובענה שכזו אפשר שימצא בתביעה להגדלת מזונות וכיוצ"ב (תמ"ש (י-ם) 13571/91 א.י נ' א.מ), בדומה נמחקה על הסף תביעה שהוגשה בשם קטינים כנגד אביהם בטענה כי הזניח אותם ולא בא לבקרם (תמ"ש (משפחה חי') 1620/00 בש"א (חיפה) 3190/00 ר.ב. נ' ש.ב., תק-מש 2001(3), 33 , 34 (2001)) 22. בדומה לכך מצאו בתי המשפט כי אין זה ראוי להחיל את דיני הנזיקין אף לגבי ענינים הקשורים בהתנהגות בלתי מוסרית של מי מבני הזוג, כגון בגידת בן זוג במישנהו, וכן לא הוכרו תביעות שענינן נזק נפשי שנגרם מעצם הגשת תביעת גירושין של בן זוג כנגד בן הזוג האחר. בתי המשפט כמו גם חכמי המשפט הכירו בקוצר ידו של הדין ובכך שהוא יתקשה לספק מזור לרגשות הפגועים וללב הדואב. בן הזוג הבוגד באמונו של משנהו, אפשר שראוי גם ראוי הוא לגנאי מוסרי, דתי או חברתי, אך הנפגע ממנו יתקשה למצוא תרופתו במשפט, והמשפט לא ימהר לשפוט ולפסוק פסקו בענינים שבלב (ראה - ג' טדסקי, משבר המשפחה וחסידי המסורת, מחקרי משפט לזכר אברהם רוזנטל (בעריכת ג' טדסקי, תשכ"ד) 282, 291-295 וכן ראה סע' 14-15 לפסק דינו של כב' הש' ריבלין בע"א 5258/98 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח (6) 209 , 233-234 (2004); סע' 91 לפסק דינו של כב' הש' פיליפ מרכוס בתמ"ש (משפחה יר') 21382/01 ב.ד נ' ב.ר, תק-מש 2007(4), 612 , 646 (2007) ומנגד ראה עמדתו של כב' הש' אסף זגורי בתמ"ש 10541-03-11 מ.ז. נ' א.ז.), ובדומה יפים דבריה של כב' הש' הניה שטיין בת"א (ת"א) 1016/88 אמין נ' אמין, תק-מח 97(2) 330 - "ישנם היבטים מסויימים בחיי משפחה, שההכרעה השיפוטית זרה להם וראוי שתישאר כך. לדוגמא: אין להעלות על הדעת, כי קטין יוכל לתבוע את הוריו בנזיקין, בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות גירושיהם של ההורים ופירוק התא המשפחתי, למרות שנזק כזה, בדרגה כזו או אחרת, צפוי וידוע רבים" וכך מצאנו בדבריו של כב' השופט ס' ניצן בתמ"ש 1847/04 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2009 (4), 126: "עולם המשפט הנו מערכת של נורמות, אך לא כלל מערכת הנורמות; בצד עולם המשפט קיימים כללים נוספים, המכתיבים את התנהגותנו- כללים הנובעים מהיותנו בני אנוש, הורים, נשואים, כללים הנובעים מאמונותינו, ועוד. לא תמיד קיימת חפיפה מלאה בכללים; לעתים עולם המוסר מורה כך, אך עולם המשפט קצר מלהושיע; לעתים ההשלכה החברתית היא כזו, שתנגוד את המוסר בין שני הצדדים הנצים בפני, אך תיטיב עם כלל החברה. הכלל הוא כי עולם המשפט, במערכת האזרחית, אינו מכתיב את התנהגות הצדדים בעת הנישואין, כל עוד עומדים הצדדים בכללי הנורמות האזרחיות הרגילות. לטעמי, בית המשפט צריך למשוך ידיו מקביעות שמשמעותן הסדרת חיי הנישואין (כיצד 'ראוי' שבעל יתנהג או כיצד 'ראוי' שאישה תתנהג), כל עוד אין מדובר בעבירות או בעוולות 'מוכרות' (ובכך אעסוק בהמשך). אכן, לעתים אין צד כזה או אחר נוהג כראוי לבעל באשתו או לאישה בבעלה- אך כל עוד הדבר אינו מהווה עוולה, הכלל הוא כי התנהגות שאינה נאותה, כנישואין, לא תהווה עילה. התרופות לאי התנהגות נאותה מהלך הנישואין מצויות במישור הדתי- בתוך מערכת הגירושין; אובדן זכויות מכוח קשר הנישואין וכיו"ב; התנהגות שאינה נאותה לא תקים חיובים מעבר לכך, אלא אם תהווה היא עוולה או עבירה". ובקיצור קולע הבהיר את הדברים כב' הש' איתי כ"ץ בפסק דין שניתן לאחרונה ביום 27.11.11 "לא כל קושי בחיי הנישואין, מהווה יסוד תשתית לקיומה של עוולה נזיקית ואין לתרגם כל רגש סובייקטיבי שהוא של מי מבני הזוג למושגים משפטיים" (תמ"ש (יר') 17493/06 פלונית נ' פלוני (ט.