1. מהות הבקשה: הבקשה שבפניי הינה בקשתה של כונסת הנכסים, במסגרת בקשה למתן הוראות, להורות לדירקטוריון המשיבה 1 (להלן: "החברה") להימנע מכל פעילות ובכלל זה להימנע מלקיים ישיבות דירקטוריון ולקבל החלטות בקשר עם החברה או בקשר עם מניותיה או בקשר עם מינוי דירקטורים בחברה. עוד התבקש בימ"ש להעניק לכונסת הנכסים את זכויות ההצבעה מכח המניות עליהן מונתה ככונסת נכסים. המבקשת ביקשה כי יינתן צו מניעה זמני עד לדיון בהחלטה. ביום 17.8.03, במהלך הפגרה, ניתנה החלטה על ידי כב' השופט אלטוביה על פיה לא תכונס ישיבת דירקטוריון של החברה בלי אישור מראש של בימ"ש, עד לדיון במעמד הצדדים. בבקשה נאמר כי החברה היא חברה ציבורית אשר מניותיה רשומות למסחר בבורסה לניירות ערך בת"א. "בר זוהר הרקיע בע"מ" (להלן: "בר זוהר") ומר ניסים מזרחי (להלן: "מזרחי") החזיקו בכ- 77% ממניות החברה ויתר המניות מוחזקות על ידי הציבור. בשנת 2002 הועברה הפעילות העסקית של החברה לחברה בת שלה - "ראש אינדיאני בע"מ". בתחילת שנת 2003 הפסיקה החברה את פעילותה וגם פעילותו של הדירקטוריון פסקה. החברה לא הגישה דוחות כספיים לרבעון הראשון של 2003. החברה לא שילמה שכר לעובדים ואף לא דיווחה על סיום כהונתם של שני הדירקטורים החיצוניים אשר היו בחברה. המבקשת ציינה כי למיטב ידיעתה, לא נערכה כל ישיבת דירקטוריון בחברה במשך חודשים רבים. לאחר שהדירקטורים החיצוניים סיימו את כהונתם, נותר הדירקטוריון ללא דירקטורים חיצוניים והוא כלל 3 אנשים - מזרחי, אשר היה גם בעל השליטה בחברה, אישתו יעל ומר מרדכי תאורי. ביום 3.6.03 הושעו מניות החברה מהמסחר בבורסה. ההשעיה הראשונה היתה בגין אי בהירות בקשר לעסקי חברת ראש אינדיאני ובגין אי הגשת דוחות כספיים לרבעון הראשון. ביום 24.7.03 נוספה עילת השעיה נוספת - אי עמידה בכללי שימור ההון. ביום 19.6.03 מונתה המבקשת ככונסת נכסים זמנית על מניות בר זוהר ומזרחי, המהוות כ- 62% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה (להלן: "המניות"). זאת מכוח איגרת חוב לטובת בנק דיסקונט לישראל בע"מ אשר במסגרתה שועבדו המניות בשעבוד קבוע ראשון בדרגה. לאחר קיום מו"מ ארוך עם מספר מציעים, חתמה המבקשת על הסכם ותוספת להסכם עם המשיבה 4 (להלן: "אלדן טק") במסגרתו עתידה המבקשת למכור את המניות לאלדן טק בתמורה ל- 235,000$ ובכפוף למספר תנאים מתלים. אחד התנאים המתלים הוא עריכת הסדר נושים לנושי החברה. המבקשת מייעדת חלק מהתמורה בגין המניות לתשלום לנושי החברה - למרות שהתמורה ניתנה בגין מניות החברה והמבקשת איננה כונסת על נכסי החברה עצמה. ביום 24.7.03 אישר בימ"ש את ההסכם וביום 30.7.03 אישר בימ"ש, לאחר קבלת עמדת הכנ"ר, את התוספת להסכם. כמו כן, אישר בימ"ש לערוך הסדר נושים לנושי החברה. לשם כך ניתנו לכונסת סמכויות, לרבות הסמכות לקיום מו"מ עם הנושים, כינוס אסיפות נושים ואסיפות בעלי מניות, תפיסת מסמכי החברה ופנייה לרו"ח על מנת לערוך דוחות כספיים בגין הרבעון הראשון של 2003. המבקשת ציינה כי ההסכם אושר למרות התנגדות המשיבים 1-3. לאחר קבלת הסמכויות לעיל מבימ"ש, פנתה המבקשת לרו"ח אשר החל בהכנת הדוחות הכספיים והחלה למעשה לבצע את כל הפעולות אשר דירקטוריון החברה אמור היה לבצע. במסגרת הבקשה ציינה הכונסת את הטעמים לבקשתה בעניין מתן הוראות לדירקטוריון. לדבריה, מאז חתימת ההסכם בין המבקשת לבין אלדן טק עושים המשיבים 2-3, אשר הצעתם לרכישת המניות נדחתה, כל שבידיהם על מנת לחבל בעסקה ולטרפד אותו. זמן קצר לאחר אישור ההסכם והתוספת להסכם, אישור אשר דחה את התנגדויות המשיבים 2-3, החלה החברה לדווח על מינוי דירקטוריונים חדשים בחברה. מאחר שלא התקיימה אסיפה כללית בה הועמדו לבחירה אותם דירקטורים, הרי שלפי תקנון החברה מונו דירקטורים חדשים על ידי דירקטוריון החברה עצמו. ביום 6.8.03 התקבל דו"ח מיידי בדבר מינוי מר יוסף וייס (להלן: "וייס") כדירקטור בחברה. הכונסת טענה כי בניגוד לכל היגיון כלכלי, רכש וויס 5 ימים לאחר אישור ההסכם ממזרחי מניות בחברה מחוץ לבורסה והפך לבעל עניין בה. הפיכתו של וייס לבעל עניין בחברה, בחירתו לדירקטוריון וסמיכות הזמנים בין אירועים אלה לבין אישור ההסכם - עוררו חשד שמא קיים ניסיון להכנסת "סוס טרויאני" למוסדות החברה מתוך מטרה לנסות ולחבל בעסקת מכירת המניות. המבקשת צירפה את הדו"ח המיידי מטעם החברה בדבר מינויו של וייס כדירקטור. ביום 10.8.03 דיווחה החברה על מינוי דירקטור נוסף - מר אבי תורג'מן (להלן: "תורג'מן"). הכונסת טענה כי אין כל הגיון במינוי הדירקטורים שכן מדובר בחברה לא סולבנטית, חסרת פעילות אשר מניותיה מושעות מהמסחר בבורסה. עוד טענה המבקשת כי למיטב ידיעתה מונה תורג'מן לתפקידו כדירקטור מטעם המשיב 2, מוטי מנשה (להלן: "מנשה") או מטעם המשיבה 3 (להלן: "אוסלוט"). בבקשתה המקורית טענה המבקשת כי כפי שעולה מהדו"ח המיידי אשר נמסר על ידי החברה בעניין מינויו של תורג'מן כדירקטוריון, הוא משמש כיו"ר דירקטור של חברת "גני אור השקעות" אשר שמה הנוכחי הוא "ספרינט השקעות בע"מ" (להלן: "ספרינט"). הכונסת העלתה השערה כי בדיווח המיידי נרשם שתורג'מן הוא יו"ר הדירקטוריון של גני אור השקעות בע"מ ולא של ספרינט, כדי לטשטש את קשריו של תורג'מן למשיבים 2-3. זאת לאור העובדה כי ספרינט היא בעלת שליטה בחברה ציבורית אחרת בשם "א.