אגרות והיטלי הפיתוח הינם בגדר תשלומי חובה לרשות המקומית, אשר תכליתם לממן את עלויות התקנתן ואחזקתן של תשתיות מוניציפאליות חיוניות, כגון: מערכות המים, הביוב והכבישים. הרשויות המקומיות יונקות את סמכויותיהן לבצע את עבודות התשתית ולגבות את עלויותיהן מחוקי עזר מוניציפאליים אשר חוקקו מכח פקודת העיריות ולחילופין, מכח חוק הרשויות המקומיות. (ראה ע"א 10252/05 קרית שדה התעופה בע"מ נ' מנהל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 3.3.08); ע"א 7368/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עיריית יבנה (לא פורסם, ניתן ביום 27.6.11) (להלן: "פרשת דירות יוקרה")). עבודות הפיתוח והתשתית נחלקות לשני סוגים: תשתיות צמודות ותשתיות על. האבחנה בין סוגי התשתיות הינה פונקציונאלית וגיאוגרפית (ראה נ/1). תשתיות צמודות הינן תשתיות בתחומיה של השכונה שתכליתן לשרת את השכונה. תשתיות על הינן, בין היתר, תשתיות הקושרות את השכונה לסביבתה ותשתית מוניציפלית כגון: מתקני טיהור וטיפול במים המיועדים לכלל העיר או לחלקים ממנה; כבישים עורקיים ומובילי ניקוז ראשיים המחברים את המתחמים אל תשתית התיעול העירונית. התשתיות הצמודות אינן עומדות בפני עצמן ואין תכלית לקיומן בלעדיי התשתיות העירוניות המשלימות, הן תשתיות העל, והאגרות וההיטלים הנגבים, מביאים בחשבון גם את הוצאת הנתבעת בגין תשתית העל. הלכה פסוקה היא, כי הרשות המקומית רשאית לגבות מתושבי הרשות המקומית אך ורק את הוצאותיה הכספיות בניכוי השתתפויות משרדי הממשלה וגורמים שונים. שיטת מימון עבודות הפיתוח והתשתית מבוססת על אומדן של כל הוצאותיה של הרשות המקומית בנקודת זמן קונקרטית, לרבות הוצאות עתידיות ולעיתים אף הוצאות קודמות. ההוצאות מוטלות על פי מפתח שוויוני על בעלי הנכסים ברחבי הרשות המקומית. למעשה, הוצאות הרשות המקומית מוטלות באופן שוויוני על כל משתתף במכרז לבניית יחידות דיור ברחבי הרשות המקומית בהתאם למספר יחידות הדיור שבבנייתן זכה במכרז. (ראה ע"א 11371/05 המועצה האזורית באר טוביה נ' ישפרו בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 28.2.08); ע"א 2939/93, ע"א 6421/93 המועצה המקומית ראש העין נ' בן יקר גת ואח' (לא פורסם); ע"א 3888/99 התאחדות הקבלנים הארצית ואח' מועצה מקומית מודיעין, פד"י נו(1) 835); עופר שפירא אגרות והיטלי פיתוח ברשויות המקומיות (מהדורה שנייה, 2005). כן ראה הודעת שר הפנים מיום 26.6.61, ילקוט פרסומים תשכ"ב עמ' 220). להלן פסק דין בנושא גביית היטל פיתוח: 1. בפני תביעה כנגד עיריית באר שבע בגין גביית אגרות והיטלי פיתוח, בין היתר בטענה שעבודות הפיתוח שבגינן נגבו האגרות וההיטלים, לא בוצעו ע"י העיריה-הנתבעת. האגרות וההיטלים בהן עסקה תביעה זו הינם: היטל ביוב, אגרת חיבור מים, אגרת הנחת צינורות מים, אגרת תיעול והיטל סלילה. התביעות להשבת היטל הביוב ואגרת חיבור מים נמחקו או נדחו, והן אינן כלולות בפסק דין זה. בכתב תביעתה ובסיכומיה דרשה התובעת מהנתבעת להשיב לה סכומים ששולמו בגין אגרת הנחת צנורות מים בשיעור של 1,087,040 ₪, סכומים ששולמו עבור אגרת תיעול בשיעור של 29,797 ₪, וסכומים ששולמו עבור היטל סלילה בשיעור של 86,872 ₪. 