פ)) 23. זאת ועוד, הזהירות בהחלתם של דיני הנזיקין במסגרת היחסים הפנים משפחתיים מקורה גם בחשש למדרון חלקלק (Slippery Slope) ומהצפתו של בית המשפט בתביעות מסוג זה (The Floodgates Argument) החשש מוחשי במיוחד אם ניתן יהיה לתבוע גם במקרים זניחים. יש מלומדים הסוברים כי קיים חשש ממשי שגם אם הפסיקה תצמצם ותקבע נחרצות כי יש להכיר בתביעות נזיקין במסגרת המשפחה רק במקרים מסוימים ומסויגים, קשים וחמורים, בכל זאת עלולות להיות מוגשות תביעות נגד בני-משפחה גם במקרים קלים יותר (וראה לעניין זה דבריה של כב' הש' הניה שטיין ז"ל בת"א (ת"א) 1016/88 אמין נ' אמין, תק-מח 97 (2) 330 (פיסקה ח' לפסק הדין) וכן ראה - בנימין שמואלי, תביעות נזיקין בין בני זוג- התדינות או חסינות, מחקרי משפט כ"ז התשע"א-2011). מהטעם הנזכר נדחתה לאחרונה תביעה נזיקית של אב אשר טען לנזק שנגרם לו כתוצאה ממניעת קיום הסדרי ראיה עם בנו הקטין ע"י אימו. חברתי, כב' הש' רבקה מקייס, אחר שציטטה ממאמרו הנזכר של המלומד בני שמואלי את הדברים הבאים - "ישנו חשש ממשי שאם יוכרו תביעות נזיקין בין בני-זוג, הסכר ייפרץ ותביעות רבות מאותו סוג יוגשו לבתי המשפט. החשש מוחשי במיוחד אם תהיה אפשרות לתבוע גם במקרים זניחים. לא ברור כלל ועיקר שהחברה מעוניינת כי היחסים במשפחה יוסדרו תמיד בבתי המשפט" מצאה לדחות את תביעת האב תוך שהיא מדגישה שראוי שביהמ"ש יביע חוסר שביעות רצונו מעצם הגשת תובענות שכאלה בפסיקת הוצאות משמעותיות (ראה תמ"ש 16388/03 פלוני נ' פלונית, ניתן ביום 30.11.11 (ט.פ)). כך גם נדחתה לאחרונה תביעה נזיקית של אשה אשר טענה כי גרושה נוהג לשלוח לה, במסגרת תיאום הסדרי הראיה עם בנם המשותף, מיסרונים המכילים תכנים אלימים רוויים בהכפשות והשמצות. כב' הש' ורדה בן שחר דחתה טענתה של האישה לקיומן של עוולות נזקיות, כגון רשלנות והפרת חובה חקוקה, באותן נסיבות, בין השאר מהטעם ש - "היענות לתביעות מסוג זה במסגרת "עוולות המסגרת" שבפקודת הנזיקין תיצור חקיקה שיפוטית שתפתח את הסכר בפני פרץ של תביעות בין בני זוג אשר נמצאים בסכסוכים הנובעים מגירושין ואף תלבה אותן" (תמ"ש 15971-12-09 ר.ג נ' א.י מיום 1.12.11). כב' הש' בן שחר אינה מתעלמת מחומרת התופעה אך היא סבורה, כפי שהבהרנו לעיל כי פיתרונה ימצא לא במסגרת סעדים נזקיים אלא חלופות אחרות. ובלשונה - "עם זאת, אני סבורה שעל בית המשפט לסייע בטיפול ובהכחדה של התנהגות מטרידה והשפלות של מי מבני הזוג כלפי משנהו, אך זאת על ידי הפנייה לגורמים טיפוליים, הדרכה מתאימה ועל ידי טיפול ממוקד בבעיה ובכלל זה גם על ידי שימוש בסנקציות מותאמות למערכת היחסים המתמשכת שכן כל תיאום בין בני הזוג לגבי הסדרי ראייה, לגבי הוצאות כספיות, לגבי בחירת מסגרת חינוכית, לגבי הסכמה לטיפול, לנסיעה לטיול ועוד עלולה לגרור את בני הזוג לשימוש במסרים פוגעים, בהשפלות ובהטרדה ואת אלו צריך לשרש". 24. טעם נוסף המצדיק משנה זהירות בפתיחת השער להחלת דיני הנזיקין במרחב המשפחתי הינו החשש מפני תביעות סרק ותביעות כוזבות. מכיוון שיחסים במשפחה הם, מטיבם ומטבעם, טעונים ביותר, עלולות להיות מוגשות תביעות סרק כוזבות ולו לשם נקמה גרידא בהורה או בבן-המשפחה או לשם השגת יתרון דיוני בסכסוך גירושין, מזונות או משמורת. לעיתים קיים חשש גם לפגיעה קשה בזכויות הילד, שכן הילד עלול לשמש ככלי משחק בידי ההורה התובע, שיצרף אותו לתביעה כביכול כנפגע מעוולה של בן-הזוג הנתבע, לצורך השגת אותו יתרון דיוני. וכך גם הענות בלתי מרוסנת לכל תביעה שעניינה התנהלות בני הזוג במרחב המשפחתי עלולה "להפוך את בני הזוג לחשדנים, לפנקנסנים ולמתחשבנים באופן מוגזם ולכך שלא יהיו מסוגלים באמת לסלוח על נזקים- גם אם לא מכוונים" (שמואלי, שם, עמ' 147). 25. על אף האמור לעיל ובצידו, פשוט וברור כי אין לחסום תביעות נזקיות במרחב המשפחתי כאשר האינטרס הציבורי חובר לאינטרס הפרטי במטרה למגר תופעות שאין כל מקום להגן עליהן. כך הם פני הדברים כאשר עסקינן בסוגיית אלימות בתוך התא במשפחתי, בין אם זו ענינה בבני הזוג בינם לבין עצמם ובין באלימות של הורה כלפי ילדו ( וראה כדוגמה - תמ"ש (י-ם) 2160/99 ל' נ' ל' ; תמ"ש (קריות) 1330/01 א. נ' פלוני תק- מש 09 (2) 320 ; תמ"ש (ת"א) 2880/00 מ.פ נ' י.