1.נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של אי עצירה לפני מסילת ברזל כשניתן אות אזהרה בעדשה אדומה מהבהבת, בניגוד לסעיף 65 (1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961. 2.עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/1) - בתאריך 11/7/07 שעה 10:05 בערך, נהגה הנאשמת ברכב מ.ר. 9013514 בכביש 410 למערב. עפ"י המתואר בדו"ח השוטר שלומי אלמוג עמד בסמוך לפסי הרכבת וראה את הנאשמת, שלא עצרה לפני פסי הרכבת, כשהאור האדום הבהב ונשמע פעמון. השוטר אלמוג הודיע בקשר לשוטר עורך הדו"ח (שי קמחי) לעצור את הנאשמת, ובינתיים נשמר קשר עין רצוף עם הרכב. כשהרכב נעצר אישר השוטר אלמוג בקשר, כי אכן זהו הרכב שלא עצר לפני מסילת הרכבת. עוד מצויין בדו"ח כי יחד עם הנאשמת נעצרו עוד שני כלי רכב, האחד נסע לפני רכבה של הנאשמת, והשני אחריה, שאף הם לא עצרו כשהרמזור האדום הבהב. תגובת הנאשמת לדו"ח היתה: "לא היה צפצופים פעמון של הרמזור. הרמזור לא הבהב. המחסום שצריך לרדת לא ירד". 3.בהקראה טענה הנאשמת: "לא ראיתי עדשה מהבהבת. נסע לפניי רכב. לא שמעתי צלצול. לא ראיתי את המחסום זז ורק אחרי העיקול בדרך עצרו אותי השוטרים. אני נדהמתי. לא ידעתי בכלל על הסכנה שהייתי בה. לא היה שום אמצעי אזהרה". 4.בישיבת ההוכחות העיד מטעם המאשימה השוטר שלומי אלמוג, עת/1, והשוטר עורך הדו"ח, שי קמחי, עת/2, ומטעם ההגנה העידו הנאשמת ובעלה, שישב לצדה ברכב. 5.בעדותו, שהתבססה על מזכר שערך (ת/1), סיפר עת/1 כי עמד בנקודה ממנה צפה על התנועה המתקרבת לפסי הרכבת. הוא שמע שהפעמון פעל, הבחין באורות מהבהבים שדלקו ברמזור משני צדי הכביש. הוא הבחין ברכבים שהגיעו מכיוון רחובות כאשר רכבה של הנאשמת היה אמצעי מבין שלושה. נהג הרכב הראשון הוציא את ראשו מהחלון כדי לראות אם רכבת מגיעה, וכשראה שאין רכבת חצה את מסילת הרכבת, ורכבה של הנאשמת היה בעקבותיו. הרכב השלישי חצה את הפסים כשהמחסום כבר החל לרדת. העד הודיע על כך בקשר לשוטר קמחי, שהמתין בצומת סמוך והרכבים נעצרו לאחר שנשמר קשר עין רצוף עמם. העד צירף סקיצה שערך (ת/2). בחקירתו הנגדית חזר והבהיר העד, כי טרם החל באכיפה של עבירות רכבת, בדק שאמצעי האזהרה עבדו כדבעי, היינו הפעמון צלצל, המבהבים פועלים והמחסום יורד. עת/2 הוא השוטר שערך את הדו"ח (ת/3). גם עד זה הסביר, כי אכיפה מתבצעת רק לאחר שאמצעי האזהרה נבדקו ונמצאו שהם תקינים, היינו פעמוני האזהרה נשמעו, המבהבים דלקו והמחסום ירד (ר' עמ' 3 שורה 11, וכן שורה 19 ו-23). 6.הנאשמת שבחרה להעיד, סיפרה בעדותה, כי נהגה ברכב כשלצדה ישב בעלה. היא התבוננה לצדדים, האטה את מהירות נסיעתה. היא לא שמעה פעמוני אזהרה מצלצלים ולא ירד מחסום, ואף לא ראתה אור אדום מהבהב. לכן, המשיכה בנסיעתה ועברה את פסי הרכבת כשלפניה רכב ומאחוריה רכב נוסף. הנאשמת הודתה, כי בדיוק בזמן שנעצרה על ידי השוטר, היא שמעה את הרכבת חולפת, ודקה או שתיים קודם לכך שמעה את פעמוני האזהרה מצלצלים. בעלה של הנאשמת (עה/2), שישב לצדה, העיד כי כשהגיעו לפסי הרכבת הם הביטו לימין ולשמאל, הם לא ראו שהרמזור הבהב והפעמון לא עבד. כאשר עצר אותם השוטר, והוא יצא מהרכב, שמע ברקע את הצלצול של הפעמון. בחקירתו הנגדית הודה כי הוא לא הבחין ברמזור ואינו יכול לומר אם הרמזור הבהב או לא. עוד הודה העד בחקירתו הנגדית, כי פעמון האזהרה החל לצלצל עוד בטרם נעצרו על ידי השוטר. גם הנאשמת וגם בעלה העידו כי נעצרו על ידי השוטר במרחק לא רב מפסי הרכבת, היינו כ-50-70 מ'. 