מ.ל.ד", אשר מנשה הוא בעל השליטה בה. מר ירון ייני (להלן: "ייני") שהוא בעל המניות והדירקטור היחיד באוסלוט אשר התנגדה להליכי מכירת המניות לאלדן טק, הוא דירקטור בא.מ.ל.ד מחודש פבר' 2003. מכאן, עולה לדברי המבקשת כי תורג'מן, הדירקטור החדש בחברה, הוא ממונה מטעם ועושה דברם של מנשה ואוסלוט. מטרת מינויו הוא טרפוד מכירת מניות החברה, כפי שאושרה על ידי בימ"ש. עוד ציינה המבקשת כי בתחילת שנת 2002 נעשה ניסיון למכירת מניות השליטה של מזרחי למנשה, העוסק ברכישת "שלדים בורסאיים" לצורך מכירתם. הסכם זה לא יצא אל הפועל. בהסכם צויין כי מנשה רוכש את המניות בעצמו או עבור אחרים. למחרת חתימת ההסכם בשנת 2002, תואמה פגישה בין מנשה ועורך דינה של ספרינט, לבין נציגי החברה ואדם בשם בן דוד שהוא בעל השליטה בספרינט. הכונסת הסיקה מפגישה זו כי ספרינט עמדה מאחורי ההסכם שבו מכר מזרחי את מניותיו למנשה עבור אחרים. לאור כל האמור לעיל, טענה המבקשת כי המסקנה המתבקשת היא שמנשה, בסיוע בעל השליטה ויו"ר הדירקטוריון של ספרינט, תורג'מן, אשר מונה כעת להיות דירקטור בחברה, עושים או עלולים לעשות לשם הכשלת העסקה למכירת מניות השליטה בחברה לאלדן טק. מאחר שמזרחי הוא הרוח החיה בדירקטוריון החברה, עומד הוא מאחורי מינויים של וייס ותורג'מן כ דירקטורים בחברה. אין ספק לכן כי הקשר בין תורג'מן לבין המשיבים 2-3 מעיד על כך שמינויים נועד לטרפד את עסקת המכירה. בנסיבות אלה, רק צווים מתאימים יכולים למנוע את המהלכים האפשריים אשר יחבלו בעסקת המכירה שאושרה על ידי בימ"ש, עסקה אשר נועדה להיטיב גם עם בעלי מניות אחרים של החברה ועם נושיה. כמו כן ביקשה המבקשת, על מנת שתוכל להוציא אל הפועל את העסקה ולהעביר החלטות באסיפת בעלי המניות של החברה, או להחליט במידת הצורך בדבר מינוי דירקטורים בחברה - כי בימ"ש יקנה לה את זכויות ההצבעה מכוח המניות עליהן מונתה ככונסת לצורך מכירתן. בעקבות החלטתו של כב' השופט אלטוביה, צירפה הכונסת תצהיר בתמיכה לבקשתה. 2. תגובות המשיבים: בתגובתה טענה החברה כי כונסת הנכסים איננה תופסת באישיות המשפטית של החברה אלא רק בנכס הספציפי שלה. בתור כזו, אין לכונסת כל נגיעה לעסקי החברה ואין לה זכות לדרוש כי החברה תפעל בניגוד לחוק. באשר לבקשת הכונסת להצביע מכוח המניות של בר זוהר, הרי שבקשה זו אינה ברורה וזאת לאור הוראות סעיף 309(ב) לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). עוד ביקשה החברה לצרף את הרשות לניירות ערך ולבקש את תגובתה בעניין בקשתה של הכונסת בדבר זכויות ההצבעה. בתגובה לכך הודיעה רשות ניירות ערך (להלן: "הרשות") כי אין היא מתכוונת לנקוט עמדה בעניין המחלוקות שבין הצדדים, ולכן צירופה כצד אינו נדרש. הרשות תביע עמדתה ביחס לנושאים לגביהם תסבור כי קיימת חשיבות לצורך הגנת ציבור המשקיעים. הרשות הגישה בסופו של דבר תגובה בעניין זכויות ההצבעה, אליה אתייחס בהמשך. המשיב 2, מנשה, טען בתגובתו כי הטענות המועלות כלפיו בבקשת הכונסת הינן מופרכות ותמוהות. למרות העובדה כי הסעדים המתבקשים בבקשת הכונסת אינם מופנים כלפיו, הגיב מנשה לטענות הכונסת אשר הועלו כלפיו באופן אישי. מנשה ציין את העובדה כי הגיש התנגדויות לאישור הסכמי המכירה אשר כרתה המבקשת עם אלדן טק. מנשה גם הגיש בקשה לעיכוב ביצוע החלטות בתי המשפט לאשר את הסכם המכירה. בבקשה זו אשר נדחתה על ידי בדיון אשר התקיים ביום 14.9.03 במעמד הצדדים, ולאחר שהסתבר כי אין למעשה הצעה של ממש לרכישת מניות החברה המוחזקות על ידי הכונסת, מעבר להצעתה של אלדן טק. מנשה טען כי טענתה של המבקשת על פיה הוא קשור בדרך כלשהי לכוונה לסכל את עסקת מכירת המניות באמצעות מינוי דירקטורים בחברה - היא טענה מופרכת. לדבריו, הציר המרכזי בטיעונה של הכונסת הוא עובדת היותו של רו"ח תורג'מן, אשר מונה כדירקטוריון בחברה, יו"ר דירקטוריון ספרינט. אולם, רו"ח תורג'מן אינו יו"ר הדירקטוריון ואף אינו דירקטור בספרינט. מנשה צירף לתגובתו תדפיס רשם החברות של חברת ספרינט ממנו עולה כי תורג'מן איננו אחד ממנהלי החברה. כמו כן, צורף על ידו כנספח ב' דו"ח תקופתי לשנת 2002, שגם ממנו עולה כי לרו"ח תורג'מן אין כל תפקיד בחברת ספרינט. אין לכן שום קשר ואין כל "ממונה מטעם" כדברי הכונסת. מנשה ציין כי בתחילת שנת 2000 רכש את השליטה בספרינט מתורג'מן ובמקביל סיים תורג'מן לכהן כדירקטור באותה חברה. זמן קצר לאחר מכן מכר מנשה את השליטה ב"גני אור