ש ורבים אח') כאשר בעניין זה לא היסס ביהמ"ש בנסיבות מתאימות אף לפסוק פיצויים מוגברים (ראה, כדוגמה, פסק דינה של כב הש' ענת אלפסי תמש 12102/06 (אשדוד) ד' נ. ד'), וכך הוא בעניינה של סרבנות גט (תמ"ש (י-ם) 6743/02 כ. נ' כ. תק- מש 08 (3) 96; תמ"ש (ראשל"צ) 30560/07 ה.ש נ' ה.א ; תמ"ש (ת"א) 24782/98 נ.ש נ' נ.י תק- מש 08 (4) 292; תמ"ש (חי')12200/08 פלונית נ' אלמוני ועוד רבים אח') או גירוש אישה בעל כורחה (ע"א 245/81 סולטאן נ' סולטאן פ"ד ל"ח (3) 169; ע"א 1730/92 מצראווה נ' מצראווה תק- על 95 (1) 1218; תמ"ש (י-ם) 14150/04 ג.מ נ' א.ע.ש.ג ורבים אחרים), וכך בהתנהגות חריגה במיוחד של הורה כלפי ילדו המגיעה כדי התעללות נפשית (ראה ע"א 2034/98 אמין נ' אמין פ"ד נ"ג (5) 69; תמ"ש (ת"א) 29150/97 מ.ט נ' ז.ד וראה לעניין זה מאמרו של בנימין שמואלי, ציווי משפטי על אהבת הורה לילדו ופיצוי בגין הזנחה רגשית: האם ילך משפט המדינה בעקבות משפט הטבע, משפטים על אהבה, עמ' 269). 26. נוכל , איפוא, לסכם ולומר - על אף שדרכן של תביעות נזקיות אינה נעצרת על מפתנו של בית המשפט לענייני משפחה הרי שאין לאפשר להן מסלול אוטומטי ו"חלק" ועל ביהמ"ש לדקדק ולבחון היטב, נוכח טיבו וטיבעו של התא המשפחתי, האם מתן הסעד הניזקי הינה הדרך הראויה להתמודד עם התובענה שהונחה לפיתחו. כאשר עסקינן בתביעה נזיקית שענינה נזק אשר נגרם כתוצאה מהפרת הסדרי ראיה נראה כי איזון נכון בין האינטרסים הנזכרים לעיל יהא במתן סעד מתוך דיני נזיקין אך ורק באם עסקינן בהפרה משמעותית וגסה של הסדרי הראיה אשר נעשתה בזדון ותוך קיפוח מוחלט של טובת הקטין וזכויותיו של ההורה האחר, וכן אחר שנוודא כי אין בנמצא סעד חלופי אשר יהא בו מחד לרפא את הנזק לנפגע ומאידך לא לפגוע פגיעה יתירה במירקם המשפחתי. אחר שהבהרנו הבהר היטב את המדיניות השיפוטית הראויה בכל הקשור לבחינת תובענות נזקיות בתוך התא המשפחתי, אבוא אל הנדון דנן. האומנם עוול הנתבע כלפי הנתבעת בגין הפרת הסדרי הראיה על ידו? 27. שלושה הם יסודותיה של עוולת הרשלנות - חובת זהירות, הפרתה וגרם הנזק (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113) ובעצם שלושה שהם ארבעה שהרי בכל עוולה נזיקית נדרשת אף הוכחת הקשר הסיבתי שבין הנזק לעוולה. כאמור, אפשר שהפרה גסה של הסדרי ראיה שנקבעו בין בני זוג תגיע כדי עוולת רשלנות שכן בין בני זוג אשר להם ילד משותף קיימת חובת זהירות מושגית בכל הקשור להתנהלותם עימו וכפי שציין כב' הש' שלמה אלבז בתמ"ש (י-ם) 13993/02 פלוני נ' פלונית, תק-מש 2007(1), 516 (2007) "הקשר בין שני אנשים החולקים יחד הורות הינו קשר יחיד ומיוחד והוא מצטרף לקבוצת הקשרים המשפחתיים...לענין זה אין נפקא מינא אם ההורים נשואים או לאו. זיקה שכזאת יוצרת חובת זהירות בכל הקשור לענינים העולים מתוך הקשר האישי והקירבה המיוחדת הנוגעת לילד המשותף" אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה העובדה שבני הזוג לא היו נשואים זה לזה מסירה מעליו כל חובת זהירות כלפי התובעת. הקושר ומקשר בין הצדדים, זולת למערכת היחסים הזוגית שניהלו, הינה בתם הקטינה ולמיצער בכל הקשור להתנהלות עמה הם חבים הן כלפיה והן זה כלפי זה בחובת זהירות. דרגתה ועוצמתה של חובת הזהירות אפשר שתשתנה על פי נסיבות הענין ומתוך בחינת נסיבות הענין ידרש בית המשפט לקבוע האם הופרה החובה. עלינו לבחון, איפוא, האם בנדון דנן הופרה חובה זו . 28. בנדון חתמו הצדדים על הסכם אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 26/9/05. מתוך עיון בהוראות ההסכם עולה במפורש כי הצדדים נתנו דעתם לאופי עבודתו של הנתבע ולכך שאין הוא יכול להתחייב להסדרי ראיה במועדים קבועים, מתוך שכך הוסכם על הצדדים כי יגלו גמישות בכל הקשור להתנהלותם באשר להסדרי הראיה של הנתבע עם הקטינה. כך בסע' 14 להסכם צויין - "הצדדים מסכימים כי הסדרי הראיה יהיו בתיאום בניהם, והם יגלו גמישות אחד כלפי השני בתיאום הסדרי הראיה" עוד הסכימו הצדדים בסע' 15 להסכם שלא לקבוע יום מסוים בשבוע בו יבקר הנתבע את הקטינה והסתפקו בקביעה כללית כי הביקורים יתקיימו אחת לשבוע. לטענת הנתבע הסכמה זו נקבעה על אף שבטיוטת ההסכם נקבע יום מסוים בשבוע, וזאת לאור הבהרתו כי לא יוכל להתחייב על יום קבוע בשבוע בשל אילוצי העבודה שלו. כיוון שבעת חתימת ההסכם הייתה הקטינה כבת 9 חודשים הוסיפו הצדדים והסכימו בסע' 16 להסכם כי - "כאשר תגדל הבת יכול ויורחבו הסדרי הראיה...