אי עצירה לפני קו עצירה

לנאשמת יוחסה עבירה של אי עצירה לפני קו עצירה, כנדרש על פי תמרור ב-37, שהיה מוצב בדרך בכיוון נסיעתה בניגוד לתקנה 22(א) וסעיף 64(ד) לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961. מועד העבירה 30/06/05 שעה 10.00. מקום העבירה כביש 4 בירידה למחלף הדרים לכיוון מערב. הנאשמת כפרה באשמה. מטעם התביעה העיד עורך הדו"ח (ע"ת/1) והדו"ח, על גביו פורטו נסיבות האירוע ותגובת הנאשמת, הוגש (ת/1). מטעם ההגנה העידו הנאשמת ובעלה והוגשו 3 תמונות (נ/1 עד נ/2). אין חולק בדבר קיומו של תמרור "עצור" . אין חולק בדבר קיומו של קו עצירה. אין חולק, כי לפני הנאשמת נסע רכב אחר, שעצר לפני קו העצירה, לפני שהנאשמת הגיעה אליו. גם אין חולק, שהתקרבותה של הנאשמת אל קו העצירה ולצומת, היתה במהירות איטית. דא עקא, עד התביעה העיד ותיעד בזמן עריכת הדו"ח, כי הנאשמת האטה נסיעתה בהגיעה לצומת, אולם המשיכה בנסיעה רצופה אחרי הרכב הפרטי, שהתקדם בנסיעתו לכיוון הצומת לאחר שעצר ב"עצור", בעוד שהנאשמת טוענת, כי עצרה לפני קו העצירה ולא יכלה, בשל הסיכון ומגבלת שדה הראיה, להיכנס לצומת ללא עצירה. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והתרשמתי מן העדים, הריני מעדיפה את גירסת עד התביעה שהיתה אמינה ולא נסתרה. הריני קובעת זאת לאחר שהזהרתי את עצמי, כי עדות עד תביעה יחידה בפני. עד התביעה נסע אחרי הנאשמת ועצר אותה כ- 200 מטר בלבד לאחר הפניה. ברם הנאשמת כלל לא שמה לב לניידת שהיתה מאחוריה (עמ' 3 ש' 22-21) . עד התביעה היה ממוקד בנעשה לפניו, היינו ממוקד בביצוע העבירה, בעוד שהנאשמת שנסעה עם בעלה על מנת לחגוג את יום הולדתו, לא נתנה דעתה לכך, שלא עצרה עצירה מוחלטת לפני קו העצירה, לאחר שהרכב שהיה לפניה פינה את קו העצירה. על פי התרשמות בית המשפט, עדותה של הנאשמת מבוססת על הליך של שיחזור ומושפעת, בין היתר, מהשיחות שקיימה עם בעלה בעניין. אין הכירות קודמת בין עד התביעה לנאשמת ולא התרשמתי כי טפל עליה אשמת שווא. עדותו של עד הגנה 2, קרי עדותו של הבעל, אינה יכולה לתרום להפרכת גרסת עד התביעה שכאמור היתה אמינה עלי ולא נסתרה. אשר על כן, הריני מרשיעה את הנאשמת בעבירה שיוחסה לה בכתב האישום. אי עצירהקו עצירהמשפט תעבורה