השקעות בע"מ" אשר שמה שונה, כאמור, לספרינט. מנשה התייחס גם לטענתה של הכונסת ,על פיה עמדה כביכול ספרינט מאחורי הסכם מכירת מניות אשר נכרת בשנת 2002 בין מנשה לבין מזרחי ולטענתה ספרינט ממשיכה כביכול לפעול בשיתוף פעולה עם מנשה כדי להשתלט על החברה. בעניין זה טען מנשה כי, בניגוד לטענתה המבקשת, בן דוד איננו בעל שליטה בספרינט אלא מנכ"ל ודירקטור. בן דוד התלווה אכן למנשה לפגישה אשר נערכה בתחילת שנת 2002, סמוך לאחר חתימת ההסכם בין מנשה למזרחי בעניין רכישת מניות החברה. לדברי מנשה, ביקש מבן דוד לבצע מספר בדיקות באשר למצבה של החברה ללא כל קשר לתפקידו בספרינט. לא היה למנשה וגם אין לו כל קשר עם חברת ספרינט ביחס לרכישת המניות בחברה. אין גם כל מקום לטענתה של הכונסת על פיה מזרחי הוא עושה דברו של מנשה. עצם העובדה כי שני הצדדים התקשרו בעבר בעסקה, אינה הופכת את האחד מהם לעושה דברו של השני. זאת במיוחד כאשר העסקה כלל לא יצאה אל הפועל. בעניין זה ציין מנשה את העובדה כי בשנת 99' מכר לאלדן טק את השליטה בחברה מסוימת ואילו עתה הם נמצאים משני צידי המתרס ביחס למניות החברה. מכאן, עולה בבירור כי קיום קשר עסקי בעבר איננו הופך את הצדדים לעושה דברו האחד של השני. מנשה תמך את בקשתו בתצהיר התומך בעובדות המצוינות בבקשה. בתגובתה טענה אוסלוט כי הבקשה כלל איננה נוגעת לה. עם זאת, ביקשה אוסלוט להתייחס לטענות אשר הועלו כלפיה על ידי הכונסת. לטענת אוסלוט, אין כל מקום לטענתה של הכונסת בדבר ניסיונה לחבל בעסקה שבין הכונסת לבין אלדן טק. אוסלוט נקטה בהליכים משפטיים לגיטימיים אשר תכליתם היתה קיום התמחרות הוגנת בין כל המציעים. כאשר סברה כי שגה בימ"ש באישור ההסכם, הגישה בקשה לעיכוב ביצוע ובכוונתה להגיש ערעור על אישור ההסכם השני על ידי כב' השופט אזר. אוסלוט הכחישה את טענתה של הכונסת על פיה מינויו של תורג'מן כדירקטור בחברה נעשה על ידי אוסלוט או בעידודה. אין לטענה זו כל בסיס עובדתי. ייני, בעל מניותיה של אוסלוט ומנהלה היחיד, לא פעל למינויו של תורג'מן כדירקטור בחברה והוא אינו מכירו ולא נפגש איתו מעולם. אמנם ייני הינו דירקטור בא.מ.ל.ד, אולם אין לעובדה זו כל רלוונטיות לטענת ה"קונספירציה" הנטענת על ידי הכונסת. ייני פעיל כדירקטור במספר חברות ציבוריות. יתרה מזאת, רעייתו של ייני מכהנת כדח"צ בחברת בת של אלדן טק, האם גם בכך רואה הכונסת על קיומה של קונספירציה בין אוסלוט לבין אלדן טק. ? לתגובה צורף תצהירו של ייני אשר תמך בעובדות אשר צויינו בה. המשיבים 5-7 לא צורפו כמשיבים לבקשתה של הכונסת. עם זאת, הגישו משיבים אלה תגובה לבקשה וביקשו לצרפם כמשיבים. הצירוף התבקש שכן המשיבים 5-7 הם דירקטורים בחברה ויש להם עניין ישיר ומיידי בהליך. בתגובתם העלו המשיבים 5-7 מספר רב של טענות כנגד בקשתה של הכונסת. להלן עיקרי הטיעונים. המשיבים טענו כי המבקשת מצויה במצב של ניגוד עניינים בין חובתה כלפי הנושה מטעמו מונתה, לבין חובותיה כלפי החברה, בעלי מניותיה ונושיה. בעובדה זו יש כדי להביא לדחיית הבקשה. המבקשים טענו כי יש לצרפם להליך, שכן הם מונו כ דירקטורים בהתאם להוראות ולתקנון החברה ואף דיווחו דיווח מיידי כנדרש על פי החוק. עוד נטען כי דרישת המבקשת למנוע מהדירקטורים למלא חובתם על פי דין, עומדת בניגוד להוראות החוק. הכונסת מונתה ככונסת למניות ספציפיות ולא הוסמכה לפעול לשם מכירת ה"שלד הבורסאי" של החברה ולכן כל פעולותיה נעשו מתוך חריגה מסמכות. המשיבים 5-7 התנגדו לבקשתה של הכונסת למתן זכויות הצבעה במניות, וזאת מכוח הוראות סעיף 309 לחוק החברות. לדבריהם, בקשתה של הכונסת באשר להפעלת הדירקטוריון נובעת מהעובדה כי אין המניות מקנות לה זכויות הצבעה. המשיבים ציינו את חובת ההתכנסות של הדירקטוריון ואת העובדה כי בקשתה של הכונסת תוביל להפקעת זכויות אלה. הפקעת זכויות הדירקטוריון תאפשר למבקשת להביא לאישור עסקת מכירת המניות, תוך עקיפת מוסדות החברה והאישורים הנדרשים על פי דין. עוד נטען כי עסקת מכירת המניות כוללת הצעה פרטית ומהווה לכן עסקה חריגה על פי סעיף 1 וסעיף 270(4) לחוק החברות. לאור העובדה כי המבקשת מייצגת את הבנק, יש לה אינטרס מובהק בעסקה זו. לכן, כפופה העסקה להוראות סעיף 275 לחוק החברות. כלומר, נדרש אישורה של ועדת הביקורת של הדירקטוריון ושל האסיפה הכללית וזאת ברוב המצוין בסעיף. בקשתה של הכונסת עוקפת הוראות אלה. המשיבים טענו גם כי לא קוימו התנאים למתן צו המניעה אותו ביקשה הכונסת במסגרת בקשה למתן הוראות: - - אין בזכויות המבקשת כדי להצדיק הפקעת זכויות מהדירקטוריון. - לא נגרם נזק בלתי הפיך. - המבקשת נקטה בחוסר ניקיון כפיים, שכן לא צירפה את החברה ואת המשיבים כצד להליך. - מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים המבקשים לקיים את פעילות הדירקטוריון לטובת החברה, כלל בעלי מניותיה ונושיה. תגובה זו נתמכה בתצהירו של תורג'מן. בתשובתה של הכונסת לתגובת המשיבים 5-7, נטען כי אין להם זכות עמידה. הכונסת ציינה פרטים נוספים, מהם עולה לטענתה קנוניה בין המשיבים 5-7 לבין המציעים אשר ביקשו לרכוש ממנה את המניות, כלומר המשיבים 2-3. הכונסת טענה כי פעלה כדין וכי אין היא נגועה בניגוד עניינים. הכונסת טענה כי התמלאו כל התנאים למתן צו מניעה על פי הבקשה. 