על פי יכולתו של האב, כפי שיוסכם בין ההורים" (ה.ש- צ.ו) אם לא די בכך, בסע' 18 להסכם הובהר באופן שאינו משתמע לשני פנים כי - "לאם לא תהיה כל דרישה או טענה באם לא יוכל האב להרחיב את הסדרי הראיה ו/או יאלץ להחליף את היום הקבוע לעיל, והיא תגלה גמישות מירבית בהתאמת הסדרי הראיה של הבת. גם האב יעשה ככל יכולתו כדי לגלות גמישות מירבית בקיום הסדרי הראיה של הבת" 29. זאת ועוד, גם אחר שהסמיך ביהמ"ש את רשויות הרווחה לקבוע את הסדרי הראיה, לשנותם ואף לקבוע את אופן ביצועם, וגם לאחר שרשויות הרווחה קבעו מועדים ספציפים ומסוימים לקיום הסדרים אלו, הודגש ע"י הנתבע הצורך בגמישות ובהתחשבות באילוצי עבודתו, אילוצים אשר עלולים לשבש מעת לעת את קיומם הסדיר של הסדרי הראיה. רשויות הרווחה התחשבו בטענתו זו וקבעו מנגנון להודעה על ביטול מועד ביקור זמן סביר קודם לביטול. כך, כדוגמה, בהסדרי הראיה שנקבעו ע"י פקה"ס ביום 4.1.06 צויין - "על כל שינוי, ההורים מתחייבים להודיע זה לזה זמן סביר מראש ככל שניתן ולתאם יום חלופי, כולל ימי שישי שבת ובלבד שקיימת הסכמה בין הצדדים" בהסדרי הראיה שנקבעו ביום 15.7.07 צויין - "על כל שינוי מתבקשים ההורים להודיע זמן מספיק מראש זה לזה (לפחות יום קודם)" ובאלו שנקבעו ביום 17.11.09 צויין - "במידה ומתבטלים ימי ההסדרים, על ידי מי מהצדדים, יתואם בין ההורים, בהסכמה יום אחר במקום היום שהתבטל " בהסדרי הראיה שנקבעו ביום 16.9.10 צויין - "במידה והאב לא יוכל להגיע כלל, עליו להודיע על כך לאם, ארבעים ושמונה שעות מראש לצורך התארגנות האם והבת" 30. אף בתסקיריה מציינת ומדגישה פקידת הסעד את הבהרתו של הנתבע כי אילוצי העבודה מקשים עליו להתחייב על התיצבות לכל הסדרי הראיה במועדם, מתוך שכך נקבעו מנגנונים להודעה על אי התיצבות למפגש עם הקטינה. כך בתסקירה מיום 18.11.09 מציינת פקה"ס כי - " האב מוסר לאורך כל הדרך, כי עקרונית מקבל עליו את ההסדרים, אף אינו יכול להתחייב באופן גורף בשל אילוצי עבודתו הנתונה לשינויים בלתי ניתנים לצפיה מראש" ובסיכום תסקירה מאשרת פקידת הסעד כי השתכנעה ש- "השינויים שקורים במימוש סדרי הראיה נעשים תחת לחץ ולא בכוונת זדון" גם בתסקיר רשויות הרווחה מיום 1/11 צויין - "לאורך כל הדרך, האב ציין כי אופי עבודתו הוא כזה, שנקרא מדי פעם לצילומים במקומות שונים, בהתראה קצרה מאוד. הוא חזר והדגיש שעבודתו לא צפויה ומתבצעת לעיתים גם בסופי השבוע...הובהר לאב, כי במידה ומבטל את ההסדרים עליו להציע ימים חלופיים. עד כמה שידוע לנו היו פעמים שהאב הציע ימים חלופיים והיו שלא. ידוע לי שלעיתים האם לא איפשרה לממש יום חלופי, בשל תוכניות שקבעה מראש לבת" (ה.ש - צ.ו) 31. מכלל האמור עולה כי אופי עבודתו של הנתבע היה ידוע לתובעת אף קודם הורתה של הקטינה, יתר על כן היא הסכימה להתגמש נוכח הנסיבות האמורות בכל הקשור להתנהלות הסדרי הראיה ולא ברור מדוע כעת היא מלינה בענין זה כנגד הנתבע. התובעת לא הצליחה להצביע על התנהגות רשלנית של הנתבע והפרת חובה מצידו, ולהוכיח, כדוגמה, כי הוא מבטל הסדרי ראיה על דרך הסתם ללא קשר לצרכי עבודתו ומתוך התחמקות סתמית מקיומם או מתוך זלזול בצרכיה של התובעת עצמה. עוולת הרשלנות אינה נשענת אך ורק על עצם קיומו של מעשה או מחדל, יש צורך שאותו "מעשה" או "מחדל" יכללו בחובָּם את הגרעין הרשלני, זה הנעשה שלא כדין, שלא כראוי ושלא כמצופה מאדם סביר. אלא שבנדון לא מצאתי ולא הוכח לפני כי בביטולים שנעשו ע"י התובע היה גורם של זדון, התחמקות או זלזול, ונראה כי אלו נעשו מתוך צרכי עבודתו וכפי שהצהיר והבהיר הן בהסכם והן לפני גורמי הרווחה וכפי שהיה ידוע לתובעת עוד בטרם הורתה של הקטינה. 