2. התובעת הינה חברה פרטית לפיתוח ובנייה, אשר זכתה בשני מכרזים שונים לבניית דירות מגורים במתחמים המצויים בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת. המכרזים בהם זכתה התובעת הינם - מכרז מס' 171/2000 לבניית 104 יחידות דיור בשכונת נווה זאב בבאר שבע, הידועים במינהל מקרקעי ישראל כגוש 38099, חלקה 1, מגרש 117 ו- 118 (להלן: "אחוזת לילי"); ומכרזים מס' 28/2001 ומס' 29/2001 לבניית 274 יחידות דיור בשיכון דרום בבאר שבע, הידועים במינהל מקרקעי ישראל כגוש 38389 מגרש 2 ו-4. התביעה מתייחסת לשלב הראשון של הפרוייקט (מכרז 28/2001) בו נבנו 170 יחידות דיור על מגרש 2 (להלן: "פרוייקט שיכון דרום"). גדר המחלוקת 3. סלע המחלוקת בין הצדדים נעוץ בעצם חוקיות גביית האגרות והיטלי הפיתוח בפרויקטים בהם בוצעו עבודות הפיתוח והתשתית, בין היתר, ע"י קבלן פיתוח ששכרו שולם ע"י התובעת. השאלה העומדת למבחן הינה, בין היתר, האם בנסיבות העניין אין בהטלת אגרות והיטלי הפיתוח ע"י הנתבעת משום דרישה לכפל תשלומים. טיעוני הצדדים 4. לטענת התובעת, הנתבעת לא ביצעה כל עבודות פיתוח שאפשרו לה לגבות אגרות או היטלים הנוגעים לעניין. לשיטתה, הוראות הדין אינן מקימות בידי הנתבעת את הזכות לגבות אגרות ו/או היטלים בגין עבודות אותן לא ביצעה ו/או מימנה, שכן תכליתם של האגרות וההיטלים היא לכסות את הוצאות הנתבעת בביצוע עבודות אלו. לטענת התובעת, הנתבעת לא ביצעה או מימנה עבודות ביצוע של "תשתיות על" הנוגעות לפרויקטים נשוא התובענות. למעשה, נטען כי תשתיות העל בוצעו ע"י החברה לשיכון ופיתוח ו/או החברה הכלכלית באר שבע, בעוד שהוצאותיהן הועמסו על כתפי התובעת. לטענת התובעת, אין בהסכמי המכרז כדי לחייבה בתשלום ההיטלים והאגרות לנתבעת בשיעור של 50%, מהסכום הקבוע בחוקי העזר. 5. הנתבעת מצידה טענה, בין היתר, כי חבותה של התובעת בתשלום עבור האגרות והיטלי הפיתוח קמה מעצם השתתפותה במכרזים ומכח חתימתה על הסכמים שונים. לטענתה, לפי תנאי המכרז ומכח ההסכמים לביצוע עבודות הפיתוח והתשתית, על התובעת לשלם לנתבעת כל אגרה ו/או היטל בהתאם לדרישתה וזאת בנוסף לתשלומים שהיה עליה לשלם לחברות אשר ביצעו בפועל את עבודות התשתית והפיתוח. אשר על כן, טענה הנתבעת, כי בהיעדר טענה נגד תקפותם של החוזים ו/או המכרז, הזכות להשבה אינה קנויה בידי התובעת. בנסיבות אלו, נטען כי לאחר שהתשלומים עוגנו בהסכמים תקפים, אין להרהר אחר מקור הסמכות לגבייתם. בד בבד, טענה הנתבעת כי תשלומי ההיטלים והאגרות גולמו בהצעות למכרזים, כך שיש בהשבת הכספים הנדרשת כדי לפגוע בעקרון השוויון במכרזים לפי תקנות העיריות (מכרזים), התשמ"ח- 1987 ולחוק חובת המכרזים, התשנ"ב- 1992; מהטעם שדרישת התובעות להשבת כספים אשר שולמו לפי תנאי המכרז, מהווה שינוי בדיעבד של תנאי המכרז. סבירות קביעת האגרות וההיטלים שנגבו 1. בענייננו מדובר בתביעה אזרחית שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעת, ומכאן שנטל הראיה מוטל על התובעת. בכתב תביעתה טענה התובעת כי סכומי האגרות וההיטלים שנגבו ממנה נגבו שלא כדין, שכן עבודות הפיתוח, ככלל, בוצעו בידי התובעת או בידי משב"ש. התובעת לא הציגה בכתב תביעתה כל נתון הנוגע להוצאות שהוציאה הנתבעת, בין בפרוייקט הנדון ובין בתשתיות העל. התובעת גם לא הציגה כל נתון מספרי הנוגע ליחס בין הסכומים המדוייקים שנקבעו בחוקי העזר לבין הסכומים שנגבו ממנה, ומתוך כל האמור לעיל ניתן לומר שתביעתה של התובעת היתה בגדר מסע דייג. בנסיבות האמורות לעיל, שלפיהן כתבי טענות התובעת היו כלליים ולא הציגו נתונים ממשיים, ניתן לומר שהנטל שחל על הנתבעת כמתגוננת, היה נטל שאינו מן הכבדים, ובפועל היה על הנתבעת להוכיח, אם בכלל, כי אחוזי הגבייה שגבתה מתוך הסכומים הקבועים בחוקי העזר, היו אחוזים שניתן להגדירם כמצויים בגדר הסביר ואינם סכומים מופרכים. 