3. דיון בבקשה: א. בקשתה של הכונסת למתן זכות הצבעה במניות בר זוהר: המבקשת מונתה כאמור ככונסת נכסים על מניות בר זוהר ומזרחי, המהוות יחד כ- 62% מההון המונפק והנפרע של החברה. מתוך מניות אלה, שייכות כ- 51.77% לבר זוהר ו - 7% מהון המניות שייכות למזרחי. 4% מהון המניות שייכות למזרחי יחד עם אחרים. בסיכומיה ציינה המבקשת כי לפי סעיף 2א(5) לשטר המשכון, מכוחו מונתה ככונסת נכסים, מושכנו לטובת בנק דיסקונט גם כל הזכויות שיש ויהיו לבר זוהר בקשר עם המניות. לכן, אם וככל שצמודות למניות זכויות הצבעה, הרי שזכויות אלה מושכנו לטובת בנק דיסקונט והמבקשת רשאית לעשות בהם שימוש במסגרת הכינוס. עוד נאמר על ידי המבקשת בסיכומים, כי בתגובת החברה והמשיבים 5-7 לא נשמעה כל טענה לעניין זכויות ההצבעה במניות מזרחי אשר שועבדו לטובת הבנק. מעבר לטענה זו, התברר בדיון אשר התקיים ביום 23.9.03 כי ב"כ המשיבים 5-7 מסכים לשימוש הכונסת בזכויות ההצבעה במניות אלה בכפוף לאמור בכל דין. בהתאם לכך התרתי למבקשת להצביע במסגרת הכינוס במניותיו של מזרחי באסיפה הכללית, ככל שאלה הקנו למזרחי זכות הצבעה ועל פי כל דין. לנושא משמעות "כל דין" אתייחס בסוף ההחלטה. יש לבחון אם כן את טענות החברה והמשיבים 5-7, על פיהן אין מניות בר זוהר מקנות זכויות הצבעה, לאור העובדה כי בר זוהר היא חברת בת של החברה המחזיקה במניותיה ולכן חל סעיף 309(ב) לחוק החברות. לטענתה של המבקשת, אין תחולה להוראות סעיף 309(ב) על המקרה הנוכחי. סעיף 309 לחוק החברות נושא את הכותרת "רכישה בידי תאגיד בשליטה". סעיף 309(ב) קובע כלהלן: "נרכשה מניה של חברה אם בידי חברת בת או בידי התאגיד הרוכש, לא תקנה המניה זכויות הצבעה, כל עוד המניה היא בבעלות חברת הבת או התאגיד הרוכש". מתוך נספחי י"ב לתשובת המבקשת לתגובת המשיבים 5-7, דיווחים תקופתיים של החברה לשנים 1998 - 2002, עולה במפורש כי מניות החברה נשוא הבקשה שבפניי הוחזקו על ידי בר זוהר עוד בשנת 98', כלומר לפני כניסת חוק החברות לתוקף. לכן, יש לפנות להוראת סעיף 369 (א) לחוק החברות הקובע כלהלן: "אין בהוראת סעיף 309(ב) כדי לשנות מזכויות ההצבעה מכוח מניות בחברת אם שרכשה חברת בת או שרכש תאגיד אחר בשליטת החברה האם לפני תחילתו של חוק זה, ככל שזכויות הצבעה אלה היו מוקנות להם לפי דין". בהתאם לתגובת הרשות, אין סעיף זה משפיע על הקביעה האם במקרה הנוכחי יש או אין לחברת הבת, המחזיקה ב- 51.77% מהון המניות של החברה, זכויות הצבעה מכוח המניות. כאמור מתגובת הרשות, עולה מדיווחי החברה כי חברת הבת, בר זוהר, רכשה אכן את מניות החברה, שהיא חברת האם, עוד טרם חקיקתו של חוק החברות החדש. לכן, ממשיכות לחול על מניות החברה, אשר בבעלות חברת הבת, הוראות פקודת החברות [נוסח חדש] תשמ"ג - 1983 (להלן: "פקודת החברות"). בתגובתה ציינה הרשות כי אין בידה עובדות המאפשרות לה לקבוע אם יש לחברה זכויות הצבעה אשר הוקנו לה על פי דין, אם לאו, שכן קיומן של זכויות הצבעה נגזר, בין היתר, מהאופן בו נרכשו אותן מניות ומהשאלה אם הרכישה לא נעשתה תוך כדי הפרה של סעיף 139 לפקודת החברות. לדברי הרשות, עולה ממצגי החברה כי החברה ראתה את חברת הבת כבעלת זכויות הצבעה. לכן, במידה ובימ"ש יגיע למסקנה על פיה זכויות ההצבעה בחברת הבת ניתנו לה כדין, רשאית הכונסת להצביע מכוח זכויות ההצבעה של חברת הבת. מהאמור לעיל עולה, כי לא היתה לרשות עמדה ספציפית באשר לשאלת זכויות ההצבעה. אולם, עמדתה בדבר תחולת הוראות פקודת החברות ולא סעיף 309 לחוק החברות - הינה ברורה לחלוטין ותואמת את עמדתה של הכונסת. יש לכן לבחון מה קבע הדין הקודם לעניין מתן זכויות הצבעה לחברה בת המחזיקה במניות חברת אם. בספרו, חוק החברות החדש, מהדורה שלישית, מאי 2003, מתייחס פרופ' גרוס להוראות סעיף 309(ב) לחוק החברות. לדבריו, אין בדין הקיים, כלומר חוק החברות, התייחסות למצב בו חברת בת מחזיקה בהון המניות של חברת אם. עם זאת, מאחר שהתפתח נוהג בפרקטיקה לפיו מתבצעת רכישה מהסוג האמור, נוצר מצב לפיו חברות בת עושות שימוש גם בזכויות ההצבעה שלהן בחברות האם. נראה כי המחוקק עצמו, במסגרת חוק החברות, התייחס לאפשרות השימוש בזכויות ההצבעה של חברת בת במניות חברת אם והדבר עולה מנוסח הוראות סעיף 369. סעיף 369(א) מתייחס לזכויות הצבעה מכוח מניות בחברה אם שרכשה חברת בת לפני תחולתו של חוק, ככל שזכויות הצבעה אלה היו מוקנות להם לפי דין. מכאן, עולה שגם המחוקק התייחס לאפשרות כי זכויות הצבעה מעין אלה תהיינה קיימות. יתרה