32. זאת ועוד - אינני סבור כי, כטענת התובעת, הסדרי הראיה אשר נקבעו ושונו חדשות לבקרים ע"י רשויות הרווחה מאיינות את כל תוכנו של ההסכם בנוגע להסדרי הראיה. סעיפי ההסכם המתיחסים לגמישות שינהגו הצדדים זה בזה בכל הקשור לקיום הסדרי הראיה כמו גם התחיבות התובעת שלא לתבוע את האב באם לא יוכל להרחיב את הסדרי הראיה, מקרינים אף על ההתנהלות המאוחרת יותר של הצדדים ועל המלצות פקידת הסעד, אשר הייתה מודעת לביטולים המתרחשים מעת לעת ולצרכיו של הנתבע וקבעה בשל כך מנגנון המתאים להתנהלות הצדדים בדרך של הודעה מראש, נסיון לקביעת מועדים חלופיים ועוד. האומנם הפר הנתבע חובה חקוקה ? 33. כשם שרכיבי עוולת הרשלנות לא הוכחו בענייננו כך הם הדברים לעניין עוולת הפרה חקוקה. התובעת, כאמור טוענת כי הנתבע הפר בהתנהלותו את הוראת סע' 287 לחוק העונשין התשל"ז -1977 הקובע - "המפר הוראה שניתנה כשורה מאת בית המשפט או מאת פקיד או אדם הפועל בתפקיד רשמי ומוסמך לאותו עניין- דינו מאסר שנתיים" גם אם נראה ברשויות הרווחה ובפקידת הסעד את ידו הארוכה של בית המשפט לעניינו של סע' 287 לחוק העונשין (ואני כשלעצמי מסכים לעמדה זו), וגם אם הפרת המלצות פקה"ס כמוה כהפרת הוראותיו של ביהמ"ש, שהרי בית המשפט נתן תוקף של החלטה שיפוטית להמלצות אלו (ואף לטענה זו אני מסכים), הרי שבנדון, כאמור, לא הוכחה הפרה של המלצות פקה"ס. פקה"ס אומנם קבעה ושינתה מעת לעת את הסדרי הראיה ואולם היא ציינה במפורש מנגנון מתאים וראוי לביטולם ו/או שינויָים ע"י הצדדים. כפי שהובהר לעיל, בנדון לא הוכח כלל שהנתבע חרג מהמנגנון שנקבע ע"י רשויות הרווחה של הודעה מראש על ביטול מפגש עם הקטינה. 34. אך יותר מכך - בהחלטתי מיום 12.4.10 קבעתי באופן מפורש, נוכח טענותיהם ההדדיות של הצדדים בעניין הפרת הסדרי הראיה, כי - "כל צד אשר יפר את המלצת רשויות הרווחה, יחוייב בפיצוי לצד שכנגד בשיעור של 200 ₪ לכל הפרה של המלצות אלו. סמכותו של ביהמ"ש לקבוע סנקציה זו הינה מכח סמכויותיו שלו על פי סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שכן יש בדבר לשרת את טובת הקטינה ולמנוע את הויכוחים הבלתי פוסקים שבין הצדדים, בכל הקשור להסדרי הראיה הנוגעים אליה" על החלטתי זו לא הגיש מי מהצדדים ערעור (ההחלטה ניתנה במסגרת פסק דין בתמ"ש 15212/05 שהתנהל בין הצדדים) ולמעשה יש בה ליתן סעד ראוי בגין הפרות של הסדרי הראיה שנקבעו ע"י רשויות הרווחה. אף מטעם זה אין מקום לקבל התובענה שלפני שהרי כבר נקבע ע"י ביהמ"ש סעד מתאים להפרת הסדרי הראיה. אם וככל שסברה התובעת כי הסעד שניתן ע"י ביהמ"ש אינו מספק וכי יש להרחיבו, רשאית הייתה לפנות לביהמ"ש בבקשות מתאימות לשינוי הסנקציה שנקבעה והרחבתה, בין באשר לדרכי הפעלתה ובין באשר לגובה הקנס, ואולם איני מוצא כל מקום להוסיף מתן תרופה נוספת במסגרת הנזיקית בנסיבות הענין. טעמים נוספים לדחיית התובענה דנן 35. ויש טעמים נוספים לדחיית תביעתה של התובעת בנסיבות העניין שלפני - הבא בשעריו של ביהמ"ש, ובוודאי זה העותר לקבלת סעד כספי ופיצוי נזיקי, ראוי שינהג בתום לב ומתבקש כי התנהגותו שלו תהא חפה מאותה עוולה שהוא תולה בחברו. בנדון התובעת טוענת כנגד הנתבע כי עוול בכך שביטל את הסדרי ראיה שנקבעו לו מעת לעת, ואולם כעולה מטענות הנתבע ומראיות שהובאו על ידו הרי שגם היא ביטלה הסדרי ראיה שנקבעו לא אחת. כך לטענת הנתבע ביטלה התובעת על דעתה את הסדרי הראיה של התובע עם הקטינה למשך חודש ימים במהלך חודש מאי 2009, עד אשר נאלץ לפנות לביהמ"ש בעניין זה. אם לא די בכך כחודש לאחר מכן, עת נטל הנתבע את הקטינה מגן הילדים, לאחר שלא נפגש עימה כחודש ימים, הזמינה התובעת שוטר לביתו, זאת למרות שאותו יום היה יום ביקור שלו. התובעת הבהירה כי בחרה לעשות דין לעצמה כיוון שלא רצתה להיות נתונה לגחמותיו של הנתבע אשר לטענתה קיים את הסדרי הראיה