לפניי בקשת מדינת ישראל, היא הנתבעת מספר 2 (להלן:" המדינה") להורות על תשלום שיעור אגרה נכון ולחילופין למחיקת התביעה על הסף. הבקשה: 1. עניינה של התובענה דנן הוא נזקי הגוף, שנגרמו לתובעים, על פי הנטען, עקב עבודתם בתע"ש, בגין חשיפתם לחומרים כימיים שונים. התובעים שילמו אגרת בית משפט בגין תביעת "נזקי גוף". לטענת המדינה, היה על המבקשים לשלם אגרה על פי סעד כספי - הוא סכום הפיצויים העונשיים, בסך של 13,000,000 ₪ (להלן: "הסעד הכספי"), שנתבעו על ידם, כאמור בסעיף 53 לכתב התביעה המתוקן, אשר, לדידה של המדינה, אינו נכלל במסגרת תביעה בגין "נזקי גוף". המדינה מפנה לפסיקה ממנה ניתן ללמוד על אופן חישובה של האגרה הנדרשת במקרים בהם נתבע סעד של פיצוי בגין נזק גוף וכן סעד כספי בגין רכיב הפיצוי העונשי. כמו כן, מפנה המדינה להחלטתי בתיק בש"א 15512/07 מדינת ישראל נ. דותן (לא פורסם), (להלן:"ענין דותן") ומבקשת להיבנות אף ממנה לביסוס בקשתה. התגובה לבקשה: 2. התובעים הגישו תשובה לבקשה, במסגרתה טענו, בין היתר, כי עתירתם לפסיקת פיצויים עונשיים כמפורט בסעיף 53 לכתב התביעה המתוקן הינה רכיב אחד בלבד, ורכיב שולי, כדבריהם, מתוך כל רכיבי נזקי הגוף הממשיים אשר פורטו בכתב התביעה. מתשובת התובעים עולה שהם מסכימים כי בגין סעד של פיצויים עונשיים יש לשלם אגרה על פי גובה הסכום הנתבע וטענתם הינה, כי כוונתם, במסגרת סעיף 53 לכתב התביעה המתוקן, היתה לעתור לפיצויים מוגברים וכי יכול, ולא עשו שימוש במונח הנכון, ובמקום לכתוב "פיצויים מוגברים" נכתב "פיצויים עונשיים". לאור טענתם זו, מבקשים התובעים כי יותר להם לתקן את סעיף 53 לכתב התביעה המתוקן, באופן שייכתב בו המונח "פיצויים מוגברים" תחת המונח "פיצויים עונשיים". דיון והכרעה: 3. אחר שעיינתי היטב בבקשה ובתגובה לה, אני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת המדינה ולחייב את התובעים בתשלום אגרה על פי הסעד הכספי. 4. לא אוכל לקבל טענת התובעים לשגגה בבחירת המונח, שכן הלשון הברורה והחד משמעית של סעיף 53 לכתב התביעה המתוקן ובפרט - ההנמקה המפורטת בסעיף זה, תואמות לדרישה לפסיקת "פיצויים עונשיים" דווקא ואינן תואמות דרישה לפיצויי מוגברים. 5. לא זאת אף זאת, אין אני מקבלת את טענת התובעים כי דרישתם במסגרת סעיף 53 לכתב התביעה המתוקן הינה רכיב שולי אחד בלבד מתוך כל רכיבי התביעה. טענה זו אינה רלבנטית, כלל ועיקר, לחובתם לשלם אגרה על רכיב מסויים כלשהו, נמוך ושולי ככל שיהא (ורכיב הפיצויים העונשיים בתביעה, ממילא אינו שולי), ככל שהוא אינו חוסה תחת הגדרת "נזקי גוף". 6. בהחלטתי בענין לבוב הנ"ל הבחנתי, ככל שנדרשתי באותו הענין, בין "פיצויים עונשיים" לבין "פיצויים מוגברים" תוך שהפניתי לפסיקה רלוונטית בענין זה, ואולם, כאמור, במקרה דנן אין ספק בעיני כי במסגרת סעיף 53 לכתב התביעה המתוקן, על פי לשונו וההנמקות המפורטות בו, עתרו התובעים לפיצויים עונשיים. 7. מעבר לכך אציין, כי בקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, שנכללה בתשובתם לבקשת הנתבעות, הוגשה ללא תמיכה בתצהירי, כפי שהנדרש בבקשה מסוג זה) ולפיכך, גם מבחינה טכנית/דיונית דינה של בקשת התיקון להידחות. 9. לפיכך, אינני מתירה את תיקון כתב התביעה, ובהתאם - אני מורה לתובעים לשלם את אגרת בית המשפט בהתאם לכימות סעד זה בסעיף 53 לכתב התביעה המתוקן, קרי תשלום אגרה בגין הסך של 13,000,000 ₪. גזברות בית המשפט: יש לחשב את האגרה המתחייבת נוכח קביעתי דלעיל ולשלוח על כך הודעה לבא כוח התובעים. התובעים ישלמו את האגרה המתחייבת מכך, בתוך 20 ימים מעת קבלת הודעת גזברות בית המשפט. מזכירות: תזכורת מעקב. החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה. פיצוייםאגרה