7.גירסת הנאשמת תומכת בעדות השוטר, כי פעמון האזהרה עבד כנדרש טרם הגיעה הרכבת, שכן על פי עדותה ועל פי עדות בעלה, בסמוך לאחר שחלפו את פסי הרכבת הם שמעו את הפעמון מצלצל ואף העידו כי חלפה רכבת. עד ההגנה גם הודה כי לא הבחין כלל האם הרמזור הבהב. יתר על כן, על פי סעיף 65 (1) על נהג לעצור את רכבו כשניתן אות אזהרה בעדשה אדומה מהבהבת. אין כל התייחסות בסעיף לפעמון אזהרה. לפיכך, גם אם נכונה טענת הנאשמת כי הפעמון לא עבד, עובר לחצייתה את פסי הרכבת הרי שהיה עליה לציית לרמזור המבהב ולעצור את רכבה. 8.כבר נפסק לא פעם, כי בעבירות התעבורה מסוג העבירה הנדונה, ניתן להרשיע הנאשמת על סמך עדותו היחידה של השוטר, שהבחין בביצוע העבירה, אולם זאת בתנאי שאין סתירות בה ואין תמיהות. ערה אני לעובדה, כי הרשעת הנאשמת במקרה דנן נובעת מעדותו היחידה של עד התביעה, אולם עדות זו מסתייעת הן בתגובתה הספונטנית של הנאשמת בעת רישום הדו"ח והן בעדותה בבית המשפט, על כן ניתן להרשיעה על סמך עדות השוטר בלבד. 9.סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר, המיוחס לנאשמת בכתב האישום. לפיכך אני מרשיעה אותה בעבירה של אי עצירה לפני מסילת ברזל כשניתן אות אזהרה בעדשה אדומה מהבהבת, בניגוד לסעיף 65 (1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א -1961. לאה שלזינגר-שמאי, שופטת גזר דין הנאשמת הורשעה בביצוע העבירה המיוחסת לה בכתב האישום. מדובר בעבירה מסוכנת של אי עצירה לפני מסילת ברזל, כשניתן אות אזהרה בעדשה אדומה מהבהבת. עבירה זו מסוכנת הן לנהג והן ליתר המשתמשים בדרך, ואין צורך להכביר מילים על כך. לזכותה של הנאשמת עברה התעבורתי שאינו מכביד. לנאשמת רישיון נהיגה משנת 92' ולחובתה 2 הרשעות קודמות, מסוג ברירת משפט, אחרונה משנת 2004. יצוין כי הנאשמת נפסלה בפסילה מנהלית למשך 30 יום. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ובחנתי עברה התעבורתי של הנאשמת, אני מחליטה לגזור על הנאשמת העונשים הבאים: אני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 900 ₪ או 90 ימי מאסר תמורתו. הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית. הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודש, וזאת על תנאי למשך שנה. הקנס ישולם ב-3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. תשלום ראשון עד 10/3/08. לא ישולם איזה מן התשלומים במועדו, תעמוד מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי. זכות ערעור תוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי מרכז. משפט תעבורהאי עצירהרכבתברזלמסילת ברזל