ע"פ רצונו באופן שלא איפשר לה לתכנן את יומה (ראה עמ' 8 לפר' הדיון מיום 6.11.11). בכל הכבוד איני מוצא כל עילה מוצדקת לכך שהתובעת החליטה על דעת עצמה למנוע הסדרי ראיה לקטינה עם אביה משך כחודש ימים ללא כל החלטה שיפוטית. אני סבור כי אין זה ראוי שבית המשפט יעתר לבקשת סעד של בעל הדין שאינו בא בידיים נקיות ועושה דין לעצמו באותה סוגיה בה הוא עצמו עותר לקבלת סעד. בהערת אגב יש להוסיף ולתמוה על התנהגות התובעת המזמנת משטרה לבית הנתבע עת הקטינה שוהה עימו וזאת לאחר שבמשך כחודש ימים נמנע ממנו כל מפגש עם בתו, ובכל הכבוד - גם תשובת התובעת לפיה "משטרה אצלנו זה דבר חיובי, שוטרים לא נתפסים אצלנו כאנשים רעים"... (עמ' 9 שורה 31 לפר') אין בה לבטל את חוסר שיקול הדעת הנחזה במעשה זה והנזק שללא ספק הוא היסב לקטינה. 36. על התנהגות כוחנית ולא ראויה מצד התובעת מעידה גם פקידת הסעד הכותבת בתסקירה מחודש ינואר 2011 - "לאורך כל הדרך, האם השתלחה ומשתלחת בפקידת הסעד, ובהמשך בכל דמות שמעורבת במקרה, כמו הגב' פ. , מדריכה וראש צוות, ולאחרונה גם כנגד הפיקוח. האם מנסה לנהל את עבודת פקידת הסעד ונותנת לה הוראות, כיצד ומתי להתנהל..." ובהמשך - "לעניות דעתינו, הגב' ש. בחדות לשונה פוגעת, משפילה את הצוות, פונה בלשון ארסית, פוגענית ומזלזלת, במכתבים ומיילים, עם האשמות שווא" עוד מדגישה פקידת הסעד כי התובעת מבקשת כל הזמן להכתיב לעובדי הרווחה כיצד לקבוע את הסדרי הראיה ומתכונתם. עד כדי כך הגיעו הדברים שפקידת הסעד כותבת באופן חריג את הדברים הקשים הבאים - "אינני מוכנה להמשיך לשמש שק איגרוף לתלונות האם המעליבות הציניות וחסרות הפרופורציה של הגב' ש. . מעורבותינו במקרה רק מלבה את האש. אנו מבקשים מכב' ביהמ"ש להסיר סמכויותינו מטיפול במקרה זה" סבורני כי התנהגותה החריגה והבוטה של התובעת כלפי שלוחיו של ביהמ"ש - פקידי הסעד ועובדי רשויות הרווחה - מצדיקה כשלעצמה את דחיית תביעתה בה היא עצמה באה וטוענת לעוולה נזיקית בשל אי קיום המלצות רשויות הרווחה ע"י הנתבע. זאת ועוד, דומה כי בדברים החריפים דלעיל יש בכדי לאושש את טענת הנתבע בסע' 25-17 לכתב הגנתו לפיה התובעת מנסה לנהל את חייו ולקבוע את אורחותיו כרצונה שלה אף לאחר פרידתם מבלי שהיא שמה לנגד עיניה בהכרח את טובת הקטינה עצמה אלא את צרכיה שלה. 37. זאת ועוד - התובעת בתביעתה ובתצהירה פירטה על דרך הטבלאות את הסדרי הראיה שביטל הנתבע. לטענתה ביטל הנתבע בשנת 2008 - 44 ימי ביקור המהווים לטענתה 29% מכלל ימי הביקור, בשנת 2009 ביטל 29 ימי ביקור המהווים 18% מכלל ימי הביקור, בשנת 2010 בוטלו 41 ימי ביקור המהווים 27% מסך ימי הביקור ולטענתה בשנת 2011 בוטלו 65 ימי ביקור המהווים 64% מימי הביקור (יוער כי בתחילת השנה שהה הנתבע משך 3.5 חודשים בארה"ב לצרכי עבודתו ומכאן מספר ימי הביטול הנטען), ואולם התובעת לא ציינה כלל כי גם היא ביטלה ימי ביקור לנתבע, כך לטענת הנתבע ביטלה התובעת במהלך 2009 - 30 ימי ביקור שלו, במהלך שנת 2010 ביטלה 10 ימי ביקור ובשנת 2011 מאז חודש מאי עת חזר משהייה בארה"ב ביטלה התובעת לא פחות מ - 12 ימי ביקור. טענותיו אלו של הנתבע לא נסתרו, היפוכו של דבר, התובעת הודתה כי היא מבטלת לנתבע מעת לעת הסדרי ראיה לצרכיה שלה או מתוך כך שהיא לא רוצה להציב עצמה במצב בו אינה יודעת אם הוא יתייצב לקיום הסדרי הראיה אם לאו (ראה עמ' 7 לפר' שורה 31-33) . כך גם לשאלת ב"כ הנתבע - "ש. האם ביטלת אי פעם הסדרי ראיה של הילדה עם י. ת. כן ש. כאשר נתת רשימות בתצהירך של הביטולים שאת טוענת שי. ביטל, למה לא הצגת את הביטולים שלך? ת.כי עו"ד מייצג אותי ולא אותו"(!)