פסק - דין השופט ישעיהו שנלר: 1. בפנינו תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים, לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן - חוק בתי המשפט), שהגישה התובעת כנגד הנתבע, לאחר שהאחרון הורשע, לפי הודאתו, בעבירה של בעילה אסורה בהסכמה, לפי סעיף 346(ב) לחוק העונשין, תשל"ג-1977 (להלן - החוק) (להלן - העבירה). הרקע וההליך שבפנינו: 2. לפי עובדות כתב האישום בהן הודה והורשע הנתבע, הגיעה התובעת ארצה מתאילנד כעובדת זרה, ובמשך למעלה משנה עבדה באופן בלתי חוקי בביתו של הנתבע. התובעת עבדה כמטפלת בילדתו הקטנה ובעבודות הבית, והתגוררה בבית הנתבע ואשתו. בכתב האישום פורטו חמישה מקרים בהם בעל הנתבע את התובעת, כולם בחודש מאי 2004. שלושה מהמקרים אירעו בביתו של הנתבע, ושניים נוספים במכוניתו. כן צויין כי הנתבע ביצע את האמור כשהוא מנצל את מרותו כמעסיק. 3. ביום 29.6.04, במסגרת הסדר טיעון, הודה הנתבע בעובדות כתב האישום, ככל שהן מגלות עבירה לפי סעיף 346(ב) לחוק, בהתייחס לחמש עבירות של בעילה אסורה בהסכמה וכן בעבירה נוספת אשר אינה רלוונטית לדיון דנן. יוער, כי מלכתחילה הוגש כנגד הנתבע כתב אישום אשר ייחס לו עבירת אינוס, אולם כפי שציין בית המשפט העליון במסגרת ערעור שהגיש הנתבע (ע"פ 8257/04) (להלן - הערעור), הודאתו התייחסה אך ורק למפורט לעיל. במסגרת גזר הדין, חוייב הנתבע בתשלום פיצוי לתובעת בהתאם לסעיף 77 לחוק, בסך של 25,000 ₪. 4. ביום 7.12.04, הגישה התובעת את התביעה דנן, בה עתרה לחייב את הנתבע לשלם לה פיצוי בגין סבל, ללא הוכחת נזק, בסך 50,000 ₪ בגין כל אחד מהאירועים, נזק מיוחד בסך של 5,000 ₪ וכן נזק כללי. 5. לאחר הדיון בהליכים הראשוניים, שהתנהלו בפני כב' הרשם ברוך, הועבר הדיון בתביעה למותב זה, אשר דן בהליך הפלילי. 6. ביום 18.6.06, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט, לפיה בית המשפט יפסוק בתובענה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא מתן נימוקים, בטווח שבין 50,000 ₪ מינימום לבין 160,000 ₪. כך גם הסכימו הצדדים כי בבוא בית המשפט להכריע בתובענה, יוכל להתחשב בסכום שכבר שילם הנתבע לתובעת, במסגרת ההליך הפלילי, דהיינו, 25,000 ₪. ההסכמות האמורות קיבלו תוקף של החלטה, ובהתאם, נקבע כי התובעת תגיש סיכומיה ולאחר מכן יגיש הנתבע את סיכומיו. עיקר טענות הצדדים: 7. התובעת טענה בסיכומיה כי המעשים שביצע בה הנתבע, לא היו בהסכמה, וכי גם אותה הסכמה נשוא סעיף 346(ב) לחוק, לאו הסכמה היא, הואיל והושגה תוך ניצול יחסי מרות בעבודה. כך גם נטען כי עבירה שבוצעה על-פי סעיף 346(ב) לחוק, מהווה גם הטרדה מינית, תוך הפניה לעש"מ 4790/04 מדינת ישראל נ' בן חיים, תק-על 2005(2) 907. בנסיבות אלו, כך התובעת, הואיל ומדובר בהטרדה מינית במסגרת יחסי העבודה והמרות, זכאית היא לפיצוי ללא הוכחת נזק, בשיעור של 50,000 ₪ בגין כל אחד מהאירועים. לטענת התובעת, אין להתחשב כלל בפיצוי שנפסק לה במסגרת ההליך הפלילי, אשר לא הייתה צד לו, וכי ניתן ללמוד מאשר צויין בגזר הדין בדבר חומרת מעשיו של הנתבע, ולפיצוי המתחייב מכך. עוד מפרטת התובעת את אשר