2. לגופו של עניין, נוהג מקובל בימינו להטיל ביצוע עבודות פיתוח ותשתית על היזם ובתמורה לזכות אותו בפטור חלקי מאגרות והיטלי הפיתוח. בית המשפט העליון הכשיר את ההסדר בפרשת דירות יוקרה (ע.א. 7366/06 דירות יוקרה בע"מ נ' ראש עירית יבנה מר צבי גור אריה ואח', ). יחד עם זאת, נקבע כי נדרש כי ההסדר יבוצע על פי הוראות הדין וכללי המינהל התקין, כך על הרשות המקומית להתקשר באמצעות מכרז פומבי עם קבלן לביצוע עבודות הפיתוח והתשתיות, כפי שנעשה במקרה בו עסקינן. לעניין הטלת אגרות והיטלי הפיתוח, נקבע כי הליך קיזוז האגרות וההיטלים צריך להתבצע על פי דין ובשיעורים הנקובים בחוקי העזר. מתוך הראיות שהוצגו בפני עולה, כי קיזוז שיעורי האגרות והיטלי הפיתוח לפי ההסדר שצויין, טרם עוגן בחוקי העזר של הנתבעת. כן עולה מתוך הראיות שהובאו בפני,כי עיריית באר שבע ומשרד השיכון הגיעו ביניהם במהלך השנים להסכמות בהן עוגן שיעור הפחתת האגרות והיטלי הפיתוח בפרויקטים בהם בוצעו עבודות פיתוח ותשתיות על ידי משרד השיכון ו/או ע"י קבלנים אחרים אשר מומנו ע"י היזמים. בהסכמה מיום 27.10.78, הוחלט כי תמורת ביצוע עבודות תשתית ופיתוח במימונו של היזם, יופחת שיעור האגרות והיטלי הפיתוח לכדי 50% מהסך הקבוע בחוקי העזר. הסכם זה אושרר בשנית ביום 5.1.94 (ההסכם הוגש בהסכמה וסומן נ/3). הסכמים אלו עולים בקנה אחד עם חוזר מנכ"ל מס' 4/99, "נוהל התחשבנות על היטלי הפיתוח מע' אספקת מים", אשר עיגן את הנחיות משרד הפנים, לפיהן בשכונות בהן הוקמו תשתיות המים הצמודות ע"י היזמים, תגבה הרשות המקומית אגרות והיטלי פיתוח לפחות בשיעור של 50%, וזאת על מנת לכסות את הוצאותיה בגין ביצוע תשתיות על ובגין עבודות התכנון והפיקוח. זאת ועוד, בתצהירו של מר צבי טל יוסף, ששימש כמהנדס הנתבעת בשנים 1993-2005, ציין מר טל יוסף, כי בעקבות החלתם של חוקי עזר חדשים, בוצעו בדיקות בידי העיריה ומשרד השיכון בדבר השיעורים שהעיריה תגבה בפרוייקטים בקרקעות המפותחות ע"י משרד השיכון, ובעקבות בדיקה זו הוצא בשנת 2002 סיכום פגישה המגבש את השיעורים שסוכמו. (ס' 29 לתצהיר). לתצהירו צירף מר טל יוסף כנספח ג' מסמך שכותרתו "אגרות והטלים באר שבע" מיום 18.2.02, ומסמך זה חתום בידי מר ביתן לחובסקי, סגן מנהל אגף במשרד השיכון והבינוי להלן :" המסמך מיום 18.2.02"). במסמך זה שסיכם פגישה בין נציגי הנתבעת לנציגי משרד השיכון, צויין בין היתר, כדלקמן: "סיכום זה בא להסדיר עם עירית באר שבע את שיעורי גביית האגרות וההיטלים באתרים בהם עבודות הפיתוח הכללי מתבצעות ע"י המדינה ולאור צרכי העיר לביצוע ומימון העבודות בהתאם לצפי של בניית כ-38,600 יח"ד עד שנת 2020... ................ כבישים, מדרכות ותיעול מתוך ההיטל.................... לראשונה, כאשר משרד הבינוי והשיכון או ממ"י או מטעמם הנם גורמי פיקוח, תהיה רשאית העיריה לגבות 35 אחוז. בנושא המים והביוב אגרת הנחת הצינורות והיטל הביוב ייגבו ע"י העיריה בשיעור של 45%..." מתוך האמור לעיל עולה, כי בסיכום מיום 18.2.02, סוכם בין נציגי עירית באר שבע לבין נציגי משרד השיכון, כי העיריה-הנתבעת תגבה אגרת הנחת צינורות בשיעור של 45% ואגרות תיעול וסלילה בשיעור של 35% מהסכומים הקבועים בחוקי העזר. זאת ועוד, במהלך הדיונים שבפני נחקר מר מוטי קלרמן, מנהל מחוז הדרום במשרד הבינוי והשיכון, ובנוסף לכך צורף פרוטוקול חקירתו של מר קלרמן בתיק 708/09 בימ"ש קרית גת (נ/2) כחלק מן הראיות שבתיק. דבריו של מר קלרמן בפני ביהמ"ש נשמעו כדברים מהימנים. בחקירתו מיום 10.1.00 עמ' 10 אישר מר קלרמן, כי גם לאחר שנת 93' היה קיים הסדר בין הרשויות המקומיות לבין משרד השיכון, שלפיו הרשויות המקומיות גבו אחוז מסויים מהיטלי הפיתוח ממתחמים המפותחים ע"י משרד השיכון, תוך סיכום עם משרד השיכון לעניין גובה הגבייה על רקע העבודות שמבצע המשרד. בהמשך דבריו ציין מר קלרמן בין היתר כדלקמן: "ש. העדת קודם, על מגעים ביו העיריה, לבין נציגי משרד השיכון, שבמסגרתם נותחו העלויות בהם נושא משרד השיכון ובין העלויות בהם נושאת העיריה, ואני אבקש שתאשר לי שמדובר במגעים שהובילו לסיכום נספח ג' לתצהירו של צבי טל יוסף. ב"כ התובעת: אני מתנגדת לשאלה. העד לא אמר שנותחו הסיכומים ת. לגבי הסעיף ששאלת קודם, אנו יותר התמקדנו בסעיפי עבודות ולא במחיר. ש. כשניתחתם סעיפי עבודות ,מדובר על ניתוח זה הוביל לנספח גי מיום 18.2.02 ת. נכון. ש. תאשר לי שבמועד הפגישה פברואר 02 כבר היו ידועות העבודות אותו סעיפי עבודות והחלוקה שלהם בין העיריה למשרד השיכון. ת. אני חושב שכן, כי היו מס' דיונים בהקשר הזה. אני לא יודע אם המסמך של אלי רון היה לפני הישיבה הזו או אחרי. בכל מקרה היו מס' ישיבות, הנדסה ועיריה. ש. כלומר, תאשר לי שהאחוזים שנקובים במסמך משנת 02 מבוססים על איזה תחשיב, משקפים את אותן חלוקת עלויות ביו העיריה לביו משרד השיכון. ת. נכון." (פרוטוקול מיום 10.1.00 בת.א. 708/09 בימ"ש שלום קרית גת עמ' 10-11). במהלך חקירתו בפני בתיק זה, חזר ככלל מר קלרמן על דבריו שצויינו בת/2 ואף הוסיף כי משרד השיכון שכר שירותי יועץ שישב ימים ואסף נתונים שהביאו לתוצאות שצויינו במסמך מיום 18.2.02 (נספח ג' לתצהיר טל יוסף בתיק 708/09 ונספח לתצהיר טל יוסף בתיקנו). מתוך דברים אלה עולה, כי מר קלרמן אישר שבין העיריה לנציגי משרד השיכון נוהלו מגעים, שבמסגרתם נותחו סעיפי העבודות בהן נושא משרד השיכון והעבודות בהן נושאת העיריה, ובסופו של דבר הובילו מגעים אלו לסיכום שצויין במסמך מיום 18.2.02 (נספח ג' לתצהיר טל יוסף) שצויין לעיל. כן אישר מר קלרמן, שעפ"י הבנתו, במועד הפגישה ב-02/02 כבר היו ידועים סעיפי העבודות והחלוקה בין העיריה למשרד השיכון, וזאת ומאחר והיו מספר דיונים בעניין, ולפיכך האחוזים הנקובים בנספח ג' מ-18.2.02, מבוססים על תחשיב ומשקפים את חלוקת העלויות בין הנתבעת למשרד השיכון. כפי שצויין לעיל, דבריו של קלרמן בפני נשמעו מהימנים. מתוך האמור לעיל עולה, כי עובר ליום 18.2.02 נערכו תחשיבים ע"י עירית ב"ש ומשרד השיכון באשר לחלוקת העלויות בין שני הגופים, והמסקנה המשותפת היתה כי הנתבעת תהא רשאית לגבות מקבלנים אגרת הנחת צנורות בשיעור של 45%, ובגין תיעול והיטל סלילה, היא רשאית לגבות 35% מתוך הקבוע בחוקי העזר. יצויין, כי המכרזים מושאי התביעה הינם משנת 2001 בטווח מקסימלי של שנה בלבד ממועד הסיכום בין משרד השיכון לנתבעת מיום 18.2.02 .