... (עמ' 5-6 לפר') כן מודה התובעת כי בימים שבין 2-4 ביוני 2011 בחרה לבטל את הסדרי הראיה של הנתבע עם הקטינה כיוון שהיא נדרשה לנסיעה לצרכי עבודתה לונציה ולא סמכה על הנתבע כי יקיים את הסדרי הראיה במועדים אלו, וכן הודתה בביטולים נוספים (ראה עמ' 10 לפר' שורה 30 32 לפר' ועמ' 11 שורה 32-33 לפר') 38. הנה כי כן הגמישות בהסדרי הראיה נחוצה הייתה גם לתובעת ואף היא נעזרה והשתמשה בה לא אחת, מתוך שכך לא ברור מדוע היא מלינה על התובע בגין התנהגות דומה. ויודגש, גם אם ביטל הנתבע מועדי ביקור רבים יותר מאשר התובעת, הרי שכפי שהובהר לעיל, לא הוכח כלל כי הביטולים נעשו על דרך הסתם מתוך זלזול או התחמקות מלמלא את חובתו ההורית או חובתו בקיום הסכמות הצדדים, ושוכנעתי כי הביטולים נעשו מתוך צרכי עבודתו בנסיבות בהן התובעת ידעה על אופי עיסוקו עוד קודם הורתה של הקטינה. ושוב אין באמור לקבוע באופן קטגורי כי ביטול הסדרי ראיה בשל צרכי עבודה הינו מוצדק כשלעצמו, היפוכו של דבר, אלא שבנסיבות הענין דנן, הווה אומר - הן הסכמות הצדדים בהסכם, הן מנגנוני הביטול שנקבעו ע"י רשויות הרווחה ובית המשפט, הן הסנקציה שנקבעה ע"י ביהמ"ש בגין הפרת המלצות רשויות הרווחה באשר להסדרי הראיה, הן התנהלות התובעת עצמה והן טיב היחסים שבין הנתבע לבתו אשר אין חולק כי הינם טובים ובריאים - לא מצאתי מקום להוסיף בנדון כל תרופה שמקורה בדיני הנזיקין. 39. ולבסוף - גם יסבור הסובר כי אכן התנהגותו והתנהלותו של הנתבע הגיעה עד כדי גיבושה של עוולה נזיקית, ואנו כאמור איננו סבורים כך, גם אז יש לדחות התובענה שלפני כיוון שלא הוכח נזק או למיצער הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים ע"י התובעת למעשי הנתבע, הכל כפי שיפורט להלן. האומנם הוכח נזק כתוצאה ממעשי הנתבע ? 40. אב וראשון לדיני הנזיקין הוא כי הזכות לפיצויים מותנית בקיומו של נזק שנגרם לתובע - בהעדר נזק אין פיצוי )ראה, כדוגמה, ע"א 101/85 מנסור נ' עיריית נצרת, פ"ד מ"א(3) 47, 52(. בתביעת נזיקין, חייב התובע לפרט בכתב התביעה כל נזק שאירע לפני הגשת התביעה לפי ראשי הנזק, תוך פירוט שיעור הנזק שנגרם לו בגין כל אחד ואחד מהם, שכן נזק כזה הוא בבחינת נזק מיוחד הטעון פירוט (תקנה 78 לתקסד"א תשמ"ד-1984; י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה 412008(2), 925 , 932 (2008 ורבים אח'). כך גם על הניזוק מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ייגזר הפיצוי, קרי: הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו (ראו: ע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פד"י ל"ה (2) 800; ע"א 2688/95 יצחק פנחס נ' קרן מהנדסים פד"י נ' (5) 742; ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הוועדה המקומית, פד"י נ"ג (3) 433). על התובע העותר לפיצויים להוכיח גם את היקף הנזק שנגרם לו ו"משלא הוכיח ... את נזקו להנחת דעתו של בית המשפט, תביעתו לפיצויים צריכה להידחות" (דברי כבוד השופט ח' כהן בע"א 140/73 שרם נ' גרינברג פס"ד כ"ט (1) 194, 195) יפים הם הדברים לעניינו של הנזק הממוני המיוחד כשם הם יפים לעניינו של הנזק הלא ממוני לגביו מצופה מהתובע כי לכל הפחות יציין מהו הסכום הנתבע על ידו בגין ראש נזק זה. 41. בענייננו, לא פירטה התובעת בתביעתה את שיעור הנזק הנטען על ידה בגין כל אחד מראשי הנזק המפורטים בתביעתה והסתפקה בנקיבת סכום גלובלי באשר לנזק שכביכול נגרם לה כתוצאה מהתנהלות הנתבע. כבר מטעם זה דין תביעתה להדחות. כך הבהיר בית המשפט בענין יהלום הנ"ל - "בהעדר פירוט של רכיבי הנזק והיקפו בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, אין מנוס מלדחות עתירת התובעת לתשלום פיצוי כספי כלשהו". 