מזאת, מנוסחו של סעיף 369(ב) עולה כי המחוקק התייחס במפורש לזכויות ההצבעה בקשר למניות מסוג זה. כך עולה למעשה גם מתקנה 31(ב)(11) לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידים) תש"ל - 1970 אשר תוקנו על ידי הרשות לאחר כניסתו לתוקף של חוק החברות, כפי שציינה הרשות בתגובתה. על פי תקנה זו, חייב תאגיד אשר חל עליו סעיף 369 לחוק החברות לדווח על שינוי בהון המניות - בנפרד לגבי מניות שנרכשו לפני תחילתו של חוק החברות, ובנפרד לגבי מניות שנרכשו לאחר מועד התחילה. כמו כן נקבע במפורש: "לעניין מניות ישנות יצויין גם אם הן מזכות בזכויות הצבעה". לפי עמדת הרשות, אין אמנם בתקנה זו, העוסקת במישור הדיווחי כדי לקבוע אם זכויות ההצבעה אכן תוקנו. אולם, בוודאי שיש בתקנה זו משום הכרה באפשרות כי זכויות הצבעה תוקננה למניות מסוג זה. בתגובתה טענה הרשות כי קיומן של זכויות הצבעה נגזר, בין היתר, מהאופן בו נרכשו אותן מניות והאם רכישה זו לא נעשתה תוך הפרה של סעיף 139 לפקודת החברות. יש לכן לבחון את נסיבות רכישת המניות במקרה שבפניי. בסיכומיה ציינה הכונסת כי בר זוהר קיבלה לידיה את מניות החברה במסגרת הסדר נושים אשר על פיו הומרו אג"ח של החברה במניות עוד בשנת 98'. הסדר נושים זה אושר על ידי כב' השופט לויט במסגרת תיק פש"ר 612/97, בש"א 107496/98. מפרוטוקול אסיפת מחזיקי אגרות החוב של החברה מיום 25.8.98, אשר צורף כנספח ב' לסיכומי הכונסת, עולה כי מזרחי אמר במסגרת האסיפה "בעלי אגרות החוב מצהירים כי אין להם התנגדות כי האג"ח שבידי בר זוהר הרקיע בע"מ שהועברו ויועברו אליה ב מסגרת ההסדר, יומרו למניות". בעקבות אישור בימ"ש והמרת האג"ח למניות, המירה בר זוהר את כל האג"ח להון מניות. מאז לא רכשה בר זוהר מניות כלשהן בחברה, ולכן ברור כי כל מניותיה, ובכללן אלה אשר שועבדו לבנק , נרכשו במסגרת המרת אג"ח אשר אושרה הן באסיפת בעלי האג"ח והן על ידי כב' השופט לויט במסגרת תיק הפש"ר. לאור זאת, נראה כי רכישת המניות על ידי בר זוהר לא נעשתה תוך הפרת הוראת 139 לפקודת החברות כפי שהיתה בתוקף באותה עת. סעיף 139 דן באיסור מימון על ידי החברה לשם קניית מניותיה. אינני מקבלת בעניין זה את טענות המשיבים 5-7, כי מהדוחות הכספיים של חברת בר זוהר לימים 31.12.00 ו- 31.12.2001 עולה שהמימון לרכישת המניות נעשה על ידי חברת האם, תוך הפרת הוראות סעיף 139(א) לפקודת החברות. לדברי המשיבים, עולה מדוחות אלה כי הנכס היחיד של חברת בר זוהר, המתואר בביאור 3 בדוחות הכספיים, הינו השקעות במניות חברת האם. המימון להשקעה במנות חברת האם, קיבל לדברי המשיבים ביטוי בסעיף ההתחייבויות לזמן ארוך - שטר הון אשר הונפק לחברת האם לכיסוי התחייבויותיה כפי שתואר בביאור 5 לדוחות אלה. מקובלת עלי עמדתה של הכונסת, על פיה אין ללמוד מדוחות כספיים אלה על מימון רכישת המניות על ידי חברת האם. מקובלת עלי טענתה, כי מביאור 5 בדוחות הכספיים עולה אמנם כי בר זוהר חייבת סכום כסף לחברה אשר בגינו הנפיקה שטרי הון. אולם, לא נאמר בדרך כלשהי כי מדובר בחוב אשר נוצר ממימון ההשקעה במניות החברה. יתרה מזאת, מביאור 1 לדוחות הכספיים עולה במפורש כי במסגרת הסדר הנושים אשר צויין לעיל, רכשה בר זוהר אג"ח של החברה האם והמירה אותן למניות. כלומר, המניות התקבלו כתוצאה מהמרת אג"ח ולא כתוצאה ממימון כלשהו על ידי החברה. אותו אג"ח אשר הומר למניות, נרכש על ידי בר זוהר באמצעות כספים שהתקבלו אצלה כתוצאה מכירת מבנה תעשייתי במסגרת אותו הסדר הנושים, כפי שעולה גם כן מביאור 1 לדוחות הכספיים. אין לכן בסיס לאותה השערה אשר העלו המשיבים בסיכומיהם , על פיה מומנו מניות בר זוהר בחברה על ידי החברה עצמה. יש נפקות גם לשאלה כיצד הציגה החברה את זכויות ההצבעה במניות במהלך השנים. בתשובתה של הכונסת לתגובת המשיבים לבקשה למתן הוראות, הפנתה הכונסת לדו"חות התקופתיים של החברה אשר ציינו במפורש כי מניות בר זוהר הן מניות אשר נלוות להם זכויות הצבעה. דו"חות אלה, בשנים 98' - 2002, נחתמו על ידי הדירקטורים של החברה. מעיון בדו"חות אלה (נספח י"ב לתגובה) עולה אכן בבירור כי החברה ציינה את זכויות ההצבעה במניות אלו. בסיכומיהם טענו המשיבים כי הפניית הכונסת לדו"חות של שנים קודמות, הינה מגמתית תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית המשפט. המשיבים היפנו לדיווח מיידי בדבר זימון אסיפה כללית לפי תקנות נירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעל שליטה בה) תשס"א - 2001 (להלן: "דו"ח הניגוד). דו"ח זה פורסם ביום 6.3.03, מספר שבועות לפני שמותנה המבקשת ככונסת למניות. בדו"ח זה, המהווה הזמנה לאסיפה הכללית בה יש צורך לציין את זכויות ההצבעה, צויין מפורשות כי לבר זוהר אין זכויות הצבעה במניות החברה. לאור זאת, טענו המשיבים כי החברה נתנה דעתה להעדר הזכויות - במצב בו היה עליה לתאר באופן נכון ומדוייק