עוד יצויין כי בתצהירו ציין מר טל יוסף כי שניים מן התשלומים ששולמו בשנת 2003 כללו תשלומים בגין אגרת הנחת צינורות בשעור של 33.7% ואגרת תיעול והיטל סלילה בשעור של 26% מהקבוע בחוקי העזר. בנוסף לכך ציין מר טל יוסף כי ניתן להיווכח שהשעורים ששילמה התובעת נמוכים מהשעורים עליהם הוסכם בין הנתבעת למשב"ש. דבריו אלה של מר טל יוסף לא נסתרו. מתוך האמור לעיל עולה, כי בפועל לא נסתרה טענת העיריה כי בסופו של יום היא גבתה מהתובעת סכומים נמוכים בהרבה מהסכומים שהיתה רשאית לגבות בפועל בהתאם לסיכום עם משב"ש . בנסיבות האמורות לעיל, אני קובע כי ההסכמות אליהן הגיעו נציגי הנתבעת ונציגי משרד השיכון, בדבר גביית אגרת הנחת צינורות בשיעור של 45%, ואגרת תיעול וסלילה בשעור של 35% כשנה בלבד לאחר הוצאת המכרז, תוכיח שסכומי האגרות שנגבו ,היו סכומים שהם בגדר הסביר, ועובדה זו תקשה ביותר על התובעת להוכיח טענותיה. יוער, שבמהלך עדותו מיום 10.1.00 אישר אמנם מר קלרמן שבסופו של יום לא נחתם הסכם בין הנתבעת למשרד השיכון בשל תביעת קבלני ב"ש נגד העיריה, ואולם אין בכך כדי לסתור את הטענה שבין העיריה לבין משרד השיכון, התנהלו מגעים ונערכו תחשיבים, שבסופם הגיעו הצדדים להבנות כלליות בכל הנוגע לאחוז הגביה שתגבה עירית ב"ש. יצויין כי במסמך האמור מיום 18.2.02 נכתב מפורשות כי "יחתם חוזה .........בהתאם לסיכום זה ". עוד יצויין, כי מאחר וככל הנראה התייחס מר קלרמן בדבריו על "תביעת קבלני ב"ש" לתביעה שהוגשה כנגד הנתבעת בתיק " התאחדות הקבלנים והבונים ואח' נ' עריית באר שבע" (ת.א. ב"ש 1043/02) ,ומאחר ובאותו תיק לא נדונה כלל סוגיית אגרת הנחת הצנורות,שהיא המשמעותית ביותר בתיקנו, לא יינתן כל משקל לעובדה שבסופו של יום לא השתכללו ההסכמות לידי הסכם סופי. כן יצויין, כי העובדה שההסכמות שהוצגו במסמך מיום 18.2.02 לא הגיעו בסוף לידי הסכם, לא תמנע את המסקנה שהסכמות קודמות בין הצדדים, כפי שצויין לעיל,שבהן נקבע רף של 50%, המשיכו לחול גם להבא. יצויין כי בחקירתו העיד מנהל מחוז דרום במשרד השיכון במועד הרלבנטי, מר מוטי קלרמן, כי לפני שיווקו של כל מתחם, בוחן משרד השיכון את היקפי הפיתוח הדרושים וככל שמדובר בהיקפים חריגים, הוא מגיע לסיכום פרטני עם העייריה בדבר שיעורי גבייה שונים, ובמקרים אלה מצרף משרד השיכון את השיעורים השונים, ואולם, כל עוד מגיע משרד השיכון למסקנה שעפ"י בדיקותיו השיעור הכללי עליו הוסכם הינו שריר ותקף למתחם, אין צורך בצירוף מסמך פרטני. (עמ' 37 לפרוטקול ש' 12-27) . מתוך האמור לעיל עולה, כי שיעור קיזוז האגרות והיטלי הפיתוח בעיריה, היה בכללו כאמור פרי בדיקה ותוצר של תחשיבי עלויות, אשר בוצעו, בין היתר, ע"י משרד השיכון. בנסיבות אלו, לא הוכח כי הליך קיזוז האגרות והיטלי הפיתוח בוצע שלא כדין ושלא לפי כללי המינהל התקין,ולא הוכח שהסכומים שנגבו נגבו שלא כדין. יצויין, כי אין בחילוקי הדעות, אשר הוצגו בפניי לעניין שיעור הקיזוז, כדי להוכיח פגם בתקינות הליך קבלת ההחלטה. המסקנה שצויינה לעיל, כוחה יפה לגבי כלל רכיבי תביעת התובעת, ואולם הקביעה האמורה הינה כאמור בעלת משקל מכריע ביותר, בכל הנוגע לרכיב התביעה העיקרי הנוגע לאגרת הנחת צינורות מים. בענייננו מדובר בתובעת שחתמה על תנאי המכרז בו זכתה וכיום היא מבקשת להשיב לה סכומים ששולמו במסגרת המכרז בו זכתה. התובעת לא ביקשה לבטל כל הסכם שנחתם בעקבות זכייתה ולא ביקשה לבטל חוקי העזר שבמסגרתם נגבו האגרות וההיטלים. הסכומים שנגבו מהתובעת, נגבו עפ"י חוקי עזר שחוקקו בהתאם לכללים שנקבעו ע"י המדינה לאחר בחינת הוצאותיה של העיריה. אחוז חלוקת הסכומים שישולמו בעקבות חקיקת חוקי העזר, לתובעת ולגורמים שאינם התובעת כגון המינהל, משב"ש וגורמי חוץ, נקבע בהליך שהתנהל בין העיריה למשרד השיכון. בנסיבות האמורות לעיל ולאור כלל תקינות המעשה המנהלי, יוטל על התובעת נטל כבד להוכיח טענתה לגביית יתר של הנתבעת, ובנסיבות הענין, כאשר פסק דינו של ביהמ"ש בעניין התאחדות הקבלנים והבונים ואח' [ת.