חוותה, בטענה כי זכאית היא משום כך, גם לפיצוי בגין כאב וסבל. בנוסף, עתר ב"כ התובעת לפיצוי עונשי, תוך שהפנה לפסיקה בדבר גובה הפיצויים שנפסקו לנפגעי עבירות שונות. לאור כל האמור, עתרה התובעת לחייב את הנתבע בסכום המקסימלי, בצירוף הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד. 8. הנתבע הדגיש בסיכומיו כי גם לאור האמור בערעור, הודאתו הייתה כי מדובר בבעילה בהסכמה, וכי על כן אין מקום לטיעון הסותר זאת. הנתבע מפנה לתצהירו, וטוען כי מדובר ביחסי קירבה שבהסכמה, ומתוך רצון חופשי, הגם שאינם אסורים על-פי החוק, ובגין כך שילם בפלילים. לטענתו, כל מטרת התביעה, היא לסחוט כספים ממנו, וכך גם הגשת התלונה כנגדו. אמנם מוסכם כי התביעה תוכרע ללא הוכחת נזק, אולם הגם שכך, התובעת לא טרחה לצרף חוות דעת רפואיות, כך, שאין כל בסיס לטענה בדבר כאב וסבל. לעניין פיצוי ללא הוכחת נזק בגין ההטרדה המינית הנטענת, יש ללמוד מפיצוי כאמור מחוק איסור לשון הרע, במיוחד כאשר מדובר במסכת אירועים שהתרחשו בפרק זמן קצר. אין כל מקום לפיצוי עונשי, ולמעשה, לטענת הנתבע, התובעת ביססה טענותיה ללא תשתית עובדתית. כך גם מאבחן ב"כ הנתבע בין המקרים שהביאה התובעת, לבין המקרה דנן. בנסיבות אלו, עותר הנתבע לחיובו בסכום המינימלי בלבד, בהוסיפו, כי אין גם מקום לחייבו בשכ"ט עו"ד, זאת בהתחשב בסכום שכבר שילם כפיצוי לתובעת, וכן בהוצאות שנפסקו כנגדו בהליך ביניים, ואשר שולמו על-ידו. 9. יוער, כי לאחר הגשת סיכומי הנתבע, הגיש ב"כ התובעת "בקשה להגיב לסיכומי הנתבע", תוך שהוא כולל בבקשתו את אשר ביקש להגיב, דרך שהיה עליו להימנע ממנה. מטעם ב"כ הנתבע, נשלחה התנגדות למבוקש, הנסמכת על אשר הורה בית המשפט כמפורט לעיל, בכל הקשור להגשת הסיכומים תוך קציבת אורכם. אין מקום להידרש לבקשתו של ב"כ התובעת, הואיל ולא מצאנו בנימוקי הבקשה חידושים או טענות שלא נטענו בסיכומיו. ההכרעה: 10. מאחר והצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים, די אם נציין כי בענייננו חלה הוראת סעיף 42ד לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - הפקודה), על כל המשתמע ממנה, להבדיל מסעיף 42א(א) לפקודה. 11. הנה כי כן, לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות, עיינו בכתבי הטענות השונים מטעם הצדדים, החומר שהוגש על-ידי מי מהם, והנטען בסיכומים ובפסיקה שהפנו אליה, מצאנו לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 75,000 ₪, בצירוף שכ"ט עו"ד. 12. לאור המפורט לעיל, אנו מורים כדלקמן: א. הנתבע ישלם לתובעת סכום של 75,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך 13,125 ₪, בתוספת מע"מ כדין. ב. ככל שישלם הנתבע את הסך הכולל של 90,160 ₪ עד ליום 1.11.06, באמצעות ב"כ התובעת, יהיה זכאי לקבל בחזרה את הערבות הבנקאית שהפקיד בתיק בית המשפט (להלן - הערבות הבנקאית). ככל שלא יעשה כן, תועבר הערבות הבנקאית לידי ב"כ התובעת, אשר יהיה רשאי לגבות באמצעותה את הסכום המפורט לעיל. ג. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים וכן תודיעם טלפונית על קיומו. משפט פליליפיצוייםעבירות מיןתביעה אזרחית