את זכויות ההצבעה, שלא כמו בעת דיווח תקופתי. מקובלת עלי טענתה של הכונסת, כי לא ניתן לפטור את הדיווח התקופתי השוטף במהלך השנים, אשר הכיר בזכויות ההצבעה של המניות, באמור בדו"ח הניגוד שהינו דו"ח יחיד. הן הציבור והן הבנק רשאים היו להסתמך על האמור בדוחות התקופתיים בין השנים 98' ל- 2002 לעניין זכויות ההצבעה הצמודות למניות. יתרה מזאת, מקובלת עלי גם הפנייתה של הכונסת לדו"ח העברת המניות ממזרחי לידי וייס, אשר נחתם על ידי תורג'מן ביום 12.11.03. בדו"ח זה, אשר צורף כנספח א' לסיכומי התשובה מטעם הכונסת, צויין על ידי תורג'מן במפורש כי המניות הנמכרות היוו % 11.09 בהון ו-% 11.09 בזכויות ההצבעה. לכן, עולה מדיווח זה כי אין בחברה מניה המקנה זכויות בהון אך איננה מקנה זכויות בהצבעה. כלומר, גם הדירקטוריון הנוכחי של החברה בו מכהן המשיב 5 כדירקטור, מכיר בכך כי למניות המוחזקות בידי בר זוהר צמודות זכויות הצבעה. מקובלת עלי גם טענתה של הכונסת כי תכלית חקיקת סעיף 309(ב) לחוק החברות, השולל את זכות ההצבעה של חברת בת אשר רכשה את מניות חברת האם לאחר חקיקת חוק החברות, הוא ברצון למנוע מבעל השליטה בחברה האם לחזק את אמצעי השליטה שלו (ראה גם פרופ' גרוס לעיל, דיני חברות, בעמ' 401). רציונל זה של הרדמת זכויות ההצבעה במניות המוחזקות על ידי חברה בת, אינו מתקיים במקרה שבפניי. למבקשת, ככונסת נכסים, אין כל קשר או זיקה עם בעלי השליטה בחברה ולא עם מנהליה. במקרה כזה, לא קיים חשש מפני ניצול כוחות בעל השליטה או המנהלים לרעה. נראה לכן כי יש לקבל את בקשתה של הכונסת ולקבוע כי למניות בר זוהר ולמניות מזרחי צמודות זכויות ההצבעה בחברה. בסופו של דבר, יש להתייחס לטענה נוספת אשר הועלתה על ידי המשיבים 5-7 על פיה נדרש אישור של החברה האם, היא החברה, על מנת שניתן יהיה לעשות שימוש בזכויות ההצבעה המוחזקות על ידי חברת הבת. המשיבים טענו (בסעיפים 61-61 לסיכומים) כי לאור העובדה שהחברה מחזיקה ב- 99% מהון המניות המונפק והנפרע של בר זוהר - ובר זוהר מחזיקה ב- 51.77% מהון המניות המונפק והנפרע של החברה - יוצא כי המניות המוחזקות הינן מניות אשר היו מוחזקות על ידי חברת הבת אשר אופן הצבעתה כפוף לאישור חברת האם, כלומר החברה. לכן, כפופה המבקשת, כמי שאוחזת במניות בר זוהר, לאישור אופן ההצבעה במניות החברה על ידי החברה עצמה. בהצבעה מעין זו מנועה המבקשת מלהשתתף, שכן עלול להיווצר מצב בו תבוטל משמעות החזקת החברה במניות בר זוהר. המשמעות המעשית של הטיעון לעיל, אשר הובא על ידי החברה, הוא כי אופן קבלת ההחלטות בחברת בר זוהר כחברה בת, תלוי ומותנה בחברה האם. בעניין זה מקובלת עלי טענתה של הכונסת על פיה אין לקבל טיעון זה, שכן בר זוהר באמצעות הדירקטוריון שלה, משכנה את זכויותיה במניות החברה ובכלל זה את זכויות ההצבעה לבנק דיסקונט. בר זוהר, באמצעות האורגנים המוסמכים, הסכימה כי בעת מימוש המשכון יוקנו לכונסת גם זכויות ההצבעה. מכאן, עולה כי בר זוהר ויתרה במקרה כזה על מימוש זכות ההצבעה על ידה. יתרה מזאת, לבר זוהר יש דירקטוריון והוא זה אשר היה מוסמך לקבוע כיצד תצביע בר זוהר במניות החברה ולא גורם אחר. הדירקטוריון הסכים, כאמור, מראש על דרך ההצבעה במקרה של מינוי כונס נכסים למניות. אין כל מקום לקביעה על פיה החברה האם רשאית להכתיב לחברת הבת את החלטותיה, ובין היתר כיצד להשתמש בזכויות ההצבעה, במיוחד כאשר יש לחברה הבת דירקטוריון משלה. כל קביעה אחרת תביא לביטול האישיות המשפטית הנפרדת של חברת הבת. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי לבר זוהר הוקנו זכויות ההצבעה במניות החברה, וזכויותיה אלה הוקנו למבקשת מכוח מעמדה ככונסת של מניות אלה. ב. בקשת הכונסת כלפי דירקטוריון החברה: הכונסת ביקשה, כאמור, כי בימ"ש יתן צו על פיו ימנע דירקטוריון החברה מכל פעילות ובכלל זה מקיום ישיבות דירקטוריון ומקבלת החלטות בקשר עם החברה או בקשר עם מניות החברה או בקשר עם מינוי דירקטורים בחברה. לטענתה של הכונסת, לא מונו הדירקטורים בהליך תקין והם מונו מטעמו של מנשה וכעושי דברו. לכן, לדבריה, הפקעת סמכויות הדירקטורים הינה הכרח וכל החלטה אחרת של בימ"ש תאפשר לצדדים שלישיים להשתלט על חברות ללא כל בקרה ופיקוח. אינני סבורה כי יש מקום לבקשה זו של הכונסת. המבקשת מונתה ככונסת נכסים על מניות החברה בלבד. בכל מקרה, גם כינוס נכסים לנכסי החברה בכללותה, אינו מפקיע את סמכויות החברה ואת סמכויות הדירקטוריון לפעול בשם החברה. התערבות בימ"ש, בדרך של בקשה למתן הוראות במסגרת כינוס הנכסים, בניהול הפנימי של החברה בנסיבות אלה הינו צעד חריג ביותר ונראה כי איננו ראוי. המבקשת טענה כי יש "לנטרל" את פעילותם של הדירקטורים אשר מונו בתקופה הסמוכה לאישור מכירת המניות לאלדן טק על ידי בימ"ש, שכן מטרת הדירקטורים לחבל בעסקה זו. הכונסת הצביעה, לטענתה, על קנוניה כלשהי אשר נרקמה בין