א. (ב"ש) 1043/02], שדן בחוקיות חוקי עזר שחוקקו ע"י עירית באר שבע, ושאליו הפנתה התובעת, לא דן כלל בחוק העזר שמכוחו הוטלה אגרת הנחת צנורות המים שהיא המרכיב העיקרי בתביעה זו, יפול על התובעת נטל מוגבר להוכחת טענותיה בעניין אותה אגרה, והיה עליה להציג את כל הנתונים הנוגעים להוצאות העיריה כבר בכתב התביעה ובפועל ניתן לומר שבסוגיה זו הנטל המוטל על הנתבעת להוכיח טענותיה הינו נטל מופחת ביותר. המסמכים עליהם חתמה התובעת זאת ועוד, כחלק מתנאי המכרז, התחייב הזוכה להתקשר בהסכם לביצוע תשתיות ציבוריות (להלן: "הסכם הפיתוח") עם קבלן הפיתוח אשר נבחר לביצוע עבודות הפיתוח בכל פרוייקט. בס' 7 ל"הצעת משתתף" במכרז התחייבה התובעת לשלם לרשויות המוסמכות בנוסף להוצאות הפיתוח המשתלמות לפי הסכם הפיתוח, גם אגרות והיטלים כמפורט בהסכם הרכישה והסכם הפיתוח אשר העתקם צורף לכל אחת מחוברות המכרזים. בהסכם רכישת המקרקעין מושא הדיון, נקבע בס' 7.5 כדלקמן: "הקונה ישא באגרות ובהיטלי הפיתוח והבניה ובכל שאר התשלומים הכרוכים בהוצאתו של היתר בניה לפי התעריפים שיחולו במועד הוצאתו של כל היתר, בהתאם לדרישת הגורמים המוסמכים ובכפוף למכתב העירייה המצורף כנספח ח' לחוברת המכרז. כל עבודות הפיתוח המבוצעות ו/או המוטלות על הקונה במסגרת עבודות הפיתוח בתחום המגרש, תחשבנה כעבודות המוטלות על כל יזם לצורך התחברות למערכות התשתית העירונית, ובשום מקרה לא ייחשבו, לעניין החיוב באגרות ובהיטלים, כעבודות פיתוח ציבוריות, ועל כן לא יהא בביצוען משום עילה להפחתת החיוב באגרות ו/או בהיטלים". בהסכם הפיתוח נקבע בס' 4 כי החברה הכלכלית ו/או משרד השיכון יבצעו עבודות תשתית צמודה בלבד. ס' 8 להסכם הסדיר את יתר תשלומי הוצאות הפיתוח לרשויות כדלקמן: "למען הסר ספק ומבלי לגרוע מהאמור בסעיף 6 לעיל (הוצאות הפיתוח) מתחייב הקונה לשלם אגרות בניה וכל אגרה ו/או היטל ו/או חיובים אחרים על פי כל דין, הן לעירייה והן לרשויות סטטוטוריות אחרות ו/או לגורמים אחרים בהתאם לדרישת אותם גורמים ובכפוף למכתב העירייה המצורף כנספח ח' לחוברת המכרז". נספח ח' לחוברת המכרז, אליו מפנים הסכמי הרכישה והפיתוח, קובע בהאי לשונא: "לקראת שיווק מגרשים במתחם שיכון דרום אשר יפותחו ע"י החברה הכלכלית לפיתוח באר שבע בע"מ בהתאם לסטנדרטים של עיריית באר שבע, אנו מבקשים להבהיר כי העירייה תגבה אגרות והיטלי פיתוח בשיעור 50%, זאת על מנת למנוע כפל תשלומים". המסמכים שצויינו לעיל, הינם מסמכים המחייבים את התובעת בין היתר מאחר ומדובר בתנאים שיש לראות בהם כהסכם לטובת צד ג , הנתבעת בענייננו. ניתן גם לומר שבעצם החתימה על המסמכים האמורים מיובאת המערכת ההסכמית הרלוונטית שבין המנהל לנתבעת אל תוך מערכת החיובים שבין התובעת לנתבעת . נספח ח', אליו הפנו תנאי המכרז הנוגע להסכמי הפיתוח והרכישה, הבהיר ברחל בתך הקטנה ובאופן ברור כי יוטלו על היזמים אגרות והיטלי פיתוח בשיעור של 50%. הנתבעת בכתב