42. אך יותר מכך, גם בחינה מדוקדקת של רכיבי וראשי הנזק הנטענים ע"י התובעת מעלה כי זו לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת הנזק שנגרם לה והקשר הסיבתי בינו לבין מחדלי הנתבע. כך באשר לטענת התובעת כי נגרם לה נזק בכך שנאלצה להגיש את עבודת הדוקטורט שלה באיחור. התובעת אינה מבהירה ומפרטת מהו הנזק שנגרם מהגשת העבודה באיחור ויותר מכך היא לא הוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין ביטול חלק מהסדרי הראיה ע"י הנתבע לבין האיחור הנטען. בכל הכבוד אין זה מתקבל על הדעת כי ביטול חלקי של הסדרי ראיה הנמשכים שעות ספורות בלבד הם אלו שגרמו לבדם לאיחור בעבודת הדוקטורט, מה גם שיש לתמוה על טענה זו שעה שהתובעת טוענת מנגד כי נגרמו לה הוצאות כספיות בגין צהרון לקטינה והעסקת שמרטפית - אם אומנם נעזרה התובעת בשירותי צהרון ושמרטפות להשגחה על הקטינה כיצד הדבר גרם לאיחור בהגשת עבודת הדוקטורט שלה? 43. ויותר מכך, התובעת הוסיפה וטענה כי מעשי הנתבע הגיעו עד כדי פגיעה באוטונומיה שלה, באפשרויותיה להגשים את הוויתה ולהתנהל כאדם חופשי הקובע את גורלו ! אנו סבורים, בכל הכבוד, כי בנטען יש משום הפרזה והגזמה רבה, אומנם פשוט וברור שאין לקבל התנהגותו של הורה המדיר עצמו מלסייע ולהשתתף בגידולו של ילדו, ואולם בנדון אין הדברים כן. הנתבע נפגש עם בתו על דרך הכלל, היחסים בניהם חמים וטובים וגם אם הוא נדרש לבטל מפגשים עימה מעת לעת עדיין ענין זה אותו ניתן לפתור בשכירת שמרטף או בהשקעת זמן נוסף בקטינה מצידה של האם (אשר כאמור יש לה בת נוספת מנישואיה לאחר) אינו מגיע, בכל הכבוד, עד כדי פגיעה באוטונומיה של התובעת ובהגשמת הוויתה. 44. כך יש לדחות אף את טענת התובעת באשר לנזקים בגין אובדן המוניטין והפגיעה בשמה הטוב אשר נגרם לה לטענתה נוכח העובדה שנאלצה לבטל פגישות עבודה וימי עיון שערכה בשל ביטולים פתאומיים של הנתבע את הסדרי הראיה. לא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה כי משכורתה נפגעה או כי הפחיתה מעבודתה באופן ממשי שהסב לה נזק כספי או אחר, הרי שנסיונה להשית כעס של גורמים שונים כלפיה על כך שלא עמדה בהתחיבויות שנטלה על עצמה, לפיתחו של הנתבע נראית בלתי סבירה בנסיבות הענין. אין זה סביר בעיני שהתובעת לא מצאה סידורים חלופיים לקטינה בשעה שהתובעת טוענת מנגד שנגרמו לה הוצאות בגין סידורים חלופיים של צהרון ושמרטפות. והתרשמותי הינה כי לפחות עיקר מההתחיבויות אשר בוטלו על ידה נעשו מטעמים הקשורים בה וכי היא מבקשת לתרץ מחדליה שלה בביטול הסדרי הראיה של הנתבע. ראוי ליתן את הדעת לכך שהתובעת נמנעה מהבאת עדויות של מעסיקיה או של מזמיני עבודתה לצורך הוכחת טענותיה, ואף מחדל זה יש בו להטיל ספק באשר לנזק כל שהוא שנגרם לתובעת בגין אי עמידה בהתחיבויותיה כמו גם הקשר הסיבתי שבין אי קיום הסדרי הראיה לנזק הנטען על ידה (על משמעות אי העדתו של עד נחוץ ראה, כדוגמה, ע"א 2275/90 לימה בע"מ נ' פרץ רוזנברג, פד"י מז (2) 605, בעמ' 614. ע"א 548/78 פלונית ואח' נ' פלוני, פד"י ל"ה (1) 736; ע"א 1087/96 טובי יוסף נ' יהוד שושנה , תקדין - על 99 (1), 659 ועוד רבים אח') כך אף לא נסתרו טענות הנתבע כי הודיע לתובעת 4 ימים מראש על אי יכולתו להתייצב להסדרי ראיה במועדים בהם לטענתה היא נאלצה לבטל התחיבויות קודמות בגין ביטולי הנתבע. ברי שפרק זמן של 4 ימים די והותר בו למציאת סידור חלופי לקטינה. 45. ולבסוף באשר לטענת התובעת כי נגרם לה נזק ממוני בכך שנדרשה לשירותי צהרון ושמרטפות בשל הצורך למצוא תחליף למועדים בהם היה הנתבע אמור להיות עם הקטינה, הרי שגם טענה זו אין מקומה במסגרת התובענה הנזיקית דנן אלא במסגרת תביעת מזונות או תביעה להגדלתם וחיובו של הנתבע להשתתף בהוצאות אלו. אך יותר מכך, כפי שהובהר לעיל, רשויות הרווחה כמו גם בית המשפט עצמו לא התעלמו מהנזק העלול להיגרם מביטול בלתי אחראי ומופרז של הסדרי הראיה ע"י הנתבע ולפיכך קבעו רשויות הרווחה מנגנון באשר לדרך הביטול והצורך לפעול לתיאום ימי ביקור חלופיים וביהמ"ש אף "חיזק" המלצות רשויות הרווחה בדרך של הטלת סנקציה כספית בשיעור של 200 ₪ בגין כל הפרה של המלצה מהמלצות אלו. הסנקציה שנקבעה ע"י ביהמ"ש היא הדרך הראויה לרפא ככל הניתן נזקים שעלולים להגרם לתובעת מביטולים שלא כדין של הסדרי הראיה ואין מקום להוסיף על הסעדים הנזכרים סעד נזיקי. 46. מכלל האמור הריני דוחה התביעה. לפנים משורת הדין ומכיוון שאין חולק שהנתבע ביטל לא מעט הסדרי ראיה שנקבעו לו, אינני עושה צו להוצאות.הסדרי ראיה