מנשה, כמי שביקש לרכוש את המניות ובקשתו נדחתה, בשיתוף פעולה עם אוסלוט, לבין המשיבים 5-7 אשר מונו מטעמו כדירקטורים על מנת למנוע את עסקת המכירה. נראה כי לא נעשתה על ידי הכונסת אבחנה ברורה בין מהות הכינוס, לבין המהלכים הנדרשים לאישור העסקה במסגרת הסדר נושים על פי הוראות 350 לחוק החברות. אם נעיין בהסכם המכר הראשון, אשר קיבל את אישורו של כב' השופט קלינג ביום 24.7.03, נראה כי מדובר בהסכם למכירת מניות בר זוהר ומזרחי אשר מושכנו לטובת בנק דיסקונט ונכללים בגדר כינוס הנכסים. על פי ההסכם התחייבה אלדן טק לרכוש את המניות בסכום כולל של 235,000$. ההסכם מותלה בתנאים מתלים מצטברים ובין יתר תנאים אלה : - - הסכמת הבורסה לחידוש מסחר מניות החברה, כאשר ההון העצמי המינימלי אשר יידרש הינו 2 מיליון ש”ח. - הסדר הנושים על פי ההסכם, אשר יאושר קודם כל על ידי אסיפות הנושים ולאחר מכן על ידי בימ"ש. - קבלת אישור האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה בדבר הצעה פרטית לאלדן טק. - קבלת אישור האסיפה הכללית של בעלי המניות של החברה להגדלת ההון הרשום של החברה. לאחר מכן אושרה תוספת להסכם זה על ידי כב' השופט אזר, לאחר שהבורסה דרשה כי ההון העצמי המינימלי, לשם החזרת החברה למסחר, יעמוד על 4 מיליון ש”ח במקום 2 מיליון ש”ח. במסגרת אישור הבקשה לתוספת, ניתנו לכונסת הסמכויות הבאות - על פי הפסיקתא אשר נחתמה על ידי כב' השופט שלו ביום 7.8.03: - - לערוך הסדר נושים לנושי החברה. - לפרסום הודעות לכינוס אסיפות נושים לשם אישור ההסדר. - לקבל ולבדוק תביעות חוב. - לקיים מו"מ עם נושי החברה בקשר להסדר הנושים. - לכנס אסיפות נושים של החברה לשם אישור הסדר הנושים. - לערוך הסדר נושים לנושי החברה. - לכנס אסיפות של בעלי מניות של החברה לאישור הסדר הנושים (אם יהיה צורך בכך) ולכל דבר ועניין אחר שלשמו נדרש כינוסה של אסיפת בעלי מניות. מכאן, עולה בבירור כי ניתנו לכונסת סמכויות במסגרת הוראות סעיף 350 לחוק החברות, על מנת לפעול למילוי התנאים המתלים שנקבעו בהסכם מכירת המניות לאלדן טק. אין כל מקום לאפשר לכונסת לבקש את התערבות בימ"ש בהתנהלות דירקטוריון החברה, על יסוד הטענה כי הדירקטוריון ינסה לגרום לכך כי עסקת המכר לא תצא אל הפועל. המבקשת העלתה אמנם טענות והשערות באשר לקנוניה בעניין זה, אשר פורטו על ידי לעיל. אולם, נראה כי לא הונחה תשתית ראייתית מוצקה דיה על מנת לקבוע כי קיימת אכן קנוניה מעין זו. קנוניה, כמו טענה של תרמית, טעונה הוכחה ברמה מוגברת. עיקר טענתה של הכונסת, אשר תוקנה על ידה בשלב מאוחר יותר, היתה טענתה כי תורג'מן הינו יו"ר דירקטוריון ספרינט כפי שפורט על ידי לעיל. על יסוד עובדה זו הועלתה תיאוריית הקשר בינו לבין מנשה ויתר הדירקטורים. התברר, כאמור, כי תורג'מן כבר איננו מכהן בתפקיד זה משנת 2000, מועד בו רכש מנשה את השליטה ב"גני אור השקעות בע"מ" מאת תורג'מן. תצהירו של ייני, על פיו לא פעל כלל למינויו של תורג'מן לתפקיד דירקטור בחברה ואין הוא מכיר אותו ולא נפגש עימו, לא נסתר שכן מר ייני כלל לא נחקר על תצהירו. לא הובאה בפניי גם תשתית ראייתית של ממש על פיה ניתן לקבוע כי מנשה עומד במפורש מאחורי מינוי המשיבים 5-7 כדירקטורים, אם כי קיים קשר מסוים ביניהם. במהלך חקירתו הנגדית של מנשה עלה כי הוא ניהל מו"מ עם נציגי בנק הפועלים לגבי רכישת מניות מזרחי אשר היו משועבדות לבנק. מנשה הכחיש כי בשיחה שניהל עם הכונסת ביוני 2003, בה אמר לכונסת כי הוא עומד להתמנות כדירקטור בחברה, אמר לה גם כי הוא לא יאפשר לכונסת למכור את המניות המשועבדות לצד ג' "אני יודע בוודאות שלא אמרתי את שהיא טוענת כי אני לא יכול לומר שבאמצעות מינוי אמנע את המכירות" (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 23.9.03). מנשה אישר כי הכונסת שלחה מכתב חריף בעניין מינויו לבא כוחו של מזרחי וכי בעקבות אותו מכתב הוחלט כי מנשה לא ימונה כדירקטור בחברה. בחקירתו של תורג'מן אישר תורג'מן כי וייס מינה אותו כדירקטור בחברה וכי יהודה ימין, המשיב 6, הוצע כדירקטור ע"י וייס ותורג'מן חתם על המינוי. תורג'מן גם אישר כי שלושת הדירקטורים הקיימים היום בחברה הם מטעם אותו בעל מניות, וייס, המחזיק כ- 14% מהון המניות של החברה. מכל האמור לעיל עולה, כי קיים אמנם קשר בין המשיבים 7-5 לבין עצמם, אולם לא הוכח קשר ישיר ורלוונטי בינם לבין מנשה. העובדה כי נעשה בעבר תיווך כלשהו בין מנשה לבין וייס בקשר לרכישת מניות החברה, איננה הופכת את וייס ואת הדירקטורים אשר מונו על ידו - לעושי דברו של מנשה. טענותיו של מנשה באשר לקשריו עם תורג'מן לא נסתרו במהלך החקירה הנגדית. גם הטענה כי קיים הגיון כלכלי ברכישת מניות החברה ע"י וייס, כפי שפורט בסיכומי המשיב 2, לא הופרכה. אין לכן בסיס לקביעה כי מניות אלה נרכשו ע"י וייס אך ורק כדי לחבל בעסקת מכירת המניות ע"י הכונסת לאלדן