תביעתה לא תקפה את תנאי המכרז ולא טענה לבטלותם. בנסיבות האמורות ולאור המפורט בסעיפי המסמכים שפורטו לעיל מנועה כיום התובעת מלטעון כנגד מסמכים עליהם היא חתומה, שבהם חוייבה מפורשות בתשלום סכומים מוגדרים. זאת ועוד, כפי שצויין לעיל, היתה התובעת מעורבת במספר פרוייקטים בעיר באר שבע בעבר והיא שילמה בגין אותם פרוייקטים היטלי פיתוח על בסיס ההסדר הנדון בתיקנו. מנהל התובעת, מר אייל פרץ הודה בפני כי ידע מראש שהתובעת תידרש לשלם 50% מהיטלי הפיתוח לפרוייקט בשיכון דרום (עמ' 4 ש' 8-9, עמ' 3 ש' 17-20, עמ' 4 ש' 23-24). ביחס לפרוייקט בנווה זאב, טען מר פרץ שלא ידע כי התובעת תידרש לשלם היטלי פיתוח לעיריה ואולם אין לקבל טענתו זו, הן לאור הוראותיהם המפורשות של מסמכי המכרז והוראות ההסכם עליו חתם ביום 11.12.01, והן לנוכח העובדה שהתובעת התמודדה בעבר במכרזי המינהל במשרד השיכון בעיר באר שבע ושילמה בגינם היטלי פיתוח חלקיים. במהלך הדיונים שבפני, לא טען מר פרץ כי הוטעה ע"י העיריה במכוון בהטעיה כלשהי והוא גם לא ציין כי לאחר חתימת המכרזים נודעה לו אינפורמציה שלא יכל היה לבררה בטרם חתימה על הסכמי המכרז. בנסיבות האמורות לעיל, לא ניתן יהיה לאפשר לתובעת לזכות בהשבת סכום כלשהו. עקרון השיוויון לא זאת אף זאת, כלל נסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, יקימו כנגד התובעת גם את המסקנה שלפיה, דרישת התובעת להשבת סכומים הינה בפועל דרישה להפר את תנאי השיוויון במכרזים מושאי דיונינו. אם תזכה התובעת בתביעתה, יקנה הדבר לתובעת יתרון ממשי על פני יתר המתמודדים שהתמודדו במכרזים הנדונים, וזאת בשל כך שבסופו של יום יעמוד המחיר אותו תשלם התובעת בגין זכייתה במכרזים על סכומים הנמוכים בהרבה מהסכומים אותם הציעה במסגרת המכרזים. ( ראה לעניין זה ת.א. (י-ם) 5032/03 משה"ב חברה לשיכון נ' ממ"י וע"א 2841/04 משה"ב נ' ערים חבר לפיתוח ואח' ראה גם עת"מ (ת"א) 1354/02 פרידמן חשקורי נ' עירית ת"א, ) . גם אם היתה עומדת טענה זו לבדה לנתבעת, היה בה כדי להביא לדחיית טענות התובעת. הזיקה בין ההיטלים לעבודות בנכס בנוסף, במהלך סיכומיו, טען ב"כ התובעת כי בענייננו יש ליתן משקל למסקנות ביהמ"ש השלום בת.א. (אשדוד) 862/02 ש.א.ב. נ' עירית באר שבע, ולתוצאות הערעור על פסק הדין האמור בתיק ע"א (ב"ש) 1192/08 עירית ב"ש נגד ש.א.ב., וזאת בשל היעדר זיקה בין צינור המים הגובל בנכס לבין החבות בהיטל הנחת צינורות. בנסיבותיו של התיק, מצאתי לקבל את טענות הנתבעת בעניין ולפיהן אין להקיש בענייננו מפסק הדין בעניין ש.א.ב., ולאור זאת יש לדחות את טענות התובעת, גם בטענה האמורה, מאחר שחוק העזר שנדון באותו פסק דין, הוחלף, ובעניינו דנים אנו בחוק עזר אחר, הוא חוק עזר לבאר שבע (אספקת מים התשס"א-2001) שבו נקבע מפורשות בסעיף 9 א' כי: "היתר להנחת צינורות נועד לכיסוי הוצאות העיריה ושל פיתוח מפעל מים בתחומה ללא זיקה לעלות ביצוע עבודת הנחת צינורות המשמשת את נכס החייב דווקא". עבודות שבוצעו במימון הנתבעת 1. לא זאת אף זאת, את עיקר יהבה הטילה התובעת על טענתה לכפל תשלומי האגרה בטענה כי עבודות הפיתוח והתשתית לא בוצעו ע"י העירייה ו/או מי מטעמה. אין בטענה זו ממש. הנתבעת הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת ביצוע עבודות פיתוח ותשתית מטעמה בנוסף לעבודות אשר בוצעו ע"י קבלני פיתוח. בנסיבות שפורטו בהרחבה לעיל בעניין