הנתבעת הינה הבעלים של דירות 2 חדרים, מטבח ושירותים, הנמצאת בכרמיאל, רח' איה מס' 63 (להלן: "הדירה"). הנתבעת השכירה את הדירה לתובעת לתקופה של 12 חודש, החל מיום 01.10.09 עד יום 01.10.10 ובקשר לכך נחתם ביום 24.09.09 הסכם שכירות בלתי מוגנת בין הצדדים (להלן: "ההסכם"). לטענת התובעת, כעולה מכתב התביעה, לאחר החתימה על ההסכם התגלו בדירה ליקויי חשמל ואינסטלציה, שאינם מאפשרים מגורים בדירה ובנוסף, התגלה לה שאין בדירה תשתית של ערוצי טלביזיה, זאת למרות שהנתבעת התחייבה כי ישנה תשתית כזו. עוד טוענת התובעת כי לאחר שיידעה את הנתבעת על קיומה של בעיה חמורה במערכת האינסטלציה הזמינה הנתבעת אינסטלטור לדירה. לטענתה, התברר לה מהאינסטלטור כי מדובר בבעיית אינסטלציה שקיימת מזה מספר שנים, שמקורה במבנה של הבית, וכי הנתבעת הייתה מודעת לקיומה של הבעיה מזה זמן רב. עוד טוענת התובעת כי בתאריך 11.10.09 התקשרה אליה הנתבעת והודיעה לה כי בעיית האינסטלציה נפתרה. התובעת ביקשה ממנה לוותר על שכר הדירה עבור השבועיים שחלפו (כאמור תקופת השכירות הינה מ - 01.10.09 אולם בשל התקלה באינסטלציה התובעת לא נכנסה להתגורר בדירה) ובתגובה אמרה לה הנתבעת "אין לי סבלנות לזה. בחיים לא הייתה לי שוכרת כמוך, אם לא מתאים לך בואי נבטל את החוזה ותיקחי את הצ'ק". התובעת הסכימה להצעת הנתבעת, אולם כאשר ניגשה אל הנתבעת כדי לקבל חזרה את הצ'ק סירבה הנתבעת לתת לה אותו ו"התעקשה על תשלום פיצוי על השבועיים שכירות שלכאורה הפסידה". לכן הגישה התובעת את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה את הסך של 3,500 ₪ "פיצוי והשבה + עוגמת נפש על אי עמידה בחוזה השכירות". לטענת הנתבעת, כעולה מכתב ההגנה שהגישה, אכן התגלתה תקלה באינסטלציה. התקלה תוקנה ע"י האינסטלאטור אותו שלחה. למרות זאת התובעת פנתה אליה ואמרה לה שהדירה אינה מתאימה למגורים עבורה והיא מעוניינת לעזוב את הדירה לאלתר. הנתבעת הסכימה לביטול ההסכם "בכפוף לכך שהיא תשלם לי דמי שכירות של חודש ימים, מאחר והיא כבר שהתה בדירה שבועיים ושבועיים נוספים הם עבור הזמן שיידרש על מנת להתארגן מחדש ולמצוא משכיר (צ"ל שוכר-מ.אלטר) אחר". עוד טוענת הנתבעת כי התובעת פינתה את הדירה ב - 13.10.09 ורק ב - 24.10.09 היא הצליחה להשכיר אותה מחדש. אשר לטענת התובעת כי הנתבעת הפרה את התחייבותה לקיומה של תשתית לערוצי טלביזיה, טוענת הנתבעת כי מעולם לא התחייבה לכך וכי עניין זה מופיע בהסכם משום שההסכם עליו חתמו הוא הסכם סטנדרטי. לכן עותרת הנתבעת לדחות את התביעה. התובעת אף הגישה תביעה שכנגד, בה היא עותרת לחייב את הנתבעת לשלם לה סך של 3,500 ₪. סכום זה כולל 1,300 ₪ שכר דירה של חודש אחד ו - 2,200 ₪ פיצוי על "עוגמת נפש וטרחה מיותרת של מציאת דייר חדש". לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטענות המועלות בכתבי הטענות ולעדויות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה ודין התביעה שכנגד להידחות, זאת מהטעמים הבאים: כפי שעולה מדברי התובעת, היא הסכימה לביטול ההסכם ללא כל פיצוי, מה גם שבפועל לא נגרם לה שום נזק, שהרי לא שילמה לנתבעת כל סכום שהוא. גם הנתבעת הסכימה לביטול ההסכם, אולם ביקשה מהתובעת "שהיא תשלם על הזמן היחסי שהיא נשארה בדירה". אין חולקין שהתובעת החזירה את מפתחות הדירה לנתבעת ב- 13/10/09. נשאלת השאלה האם הנתבעת זכאית לתשלום עבור התקופה בה החזיקה התובעת בדירה. התשובה לשאלה זו שלילית, זאת משום שבשל התקלה באינסטלציה לא הספיקה התובעת להתגורר בדירה ובנסיבות המקרה, לרבות התחייבות הנתבעת לקיומה של תשתית לטלביזיה בכבלים, התחייבות שלא קוימה, הייתה התובעת זכאית לבטל את ההסכם והנתבעת אף הסכימה לביטול. סיכומו של דבר, אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות. כל צד ישא בהוצאותיו. חוזה שכירותחוזהשכירות