טק. לכן, למרות הקשר בין הדמויות השונות, אין תשתית ראייתית מספקת המצדיקה את טענתה של הכונסת, בדבר הכנסת "סוסים טרויאנים" לדירקטוריון החברה. לאור האמור לעיל, אינני סבורה כי קיימות נסיבות המצדיקות את התערבות בימ"ש באופן התנהלותו של דירקטוריון החברה, במסגרת בקשה למתן הוראות אשר הוגשה על ידי הכונסת. הכונסת ניסתה, במסגרת סיכומיה, להצדיק את מעמדה בעניין הבקשה למתן הוראות לדירקטוריון החברה, בהוראות סעיף 191(א) לחוק החברות. לטענתה, מינוי הדירקטורים - המשיבים 5-6 על ידי וייס המחזיק ב- 14% ממניות החברה מבלי להביא את מינויים של דירקטורים אלה בפני אסיפת בעלי המניות, עולה כדי קיפוח של בעלי המניות האחרים בחברה ובכלל זה קיפוחה של המבקשת. לטענתה, הנזק הוודאי הוא בסיכול התקשרותה של המבקשת עם אלדן טק. יתרה מזאת, אין כל בטחון כי בסופו של דבר תתקבל הצעה אחרת לרכישת המניות ולכן ישנה אפשרות סבירה כי יינזקו גם כל בעלי המניות והנושים האחרים של החברה. לדברי הכונסת, יש לזכור כי אם לא יושבו מניות החברה למסחר עד יוני 2004, יידרש הון עצמי של 12 מיליון ש”ח ולא 4 מיליון ש”ח כפי המצב היום. מינוי הדירקטורים אשר מטרתם לסכל את התקשרות המבקשת עם אלדן טק, פוגע אם כן גם בציפייה הלגיטימית של בעלי המניות האחרים בחברה. אין מקום להחיל את הוראות סעיף 191 לחוק החברות על המקרה שבפניי. הכונסת מחזיקה, כאמור, במניות המהוות כ- 62% מההון המונפק והנפרע של החברה. הוראת סעיף 191, לחוק החברות, מיועדת למנוע את קיפוח המיעוט. בספרה, דיני חברות, כרך א', מסבירה ד"ר א. חביב סגל, כי: "ככלל, ההסדר של קיפוח המיעוט נועד להגן על בעלי מניות המיעוט מפני חלוקות לא שוויוניות שמבצע הרוב. באופן טבעי מתייחס ההסדר לבעלי מניות אשר אין להם שליטה". עוד נאמר על ידה כי "ההסדר מתייחס לבעלי מניות אשר 'עושרם' הועבר לרוב או לחברה" (עמ' 455). בעמ' 462 ואילך מובאים על ידי המחברת המקרים השכיחים של קיפוח המיעוט: אי חלוקת דיבידנד אשר הופך את המיעוט תלוי במידת נזילותן של מניותיו; הנפקת מניות במחירים נמוכים במיוחד שיש בהם כדי לפגוע במיעוט; התקשרויות של בעל השליטה עם צדדים שלישיים אשר גורמת לחלוקה לא שוויונית; בעל שליטה עושה בחברה כבתוך שלו. באשר לתחולת הוראות סעיף זה במקרה של קיפוח המיעוט ראה גם פרופ' י. גרוס, חוק החברות החדש, דצמ' 99' בעמ' 204. מכל האמור לעיל, עולה במפורש כי הוראות סעיף 191 מכוונות למנוע את עושק המיעוט ואין הן ישימות לסיטואציה שבפניי. בחלק הקודם של ההחלטה נקבע על ידי כי זכויות ההצבעה בגין המניות נתונות לכונסת. לכן, הדרך הנכונה מבחינתה של הכונסת לגרום לכך כי העסקה עם אלדן טק תצא אכן לפועל, הינה אך ורק בדרך של אישור הסדר הנושים, כאשר לצורך ביצוע הסדר זה ניתנו לכונסת על ידי בימ"ש מלוא הסמכויות הנדרשות. על הכונסת לפעול אם כן במסגרת ההליכים הקבועים בסעיף 350 לחוק החברות. לצורך פעילות זו אין מקום להיענות לבקשתה של הכונסת וליתן הוראות לדירקטוריון החברה בדרך שהתבקשה על ידה. יתרה מזאת, מכוח זכויות ההצבעה אשר הוקנו לכונסת, תוכל הכונסת לפעול גם על פי הוראות סעיף 230 לחוק החברות הדן בפיטורי דירקטור, כאשר לצורך כך תהיה הכונסת רשאית לפעול על פי סעיפים 63 - 64 לחוק החברות. כלומר, טענתה של הכונסת על פיה היה מקום למנות את הדירקטורים המשיבים 5-7, על ידי האסיפה הכללית, חלה גם עליה. הכונסת תוכל לפעול לשינוי כהונת הדירקטורים, אם תמצא לנכון לעשות זאת, מכוח זכויות ההצבעה המוקנות למניות המוחזקות על ידה במסגרת האסיפה הכללית. אין מקום לבצע התערבות זו בדרך של מתן הוראות בהליכי הכינוס. התוצאה היא כי בקשתה של הכונסת למתן צווים הקשורים לאופן התנהלות דירקטוריון החברה - נדחית. ג. שימוש בזכויות ההצבעה על פי כל דין: בתגובתה של הרשות הצביעה הרשות על מספר סעיפים בחוק החברות (270(4) ו- 275), תקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעל שליטה בה), תשס"א - 2001 ותקנות ניירות ערך (הצעה פרטית של ניירות ערך בחברה רשומה), תש"ס-2000 - אשר על הכונסת להתייחס אליהם בעת עשיית שימוש בזכויות ההצבעה, במסגרת אישור הסכם הרכישה הכולל גם הצעה פרטית חריגה של מניות לאלדן טק. לאור זאת, יופעלו ע"י הכונסת זכויות ההצבעה בכפוף להוראות הדין לעיל. 4. סיכום: התוצאה היא כי יש לקבל את בקשתה של הכונסת בכל הקשור לזכויות ההצבעה ולדחות את בקשתה באשר למתן הוראות לדירקטוריון. לאור זאת אין צו להוצאות כלפי החברה והמשיבים 7-5. באשר למשיבים 3-2 - צירופם כמשיבים היה נחוץ בגין הטענות אשר הועלו נגדם. ב"כ המשיבים 3-2 הודיעו בתחילת הדיון בבקשה ביום 23.9.03 כי הם מבקשים להשתחרר שכן אין רלוונטיות לנוכחותם. הכונסת לא התנגדה לבקשה זו, אולם ב"כ המשיב 2 החליט בסופו של דבר להישאר בדיון. בנסיבות אלה אין מקום למתן צו להוצאות גם באשר למשיבים 3-2. כינוס נכסים