דרך קביעת האגרות וההיטלים ובדבר משמעות חתימת התובעת על מסמכי המכרז, לא מצאתי לנכון לקבוע שעל העיריה היה הנטל להוכיח באופן מדוייק סך הוצאותיה, ודי בכך שהעיריה הציגה ראיות להוצאות נכבדות שהוציאה עבור תשתיות העל, בניגוד לטענות התובעת . עבודות התשתית אשר בוצעו ע"י הנתבעת בתקופה הרלוונטיות הוצגו בפניי, באמצעות טבלה מיום 18.9.03 בה פורטו עבודות התשתית, הן תשתיות צמודות והן תשתיות על, אשר בוצעו בעיר באר שבע בתקופה הרלוונטית ובפרט בפרויקטים נשוא התביעה בה עסקינן (ת/4). כן פורטו העבודות בתצהיריהם ובחקירתם הנגדית של מר צבי טל, מהנדס העיר בתקופה הרלוונטית; של מר ליאונל הייבלום, שהיה בתקופה הרלוונטית עובד בנתבעת וכיום הוא משמש כמהנדס בתאגיד המים באר שבע; ובעדותו של מר קלרמן מוטי, מנהל מחוז דרום במשרד השיכון בתקופה הרלוונטית. בנוסף, הוצג בפני (בהסכמת הצדדים) פרוטוקול הדיון מיום 10.1.10 בתיק 708/09, אשר התנהל בפני, במהלכו נחקר בחקירה נגדית מר קלרמן מנהל מחוז הנגב ובחקירתו פירט מר קלרמן את כל עבודות התשתית אשר ביצעה העירייה בתקופה הרלוונטית ובפרט בפרויקטים נשוא התביעה בה עסקינן (נ/2, ת/3). מר קלרמן ציין כי מימון המדינה בכל הנוגע למערכת המים בוצא רק "לעיתים" ורק כאשר לא היתה אפשרות "לבצע מדרכות" ללא טיפול בצנרת המים (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 10.1.10) כן אישר מר קלרמן שהטבלה שהציג מר פרץ בנספח א-3 לתצהירו כוללת סכומים שאינם נוגעים למערכת המים ( עמ' 11 לפרוטוקול). בעדותו העיד מר הייבלום כי פרוייקט הגדלת המשאבות והגדלת קיבולת המים מגיע לכלל של 4 מיליון ₪ ובתצהירו המשלים צירף מר טל יוסף אסמכתאות בדבר הוצאות שהוציאה העיריה בגין תשתיות על בשיעור של כ-2 מיליון ₪. בתצהיר המשלים העיד מר הייבלום כי העיריה ביצעה עבודות תשתית בשיעור של כ-12 מיליון ₪. כן העיד מר הייבלום בתצהירו כי העיריה רכשה מתקציבה זכויות מים מחברת מקורות בעלות של כ-11 מיליון ₪. עדויותיהם של העדים מטעם העיריה נשמעו ענייניות והן לא נסתרו, ועובדה זו תביא אף היא לדחיית טענת התובעת. זאת ועוד, בסיכומיה ביקשה התובעת להיתלות בפסק הדין שכבר צויין לעיל, שניתן בביהמ"ש המחוזי בב"ש בת.א. 1043/02 ע"י כב' השופט אזולאי בתיק התאחדות הקבלנים והבונים ואח' נ' עירית באר שבע. ראשית יצויין כאמור כי בפסק הדין האמור, לא ניתנה כל התייחסות לחוק העזר לבאר שבע, אספקת מים התשכ"א-1965 ולסעיף 17 שמכוחו הוטלה אגרת הנחת הצינורות הדנה ברוב רובם של הסכומים הנדונים בתביעה זו ( 477,167 ₪ בגין אחוזת לילי, 609,873 ₪ בגין אחוזת פרץ). בנסיבות אלה מובן שלא תהיה כל תחולה לפסק הדין האמור על הסכומים שנגבו בגין הנחת צינור המים. זאת ועוד, בכל הנוגע ליתר האגרות הנדונות בפסק הדין האמור, הרי שפסק הדין האמור דן בסבירות תעריפי הסלילה, התיעול והביוב, סוגיה שלא עלתה בתביעת התובעת, בשל כך שהתובעת לא תקפה את חוקיות התעריפים האמורים. עוד יובהר כי לא מצאתי לקבל את טענת התובעת לכך שעל העיריה להשיב כספי האגרות וההיטלים בשל דיני עשיית העושר ולא במשפט, וזאת בין היתר בשל כך שהתובעת לא טענה לבטלות החוזים עליהם חתמה ולא טענה לביטולם של החוזים. סיכום 2. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת הכוללות שכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪. שאלות משפטיותאגרות והיטלי פיתוח